הודעהעל ידי יונת אלם » ד' יוני 21, 2017 10:38 pm
דברים שכתבתי בזה בעבר
בס' "ליקוטי חבר בן חיים" כותב הגאון רבי פייבל פלויט זצ"ל (ח"ג דף א' ב') כי רבו מרן החתם סופר זיע"א לא היה אומר "שלום עליכם" בליל שבת כשהוא מבהיר את הטעם, כי מחמת מיעוט דרגתנו איננו זוכים שמלאכים ילוו אותנו ומאותה סיבה גם איננו יכולים לומר "שלום עליכם".
ומוסיף כי רבו החתם סופר, אמנם אמר 'אשת חיל' ופיוט 'צמאה נפשי' מאבן עזרא.ואמרו משמו, שאמר כי בלי ספק היה רוח הקודש שורה על האבן עזרא בעשותו פיוט זה, כי נמצאו בו דברים עמוקים מיוחדים לליל שבת קודש. ולא השמיט ממנו מאומה".
מרן הכתב סופר, לפי עדות בנו רבי שלמה סופר מברגסאס, "הנהגתו בתפלה לא שינה מנוסח זקנינו, ובאמת כל התנהגותו קיבל מאביו הקדוש זצ"ל... ואשרי מי שראה אותו בליל שבת קודש כשבא לביתו, זיו הדרתו ותואר פניו צהובות ומזמר בנעימת קולו 'אשת חיל' ושיר 'צמאה נפשי'" - אך לא 'שלום עליכם'.
בשו"ת דברי ישראל תמה על כך הגאון רבי ישראל וועלץ זצ"ל, כיצד יתכן שהחת"ס שהתאמץ לקיים כל מנהג, ביטל מנהג כה נפוץ? ומביא עדות מהמהר"ם שיק זיע"א שהעיד כי רבו הגדול אמר "שלום עליכם" בלחש בינו לבין עצמו.
בפירוש "עיון תפילה" לסידור כותב: זכור אני שבסידור מהרי"ט גורס רק "מלך" במ"ם אחת כיון שאומרים "מלאכי עליון" לא שייך לומר אחר כך "ממלך" ונכון, וכן אני נוהג. וכן מוצאים אנו בסידור הותיק עם "דרך החיים" שהגירסא היא: "מלך מלכי המלכים".
מרן הגר"ח מוואלז'ין זצוק"ל כותב ב"כתר ראש" כי את החרוז "ברכוני לשלום" לא אמר רבנו הגר"א משום שאין לבקש מהמלאכים כי אין להם כוח והכול אצלם בהכרח, וכאשר אדם זוכה הם מוכרחים לברכו. בפאת שדך (תפילה ע' כ"ה) כותב הגרש"ד מונק זצ"ל שניתן לגרוס "יברכוני לשלום" ולא בלשון ציווי וממילא לא קשה קושית הגר"ח.
מרן הגרש"ז אויערבאך זצוק"ל אמר, כי אולי זה הטעם שרק בחרוז הראשון אומרים: "מלאכי השרת", כדי להדגיש בחרוז "ברכוני" שהבקשה שיברכונו לשלום, אינה מפני מעלתם שהם מלאכי השרת, אלא מפני שהם "מלאכי השלום" וזהו תפקידם ואנו אומרים להם לעשות את תפקידם. (הליכות שלמה מועדים ח"א ע' ד' הע' 17)
עיקר הפולמוס בנושא הוא על החרוז "צאתכם לשלום" מדוע משלחים אנו את המלאכים עם סיומו של הזמר, וכמו שתמה היעב"ץ: "על מה זה שלח המלאכים ופטרם לשלום? הלא טוב יותר שיתעכבו וישמחו גם בסעודה. ואם היא כתיקונה כראוי בוודאי תרב שמחתם ויוסיפו לו ברכתם, ולמה ימהר לשלחם?"
מרן החת"ס כותב בספרו (תורת משה ויקרא ע' קכ"ג) על החרוז האחרון של "שלום עליכם" – "אין לומר למלאכים ולכל דבר קודש צאתכם לשלום כי אין להוציאם..."
החיד"א מביא את נוסח הספרדים האומרים: "בצאתכם לשלום" שהכוונה היא שבשעה שהם יצאו אז יברכו את האומר את הזמר. עם זאת היו צדיקים רבים כמו הגה"ק הדברי חיים מצאנז זיע"א ואדמו"רי בית סאטמר שלא נהגו לומר את החרוז "צאתכם לשלום". בארחות רבנו (ח"א ע' ק"ז) כותב שמרן החזו"א זצוק"ל לא אמר "צאתכם לשלום".
בליקוטי מהרי"ח מביא בשם המחצית השקל שהיה אומר "צאתכם לשלום" על משקל "ברוך אתה בצאתך" ולמרות שכעת הוא לא זמן יציאת המלאכים, אומר זאת על זמן יציאתם.
בפירוש "עיון תפילה" על הסידור (הנדפס בסידור הותיק "דרך החיים") כותב: יש האומרים "בצאתכם לשלום" שפירושו כאשר תצאו במוצאי שבת יהיה אז צאתכם לשלום וכמדומה שכן כתב רבי יעקב עמדין בסידורו.
ברוב הסידורים, בין בנוסח אשכנז ובין בנוסח ספרד-חסידי, מודפסת התפילה "ריבון כל העולמים" לאומרה בליל שבת, לאחר שבאים מבית הכנסת, בין "שלום עליכם" ובין "אשת חיל", לפני הקידוש. בספרי הפוסקים התעוררה התנגדות לאמירתה בשבת, שכן מופיעים בה תפילות שאין לאומרן בשבת. כגון: "...וסלח ומחל לנו ולזרעינו על כל פשעינו וחטאתינו ועונותינו... ומתוך מיעוט עונות, והסר ממני... כל מיני חולי וכל מיני מדוה וכל מיני דלות ועניות ואביונות".
רבי יעקב עמדין (בסידורו עמודי שמים, עמ' שמה), כותב: "לא ראיתי לאבי מורי הרב ז"ל שאמר שום תחנה בבואו לביתו אחר תפילת ערבית, גם לא נמצא שום זכר מכל אלו התחנות שנדפסו בתקוני שבת להתפלל ולהתחנן נגד הנרות בשום קונטרס מהאר"י ז"ל. וכן הם שלא כדין ושלא כהלכה להאריך לשון בבקשה, ביום שבת קודש שקצרו חז"ל אפי' בתפילת י"ח שתקנו אנשי כנסת הגדולה, ואסרו לאדם לשאול צרכיו, ואפי' לחולה שאין בו סכנת נפש, ואיך יתכן להתחנן בשבת בסליחת עונות והצלה מן העוני והחולי וכדומה לזה, והרחבת הלשון ושפת יתר על כל הי"ח, מימי תמהתי על זה, היתכן שיצא כזאת מתחת יד חכם מובהק...".
יש המשערים, שכנראה, שמחבר התפילה 'רבון כל העולמים' כתב אותה לאומרה ביום ששי, כשבאים לבית הכנסת להתפלל תפילת מנחה, קודם קבלת שבת. כי רק אז מובנות המלים: "אנא מלך מלכי המלכים, צוה למלאכיך מלאכי השרת משרתי עליון, שיפקדוני ברחמים ויברכוני בבואם לביתי... ובאתי לביתך להפיל תחנתי לפניך, ואעיד (באמירת 'ויכולו' בתפילת לחש) ואשנה (באמירת 'ויכולו' בקול אחרי תפילת לחש) ואשלש (בקידוש על הכוס)". ומכיון שכל התפילה נועדה לכתחילה לאומרה ביום ששי לפני קבלת שבת, ולא בשבת עצמה, מובנת כוונת מחבר התפילה לבקש גם על סליחת עוונות.
ואמנם, בעל אוצר התפילות (נוסח ספרד, עמ' 626) הוסיף לפני התחילה הזאת: "מכאן עד מלאכי השלום שבסוף, היה נוהג הרב הצדיק ר' יוסף מראשקוב ז"ל לומר בביהכ"נ קודם מנחה... וכן נראה מנוסח הרבון". רצונו לומר, אם אומרים את התפילה לפני מנחה, אז מובנים המשפטים "ובאתי לביתך להפיל תחנתי לפניך", "ואעיד... ואשנה" "ואשלש", הכל בלשון עתיד.
לא כן כשהעבירו אמירתה לליל שבת אחרי שבאים מבית הכנסת, בין 'שלום עליכם' ובין 'אשת חיל'. בשבת אין מקום לתפילות מעין אלה. ולכן אנו מוצאים התנגדות בספרי השו"ת ובספרי הפוסקים לאמירתה.
מרן הגה"צ רבי ליב חסמן זצוק"ל סיפר שכאשר התארח בליל שבת בראדין אצל מרן החפץ חיים זצוק"ל כאשר חזרו מהתפילה, החפץ חיים לא אמר "שלום עליכם" אלא מיד קידש. אחר נטילת ידים והמוציא ואכילת הדגים, פתח החפץ חיים ב"שלום עליכם".
שאלו ר' ליב: מדוע שינה ממנהג ישראל? א"ל החפץ חיים: אתה הגעת מהדרך ואני משער שאתה רעב ורציתי שתאכל קודם, לעומת זאת המלאכים אינם רעבים ויכולים להמתין מעט עד שישמעו את ה"שלום עליכם" שלי.
החפץ חיים גם פוסק כך להלכה, במשנה ברורה (רע"א א'): "ואם אינו תאב לאכול יכול להמתין מלקדש עד שירעב, אולם היכא שיש בזה משום שלום בית או שיש לו בביתו משרתים או שאר אורחים ובפרט אורח עני לא יאחר בכל גווני דכיון דהם מוטלים עליו לא יוכל לעכבם בשביל שהוא רוצה לקיים מצוה מן המובחר".
על שבת דומה אצל החפץ חיים סיפר מרן הגה"צ רבי אלי' לאפיאן זצוק"ל. החפץ חיים עשה קידוש ואח"כ נטלו ידיים ואחר כך אמר שלום עליכם ואשת חיל וכשהגיע לפסוק: "נודע בשערים בעלה" התחיל לתרגם באידיש ואמר: "אשת חיל הכוונה על התורה, מיהו הבעל של התורה? תלמיד חכם! יש ת"ח שלא יודע לומר דף על דף...מתי יתוודע בעלה אם הוא תלמיד חכם באמת – בשבתו עם זקני ארץ, עם בית דין של מעלה... ומה דוחקים את עצמם בני הישיבה ללמוד סוגיא אחת לאט, כיצד יתכן שבן תורה יצא מהישיבה בלא לדעת שני סדרים."
