לשון הרע - השטח האפור

[עושה חדשות]

א. אמירת ביקורת, (כשהעובדות ידועות והפרשנות נתונה לויכוח, כולם שמעו את השיעור של פלוני, ואחד משכנע את כולם שהוא 'לא לענין'), זה בכלל לשה"ר?
ב. ראובן מספר על שמעון שהוא יודע כה"ת כולה, ולוי מכחיש את הדברים, אין בזה נפק"מ אבל באמת שמעון אינו אלא איש פשוט. האם לוי עבר על לשה"ר? (בציורים שבסו"ס ח"ח משמע שזה אסור, היש חולק?)
ג. מי ששומע או מספר לשה"ר כדי לשפשף/להשתפשף, (הרי ברור שאם אדם לא ישמע דברים רעים על אחרים אף פעם, הוא ילכד בתמימותו בלי גבול), זה אולי נקרא "לתועלת"? (נגיד, אדם מדריך את הבן שלו הנכנס לישיבה, תדע לך שרה"י והמשגיח הם לא אנשים מושלמים לגמרי, וא"א לתת בהם אמון 100 אחוז אלא רק 99, וכיו"ב).

אולי אתם מכירים ספר טוב שיכול להועיל בשטח הזה.

[עושה חדשות]

ושאלה אחרת, מענין לענין.
הגורם לאחרים לספר לשה"ר (לבוא מתוך השבח לגנות) זה בגדר אבק לשה"ר,
למה לא מצינו כן בשאר עבירות לדון את המסבב מכשול אפשרי כעובר ב"אבק".

[מעט דבש]

א. אמירת ביקורת, (כשהעובדות ידועות והפרשנות נתונה לויכוח, כולם שמעו את השיעור של פלוני, ואחד משכנע את כולם שהוא 'לא לענין'), זה בכלל לשה"ר?

חפץ חיים (הלכות אסורי לשון הרע, כלל ב, סעיף יב): ‏

עוד ראיתי לכתוב דבר אחד בפירוש, מפני שראיתי שהרבה אנשים מורגלין בזה, והוא, כשדורש אחד בבית המדרש - אסור על פי ‏הדין להלעיג ממנו ולומר שאין בדרשותיו ממש ושאין מה לשמוע. ובעונותינו הרבים, ראינו שהרבה אנשים פרוצין בזה, ולא יחשבו ‏הלעג הזה לאיסור כלל. ועל פי הדין הוא לשון הרע גמורה...
ודע אחי דכל זה הוא אפלו היו כל דברי המלעיג אמת, אף על פי כן אסור להטעים את הדבר לפני השומע כדי לגנות לזה

[סגי נהור]

ושאלה אחרת, מענין לענין.
הגורם לאחרים לספר לשה"ר (לבוא מתוך השבח לגנות) זה בגדר אבק לשה"ר,
למה לא מצינו כן בשאר עבירות לדון את המסבב מכשול אפשרי כעובר ב"אבק".

נראה שההבנה בזה היא שאין זה מצד שגורם לאחרים לספר לשה"ר, אלא כאילו דברי השבח עצמם יש בהם כעין גנאי נסתר, שסיפור השבח מעורר אצל השומע את הגנאי שבאותו האדם.

ביסוד הרבה מהלכות לשה"ר עומדת ההבנה שדיבור הוא דבר מורכב, שיש בו הרבה יותר מהתוכן הפשוט של המלים שנאמרות, עד שאפילו דיבור של שבח יכול להיות בו (בהקשר מסוים ובאוזני אנשים מסוימים) כעין משמעות נסתרת של גנאי. וזו ההגדרה של אבק לשה"ר.

[בערל]

א.
ג. מי ששומע או מספר לשה"ר כדי לשפשף/להשתפשף, (הרי ברור שאם אדם לא ישמע דברים רעים על אחרים אף פעם, הוא ילכד בתמימותו בלי גבול), זה אולי נקרא "לתועלת"? (נגיד, אדם מדריך את הבן שלו הנכנס לישיבה, תדע לך שרה"י והמשגיח הם לא אנשים מושלמים לגמרי, וא"א לתת בהם אמון 100 אחוז אלא רק 99, וכיו"ב).

אולי אתם מכירים ספר טוב שיכול להועיל בשטח הזה.

בנוגע להלכה נראה פשוט וברור שאסור, לשה"ר לתועלת זה רק כשיודע ברור שפלוני עומד להינזק מפלוני או יכול להנזק מפלוני וכשמצטרפים כל התנאים מותר וצריך לספר זאת, אבל לא כשאין היזק ברור בעין, עיין כל הפרטים בחפץ חיים הל' לשה"ר כלל י' והל' רכילות כלל ט'

בדוגמא הנ"ל לכאו' זה הוצאת שם רע ולא לשון הרע, ובכלל אבא ש'מדריך' כך את הבן שלו כשנכנס לישיבה חבל על השכר לימוד שהוא מבזבז עליו.

גם כלל לא ברור שאדם שלא ישמע דברים רעים על אחרים ילכד בתמימותו, אולי ההפך ברור, שאדם שיזהר מלשמוע ולדבר רע על אחרים השי"ת יהא בעזרו וכל אשר יעשה יצליח, וע"ז נאמר שומר פתאים השם, האם נראה לך שהח"ח נלכד פעם א' בתמימותו?

[גם זו לטובה]

ושאלה אחרת, מענין לענין.
הגורם לאחרים לספר לשה"ר (לבוא מתוך השבח לגנות) זה בגדר אבק לשה"ר,
למה לא מצינו כן בשאר עבירות לדון את המסבב מכשול אפשרי כעובר ב"אבק".

חשוב להדגיש שאבק לה"ר אינו מפני שמכשיל אחרים באיסור סיפור לה"ר אלא מפני שגורם בעקיפין נזק למסופר.

[עושה חדשות]

יש"כ למשיבים.
בענין דיבור שאינו גנות אבל מזיק אי הוי בכלל לשה"ר, ראה במצו"ב.

ויטע אשל - לשון הרע.PDF

(1.78 MiB) הורד 322 פעמים

[עושה חדשות]

אחד מידידי שלח לי מכתב (שנשלח על ידו לאחד הרבנים) המנסח בבהירות את הקושי המדובר:

לכבוד ... שליט"א

באתי בבקשת הוראה עצה והדרכה. אחד האיסורים החמורים מחד והמצויים מאידך הוא איסור לשון הרע. ורבנו "החפץ חיים" חיבר בזה את ספרו זה.
הרגשתי היא שישנה איזו חוסר הבנה בענין איסור לשה"ר, משום ששמירה אמיתית ומלאה על האיסור אפילו בתוך קהל יראי ה' נראית (לי) כדבר הקרוב לבלתי אפשרי, והנה השמירה על כלל מצות התורה (ברמה הבסיסית והמחויבת) אינו דבר קשה כ"כ ולא בשמים היא, ומדוע נשתנה איסור זה. אלא שמא חושבים את המותר לאסור ומתוך כך אין יכולים לעמוד בזה ומתירים מאונס אף את האסור. שמעתי מפלוני שאמר שספר ח"ח כותב את כל דיני לשה"ר אבל "מהו לשה"ר" הוא אינו כותב.
ואפשר שכל הרגשה זו טעות היא, והרי כבר אמרו חז"ל שכולן באבק לשה"ר, ומ"מ כל שגדרי הענין אינם ברורים קשה עוד יותר להמנע מזה דהוי ספק נדה בשעה שבא מן הדרך. וכבר הרבה שנים שאני מתקשה בדבר, והימים חולפים ומזור אין, ועד מתי לעדה הרעה הזאת. וכמדומה שבכלל הציבור אין ענין זה מחוור כפי הצורך והצורך צורך רבים הוא.
וכבר נתפרסם מעכ"ת בדעתו הרחבה, ובענין זה תופס ונצרך הדבר שבעתיים, והנני פונה אליכם בתחינה, הניפו את ידכם ולבנו ובארו ולמדונו את הענין לאשורו, למען נוכל להוציא הוראה מחוורת לכלל ישראל, שתהיה דרך כבושה לכל החפץ חיים וצדיקים ילכו בם, ותהיה זכות הרבים תלויה בכם מכאן ועד סוף הדורות. ודין הוא שהדבר מוטל על אשר בכוחו לעשות ולהכריע בזה.

-----------------------------------------------------------------------------------

עיקר גדר ומהות הענין אינו ברור לי דיו, ובפרטיו אני משתומם הרבה, וכתבתי כאן חלק מהאופנים המצויים, הן משום שהם צריכים תשובה לעצמם והן משום שהם מסייעים להבין את הקושי והערפל שבענין זה.
(כל השאלות דלהלן הם באופן שאומר אמת, דאם אומר שקר פשיטא דאסור)

א. אמירת ביקורת.
פלוני אמר או עשה דבר מסוים, הדבר מסופר בצבור, האם אסור להגיב על הענין:
-"זה דבר שטות"/ "זה מעשה שטות"?
-לומר "זו אמירה של שחיתות/ רשע" או "זה מעשה של שחיתות/ רשע"?
-את"ל דשרי, לומר "הוא מדבר/ עושה שטויות" או "הוא מדבר/ עושה דברים מושחתים"?
-את"ל דשרי, לומר כתגובה לדברים שנאמרו "הוא שוטה/ מושחת/ רשע"?
-האם יש חילוק בזה בין ענייני שמירת תו"מ לענייני עלמא?
-האם יש חילוק בזה אם אומר את הדברים דרך זלזול/ כעס/ שנאה?

-רואה עלון/ עיתון קרוע, ואני מבין שקרעוהו משום שסוברים שהוא "מחרף", האם יש כאן שמיעת לשה"ר על אותו עלון ומחברו?

ב. סיווג.
אומרים על פלוני שהוא מאוד פקח או שאר מעלות, להגיב:
-"הוא לא כ"כ פקח, הוא מעל הממוצע אבל לא כמו שאתה מתאר"
-"הוא ממוצע בעלמא"
-"הוא פחות מהממוצע"
-"הוא כסיל לגמרי"
(בחז"ל איתא זהו שאומרים עליו אדם גדול הוא וכו', הוי צנא מלא ספרי דחסר)

ג. -פלוני מחזיק בדעה פלונית, ויש האוחזים שדעה זו פסולה, האם מותר לומר להם שפלוני אוחז מהדעה ההיא (אולי תלוי במה הוא היה עונה בכה"ג?).

-פלוני אמר דבר שטות, האם מותר לצטט מה שאמר (מבלי להוסיף על כך) וממילא מתגלה קלונו.

ד. האם מותר:
-לומר שעדה פלונית אינה מדקדקת בתחום מסוים.
- לומר שהם אנשים לא יציבים.
-לומר עליהם שהם חושבים רק על עצמם.
-לומר שהם מעוותים את התורה.
(אם אין תועלת עכשוית באמירה זו וגם אין כוונה לתועלת. אדם שגדל בסביבה שבה באמת לא ידברו לשה"ר לא יצא פתי?)

ה. -פלוני עשה לי דבר רע, לשתף את חברי במה שאירע לי ולשפוך לפניו מרורות זעמי לבאר לו כמה רוע ואי צדק היה מונח באותו מעשה שהוא עשה.
-והאם החבר יכול לאשר את דבריו ולהסכים עם המספר בענין רשעותו של ההוא פלוני. ואת"ל דאסור, מה יענה לו (אם הוא באמת מסכים עם דבריו). ואשה שמספרת זאת לבעלה או בן לאביו ואם לא יזדהה עמם זה יגרום להרגשה לא טובה בבית?

-פלוני מבזה את משפחתנו/ קהילתנו, לדבר עליו "הוא האשם במה שקרה שכן הוא עשה כך וכך, הוא התנהג בצורה נוראה".

-מדבר בטלפון קשות עם פלוני, האם צריך לצאת מן ביתו כדי שבני ביתו לא ישמעו את הדברים הרעים שהוא אומר עליו?

-מסביר את עצמי למה עשיתי כך ומתוך הסברת כלל הדברים מובן דברים רעים על פלוני (ואין לי ענין בזה אבל כך היו הדברים).
(שמעתי מעשה מאחד הגדולים שנדנד לו אחד, ואמר לו הגדול "זנב", ונפגע ושאל כך הרב אומר לי, ענה לו "אתה עושה ולי אסור לומר")

ו. -לומר על בעלי מקצוע מסוימים שהם עושקים את הציבור וכדו' (הא דאמרו חז"ל טוב שברופאים לגיהנם וכו' הוא מדין "לתועלת"?).
-לומר על חנות פלונית שהיא "יקרה"? ושהיא "יקרנית"?

ז. -דבר שנתפרסם בכל העיר, מותר להאמין לו?
-את"ל דאסור, גם דברים שמפורסמים בכל ישראל דורות רבים לא נאמין להם?
-דבר שנתפרסם בכל העיר, עברו שנים והדור הבא אינו יודע כ"כ מהענין, לספר לו שרב פלוני ביקר את מעשיו של אדם פלמוני וכדו' שעתה אינו זכור וידוע כ"כ (אינו מספר לשם תועלת אלא לסיפור ההסטוריה).

ח. תלונות.
-ממתין בתור ארוך באיזו חנות, להתלונן ולהיאנח לעומדים סביבי "איזה שירות". נוסע באוטובוס ומתלונן "הנהג הזה נוסע כמו צב".
-פקיד מתנהג בצורה לא נאותה, להתלונן עליו בהנהלה, האם מחויב קודם להוכיח את הפקיד הנ"ל (זהו אחד מתנאי אמירת לשה"ר לתועלת בח"ח), אין לי חשק לפגוש את הפקיד ההוא שוב כלל.

ט. כשפלוני שואלני שאלה על אדם מסוים, והתשובה היא רעה, מה אוכל לענות, הא הוי לשה"ר מחד צד ושקר מחד צד, ואם אומר שאיני עונה יבינו שהתשובה לגריעותא.

י. בחז"ל יש פעמים רבות מעשים על פלוני שעשה כך וכך ורב פלוני הקפיד עליו וכו' (אפילו על אנשים שאינם רשעים אלא טעו בפרט מסוים), איך סיפרו לנו חז"ל כל זאת ולא חשו לאיסור לשה"ר והו"ל לספר על "ההוא גברא" (אולי היתה יותר תועלת בסיפור כשסופר על אדם מסוים למען ישמעו וייראו? וא"כ גם אנו רשאים לעשות כן שכל היכא שכוונתו לפרסם את דרך הצדק והאמת בעולם רשאי?).

יא. שמיעת לשה"ר.
-האם כשמספרים בסביבתו לשה"ר מחויב לצאת מהמקום (אין ברצונו לשמוע). ואת"ל שכן מה יעשה אדם אם בסביבתו (כולל, עבודה, משפחה, וכדו') לא נזהרים מזה והרי אינו יכול לצאת משם. ואת"ל שיצא כשאפשר ליה אתי לאיטרודי כיון דשכיח תדיר. ומאי דינא כשאם יצא ילעגו לו?

-קונה בחנות, פלוני צווח על המוכר על איזו טענה, האם צריך לעזוב את המקום שלא לשמוע לשה"ר?

יב. קבלת לשה"ר.
-מה יעשה אדם ולא יקבל לשה"ר אם הדברים מתיישבים על לבו. ואף שיכול אדם להטות את לבו להאמין או לא להאמין מ"מ זהו רק בשיעור מועט אבל עיקרן של דברים מתיישבים על לבו לפי הענין.

-לקרוא עיתון, פעמים שיש בגליון עיתון אזכור שלילי של הרבה אישי צבור, האם איסור קבלת לשה"ר מחייב לישב ולידון בכל איש ואיש אם הוא עשה זאת ולמה הוא עשה ומה בדיוק עשה וכו' עד שיצא הדבר השלילי מלבו (נמצא שיוציא את כל יומו בהתעסקות בהבלים אלו).

[דרומי]

ספר טוב לענין זה הוא... קיצור שולחן ערוך. ועיין גם שו"ע הרב סימן קנו ובהמצויין שם. רמב"ם הל' דעות.

ודבר בעתו מה טוב, ראיתי בס' פנים יפות על הקריאה שנקרא בשבת זו במנחה - "אלה הדברים", ש"אלה" ר"ת אבק לשון הרע, ומטעים שהתחיל משה את דברי התוכחה במלת "אלה" כי זה העון הכי שכיח כו' והוא ירחם יכפר גו'

[סגי נהור]

http://forum.otzar.org/viewtopic.php?t=28885

[עושה חדשות]

בית הבחירה להמאירי מסכת בבא בתרא דף לט עמוד א -
ואף על פי שיש כאן קצת לשון הרע שאומר עליו שגזלן הוא הואיל ועסקי ממון הם ולא לכונת לשון הרע נאמר אלא לענין עדות אינן מוזהרים על כך.

הגמ' שם דנה באיסור לשה"ר רק לגבי מה שמספרים למחזיק בקרקע את אשר טען עליו המר"ק, אבל לכאו' עצם סיפור המחאה מאחד לחבירו עד שזה מתפרסם כ"כ, גם בו יל"ד מצד לשה"ר. וכי אין בזה גנאי לספר על אדם היושב בקרקע שיש כלפיו טענה של המר"ק שהוא גזלן? וכי אין זה מזיק אותו ומרחיק ממנו קונים? והנה עמד בזה המאירי הנ"ל, וכך תירץ - "הואיל ועסקי ממון הם ולא לכונת לשון הרע". מי יודע פשר דבר?

[עושה חדשות]

בדוכנים של בלוי נמכר בשבוע זה קונטרס שפתי משה על הלכות מצויות בשמיה"ל מאת הרב מיכאל (בהגרש"ז) אולמן.
הוא מאריך לדון בספיקות הנ"ל, ומסקנתו בדר"כ לאיסור.
אולי מישהו יכול להשיג את זה בקובץ פדפ ע"מ להעלותו כאן, ויהיה אפשר לעיין בדברים וללבנם יחד.

[לענין]

קורה שרואים בכל מיני ספרים שגיאות כתיב מצחיקות מאד מאד.
האם מותר לכתוב כאן איזה מילה עם שגיאה מצחיקה, והמעיינים כבר יחפשו אותה באוצר החכמה?

[נוטר הכרמים]

בדוכנים של בלוי נמכר בשבוע זה קונטרס שפתי משה על הלכות מצויות בשמיה"ל מאת הרב מיכאל (בהגרש"ז) אולמן.
הוא מאריך לדון בספיקות הנ"ל, ומסקנתו בדר"כ לאיסור.
אולי מישהו יכול להשיג את זה בקובץ פדפ ע"מ להעלותו כאן, ויהיה אפשר לעיין בדברים וללבנם יחד.

אכן קונטרס מעניין ביותר.
החלק הכי מדהים מבחינתי הוא המסקנות המחמירות בנוגע ללשה"ר על ציבור.
פשוט מזעזע לראות איך דשים בעקב דבר יום ביומו רח"ל בחמורות.
לאור העולה משם, כולם - חוץ מר' שריה זצ"ל, ואולי עוד כמה - בהרבה יותר מאבק של לשה"ר.

[עושה חדשות]

בדוכנים של בלוי נמכר בשבוע זה קונטרס שפתי משה על הלכות מצויות בשמיה"ל מאת הרב מיכאל (בהגרש"ז) אולמן.
הוא מאריך לדון בספיקות הנ"ל, ומסקנתו בדר"כ לאיסור.
אולי מישהו יכול להשיג את זה בקובץ פדפ ע"מ להעלותו כאן, ויהיה אפשר לעיין בדברים וללבנם יחד.

אכן קונטרס מעניין ביותר.
החלק הכי מדהים מבחינתי הוא המסקנות המחמירות בנוגע ללשה"ר על ציבור.
פשוט מזעזע לראות איך דשים בעקב דבר יום ביומו רח"ל בחמורות.
לאור העולה משם, כולם - חוץ מר' שריה זצ"ל, ואולי עוד כמה - בהרבה יותר מאבק של לשה"ר.

אבל שמא שוברו עמו.
בסוף הקונטרס מופיע ליקוט של עשרות מקומות בש"ס בהם מופיע לכאו' לשה"ר מהסוג הזה,
(על סגנון לימודם של פומבדיתאי, ועל טיפשותם של הבבליים, גברא אלימא, קפדנא, גרגרן וכו', עי"ש),
וצריך ללבן את הדברים כראוי. [לכן שאלתי אם מישהו יכול להעלות כאן pdf].

[קראקובער]

החלק הכי מדהים מבחינתי הוא המסקנות המחמירות בנוגע ללשה"ר על ציבור.
פשוט מזעזע לראות איך דשים בעקב דבר יום ביומו רח"ל בחמורות.
לאור העולה משם, כולם - חוץ מר' שריה זצ"ל, ואולי עוד כמה - בהרבה יותר מאבק של לשה"ר.

עכשיו ספרת לשה"ר על כל עם ישראל....

[כרמי שלי]

מֵעִנְיַן האשכול: האם לאיסור לשון הרע יש פרופורציות ?

[עושה חדשות]

אחד מידידי שלח לי מכתב (שנשלח על ידו לאחד הרבנים) המנסח בבהירות את הקושי המדובר:
...

הידיד הנ"ל קיבל תשובה לשאלתו, מאת הגראי"ש גרינמן שליט"א.
אחרי התלבטות אני מעלה את המכתב כאן, ואם מישהו משער או יודע שלא יהיה ניחא להרב המשיב בפירסום דבריו ברבים, אסירנו מיד.

תשובת ראי''ש גרינמן בדיני לשה''ר.pdf

(1.72 MiB) הורד 270 פעמים

[עושה חדשות]

לשון הרע - יורה אורח.pdf

(5.12 MiB) הורד 280 פעמים

[כולל יונגערמאן]

בדיוק ראיתי היום במאירי מסכת שבת, שכותב שמותר לדבר לשון הרע בכל מי שעובר אפילו על איסור דרבנן ולגנותו שלא ילמדו ממנו - היינו שמי שעובר על איסור דרבנן מותר להציגו באור מגונה ולפסול אותו כאילו. ונותן טעם לדבריו כי בלי דברי סופרים לא מתקיימים דברי תורה. א"כ נראה כ"ש שמי שלא הולך בההשקפה הנכונה שבזה הרי ברור שלפי דעתינו הלא הלה ממש עוקר את התורה במישרין אז מצוה לדבר בו (ומי יאמר זיכיתי ליבי מסתמא על כולם יכולים למצוא איזה ביקורת וטענה המתירה לדבר עליו לשון הרע... אז בעקיפין יש לימוד זכות קצת)

[לולי דמיסתפינא]

יישר כח למי שהניח סימן זה מספר יורה אורח.

תשו"ח

היכן אוכל לקבל כל הספר?

[הפשטן]

אמירת ביקורת, (כשהעובדות ידועות והפרשנות נתונה לויכוח, כולם שמעו את השיעור של פלוני, ואחד משכנע את כולם שהוא 'לא לענין'), זה בכלל לשה"ר?

מה לי להגיד "הוא לא לעניין", ומה לי להגיד "הוא משעמם", ומה לי להגיד "הוא טיפש"?

אגב, כשאני רוצה להעביר ביקורת על פלוני, מבלי להתנגש עם הלכות לה"ר, אני פותר את הבעיא בזה שאני מדבר - לא עליו - אלא על עצמי או על היחס שביני לבינו, כגון שאני אומר "לא השתכנעתי מדבריו", או "יש מחלוקת ביני לבינו", וכל כיוצא בזה. לדעתי זה פותר את הבעיא, כי פשוט שלמשל כשאני אומר שלא השתכנעתי מדבריו - זה לא בהכרח פגם בו - אלא אולי זה דווקא פגם בי (בכך שאולי זה שדבריו לא הצליחו לשכנע אותי זה משום שאולי פשוט נכשלתי בירידה לסוף דעתו).

[עושה חדשות]

הוא לא לענין
הוא = השיעור

[הפשטן]

הוא לא לענין
הוא = השיעור

לענ"ד, להגיד "השיעור לא לעניין", זה כמו להגיד "השיעור של פלוני לא לעניין".
ומה לי להגיד "השיעור של פלוני לא לעניין", ומה לי להגיד "האף של פלוני לא מיושר"?

לכן, במקום להגיד "השיעור [של פלוני] לא לעניין", הייתי מדבר על עצמי, ואומר למשל: "לא מצאתי עניין בשיעור [של פלוני]", או "לא התרשמתי מהשיעור [של פלוני]", וכל כיוצא בזה. לענ"ד זה פותר סופית את הבעיא, כי זה שאני לא התרשמתי מהשיעור - לא מחייב שגם אחרים לא התרשמו ממנו.

אגב, כך אני תמיד נוהג, בכל פעם שאני מתלבט - האם מה שאני עומד להגיד כרוך בחשש לה"ר, אז אני פשוט מחפש את הנוסח שיאפשר לי לדבר - על עצמי - במקום על פלוני (וכמובן באופן שמהדיבור על עצמי לא תובן הטחת אשמה בפלוני). הנה דוגמה: במקום להגיד "דעתו היא טעות מוחלטת", אני אומר: "דעתי עומדת בניגוד מוחלט לדעתו".

ראובן מספר על שמעון שהוא יודע כה"ת כולה, ולוי מכחיש את הדברים, אין בזה נפק"מ אבל באמת שמעון אינו אלא איש פשוט. האם לוי עבר על לשה"ר? (בציורים שבסו"ס ח"ח משמע שזה אסור, היש חולק?)

אם אסור לשבח את פלוני (כגון לומר "הוא גאון") - משום שזה עלול להוביל לגנות אותו, אז לענ"ד ק"ו שאסור לשלול שבח מפלוני (כגון לומר "הוא לא גאון") - ומאותה סיבה - משום (שק"ו) שזה עלול להוביל לגנות אותו.

מי ששומע או מספר לשה"ר כדי לשפשף/להשתפשף...(נגיד, אדם מדריך את הבן שלו הנכנס לישיבה, תדע לך שרה"י והמשגיח הם לא אנשים מושלמים לגמרי, וא"א לתת בהם אמון 100 אחוז אלא רק 99...)

אגב, לגבי הדוגמה המסויימת שהבאת (ומבלי להתייחס ישירות לשאלתך היותר כללית), אני הייתי נמלט מהבעיא, בזה שהייתי אומר למשל:

"תדע לך, ששום אדם אינו מלאך - ושלכן אין אדם מושלם לגמרי - ושלכן א"א לתת אמון של 100 אחוז באדם חדש שאותו אתה מכיר פחות טוב מכפי שאתה מכיר את עצמך, ולמעשה אפילו בעצמך אתה לא לגמרי יכול להאמין - וכמו שאמר רבי עקיבא אל תאמין בעצמך עד יום מותך, וקל וחומר כשמדובר באדם אחר ילוד אשה - כי כל אדם מועד לטעות - חוץ מארבעה שעליהם מעיד המדרש שלא חטאו מעולם: בנימין, עמרם, ישי אבי דוד, כלאב בן דוד".

וכל כיוצא בזה.

[עושה חדשות]

חידוש של הגה"ק רבי אלחנן וסרמן
במסכת ביצה דף לג ע"ב כתב רש"י (ד"ה מוסתקי): "כך אמר לי רבי שמואל המכונה חסיד". וכתב על כך הגראב"ו בקובץ מאמרים (עמ' נ): יש לדקדק למה הוסיף רש"י תיבת "המכונה" ולא כתב "חסיד", והרי ידוע שברש"י התיבות ספורות ומדודות אין בהם שפת יתר. אבל נראה שלימדונו רש"י בזה דבר גדול, דהנה מבואר דאיסור לשון הרע הוא כל שעל ידי דיבורו גורם היזק לחברו שלא כדת, ולפי זה י"ל דגם המגדיל מעלת חברו יותר מכפי שהוא באמת, גם זהו בכלל לשון הרע, כי יגרום היזק בדיבורו, ולדוגמא אם יפליג בשבחיו של אחד יותר ממידתו באמת, יטעו בו, וימנו אותו למשרה שאינו ראוי לו, או ישתדכו עמו בטעות ונמצא שמזיק להן, וזה חוץ ממה שמזיק לאותו אדם בעצמו שיסבור על עצמו שהוא אדם גדול וחשוב, ויהיה איש חשוב בעיניו, ויתכן דרש"י לא הכיר בעצמו את רבי שמואל, אם הוא חסיד או לא, ואילו היה כותב ר' שמואל חסיד היה מזיק לרבי שמואל על הצד שאינו חסיד.