חבל שלא הבאת את ההמשך מאותו מאמר:
נספח: זיהוי התכלת - סקירה הלכתית מעודכנת
סיפור חידוש התכלת התחיל כשרבי גרשון חנוך ליינר, האדמו"ר מראדז'ין (1839-1891)[96] בפולין בשנת תרמ"ז פרסם את ספרו "שפוני טמוני חול". בחנוכה תרמ"ט (1889) הודיע שגילה את מקור התכלת ברכיכה ימית - דג דיונון הרוקחים (Sepia, cuttlefish officinalis ). בשנת תר"ן (1890) דאג לייצר כעשרת אלפים חוטי תכלת וחילקם לחסידיו.[97] האדמו"ר הביא בספריו את הקושיות של מתנגדיו כגון של הרב יוסף דב סולובייצ'יק, רבן של סלוצק ובריסק ותירץ אותן. ואולם, מעטים "מגדולי הדור ומכלל ישראל" שמעו בקולו "ונתבטל הדבר עד כי יבוא גואל צדק במהרה בימינו אמן" כדברי ר' יחיאל מיכל בן אהרן הלוי עפשטיין, בספרו ערוך השולחן שנדפס בשנת תרס"ג (1903), הלכות ציצית, סימן ט, סעיף יב.
ההסתייגות מהזיהוי באותן השנים דומה למה שמקשים גם היום. נביא תמצות משלוש התשובות שכתב הרב ישראל יהושע, הגאון מקוטנא, בשנים תרמ"ט-תר"ן בספרו ישועות מלכו:[98]
א) הדג-חילזון המוצע כמקור התכלת הוא בגדר "סברא בעלמא" (סימן ב) או "השערה בעלמא - על כן אי אפשר לסמוך" (סימן ג). מאחר "שאין לנו ידיעה ברורה שזה תכלת, ודעת גדולי ישראל שהאידנא נגנז ושאין אנו מחוייבין בתכלת, אין לנו להניח הוודאי ולהחמיר מספק".
ב) התכלת נגנזה "בימי אחרוני האמוראים וזה היה בימי רבינא האחרון" עקב "חשש סכנה בתכלת כמבואר בסנהדרין דף י"ט". מאז נקבע ללבוש ציצית בלי תכלת ויש לסמוך על "מדרש האר"י ז"ל שכתב שבזמן הזה אין מצווה בתכלת היות אחר שנקבע הלכה דאין מעכב התכלת" (סימן ב), "אתא שפיר מדרשו של האר"י ז"ל דאין תכלת אלא בזמן בית המקדש" (סימן א).
ג) "איני אומר קבלו דעתי ולהכריח להסיר התכלת אחר שלא נפסל גם אם איננו תכלת ואין לנו גם כן ידיעה ברורה שאינו החילזון". לכן, אפשר ללבוש את התכלת כי לא יהיה גרוע מקלא אילן "הרי דגם התולה קלא אילן נהי דמשום תכלת לא יצא, משום לבן מיהו יצא. וכך דעת רוב הפוסקים" (סימן ב). אין לבוא "בקטטות ומריבות" מאחר "שהציצית של לבן כשרים גם כשהם צבועים" (סימן א).
ד) "אם היה בנמצא תכלת בבירור והיה ידוע לנו כיצד צובעין ודאי היה ראוי לאחוז במצוה זו" (סימן ג) ואם אכן הצליחו לשחזר את התכלת "אפשר שמתנוצץ הגאולה" (סימן ב).
הרב יצחק הלוי הרצוג (1888-1959)[99] איחד באישיותו ובלמדנותו בקיאות עצומה בתורה ובמדעים. בעבודת הדוקטור שכתב באוניברסיטת לונדון ביקש לפענח את תעלומת התכלת. [100] בשנת תרע"ג 1913 קיבל דוגמה של תכלת מראדז'ין והעבירה לשלוש מעבדות בשלוש ארצות שונות. להפתעתו, הממצא הכימי הוכיח שהצבע אינו אלא כחול פרוסי Prussian Blue שהוא ציבען[101] פיגמנט סינתטי שהרכבו הכימי מלח ציאניד של ברזל. תהליך הפקת צבע סינתטי זה הומצא בברלין בשנת 1704 ולא נראה כסביר שתהיה התכלת המקורית. הרב הרצוג המשיך וחיפש יצור ימי ופנה למחקר של זואולוג צרפתי, לקז-דוטיר, אשר זיהה שלושה סוגי חילזון מהים התיכון המפיקים צבע.[102] הרב הרצוג ניסה להפיק תכלת מארגמון קהה קוצים אך הצבע לא יצא כחול טהור.[103] ואז חיפש בחילזון אחר - Janthina, אך גם ממנו לא הצליח להפיק צבע כחול.
יש הטוענים שהסוד פוענח בימינו[104] ובשנים תשנ"ו-תשנ"ז התנהל ויכוח מעל דפי המעיין.[105] הרב יעקב אפשטיין ערער על וודאות הזיהוי וטען שאין חובה ללבשה[106] אלא בבחינת "מידת חסידות שהנוהגים בה מחבבים את מצוות ה'"[107]. הרב אליהו טבגר[108] וד"ר דניאל לוי[109] גייסו ראיות להפריך את הקושיות.
ההסתייגות ההלכתית התחזקה עם פרסום תשובה ספקנית של הרב יוסף שלום אלישיב מתאריך י"ט אייר תשנ"ז.[110] הרב אלישיב התייחס לתהפוכות חיפוש הזיהוי מאז האדמו"ר מראדז'ין. "גדולי ישראל בדורו לא הסכימו עמו. והנה כעבור ימים ושנים באו חוקרים ובטלו את דבריו מכל וכל". ומכיוון שגם ניסיונות זיהוי שאחריו זכו לביקורת "לא נדע אם לא כעבור שנים יבואו אחרים ויבטלו גם דבריהם". הרב אלישיב מסכם בציטוט מהגאון מקוטנא (ישועות מלכו, אורח חיים, סימן א) - "כבר הוחזק אצל ישראל זה יותר מאלף שנה שנגנז התכלת" ויש לסמוך על דברי האר"י ז"ל לקבוע "שאין תכלת אלא בזמן בית המקדש". הרב מנחם אדלר המשיך בכיוון הספקני של הרב אלישיב שאת מכתבו הביא בפתח ספרו[111] ואסף את מקורות הדיון מהמעיין ותחומין כדי להקשות על ראיות הזיהוי שהביאו הרב טבגר וד"ר זיידרמן.
גם בארה"ב התנהל דיון הלכתי-מדעי[112]. בסתיו 1997 סיכם חיים טוורסקי שהזיהוי כארגמון קהה קוצים כמעט ודאי - יש כאן "אומדנא דמוכח" וראוי שפוסקי ההלכה יאמצו את התכלת. [113] הוויכוח התלהט כאשר פרופ' מנדל זינגר, מבית הספר לרפואה בקליבלנד אוהיו תקף את הזיהוי. ד"ר ברוך שטרמן השיב לו בהנמקה רבה.[114] אך זינגר באתר שלו (chilazon.com) בשיתוף האתר
http://www.begedivri.com גייס תמיכה לזיהוי של האדמו"ר מראדז'ין. בדצמבר 2003 ניסח זינגר ביקורת חריפה נגד הזיהוי המקובל במסגרת הגנתו על שיטת האדמו"ר מראדז'ין שזינגר נמנה על חסידיו. דעה שלישית שמעתי לאחרונה מאת ד"ר שאול קפלן החי ברחובות ועוסק בביולוגיה. הוא תומך בביקורת של זינגר כנגד עמותת "פתיל תכלת", אבל סובר שהמקור האמיתי הוא מהחילזון janthina. [115]קפלן סיפר לי, שמאז חזרתו בתשובה לפני כשבע שנים, הוא משקיע את מיטב זמנו במציאת חלזונות אלה ומקווה להוכיח את הזיהוי ולהפוך אותו למסחרי. ואולם, טרם מצא במה מדעית לפרסום שיטתו וטרם הציג את דרכו בהפקת הצבע.
הלך הרוח בציבור הדתי-ציוני משתקף באתר השו"ת של "מורשת" בתשובות של הרב יובל שרלו,[116] הרב דוד לאו והרב יוסף אלנקווה[117] המאשרים את חשיבות התכלת אך אינם פוסקים לחייב את לבישתה. הרב ישראל רוזן סיכם בתשובתו שם באתר (י"ב אב תשס"ב), ש"מי שחפץ וחש כי הוא מקיים בכך מצווה - אשריו וטוב לו וראוי לו שירכוש". ואילו "מי ש'עומד מנגד' יש גם לו עם מי שיסמוך".
בשנת תשס"ג נרשם פולמוס בעיתון הצופה - הרב אליהו שרגאי הגן על הזיהוי של האדמו"ר מראדז'ין והשיבו לו הרב שמואל אריאל ומואיז (משה) נבון.[118] ויכוח דומה התנהל בארה"ב בקובץ "אור ישראל" והפעם משה נבון השיב לרב יהודה גולדבלום.[119] דיון דומה נמצא בגיליונות פרשת השבוע של "מעייני הישועה" כאשר פקפק הרב שלמה אבינר בנכונות חידוש המצווה.[120] השיב לו הרב צפניה דרורי: "נדמה לי שלא חסר כלום לוודאות זהותו של חלזון התכלת. תכונותיו מתאימות לכמעט כל דבר שנזכר בדברי ראשונים ואחרונים".[121]
לסיכום הלכתי אופטימי יש לראות את הכרזת הרב שמואל אריאל: חובה ללבוש טלית עם תכלת, הזיהוי "קרוב לודאי" ואי לבישתה היום מבטלת מצוות עשה.[122] בדומה סיכם הרב יהודה ראק, לכתחילה חובה להטיל תכלת אך שעדיין עדיף ללבוש טלית בלבן בלבד מאשר לא כלום.[123] גם בארה"ב, הרב צבי שכטר, מראשי ישיבה אוניברסיטה בניו יורק כתב: "מי שיש בידו תכלת, ואינו מטריח את עצמו להטילה בבגדו, הרי יש בזה משום לאו דבל תגרע".[124] הרב שכטר קבע, "בוודאי עלינו להשתמש בה כל שיש בידו האפשרות".[125]
ומה יהיה אם יתברר שטעינו בזיהוי? חיים טברסקי מצטט את האדמו"ר מראדז'ין שטען בספרו פתיל תכלת - אם הכוונה לשם שמים לא עבר שום איסור גם אם יתברר שטעה. המאמר העדכני ביותר, והמבקש לשים שלום בין הדעות, התפרסם בראש השנה תשס"ד על-ידי לוי קיטרוסקי. [126]
תקוות רבות נתלו בחידוש התכלת.[127] בבית המדרש של ישיבה אוניברסיטה, כתב הרב אברהם כהן: "קיימת תחושה של שמחה והתרגשות בין כתלי בית המדרש השמרנית בדרך כלל כאשר אפשרויות חדשות מבשרות את תחילתה של תקופה חדשה, המהווה אולי צעד נוסף לקראת תקופת המשיח".[128]
אם אכן הממצאים שהובאו לזיהוי ארגמון קהה הקוצים כחילזון המקורי יוצרים תחושת ודאות, הרי תתפשט לבישת התכלת בעם ישראל. ואז אפשר להתרגל להתבונן בתכלת, להביט בשמים הבהירים ולחוש את ההשפעה המרגיעה של גווני הכחול והאינדיגו. ואולי אז אפשר יהיה לחקור יותר את חידוש המדיטציה הויזואלית על פתיל התכלת להתחבר בדבקות לה' בבחינת "וראיתם אותו וזכרתם".
[96] האדמו"ר מראדז'ין, ספרי התכלת ראדז'ין (שפוני טמוני חול, פתיל תכלת, עין התכלת), בני ברק תשנ"ט.
[97] ראה זיידרמן, הגילוי מחדש, עמ' 29. והשווה גרינספן: Ari Greenspan, "The Search for Biblical Blue", Biblical Review, February 2003, pp.32-39, 52
[98] "ישועות מלכו", אורח חיים, סימנים א-ג. התשובה הראשונה נכתבה בתאריך י"ב אדר שני תרמ"ט אל הרב איסר אב בית דין במעזריטש, השנייה בשנת תר"ן אל הרב יודא ליבוש הכהן מזאמושטש חדש והשלישית גם כן בשנת תר"ן אל הרב צדוק הכהן דיין בעיר זאמישטש.
[99] הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, פסקים וכתבים, בחלק אורח חיים כרך א' הוצאת מוסד הרב קוק ויד הרב הרצוג, ירושלים תשמ"ט.
[100] ראה בורשטין, עמ' 354. לעיקרי חידושי הרב הרצוג ראה עמ' 357-437. הדוקטורט משנת תרע"ג יצא לאור בהוצאה מחודשת שערך א' שפניר: Royal Purple and the Biblical Blue Argaman and Tekhelet, The Study of Chief Rabbi Dr. Isaac Herzog on the Dye Industries of Ancient Israel and Recent Scientific Contributions, Jerusalem 1987
[101] "ציבען" פירושו תרכובת כימית צבעונית המעניקה לטקסטיל את צבעו.
[102] הנרי לאקאז גילה צביעה של ארגמן משלושה חלזונות : Murex brandaris, Murex trunculus and Thais haemastoma Henri de Lacaze-Duthiers, "Mémoire sur le Pourpre," Annales des Sciences Naturelles comprenant la Zoologie, la Botanique, 1859, 4th series, 12, pp. 5-84
[103] ראה הרצוג, צביעת התכלת.
[104] כך למשל, התבשרנו באתר האינטרנט "פתיל תכלת" על הופעת הספר "לולאות תכלת" מאת הרב שלמה יעקב טייטלבוים עם "חומר רב התומך בקביעתו של הרב טבגר לעניין חידוש התכלת". השווהLeibel Reznick, Hidden Blue, Jewish Action, a Publication of the Orthodox Union, Winter (5752/1991-92), vol. 52, no. 1, pp. 53-57
[105] את המאמרים ניתן לראות באתר האינטרנט של "דעת"
http://www.daat.ac.il.
[106] שלושה מאמרים ב"המעין" התפרסמו על-ידי הרב יעקב אפשטיין: "דרכי הזיהוי במצוות," המעין, לו, גליון ג (ניסן תשנ"ו), עמ' 28-37; "תכלת מסופקת - דינה בציצית," המעין, לז, גליון א (תשרי תשנ"ז), עמ' 41-54; "זיהוי ארגמון קהה קוצים כתכלת המקורית", המעין, לז, גליון ב (טבת תשנ"ז), עמ' 37-47. מאמר נוסף שלו שהופיע בקובץ התורה והארץ, הביא לתגובה של הרב יצחק בראנד ויוסף פלאי, "הכר נא למי החותמת והפתילים" - תגובה למאמר בדבר חידוש התכלת" (אדר ב, תשנ"ז), מובא באתר של פתיל תכלת -
http://www.tekhelet.com.
[107] בסוף מאמרו של הרב אפשטיין, זיהוי ארגמון קצה קוצים (לעיל, הערה קודמת).
[108] הרב אליהו טבגר, "בענין חידוש מצות התכלת," המעין, ל"ז, ג, ניסן תשנ"ז, עמ' 83-85.
[109] דניאל לוי, הגן על "זיהוי ארגמון קהה קוצים כתכלת המקורית," המעין, לז, ב (טבת תשנ"ז), עמ' 37-47 וכן "על חידוש מצוות התכלת", המעין, לז,ג (ניסן תשנ"ז), עמ' 86-87.
[110] ראה הליכות-שדה, 109, שבט תשנ"ח ולסיכום טיעונים ראה וינגורט, בין תכלת ללבן, עמ' 500-501.
[111] הרב מנחם אדלר, קונטרס תכלת וארגמן - בירור דברים בענין תכלת הנעשית מחלזון הארגמון והביאורים בדין תכלת בציצית ובגדי כהונה, ירושלים תשנ"ט.
[112] ראה נימוקי הרב מרדכי קורנפלד נגד חיוב תכלת היום: Mordecai Kornfeld, Halacha Wearing "Techeles" Todaywww.mail-archive.com/
[email protected] This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it ,
http://www.dafyomi.co.il/menachos/techeles)
[113] טברסקי, זיהוי החלזון.
[114] המאמרים יצאו לאור בשנים 2001-2002 בביטאון אמריקאי הדן בענייני הלכה וחברה:
Mendel E. Singer, "Understanding the Criteria for the Chilazon", The Journal of Halacha and Contemporary Society, vol. 40 (Sukkot 2001); Baruch Sterman, "A Response to Dr. Singer's Review of Murex Trunculus as the Source of Tekhelet", The Journal of Halacha and Contemporary Society, vol. 43 (spring 2002)
[115] ראה באתר אינטרנט של ד"ר קפלן (
http://www.realtekhelet.com) ושם גם תגובות משלושה רבנים (המובאות בצורה אנונימית) שהקשו על מאמרו של ד"ר קפלן.
[116] הרב יובל שרלו, כ"ג ניסן תשס"ג: "הרבנים הראשיים ואחרים לא השתכנעו כי זהו פתיל התכלת, ובשל הנטיה לשמור על ההלכה מפני שינויים לא הכרחיים הם אינם יוצאים בקריאה ללכת עם פתיל תכלת, ועד כמה שאני יודע רובם גם לא הולכים עם פתיל כזה". במכתב הבהרה ששלח לי הרב שרלו בתאריך כה טבת תשס"ד הוסיף: "לא ניתן לקבוע כי כל עם ישראל טועה ומחפשי התכלת צודקים, ועל ידי כך לקבוע כי כולם קרובים לביטול עשה מדאורייתא. דרכם של פוסקי ההלכה לאורך הדורות הייתה לתור אחר הצדקה למעשה הרבים ולא להתנשא באומרם כי כולם טועים".
[117] הרב דוד לאו י"ט כסלו תשס"ד: "בעבר השבתי על שאלה דומה וציינתי שגם אני איני הולך עם בד הצבוע בתכלת, כי עוד לא השתכנעתי שאכן זו התכלת שעליה דברה התורה. גם אבי מורי שליט"א אינו נוהג כן, לא ראיתי את מו"ר הגרש"ז אויערבך זצ"ל עם תכלת". וכך גם כתב הרב יוסף אלנקווה (ו' כסלו תשס"ג).
[118] בעיתון הצופה ט"ז ניסן תשס"ג הגן הרב אליהו שרגאי, "תכלת בימינו" על הזיהוי של האדמו"ר מראדז'ין. השיבו לו מואיז (משה) נבון, "תגובה לתכלת בימינו בהצופה", י"א אייר תשס"ג; הרב שמואל אריאל, "תכלת מן הדיונון או מן הארגמן", י"ד אייר תשס"ג.
[119] הרב יהודה גולדבלום, "בענין המורעק"ס, האם ייתכן שהיא חלזון התכלת הכשרה", קובץ אור ישראל, לא, מוסדות ווילעדניק, ניו יארק ובגליון לב התפרסמה תגובת משה (מואיז) נבון, "בענין המורעק"ס".
[120] הרב שלמה אבינר, בתוך "מעייני הישועה", גליון עז, פרשת יתרו, כ"א שבט תשס"ג. השווה את תשובות הרב שלמה אבינר ב"עיטורי כהנים", סיון תשנ"ט, גיליון 174, עמ' 34-38.
[121] "מעייני הישועה" גליון פה לפרשת צו, י"ז אדר ב תשס"ג.
[122] הרב אריאל, תכלת בציצית.
[123] הרב יהודה, ראק, "ביטול עשה בהעדר תכלת בציצית", תחומין, כד, תשס"ד, עמ' 436-444.
[124] הרב צבי שכטר, "דקדוקים בהטלת התכלת החדשה" בתוך תכלת: מצווה בהתחדשותה, בעריכת הרב אברהם כהן, ניו יורק, תשנ"ז, חלק עברי, עמ' לג-מב. השווה תגובה לדברי הרב שכטר אצל שאול ידידיה אלעזר ווינרעב, "איסור בל תגרע בציצית בלי תכלת", מובא באתר של עמותת פתיל תכלת -
http://www.tekhelet.com ושם סיכום שיטות ראשונים ואחרונים להתיר לבישת ציצית ללא תכלת למרות איסור "בל תגרע".
[125] הרב שכטר, דקדוקים, עמ' לט. דברי הרב שכטר מעניינים במיוחד לאור הסתייגותו בספר שערך שלוש שנים קודם, נפש הרב למלאת שנה לפטירת מרן הרב יוסף דוב הלוי סולוביצי'יק זצ"ל, ירושלים 1994 (הוצאה שנייה תשנ"ה), עמ' נג-נד, מחידוש עניין התכלת (שהוצע על-ידי האדמו"ר מראדז'ין) מהטעם שאי אפשר לשחזר מסורה שאבדה. נראה שהרב שכטר השתכנע לאור הראיות שקיבל שמסורת הארגמון קהה קוצים אותנטית.
[126] המאמר מובא באתר עמותת "פתיל תכלת":
Levi Kitrossky, "Do We Know Tekhelet?", ChidusheiTorah@NDS, Vol. 4, Rosh Hashanah 5764.
[127] הרב יצחק ברנד מעמנואל כתב קונטרס בשם "תכלת קיום כל התורה" וטען ש"קיום כל התורה וישועת עם ישראל תלוי במצוות תכלת".
[128] הרב אברהם כהן, מבוא, בתוך תכלת: מצוה בהתחדשותה, ניו יורק תשנ"ז, עמ' א-יד.
