ושוב אין מחלוקת בין התשב"ץ להרשב"א ודבר אמת נזרקה בפי כל אחד ואחד, דהתשב"ץ קאמר קרקע שנמכרה בשעת מגיפה ומיירי לענין מכירה, והרשב"א קאמר בהדיא דאין שמין אלא כדהשתא... ואף דמדברי התשב"ץ והרשב"א מוכח שלא כיונו לזה, מ"מ תורת אמת נמצא בפיהם.
מעיין כתב:אני מניח שמה שהחזו"א שלל את הדרך הזה, והיינו שהעדיף דרך הרעק"א, זה משום דדרך החת"ס אין נחלת הכלל כמו שכתבתי, ואולי החזו"א לא נחית כלל למה שכתבתי, שזה יהי' כוונת החת"ס על רוב הדוחקים אמת וכו'.
והאמת שלבר מזה בודאי שדרך כזאת צריך הרבה יותר שימוש ת"ח לקנות דרך זה, הלא תראה, שמלימוד הרבה רעק"א מתרגלין לדרך חשיבה מעין זו, אבל מלימוד חת"ס לא יתרגל לדרך חידושיו המקוריים, ורק תלמיד מובהק ממנו קיבל ממנו וגם בבחינת ונתת מהודך עליו, שזה ענין השפעה רוחני, וכמו כן אנו רואים התלמידים הבכירים של האבני נזר הראשית ביכורים החלקת יואב, הארץ צבי, שעשו אצלו הרבה שימוש, התרגלו אל דרך לימודו שאכן הי' בה משום חידוש,[ובדרך הלימוד של האבני נזר, הי' בזה אריכות בנזר התורה כ].
שדרך של חידושים, צריך הרבה יותר כיוון מרב לתלמיד ועל התלמיד להתמיד בשימוש, וכמו שמבואר בהקדמת הרמב"ם שעיקר מה שגרם המחלוקת בזה שלא שימשו כל צרכם, הכוונה שלא שימשו די הצורך להתרגל לדרך הדימוי מילתא למילתא, וככל שמתארך השימוש אז יותר ידמה שכל התלמיד לשכל הרב, וככל שמיעטו בזה גברה המחלוקת בדברים המתחדשים ואינם מקובלים, משא"כ דרך החשבון הישר והבריא של רעק"א ובית מאיר לא נצרך זמן רב להתרגל לדרך זה כי זה דרך הפשט, ושמא תאמר ששאר הדרכים אין זה תורה, אין זה אמת שגם בדברי התלמיד מצינו השוואות שבהשקפה ראשונה הם שלא בדרי דאונא, וכאן בפורום יש אשכול בשם השוואות, שכולל בו הרבה דוגמאות מגמ' וראשונים ואחרונים השוואות שונות שבהשקפה ראשונה האם רחוקים מזרח ממערב ובאמת הם קרובים, ויש להאריך בזה טובא.
מעיין כתב:והנה לפרש לשון על כוונת אומרם,גם זה אינו רק על דרך אחד, ויש גם על הרבה דרכים, ומצינו כמה פעמים שרש"י נקט דרך א' כפשט והב' כמדרש, ובאב"ע הופך הדבר הדרך א' כמדרש והב' כפשט, וזאת שלכל א' יש דוחק א' הא' בדקדוק המלה, והב' בצורת הפסוק וכדומה.
וכמו כן במשמעות לשונות, של דברי הפוסקים, לדוגמא עי' בב"י סי' קס"ח בדעת הרמב"ם לענין תוריתא דנהמא, כמה וכמה פשטים, וכל א' דוחה את דברי קודמיו, מהרי"א, ב"י, ב"ח, טו"ז.
והכל תלוי, אם לשום הדגוש על כוונת אומרם, והאם יש לדרך זה מקום בביאור הסוגי', או העיקר מה שמסתבר להלכה.
ודרך אגב רבינו הלחם משנה, ברוב הפעמים נחית לבאר דברי הרמב"ם ביאור הסוגיות לדעתו באופן רחב.
...האמת שאין מנהג במדינת פולין לפלפל ולחדש חידושים זולת גדול הדור או צורבא מרבנן הראוי להיות גדול, ויתר הלומדים עוסקים בתורה ש"ס ופוסקים להבין היטב ומתיגעים על חידושי מהרש"א ז"ל או מגן אברהם להבין כראוי ולא עלתה על לבם לחדש כי יודעים ומכירים ערך עצמם שאין בכוחם לחדש דבר אמת ונכון לא כן במדינות אחרות מפלפלים בהבלים וכל מי שיודע רק מימרא בש"ס תיכף אומר חידושים...
מעיין כתב:כשגדול ישראל מחדש מחמת סתירת הרמב"ם אף שסיבת החידוש והתחלתו הוא סתירת הרמב"ם מ"מ מה שמנצנץ במוחו הוא מידיעותיו המוקדמות בהיקף התורה ע"פ הראשונם והאחרונים וממילא יש מקום לחידושו, ואין זאת אומרת שהתחלת החידוש היא סתירת הרמב"ם רק זה היא ההיכי תימצי שהתחיל לחשוב ע"ז אבל אחר החשיבה מתגבש זה אצלו משאר מקומות ומשאר סברות.
ואכן מי שאין לו היקף של מילא כריסו בש"ס ופוסקים, והיקף של שכל התורה, כשהוא אומר חידוש בסתירת הרמב"ם בלא הקדמה מדברי קודמיו, אין זה אלא סברת הכרס.
ולכך לא ניתן תורה זו רק ליחידי סגולה, וכמו שאמר הדברי חיים ששאר העם מייגעין עצמם על מהרש"א ומג"א
מעיין כתב:נו! ע"ז כבר יש מקורות הרבה, ובפרט באשכול האחר שיש דבר כזה לכוון דברים בדבריהם מה שלא כוונו
בן טובים כתב:בספר שארית ישראל וילדניק יש קטע בענין, ואיני יודע כיצד להדביקו כאן, אולי יסייע לי מאן דהוא ושכמ"ה. לע"ע הוא כאן בקובץ המצו"ב.
נשר כתב:יעויין במה שכתב הגרי"א וינטרוב בקישור כאן בסוף העמוד ובתחילת העמוד הבא.
http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?1 ... geid=P0010
בן טובים כתב:בספר שארית ישראל וילדניק יש קטע בענין, ואיני יודע כיצד להדביקו כאן, אולי יסייע לי מאן דהוא ושכמ"ה. לע"ע הוא כאן בקובץ המצו"ב.
קראקובער כתב:שאלת תם:
עצם זה שנושאי כליו של השולחן ערוך חולקים עליו בלי סוף לא סותר כל היסוד של רוה"ק?
קראקובער כתב:שאלת תם:
עצם זה שנושאי כליו של השולחן ערוך חולקים עליו בלי סוף לא סותר כל היסוד של רוה"ק?
דורשי יחודך כתב:אגב בקשר לדברי הבעש"ט,
הרי אפילו אלה שמצדיקים את ישוב הסתירות בשו"ע למרות שלא התכוין אליהם, בטענת רוה"ק או נתקבל בכלל ישראל וכדו', בדרך כלל אינם מפרשים שו"ע רמ"א או באר היטב על פי פרד"ס! כך שקשה לגבות את זה על ידי אמירה זו של הבעש"ט.
ובכלל נראה שהבעש"ט לא מדבר על הענין שלנו אלא על עשיית פירושים על פי פרד"ס, ממש לדרוש את המילים, הוא לא נדרש כלל לסוגיא שלנו.
משתמשים הגולשים בפורום זה: לענד ו־ 116 אורחים