בעל השרידי אש

[רון]

אני העני חולק על האמור דברי רון תוקף או לכה"פ חולק על המשתמע מהם.
הבעיה במי שמקיים ביקור חולים לשם ביקור אינה שעושה לשם המצוה אלא שאינו לומד היטב את כוונת המצוה ואינו מכוון לרצון השי"ת לחסד בין אדם לחבירו. וכבר אמרו האומרים שאלמלא ניתנה תורה היינו למדים עריות מיונה גזל מנמלה וכו' אבל אחר שניתנה תורה לא נלמד אלא מהתורה.

מה שכבודו חולק עלי בכל תוקף, מצויין.
אבל אליבא דהלכתא אינך צודק הלא כבר כתבו האחרונים שלא צריך כונה במצוות שבין אדם לחבירו היות ויסוד דינם הוא התוצאה ולא המעשה ואכמ"ל.

ולגופם של דברים,
אתה מתכוון לומר שאם אדם דואג לבריאותו כמו שגוי דואג לבריאותו, שזה הטבע הכי מוטבע במין האנושי "יצר החיים", אין זה רצון התורה?

לפי שיטתך אני צריך לדאוג לבריאותי רק בגלל שאני יהודי ורצון ד' שאחיה כדי שאקיים מצוות אז לכן אני דואג לבריאות גופי? זו כונתך?
כמדומה שלא צריך להוסיף יותר, לא כן?

[אוצר החכמה]

אם נותן משום לפנים משורת הדין כהא דהנך שקולאי אין בזה שום בעייה.
באופן שאתה מציג את זה אני חושב שהחזו"א באמונה ובטחון ממש מתנגד לזה.

אבל זה מקרה הפוך ממה שדברת קודם אע"פ שיש קשר בין שני הצדדים.
מה אתה אומר על מה שהעליתי?

[אוצר החכמה]

מהודעתך האחרונה אני למד שההודעה הקודמת היתה מכוונת אלי. ואם כך לא הבנתי דבריך. ברור לכולם שככל שעוסקים בהלכות לשה"ר זה גורם יותר לראות את סיבת ההמנעות משום האיסור שבדבר ולא משום הרגש הטבעי והאנושי. וכל מי שחי בימינו אחרי שהח"ח ועוד גרמו להרבות בלימוד ההלכות רואה את העניין הזה. כך שאיני מבין כיצד אתה יכול לומר שאין קשר בין הדברים.

[אוצר החכמה]

אני העני חולק על האמור דברי רון תוקף או לכה"פ חולק על המשתמע מהם.
הבעיה במי שמקיים ביקור חולים לשם ביקור אינה שעושה לשם המצוה אלא שאינו לומד היטב את כוונת המצוה ואינו מכוון לרצון השי"ת לחסד בין אדם לחבירו. וכבר אמרו האומרים שאלמלא ניתנה תורה היינו למדים עריות מיונה גזל מנמלה וכו' אבל אחר שניתנה תורה לא נלמד אלא מהתורה.

מה שכבודו חולק עלי בכל תוקף, מצויין.
אבל אליבא דהלכתא אינך צודק הלא כבר כתבו האחרונים שלא צריך כונה במצוות שבין אדם לחבירו היות ויסוד דינם הוא התוצאה ולא המעשה ואכמ"ל.

ולגופם של דברים,
אתה מתכוון לומר שאם אדם דואג לבריאותו כמו שגוי דואג לבריאותו, שזה הטבע הכי מוטבע במין האנושי "יצר החיים", אין זה רצון התורה?

לפי שיטתך אני צריך לדאוג לבריאותי רק בגלל שאני יהודי ורצון ד' שאחיה כדי שאקיים מצוות אז לכן אני דואג לבריאות גופי? זו כונתך?
כמדומה שלא צריך להוסיף יותר, לא כן?

לא הבנתי את הטענה שלך כלפי חשבונות רבים.
כן זה בערך מה שהוא טוען בלי הקנייטש של עשיית המצוות אלא בגלל שזה רצון ה'. ואת זה טען ועשה הלל הזקן כשהלך למרחץ.

צריך להיות הלל הזקן כדי לעשות את זה. ומי שמעניין אותו באמת רק בריאות גופו ומרמה את עצמו שעושה לשם שמים הרי הוא מרמה טיפש כמאמר החסידי המפורסם.

[רון]

ימחל לי הרב אוצה"ח שליט"א
אך כמדומה שמיניה וביה הוא מוכחש,
אם רק הלל הזקן נהג כך, ולאו כולי עלמא הלל הזקן נינהו,
הרי שכבודו מודה שצורת החיים הנורמלית והתקינה גם אצל יהודי אינה כן [בלי להכנס למדרגות רמות]!

ולפי דבריכם אדם שעומד לטבוע, ועושה מאמצים להציל את עצמו זה צריך להיות בגלל שעדיין לא סיים תיקון נפשו, ורצונו ית' שיחיה, וגם שיש הרי לא תעמוד על דם רעך וממילא גם הצלת עצמו נכלל בזה........

סליחה אך איני מבין מה שייך כאן ויכוח,
הקב"ה ברא באדם יצר החיים מה לא ברור כאן?

ואיפה כתוב בחזו"א לא כמוני?

[אוצר החכמה]

בחזו"א מאריך על זה שצריך לפעול לפי ההלכה בדיני ממונות ולקבל את צדקתה אפילו אם היא נוגדת את המחשבה שלנו על מה שצודק.
ולא הבנתי מה ענית לי. אתה טענת שהעיקר הוא לעשות לפי הרגש האנושי וזה לא בסדר לעשות בגלל המצווה. ועל זה שאלתי אותך מהלל שרואים להיפך. זה שאנשים לא ירמו את עצמם זה כבר כתבתי קודם.

אבל כמו שכתבתי אני מבין את הרב הוטנר והעניין צריך מחשבה.

[פלגינן]

מצאתי בספרו חידוש נפלא למה לא תיקנו ברכה על מצות משלוח מנות בפורים, והוא כתוב טעם מיוחד מאוד ומתוק, שהיות ומצות משלוח מנות הוא כדי להרבות רעות בין האנשים, ע"כ התורה לא רצתה שהאדם יתן משלוח מנות כי זה מצוה ויאמר לשם יחוד ויתן בכל הרצינות, כי זה מצוה, אלא עיקר הנתינה זהו להרבות רעות, ומטעם זה צריך לתת את המשלוח מנות, כי אני שמח ואוהב את חבירי, ולא רק בגלל שיש עוד מצוה של לתת.
אני רק מביא זאת משמו, אבל הוא עצמו בספרו כותב זאת יותר טוב ממני.

נפלא,
וכעין זה, כשהגר"י הוטנר היה חולה [והוא כידוע היה ג"כ מגידולי סלבודקה] בא אליו מאן דהוא לבקרו, ואמר לו שהוא רוצה לקיים מצות ביקור חולים.
נענה הגר"י ואמר לו אתה יכול ללכת, אני לא רוצה להיות האתרוג שלך!!

לאמר, לבקר חולים צריך מפני שכן טבע העולם שהחולה זקוק לעזרה, אם גופנית אם נפשית, והבא לבקרו מקיים חובה אנושית זאת, ובודאי שהעושה כן מקיים מצות הבוי"ת. אך אם אתה מבקרני בשביל לקיים מצוה......

ויש בזה עומק נפלא בהרגשי הלב.
הבוי"ת בראנו עם כחות נפש, רגשות, חויות, המיוחדים לבריאתנו כאדם. והמתכחש להם מתכחש לאיך שבראו הקב"ה.

ואהבת אב לילדיו אינה מפני שכן ציוה ד' אלא מפני שכן הוא הטבע האנושי. ומי שאוהב את בניו מפני שכן ציוה ד' אינו בן מעלה כי אם "רובוט" - אשר לא באלה חפץ ד' ית'.
ויש מה להאריך בזה ואין זמן כעת.

viewtopic.php?f=17&t=30677&hilit=%D7%A8%D7%92%D7%A9%D7%95%D7%AA#p321372

[רון]

בחזו"א מאריך על זה שצריך לפעול לפי ההלכה בדיני ממונות ולקבל את צדקתה אפילו אם היא נוגדת את המחשבה שלנו על מה שצודק.
ולא הבנתי מה ענית לי. אתה טענת שהעיקר הוא לעשות לפי הרגש האנושי וזה לא בסדר לעשות בגלל המצווה. ועל זה שאלתי אותך מהלל שרואים להיפך. זה שאנשים לא ירמו את עצמם זה כבר כתבתי קודם.

אבל כמו שכתבתי אני מבין את הרב הוטנר והעניין צריך מחשבה.

כבר נבהלתי שיצא לי הפוך מהחזו"א....
אבל אינו נוגע כלל לדידן,
החזו"א מדבר על זה שקודם כל צריך לדעת מי הנרדף ומי חייב לשלם על פי דין ולכוף את הרגשות לפי זה. וזה ברור כשמש.

אני דיברתי על משהו אחר לגמרי,
זה שיש לאדם רגשות טבעיים המוטבעים בו מעצם היותו אדם, האם יש להם משמעות כלפי היהודי או שכל מעשיו של היהודי צריכים להיות שו"עדי'ק.

לא אמרתי שלא צריך לעשות בגלל המצוה, רק אמרתי שאם אדם עושה בגלל שכך טיבעו אין זה חיסרון לפי שכך נברא, ואדרבא אם מתכחש לטבעו זה חיסרון זה מה שאמרתי. ואיפה כתוב בהלל הזקן להיפך? וכי אין בזה מצוה במה שעושה שמנקה את גופו? והוא לרום דרגתו כל אכילתו וכו' הכל לעשות רצון קונו בלבד.

[רון]

אם נותן משום לפנים משורת הדין כהא דהנך שקולאי אין בזה שום בעייה.
באופן שאתה מציג את זה אני חושב שהחזו"א באמונה ובטחון ממש מתנגד לזה.

אבל זה מקרה הפוך ממה שדברת קודם אע"פ שיש קשר בין שני הצדדים.
מה אתה אומר על מה שהעליתי?

אדרבא,
בהנך שקולאי יש טעם לנהוג לפנים משורת הדין לפי שסוף סוף טרחו עבורו יום שלם, אבל במקרה של מתה מחמת מלאכה אם פטור הרי הוא פטור, ואין בזה כלל משום לפנים משורת הדין.

האם לפי דבריך מי שמרגיש לא נעים ומשלם, האם יש עליו טענה לשיטתך?

[אוצר החכמה]

אבל כן יצא לך הפוך מהחזון איש. בעניין המתה מחמת מלאכה.

אתה טוען שאין בזה אפילו לפנים משורת הדין? אז כל שכן שקשה עליך.

[אוצר החכמה]

לא אמרתי שלא צריך לעשות בגלל המצוה, רק אמרתי שאם אדם עושה בגלל שכך טיבעו אין זה חיסרון לפי שכך נברא,

למה אתה אומר שלא אמרת. זה בדיוק מה שאמרת מהסיפור של הרב הוטנר ולענ"ד העניין באמת צריך הבנה.

[שלמה צורפז]

תניא קדישא אגרת הקדש ט (אגרת קצת קשה לעיכול, אבל ממין הדיון כאן):
אהוביי אחיי ורעיי אשר כנפשי באתי כמזכיר ומעורר ישנים בתרדמת הבלי הבלים ולפקוח עיני העורים יביטו לראות להיות כל ישעם וחפצם ומגמתם לכל בהם חיי רוחם במקור מים חיים חיי החיים כל ימי חייהם מנפש ועד בשר דהיינו כל מילי דעלמא ועסקי פרנסה לא יהיה כאלו דעבדין לגרמייהו ולא יהיה בית ישראל כעוע"ג דזנין ומפרנסין ומוקרין לנשייהו ובנייהו מאהבה כי מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ כתיב דהיינו שגם בעניני ארץ לא יפרידו [נ"א יפרדו] מאחד האמת ח"ו להעיד עדות שקר ח"ו בק"ש ערב ובוקר בעינים סגורות ה' אחד בד' רוחות ובשמים ממעל ובארץ מתחת ובפקוח עיני העורים התעיף עיניך בו ואיננו ח"ו אך בזאת יאות לנו להיות [נ"א בהיות] כל עסקינו במילי דעלמא לא לגרמייהו כי אם להחיות נפשות חלקי אלקות ולמלאות מחסוריהם בחסד חנם שבזה אנו מדמין הצורה ליוצרה ה' אחד אשר חסד אל כל היום חסד של אמת להחיות העולם ומלואו בכל רגע ורגע רק שאשתו ובניו של אדם קודמין לכל על פי התורה.

[הגהמ]

זו טענה יפה. אבל מטרידה אותי השאלה עד היכן מוצדק ללכת איתה. האם ראוי לומר שיש להמנע מלשון הרע לא בגלל שזה אסור אלא בגלל שלא צריך לחשוב ולעסוק ברעת השני. והאם מותר להמשיך ולומר שלכן לא כדאי לעסוק בהלכות לשה"ר כי אז תיעלם ההרגשה הפנימית הזאת.

לכאורה יש דרך הממוצע. לא להגיד שהימנעותו מאמירת לה"ר היא רק בגלל הנימוס, וכן לא להגיד "אפשי לומר לומר לשון הרע, ומה אעשה אבי שבשמים גזר עלי" (עפ"ד הרמב"ם בפ"ו משמונה פרקיו).

[חשבונות רבים]

אני העני חולק על האמור דברי רון תוקף או לכה"פ חולק על המשתמע מהם.
הבעיה במי שמקיים ביקור חולים לשם ביקור אינה שעושה לשם המצוה אלא שאינו לומד היטב את כוונת המצוה ואינו מכוון לרצון השי"ת לחסד בין אדם לחבירו. וכבר אמרו האומרים שאלמלא ניתנה תורה היינו למדים עריות מיונה גזל מנמלה וכו' אבל אחר שניתנה תורה לא נלמד אלא מהתורה.

מה שכבודו חולק עלי בכל תוקף, מצויין.
אבל אליבא דהלכתא אינך צודק הלא כבר כתבו האחרונים שלא צריך כונה במצוות שבין אדם לחבירו היות ויסוד דינם הוא התוצאה ולא המעשה ואכמ"ל.

ולגופם של דברים,
אתה מתכוון לומר שאם אדם דואג לבריאותו כמו שגוי דואג לבריאותו, שזה הטבע הכי מוטבע במין האנושי "יצר החיים", אין זה רצון התורה?

לפי שיטתך אני צריך לדאוג לבריאותי רק בגלל שאני יהודי ורצון ד' שאחיה כדי שאקיים מצוות אז לכן אני דואג לבריאות גופי? זו כונתך?
כמדומה שלא צריך להוסיף יותר, לא כן?

לא הבנתי אף מילה.
אני לא דברתי על כוונת המצוות לצאת יד"ח על על כוונת הלב הרצויה בעשיית המצוה.

[רון]

לא אמרתי שלא צריך לעשות בגלל המצוה, רק אמרתי שאם אדם עושה בגלל שכך טיבעו אין זה חיסרון לפי שכך נברא,

למה אתה אומר שלא אמרת. זה בדיוק מה שאמרת מהסיפור של הרב הוטנר ולענ"ד העניין באמת צריך הבנה.

א. מה שאירע עם הגר"י הוטנר הוא שאדם בא לבקרו תוך דגש שהוא בא בשביל מצות ביקור חולים ועל זה אמר לו מה שאמר. ואת זה הבאתי סייעתא למה שפשוט לי - וזה מה שאמרתי - שיש הנהגות בחיים שהם צורת החיים עצמם, והצורך לעשותם הוא מצד עצמם, שכן כך בראו ד' ית'. ובודאי שבמקום שהתורה נתנה לזה גדר של מצוה ודאי שיש בזה גם משום קיום מצוה וקיום רצונו ית' מצד המצוה.

ב. אם יוכל בעל האוצר שליט"א לענות לי, האם מי שהולך לטפל בבריאות גופו, זה מצד שמקיים בזה מצות החזקת גופו, או שיש גם דבר כזה שמצד עצם החיים עצמם הוא צריך לטפל בעצמו בלי שום מצוה וענין.

ג. לא מצאתי בחזון איש באמונה ובטחון לענין בעליו עמו, אודה לכם על מקור מדוייק שאין מקום - מציאותי, לא הלכתי - להרגשת אי נעימות בזה

[איש טלז]

אגב באור החיים כתוב שבעליו עמו יש חיוב לצי"ש [ולא ברירא מקורו והאם זה אמור בכל הפטורים]

[שומע ומשמיע]

מוזר שאתם לא מביאים את הרמב"ם בשמונה פרקים [וראיתי שהרב הגהמ ציין את זה, אבל הרב רון ואצר-החכמה התעלמו ממנו בכל הדיון].

[שערי חכמה]

בענין מצות הצדקה כתב רבינו יונה (שערי תשובה שער ג אות לה-לו) וז"ל: הוזהרנו בזה להרחיק מנפשנו צרות העין ולהיותנו טובי עין, כענין שנאמר (משלי כב ט) 'טוב עין הוא יבורך', ולא די במתנת היד לבד, כי אם אשר נטע בנפשותינו מדת הנדיבות, על כן הזהיר ואמר 'ולא ירע לבבך' אחר שאמר 'נתון תתן לו'. 'לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך' (לעיל פסוק ז), הוזהרנו להסיר מנפשנו מדת האכזריות ולנטוע בה נטעי נעמנים, הם הרחמים והחסדים הנאמנים, כמו שכתוב (להלן כח ט) 'והלכת בדרכיו'. ע"כ. וכן כתב היראים (סי' רב) שציותה התורה 'לא תאמץ את לבבך' שלא יסיר מלבו את מדת הרחמנות.

ואמנם בשם רש"ב מפשיסחא ידוע שצריך לתת לשם שמים ולא מתוך רחמים, ובזה פירש את הפסוק (דברים טו י) 'נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו', דאחר שנתת להשקיט את רחמיך תתן שוב לשם שמים, עי' בספר רמתיים צופים על תנד"א רבה פכ"ז אות עד. וע"ע בספר עטרת שלמה על פסוק זה, ובסידורו של שבת (ח"א שורש א ענף ד עלה א). אך המעיין היטב יראה שלא נחלקו על רבותינו הראשונים הנ"ל.

[הגיונות]

מכתבו של הגרי"ד סולוביצ'יק והרב הרצוג ליוסף שוורץ בבקשה לסייע לרב וינברג.

d7a7d7a8d795d7a1-2.jpg (354.94 KiB) נצפה 14842 פעמים

d7a7d7a8d795d7a1-1.jpg (208.48 KiB) נצפה 14842 פעמים

[דעת_האברך]

בשעה טובה יצא לאור ספר מחקריו של הגאון זצ"ל במשנה ובתלמוד על ידי מכון ירושלים בשם ײפרשנותײ. הספר יצא בההדרת הרב שאול יונתן וינגורט בן תלמידו של הרב ויינברג הרב אברהם אבא וינגורט שכבר הוציא לאור את רוב כתבי הרב ויינברג במסירות בלתי מצויה.
הספר מהווה חידוש לא רגיל כי הרב ויינברג היה כמעט יחיד בדורות האחרונים שנודע מצד אחד כגדול מגדולי התורה הליטאים ומצד שני הכניס את עצמו למחקר התלמוד כאחד החוקרים, והסינתזה הזו יצרה שילוב מרתק של למדנות ומחקר שכמעט ואין כמוהו.
הספר ראוי בהחלט לאשכול בפני עצמו.

[ארי שבחבורה]

האם אפשר להעלות דוגמא מהספר?

[איתן]

בשעה טובה יצא לאור ספר מחקריו של הגאון זצ"ל במשנה ובתלמוד על ידי מכון ירושלים בשם ײפרשנותײ. הספר יצא בההדרת הרב שאול יונתן וינגורט בן תלמידו של הרב ויינברג הרב אברהם אבא וינגורט שכבר הוציא לאור את רוב כתבי הרב ויינברג במסירות בלתי מצויה.
הספר מהווה חידוש לא רגיל כי הרב ויינברג היה כמעט יחיד בדורות האחרונים שנודע מצד אחד כגדול מגדולי התורה הליטאים ומצד שני הכניס את עצמו למחקר התלמוד כאחד החוקרים, והסינתזה הזו יצרה שילוב מרתק של למדנות ומחקר שכמעט ואין כמוהו.
הספר ראוי בהחלט לאשכול בפני עצמו.

הספר מבוסס על ח"ד של שו"ת שרידי אש במהד' מוסד הרב קוק? יש הרבה הוספות?

[הגהמ]

וכעין זה, כשהגר"י הוטנר היה חולה [והוא כידוע היה ג"כ מגידולי סלבודקה] בא אליו מאן דהוא לבקרו, ואמר לו שהוא רוצה לקיים מצות ביקור חולים.
נענה הגר"י ואמר לו אתה יכול ללכת, אני לא רוצה להיות האתרוג שלך!!

לאמר, לבקר חולים צריך מפני שכן טבע העולם שהחולה זקוק לעזרה, אם גופנית אם נפשית, והבא לבקרו מקיים חובה אנושית זאת, ובודאי שהעושה כן מקיים מצות הבוי"ת. אך אם אתה מבקרני בשביל לקיים מצוה......

ויש בזה עומק נפלא בהרגשי הלב.
הבוי"ת בראנו עם כחות נפש, רגשות, חויות, המיוחדים לבריאתנו כאדם. והמתכחש להם מתכחש לאיך שבראו הקב"ה.

אכן יש עומק בזה אבל יש גם פשט פשוט, אותו הטעים רא"ש לופיאנסקי בהספדו על רבו הג"ר נחום פרצוביץ בספר 'בנין נחום' (מהדו"ק עמ' תשי"ב) תוך הדגשת הפן הפשטני של הג"ר נחום, וז"ל שם:

יותר מהכל, כל ההתנהגות הזאת היתה פשוטה וטבעית לחלוטין. בלי לשם יחוד ובלי כל תחושה של עצמיות, הוא פעם ראה בחור שטיפל בחולה בצורה שלומיאלית תוך גרימת צער לחולה, רי נחום נזף בו ואמר לו, "פלוני מטפל בו בצורה הרבה יותר טובה. כי הוא חושב על החולה, ואילו אתה חושב על המצווה!".

[אוצר החכמה]

לענ"ד זו הערה מאד עמוקה והיא כעין מה שכתב הגר"ח מוולוזין על לימוד התורה.

[הגהמ]

האם כוונתך לשיטתו על לימוד לשם לימוד? א"כ הרי הגר"ח עצמו מבחין (בעקבות פירוש הרא"ש על נדרים) בין 'לשמה' שבעשיית מצוות ל'לשמה' שבתלמוד תורה.

[בקרו טלה]

מענין המובא לעיל עי' באור יהל א בראש הספר בתולדותיו

[איש_ספר]

כדברים שסיפר לר' רפאל כתב ביתר עוז במכתביו הפרטיים והסודיים לפרופ' אטלס שפירסמם פרופ' שפירא מעל דפי העתון 'תורה ומדע' (באנגלית) לתדהמת רבים.

היכן ניתן לקרוא את הדברים (בעברית)?

למיטב ידיעתי חוץ מקטעים אחדים שפירסם פרופ' שפירא בהערות שוליים בספר כתבי הרב ויינברג שההדיר, מעולם לא נדפסו המכתבים בעברית.

בספר נתיבים במשפט העברי, מאת פרופ' שמואל אטלס, נ"י תשל"ח, נדפסו כמה מכתבים של הגר"י וינברג אליו, בין הדברים הוא כותב לו:

יואל נא לשלוח לי העתקה ממכתבי אליו וכן ממכתבי זה, ואולי אכניסם בחלק שלישי של ספרי... וכמובן אכניס דברי כת"ר בשם אומרם, אף כי במעשה זה אעורר נגדי חמת המתלוננים מקרב הקנאים שלא מחלו לי על שהכנסתי דבריו בחלקו השני של שרידי אש...

[בקרו טלה]

בענין מצות הצדקה כתב רבינו יונה (שערי תשובה שער ג אות לה-לו) וז"ל: הוזהרנו בזה להרחיק מנפשנו צרות העין ולהיותנו טובי עין, כענין שנאמר (משלי כב ט) 'טוב עין הוא יבורך', ולא די במתנת היד לבד, כי אם אשר נטע בנפשותינו מדת הנדיבות, על כן הזהיר ואמר 'ולא ירע לבבך' אחר שאמר 'נתון תתן לו'. 'לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך' (לעיל פסוק ז), הוזהרנו להסיר מנפשנו מדת האכזריות ולנטוע בה נטעי נעמנים, הם הרחמים והחסדים הנאמנים, כמו שכתוב (להלן כח ט) 'והלכת בדרכיו'. ע"כ. וכן כתב היראים (סי' רב) שציותה התורה 'לא תאמץ את לבבך' שלא יסיר מלבו את מדת הרחמנות.

ואמנם בשם רש"ב מפשיסחא ידוע שצריך לתת לשם שמים ולא מתוך רחמים, ובזה פירש את הפסוק (דברים טו י) 'נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו', דאחר שנתת להשקיט את רחמיך תתן שוב לשם שמים, עי' בספר רמתיים צופים על תנד"א רבה פכ"ז אות עד. וע"ע בספר עטרת שלמה על פסוק זה, ובסידורו של שבת (ח"א שורש א ענף ד עלה א). אך המעיין היטב יראה שלא נחלקו על רבותינו הראשונים הנ"ל.

צדקה ללא רחמנות?

[חזון-איש'ניק]

ראיתי בספר שיצא לאור ע"י מלר, דחזיתיה לרבי מאיר - שיחות עם הגר"מ סלובייצייק זצ"ל (בן מרן הגרי"ז זצוק"ל), שהגר"מ סיפר שגיסו הגר"ש ברייש שליט"א הרב דציריך (מתלמידי הגרי"י?) היה עם אחד מחביריט אצל מרן ר' איסר זלמן זצוק"ל, וכשנסובה השיחה על הגרי"י, אמר הגרא"ז, "עם זה שהיה ידוע כ'ווייכער', (אדם רך) ער איז דאך אוועק פון אונז" - הרי הוא עזב אותנו...

נפלאתי על ההגדרה "ווייכער", על גדול בתורה כזה....

[מנחם-כהן]

כאן הביאו דברים מעניינם משמו - http://forum.otzar.org/viewtopic.php?f= ... 20#p219565

מה זו החוברת הזו?

[הגהמ]

כאן הביאו דברים מעניינם משמו - viewtopic.php?f=7&t=22173&start=120#p219565

מה זו החוברת הזו?

עמודי נספח בסוף ספרו של פרופ' מרק שפירא Studies in Maimonides and His Interpreters

[שומר]

בהקדמה הוא כותב שהושמטו דברים מהספר לפרקים

[הא לחמא עניא]

בהאי יומא שהוא יום היארצייט שלו, לפלא עלי שאף אחד אינו מזכירו ולא דן בדבריו המתוקים והנעימים.
האם ידוע שבזמן שישב בשווייץ לאחר המלחמה הוא נפגש עם האדמו"ר מסאטמאר זי"ע????

[חלמישצור]

על האדמו"ר מסאטמר איני יודע. מצאתי משהו אחר, מעניין, מרי"י וינברג האדמו"ר מלובביץ'

יחיאל הררי - סודו של הרבי - עמ 93-94.png (537.04 KiB) נצפה 11794 פעמים

[סגי נהור]

לאחר שפורסם הסיפור נמצאו ההערות:
http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?re ... &pgnum=149

[עמקן]

על האדמו"ר מסאטמר איני יודע. מצאתי משהו אחר, מעניין, מרי"י וינברג האדמו"ר מלובביץ'

הגרא"ל שטיינמן סיפר שהוא שמע מהשרידי אש שכשהיה בברלין האדמו"ר הריי"ץ התכתב אליו. [דומני שהוא ביקש ממנו להמליץ על פסיכאיטר טוב.]

[משה ובני ישראל]

בהקדמה הוא כותב שהושמטו דברים מהספר לפרקים

מהקובץ השני ניתן ללמוד על דעת הרב בענינים שונים.

[הגהמ]

על האדמו"ר מסאטמר איני יודע. מצאתי משהו אחר, מעניין, מרי"י וינברג האדמו"ר מלובביץ'

הגרא"ל שטיינמן סיפר שהוא שמע מהשרידי אש שכשהיה בברלין האדמו"ר הריי"ץ התכתב אליו. [דומני שהוא ביקש ממנו להמליץ על פסיכאיטר טוב.]

מתי נפגש הגרא"ל עם הגריי"ו? הגרא"ל עזב את שוויץ ונסע לארץ עוד לפני שהגיע הגריי"ו לשם.

[דודי צח]

שמעתי מהגאון רבי משה בן הגראי"ל, כי אביו מעולם לא דיבר איתו ולא נפגש איתו.
(כידוע המקנטרים את מרן זצ"ל טוענים שהשקפתו 'פגומה' לדבריהם, בהיותו 'תלמיד' של השרידי אש )

[הפצת המעיינות]

שמעתי מהגאון רבי משה בן הגראי"ל, כי אביו מעולם לא דיבר איתו ולא נפגש איתו.
(כידוע המקנטרים את מרן זצ"ל טוענים שהשקפתו 'פגומה' לדבריהם, בהיותו 'תלמיד' של השרידי אש )

אויש! מה יהיה עם הסיפור עם אדמו"ר הריי"צ נ"ע?