התחלתי לקרוא מכאן מעט על הלשון מדברת גדולות של בעלי הקונטרס (שעדיין לא ראיתיו)
ולפי מה ששמעתי הם מנסים להסתתר תחת זהות שקרית
לפי העולה כאן גם הקונטרס כאן לא העז להכחיש את כך שבעולם השתמשו לצביעה בחילזון הארגמון, אלא שלטענת אותם מחברים היהודים השתמשו בחילזון אחר וזה על ידי ספק קושיות מפרשנות בהשערות האחרונים על החילזון
והעלאות על מציאויות מופרכות והזויות הכל במטרה לערער על השכל הישר
וזה ברור שזה לעומת זה עשה אלוקים וככל שהדבר יותר ברור ויותר פשוט לכל בעל שכל כך כדי להגדיל את הניסיון הסיטרא אחרא מתגברת להכחיש ולנסות להכניס ספקות בטיעוני הבל על יסודות פשוטים
ומצינו כבר בדומה לזה את הקונטרס המגמתי של בניזרי הר קדשי שמנסה בכל מיני קינטורי הבל לטעון שמקום המקדש שאינו כפי המסורת בעם ישראל ובדברי הרדב"ז השל"ה ועוד.. וכפי המוכח מבחינה מדעית (וכפי שציטט הרב קורן בספרו) וגם בניגוד לדעת רבו הגר"ע יוסף. וכן הקונטרסים של דעת אמת מאיש שלדבריו היה בעבר ראש כולל, המכנה המשותף לכולם הוא המגמתיות הברורה שבדבריהם ושמטרתם למנוע יהדות ולעורר ספקות נגד דרך ה' ונגד השכל
אז ראשית נראה מה היתה גישת הראשונים והאחרונים עצמם כשהייתה קושיה מהמציאות על דבריהם של עצמם ושל חבריהם
מעט דבש כתב:רמב"ן בראשית לה, טז על 'כברת ארץ'
והנכון מה שחשב בו ר' דוד קמחי כי הכ"ף לדמיון ואיננה שרשית, ומוצא המלה, היו לברות למו (איכה ד י), ותברני לחם (ש"ב יג ה), ענין אכילה מועטת בבקר, ופירושה שיעור מהלך ארץ מן הבקר עד לעת האוכל, כי כן ישערו כל הולכי דרך:
זה כתבתי תחילה, ועכשיו שזכיתי ובאתי אני לירושלם, שבח לאל הטוב והמטיב, ראיתי בעיני שאין מן קבורת רחל לבית לחם אפילו מיל. והנה הוכחש הפירוש הזה, וגם דברי מנחם. אבל הוא שם מדת הארץ כדברי רש"י
רמב"ן שמות ל, יג
ברכני השם עד כה שזכיתי ובאתי לעכה ומצאתי שם ביד זקני הארץ מטבע כסף מפותח פתוחי חותם, מצדו האחד כעין מקל שקד ומצדו השני כעין צלוחית, ובשני הצדדים סביב כתב מפותח באר היטב. והראו הכתב לכותיים וקראוהו מיד, כי הוא כתב עברי אשר נשאר לכותיים כמו שמוזכר בסנהדרין, וקראו מן הצד האחד שקל השקלים, ומן הצד השני ירושלים הקדושה. ואומרים כי הצורות מקלו של אהרן שקדיה ופרחיה, והצורה השני צנצנת המן. ושקלנו אותה בשלחנות ומשקלה עשרה כסף אסטרלינש, והם חצי האוקיא שהזכירה רבינו שלמה. וכן ראיתי מן המטבע ההוא בצורות ההן ובכתיבה ההיא חצי משקלה, והוא חצי השקל שהיו שוקלים לקרבנות. והנה נסתייעו דברי רבינו שלמה סיוע גדול...
שו"ת חתם סופר חלק ב (יורה דעה) סימן קסז
...אבל באמת כל זה כתבו תוס' לפי הבנתם וכן רש"י ז"ל פי' סוגי' דפרוזדר [נדה יז:] לפי מה שצייר מהר"ם לובלין הכל לפי שכלם אבל אחר בקשת המחילה מרבותינו הקדושים לא צדקו דבריהם בזה כי האמת עם הרמב"ם כאשר יעיד הניסיון עפ"י חכמי וספרי הניתוח אשר לפנינו מספרי בני ישראל כמו מעשי טוביה וס' שבילי אמונה ושם במעשה טוביה יש טעות קצת בציור הלול ויש לפני עוד ספרים מדויקים מרופאים מומחים אשר לא מבני ישראל המה בכמה וכמה ציורים כולם יעידון ויגידון כהרמב"ם ז"ל ומיני' לא ניזוע גם שאלתי רופאים וכך אמרו לי.
תוספות יום טוב שביעית ו, א
...ובפ"ד דחלה מפרש ג"כ הר"ב מכזיב עד הנהר לצד מזרח ומכזיב ועד אמנה לצד מערב וכן פי' הר"ש ודברים הללו וכן מה שכתב בכאן דעכו יושבת ברבוע של ארץ ישראל במקצוע צפונית מזרחית קשה שמצאתי בספר כפתור ופרח בפי"א ששלשתן על שפת הים המערבי הם והמחברו כאשר העיד על עצמו הוא עד וראה. שאמר בזה הלשון הן הייתי כשני שנים בגליל דורש וחוקר ועוד חמש שנים בשאר ארצות השבטים לא מנעתי עצמי שעה אחת מרגל הארץ ברוך העוזר. וכתב דעכו וכזיב ואמנה שלשתן על הים המערבי של ארץ ישראל הם וקצה גבול מערבית דרומית הוא נחל מצרים וקצה גבול מערבית צפונית הוא אמנה והוא הר ההר ע"פ גבולי א"י הנזכרים בפרשת מסעי והם כבוש עולי מצרים. ואמר עוד שיש מן עכו לנחל מצרים כמו שמן עכו לאמנום וגם אמר שכזיב הוא צפוני לעכו כמו יום אלו הן דבריו ז"ל. וא"א להכחיש המציאות וכל דבריו ז"ל בחקירה רבה כאשר אמר וכמבואר מספרו שבחיפוש רב בדק המקומות עד שידע אנה הם אחת לאחת. נמצאו שדברי הר"ב והר"ש בזה אינם אלא באומד הדעת ולא כיונו אל האמת כפי המציאות.
היוצא מכל האמור שכל הדיון בקינטורי אותו קונטרס הוא בעצם רק להגדיל תורה ולהאדירה, ולהראות את שטותם וטפשותם של מתנגדי התכלת
איש פלוני כתב:בעמודים 157 – 156 הגיב למה שהבאנו בקונ' כי החת"ס, קרבן העדה, התפא"י והנשמת אדם כתבו שהחילזון איננו אלא בא"י וז"ל
"המעיין בלשונם יראה, שלא אמרו כי זהו המקום היחיד בעולם שבו הוא נמצא. החת"ס ביאר לגבי נבוזארדן וז"ל: 'דאלו כורמים ויוגבים ממש לזה לא היה מניח אפי' דלי עם הארץ אלא הי' מגרש אותם והביא לשם נכרים. אע"כ, מלקטי אפרסמון שאיננו גדל אלא בא"י כמבואר בס' יוסיפון וכן ציידי חלזון. ובמלאכות הללו לא הורגלו ולא למדו בהם אלא דלי עם הארץ בא"י ושארי הארצות אינם בקיאים במלאכה זו', עכ"ל. הרי בא לבאר מדוע נבוזארדן השאיר מהם בא"י ולא לקח מארצות אחרות, ופשוט שבמקומו של נבוזארדן בבבל לא היה חלזון התכלת"
הנה ציטט דברי החת"ס ושוב לא שם לב לדברי החת"ס "שאיננו גדל אלא בא"י ... וכן ציידי חלזון ובשאר הארצות אין בקיאים במלאכה זו".
ומש"כ "ופשוט שבמקומו של נבוזארדן בבבל לא היה חלזון התכלת". אילו ידע מעט תנ"ך היה יודע כי יש יכולת ביד המלכים לערבב האומות (כמעשי סנחריב), ולכן יכול היה נבוזארדן להביא קבוצת אנשים מספרד וכדו' לצורך צידת החילזון, ולאו דווקא מבבל. וכמו שכתב במפורש החת"ס "והביא לשם נכרים".
וגבי הקרבן העדה כתב וז"ל
"וכן הקרבן העדה שם מדבר לגבי כך שלא היה לישראל במדבר תכלת משום שרק בא"י היה"
האם מישהו מבין קוראי הפורום הנכבד מבין את כוונתו?.
וגבי הנשמת אדם כתב וז"ל
"ובספר נשמת אדם המעיין יראה שאדרבה חולק וסובר כי לבני ישראל במדבר היה צמר צבוע בדם חלזון התכלת"
לא שם לב הכותב כי הנשמת אדם (שהקשה על הקרבן העדה שכתב שלא היה להם תכלת מא"י אלא הביאו התכלת ממצרים) בכל קושיותיו לא מקשה שהיה החילזון גם מחוץ לא"י. אלא נראה שכוונת הנשמת אדם שהיה תכלת במדבר לפי שניתן לייבא תכלת מא"י וכמו שכתב בפירוש הבית אפרים סי' כ"ב.
ומה שכתב ה'כנף' לתרץ דברי התפא"י דבריו דחוקים ופשוט.
ובעמ' 157 כתב ה'כנף':
"יש שהסבירו ששם לא היה צבע התכלת אלא הביאו את הצבע מא"י לאיי אלישה, ושם צבעו את הבגדים ואח"כ הביאום לספינות צור. אבל מדוע לקחת לשם את הצבע ולצבוע שם ואח"כ להביא את הבגדים לצור. שיביאו את הבגדים לצור ובצור יצבעו".
אמנם ידוע לכל בר דעת כי קודם צובעים את הצמר ורק אח"כ שוזרים אותו לחוטים ותופרים ממנו בדים. ועוד, שאפילו תאמר כדבריו שהביאו את הבגדים לצור ושם צבעו, הרי עדיין הצבע הוא מא"י וכמו שהוכחנו שם, ואין מובן כלל מה רצה.]
אין הכותב מביא מראי מקומות ונאלצתי לעשות שימוש בתכנות חיפוש
תלמוד ירושלמי מסכת שבת פרק ז
1. מה צביעה היתה במשכן שהיו משרבטין בבהמה בעורות אלים מאדמים. א"ר יוסה הדא אמר העושה חבורה ונצרר בה דם חייב...
2. הצד חלזון ופצעו אית תניי תני חייב שתים. אית תניי תני אינו חייב אלא אחת. מאן דאמר שתים אחת משום צד ואחת משום נטילת נשמה. מאן דאמר אחת היידא משום נטילת נשמה. ולית לה צידה.
שיירי קרבן מסכת שבת פרק ז
מה צביעה היתה במשכן. וקשה הא היתה צביעת תכלת וי"ל דסובר דלא צבעי תכלת אלא שהיה להם תכלת ממצרים דבמדבר לא היה להם חלזון שהוא נמצא בא"י בגבול זבולן ודם מת אינו טוב לצבע ומסתמא לא נטלו למלאכת המשכן כי אם מן צבע הטוב והיפה והא ודאי אין סברא שהביאו מא"י חלזון חי דודאי אינו חי כל כך חוץ למים:
קרבן העדה מסכת שבת פרק ז
ולית ליה צידה. דאינו חייב משום צידה ואינה בכלל אבות מלאכות שלא היתה צידה במשכן כלל דחלזון לתכלת ודאי לא היה במדבר שחלזון לא נמצא אלא בא"י ובחלקו של זבולן ותכלת היה להן לישראל ממצרים ובבהמות דהיינו באלים שהיו צריכין לעורות לא שייך צידה אלא דבתחשים איכא למימר דהיתה צידה:
הקרבן העדה והשירי קרבן זה אותו מחבר
ומקשה הרי צבעו בחילזון וכן צידה שהרי צידה בבלי נלמדת ממה שצדו את החלזון, ומתרץ שבהכרח לשיטת הירושלמי לא צבעו מהחילזון
במדבר וכן לא צדו את החילזון, אלא הביאו אותו צבוע ממצרים ומדוע זה כך הכרח שהחילזון לא הגיע לידם אלא רק בא"י בגבול זבולון.
ותמה בשו"ת בית אפרים אורח חיים סימן כב והקשה על דברי הקרבן העדה
אבל תימא דא"כ במצרים מנין להם וא"ת שיורדי מצרים הביאו עמהם צמר צבוע תכלת וכמו דאיתא גבי ארזים שהביא יעקב אבינו מא"י למצרים אף אנו נאמר ששלחו צמר לגבול א"י
אמנם משמע שרוצה לומר שבמצרים כן צבעו ולא שייבאו אותו מארץ ישראל למצרים שאחרת יכל לומר גם שקנו צמר צבוע מיבוא א"י כפי המופיע במדרשי שעם ישראל במדבר סחרו עם העמים.
בנשמת אדם המצוטט להלן מביא את דברי בעל קרבן העדה שחילסון התכלת נמצא
בימו של זבולון, ואפשר שפירש את דברי בעל הקרבן העדה שכוונתו ל
ים שלחופו זבולון יושב שהוא הים התיכון, וכן הרמב"ם ביד כותב על התכלת
ובים המלח הוא מצוי וכתבו באחרונים שהרמב"ם כוונתו לימה שקרוי בימינו הים התיכון שקורא לו ים המלח שהרי ים סדומית אינו בחלקו של זבולון ובים המלח אין חיים, וכן שמצינו מפורש בשבת כו ע" א יוגבים - אלו ציידי חלזון, מסולמות של
צור ועד חיפה.
ולכן
במדבר לא היו קרובים לימו של זבולון הים התיכון ולא יכלו עם ישראל להשיג אותו חי
וכנראה שאלו הדברים הם כוונת דברי ספר כנף איש יהודי שכשהיו
במדבר (דהיינו לא סמוכים לים) לא היה אותו לעם ישראל אלא רק כשבאו לארץ ישראל והיו סמוכים לים.
נשמת אדם חלק ב-ג (הלכות שבת ומועדים) כלל ט
ג. בירושלמי מה צביעה היה במשכן, שהיו משרבטין בבהמה בעורות אילים מאדמים, אר"י הדא אמרת העושה חבורה ונצרר בה דם חייב כו', הצר צורה, ראשון חייב משום כותב, והשני חייב משום צובע עכ"ל. והוא תמוה מאד דמאי מקשי מאי צביעה היה במשכן ואין לך צביעה גדולה שהיו צריכין לצבוע היריעות. והמפרש שם שכתב שלא היו צובעין, שהרי התכלת הוא דם חלזון ולא נמצא אלא[b] בימו של זבולון, אלא שהיה כבר בידם צמר צבוע ממצרים,[/b] ולענ"ד זה טעות, שהרי בשנה שניה לצאתם קודם מחלוקת קורח כבר נצטוו על ציצית כדמוכח מקרח שעשה טלית שכולה תכלת (ע"ש ברש"י) ותכלת צריך צביעה לשמה כדאיתא בהדיא במנחות וברמב"ם, ועל כרחך צריך לומר [b]שהיה בידם הצבע של חלזון... ונ"ל דהירושלמי תפס לו שיטה אחרת דאי' שם בירושלמי הדא איתתא דשרקא אפה דשרקא מעזלא (ר"ל שצובעת פניה או שצובעת מטוה) חייב משום מלבן, וצ"ע דהול"ל משום צובע, ולכן נ"ל דס"ל לירושלמי דמה שצובעין צמר וכל דבר בצבע אחר כל זה הוא בכלל מלבן דמאי שנא מלבן או שאר צבע, והחיוב דצובע הוא דוקא כשעושה ציורים, כדאיתא התם הצר צורה כו' השני משום צובע, ואם כן אף שהיו צובעין במשכן בתכלת וארגמן כיון שכל היריעה היה צבע אחד אם כן הוא בכלל מלבן ולא בכלל צובע. וזהו דפריך מה צביעה היה במשכן דלא מצינו שם שעשו ציורין בצבע, ומשני שהיו משרבטין באילים
לבעל קרבן העדה היה הכרח שלפי הירושלמי לא היה חילזון לעם ישראל [b]
במדבר כי אחרת היה צובע נלמד מלאכת המשכן בצביעת החילזון וכן היה מלאכת צידה ולכן מיישב התכלת שלא היה להם חילזון אלא רק צמר שנצבע כבר במצרים והקשה למה זה כך ותירץ שהרי מצוי בים של זבולון, (ויותר יתיישב כפירוש שהכוונה לים התיכון כפי שפירשו האחרונים ברמב"ם, אחרת תמיהת הבית אפרים עליו גדולה עד למאוד וגם מינימום של הגיון האקולוגי בסיסי שולל שהחילזון נמשך לקדושת ארץ ישראל אלא אם כן נניח שרק חילזון צדיק שלא יצא מא"י רק הוא כשר), לעומת זאת בבלי שכן מנה מלאכת צידה מחילזון לכאורה כן היה להם חילזון
אמנם אפילו לזה לנשמת אדם לא היה שום הכרח וכפי שהוכיח מכך שהיתה צביעה לשמה בציצית.
אמנם בנשמת אדם לא ביאר את החלק השני בירושלמי שיש מ"ד שצידי חילזון לא עוברים איסור משום צד. ואפשר אולי שלמ"ד זה יש איסור צידה נלמד ממקור אחר ואולי מתחש, אבל צידת חילזון אינה נחשבת צידה גמורה ולכן אינה בכלל מלאכת צידה.
תלמוד בבלי מסכת שבת דף כו עמוד א
ומדלת הארץ השאיר נבוזראדן רב טבחים לכרמים וליגבים. כורמים תני רב יוסף: אלו מלקטי אפרסמון מעין גדי ועד רמתא. יוגבים - אלו ציידי חלזון, מסולמות של צור ועד חיפה.
חתם סופר מסכת שבת דף כו עמוד א
אלו מלקטי אפרסמון וכו'. דאלו כורמים ויוגבים ממש לזה לא היה מניח אפי' דלי עם הארץ אלא הי' מגרש אותם והביא לשם נכרים(שאינה אומנות מיוחדת וכולם מכירים) אע"כ מלקטי אפרסמון שאיננו גדל אלא בא"י כמבואר בס' יוסיפון וכן ציידי חלזון. ובמלאכות הללו לא הורגלו ולא למדו בהם אלא דלי עם הארץ בא"י ושארי הארצות אינם בקיאים במלאכה זו:
הקשה החתם סופר למה הגמ' מוציאה את הפסוק מפשוטו, ומיישב שאם היה מדובר במלאכה הפשוטה של כורמים ויוגבים לא היה טעם להשאיר דווקא כורמים ויוגבים מכל שאר בעלי המקצוע, ומתרץ
לשון החת"ס וכן
ציידי חילזון לא משמע שכוונתו שהחילזון עצמו קיים רק בארץ ישראל שאם כן למה כותב ציידי חילזון, הוא היה צריך לכתוב שהחילזון עצמו קיים רק בארץ ישראל אלא בפשטות משמע שרוצה לומר דווקא ההפך שכן נמצא במקומות אחרים, אלא או שכוונתו שציידי חילזון בא"י הם הבקיאים במלאכה זו,
ויותר מסתבר שההשוואה לאפרסמון שלא יכל למצוא להם תחליף, ובציידי חילזון מסיבה אחרת וכפי שיתבאר
כי בניגוד לצובעי החילזון החילזון עצמו, וכו' שנמצאים בכל מקום שיש חלזונות, ציידי חלזונות אינו רק להצליח להיכנס לים ולצוד את החלזונות (כמו פנינים מהים), אלא ההתמחות תלויה באזור, מי שמומחה למצוא בקפריסין בתוך מטמונות הים שם לא בטוח ידע איפה למצוא בתוך מטמונות הים שבחופי ארץ ישראל ,כי המקומות אינם אותם המקומות והמטמונות שם אינם המטמונות כאן ודורש זמן ללמוד למצוא את המקומות הנכונים לצוד משם את החילזון.
בנוסף מסוגיא זו מוכח שהגויים גם כן היו משמשים בחילזון של ישראל לבגדי המלך, וזה עוד פירכא לשטותם של הקונטרס שמלדעתם מדובר שחלזון אחר
תפארת ישראל כללי בגדי קודש של כהונה
. והרמב"ם (פ"ב מציצית ה"ב) כתב... ומצוי בים המלח עכ"ל ..,אמנם קשה תו, דהרי ים המלח בחלקו של יהודה היה כולו (כיהושע ט"ו פ"ה), והחלזון לא היה בנמצא רק בחלקו של זבולון (כמגילה ד"ו א'). ותו דבמסכת שבת (דכ"ו א') אמרינן דציידי חלזון היו מסולמא דצור ועד חיפה, ע"כ, וידוע שמקומות הללו הם עוד היום על שפת ים הגדול, והם כנגד חלקו של זבולון. אמנם בערוך ערך חלזון השלישי הביא המדרש ויהי בשלח, שהחזלון הוא ברי' שיש לו נרתק על גביו א"כ הוא (מושעל קרעטהע), וכעין זה כ' געזעניוס, שהתכלת נעשה מדם מושעל, הנקראת (פורפור שנעקקע), וצובעין מדמו (פורפור בלויא) נוטה לפיאלעט [ (ארגמן]), וכתב עוד שנמצא בים האמצעי והקליפה שגדילה על הבריה ההיא צבעו (בלויא), עכ"ל, הנה גם במה שכ' שנמצאת בים הגדול הוא אמת כך הביאו חז"ל (שבת דכ"ו א'), וכלעיל.
לאדם סביר ברור שכוונת געזעניוס לא הייתה לומר בחילזון התכלת נמצא רק בארץ ישראל אלא לחופי הים התיכון.
גם התפארת ישראל שמצדיק את דבריו ומביא סייעתא לכך שהתכלת מצוי בחלקו של זבולון הבין מכך שממילא יהיה כל חופי הים התיכון אלא שלא היה חילזון בנחלת השבטים האחרים שאינם לחוף הים התיכון ולכן לא היה בחלקו של יהודה.
לא זכיתי עדיין לקרוא את הספר החשוב כנף איש יהודי
אילו חלזון לא היה רק בא"י אזיי בכל 52 השנים אחרי חורבן בית ראשון שלא עבר בה איש לא היה בכל העולם ייצור תכלת, כולל בבגדי המלך וכולל בציצית ואחרי זה שוב היה צריך לחדש את זה