עיקר תפלת יעלה ויבוא

[חיימשה]

לכשעיינתי מעט בתפלת יעלה ויבוא, נראה לי שהקטע העיקרי הוא הסיום: ובדבר ישועה ורחמים וכו' ותחזינה עינינו וכו' /ובנה ירושלים. וכל הנוסח הוא הקדמה לזה.
תקנו אותי אם אני טועה.

[איש גלילי]

נראה אמת.

[משה ובני ישראל]

לכאורה אתה צודק כי זה הקשר לברכת התפילה על החזרת העבודה.

[כדכד]

זה הקשר לברכת העבודה אבל מי אמר שזה עיקר הענין? עיקר הענין הוא הזכרת מעין המאורע שמוזכר גם ביו"ט בברכה רביעיתת שאינה ברכת העבודה

[משה ובני ישראל]

זה הקשר לברכת העבודה אבל מי אמר שזה עיקר הענין? עיקר הענין הוא הזכרת מעין המאורע שמוזכר גם ביו"ט בברכה רביעיתת שאינה ברכת העבודה

פותח האשכול התכוון שגם בברכת המזון זה תפילה בפרט על בניין ירושלים (והקרבת קרבנות ר"ח) אם זכיתי להבין את דבריו על נכוחה.

[כדכד]

נכון אבל ביו"ט בתפלה מזכירים יעלה ויבוא בברכה רביעית ולא בעבודה ומ כאן שעיקר התפלה היא הזכרת מעין המאורע ולא התפלה על החזרת העבודה בברכת המזון ובברכת העבודה בתפלה בשמו"ע

[משה ובני ישראל]

נכון אבל ביו"ט בתפלה מזכירים יעלה ויבוא בברכה רביעית ולא בעבודה ומ כאן שעיקר התפלה היא הזכרת מעין המאורע ולא התפלה על החזרת העבודה בברכת המזון ובברכת העבודה בתפלה בשמו"ע

אתה לכאורה צודק. צריך לומר שאין זה עיקר הזכרת יעלה ובוא אלא שקבעו את בעבודה ובבונה ירושלים מפני שיש בר"ח וביו"ט גם את עניין העבודה משא"כ בשמ"ע של יו"ט שיש הזכרה של היו"ט בברכת אתה בחרתנו היעלה ויבוא מתאים יותר שם. מצד שני לפי כוונת פותח האשכול (לכאורה), מובן למה במוסף לא אומרים יעלה ויבוא כי כל הברכה (הרביעית) היא תפילה על חזרת העבודה.

[כדכד]

ראיות נוספות לענין:
בברכת מעין שלש מזכירים רק "וזכרנו/ ושמחנו" ואת היום המאורע ולא בתפלה להחזרת העבודה
השוכח בברכת המזון ונזכר כשחתם בונה ירושלים אומר ברכה שלמה שמזכיר בה רק מעין המאורע ולא חזרת העבודה
נ"ל פשוט שמי שמשום מה אחרי שהזכיר את היום עבר לסוף הברכה ודילג על על החלק האחרון של יעלה ויבוא יצא ידי חובה וא"צ לחזור. מאידך מי שדילג על היום ואמר רק את החלק שהזכרתם - צריך לחזור (בימים שצריך לחזור בהם).

[חיימשה]

מה שגרם לי לחשוב כן הם דברי רש''י שבת כד.
ואומר מעין המאורע בעבודה - לבקש רחמים על ישראל ועל ירושלים להשיב עבודה למקומה לעשות קרבן היום.

וקצת דחוק לפרש שכוונת רש''י בכל זה הוא רק להסביר את מיקום ההזכרה
אמנם הראיה מיו''ט היא ראיה חזקה

[חיימשה]

הרהרתי עוד בדבר, ואפרש שיחתי.

א. אם אין זה העיקר, צ''ע טובא להבין נוסח תפילה זו, שבמקום לשבח על נתינת המועד = ר''ח, כפי שאנו עושים בשאר מועדים [ותיתן לנו וכו'] אנו מזכירים את המאורע בהבלעה מסוימת, מבקשים ברכה והזכרתינו לפניו ית' ביום ראש החודש הזה... עוד לא אמרנו כלל בשום צורה שהיום ר''ח, לא הודינו על נתינת המועד הזה כבשאר יו''ט, ואנו מבקשים רשימה ארוכה של בקשות מליציות עלינו ועל ירושלים ומשיח = ביום ראש החודש הזה.
ואח''כ שוב מבקשים זכרינו בו ופקדנו והושיענו, שאין זה דרך ההזכרה המוכרת לנו למקראי קדש.

ב. יתכן שביו''ט שכבר הזכירו את המאורע, לא חששו לשנות הלשון, והכניסוהו בברכה רביעית, ועדיין אפשר שבהעיקר הוא הקטע המסיים ''ובדבר ישועה'' שגם כאשר אינו מחובר לסיום של ''ותחזינה'' עדיין משמעותו ישועת ישראל והחזרת העבודה.

מי שיוכל להביא ראיות נוספות יבורך.

[כדכד]

בר"ח אין הענין להודות על נתינת המועד אלא לבקש שנזכר לפניו ית' לטובה ביום זה

[ההוא גברא]

כך כתוב בתורה בפרשת בהעלותך: וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם והיו לכם לזכרון לפני אלקיכם אני ה' אלקיכם. (איני בקי בחסרות ויתרות וד"ל)
לפיכך אין מבקשים בראש חודש אלא על זכירה לטובה, וזה עיקר יעלה ויבוא.

ומי שחושב שעיקר יעלה ויבוא אינו מה שנזכר בו ראש חודש אלא "ובדבר ישועה וכו'" אינו מבין עיקר דין הזכרת ראש חודש מהו.

[ביקורת תהיה]

לבוש אורח חיים סימן תפז
וכמדומה לי ששמעתי טעם נכון שלא להזכירו, שהרי עיקר יעלה ויבא לא נתיסד אלא על הזכירה והפקידה ואין שייך זכרון אלא בראש חודש וביו"ט, דכתיב [במדבר י, י] וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם וגו' והיו לכם לזכרון וגו', ולא הוזכר שבת באותה פרשה, לפיכך אין צריכין להזכיר שבת במקום שעיקרו משום זכרון שהוא משום ראש חודש ויו"ט, וכדאמרינן בהלכות ראש השנה סימן תקפ"ב סעיף ו', זכרון אחד עולה לכאן ולכאן עי"ש, נ"ל:

העמק דבר על במדבר פרק י פסוק י
ולענין הזכרה ודאי למדנו שבכ"מ שאלהותו עלינו היינו בכל המקום אשר אנו מזכירים שמו, ימים אלו מסוגלים לזכירה לטובה והיינו דמצלינן בהו בנוסח יעלה ויבוא כמה זכרונות טובות.

[חיימשה]

כך כתוב בתורה בפרשת בהעלותך: וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם והיו לכם לזכרון לפני אלקיכם אני ה' אלקיכם. (איני בקי בחסרות ויתרות וד"ל)
לפיכך אין מבקשים בראש חודש אלא על זכירה לטובה, וזה עיקר יעלה ויבוא.

ומי שחושב שעיקר יעלה ויבוא אינו מה שנזכר בו ראש חודש אלא "ובדבר ישועה וכו'" אינו מבין עיקר דין הזכרת ראש חודש מהו.

איני חולק כלל בדבר אלא שואל ומנסה להבין.
מה הפירוש באריכות דברי רש''י דלעיל?

[ההוא גברא]

לא הבנתי מה קשה מרש"י. לבקש רחמים על ישראל ועל ירושלים היינו לומר יעלה וכו' זכרוננו וכו' וזכרון ירושלים עיר קדשך וזכרון כל עמך בית ישראל.

לא היית צריך להשוות יעלה ויבוא לברכה שלמה כמו כל ברכות קדושת היום אלא להזכרה בתוך ברכה אחרת כמו רצה והחליצנו של שבת.

[חיימשה]

ברכת רצה והחליצנו מתחילה בהרבה דברי שבח ''כי יום זה גדול וקדוש הוא לפניך - כמצות רצונך וכו' משא''כ יעלה ויבוא. ברור שהמטרה העיקרית היא הזכרת ר''ח ולא עלה ע''ד אחרת, רק שאופן ההזכרה מעורר תמיהה, ומדברי רש''י משמע שההזכרה כולה היא במטרה של החזרת העבודה, לבקש רחמים על ישראל ועל ירושלים [רחמים על מה?] להשיב עבודה למקומה לעשות קרבן היום.

[כדכד]

מה שגרם לי לחשוב כן הם דברי רש''י שבת כד.
ואומר מעין המאורע בעבודה - לבקש רחמים על ישראל ועל ירושלים להשיב עבודה למקומה לעשות קרבן היום.

וקצת דחוק לפרש שכוונת רש''י בכל זה הוא רק להסביר את מיקום ההזכרה
אמנם הראיה מיו''ט היא ראיה חזקה

לענ"ד אין דחוק כללל ועיקר לפרש כן אלא זו כוונת רש"י (וכך משמע מההקשר בסוגיה שם)