לעומקו של דבר כתב:את קרלין ודאי חייבים לבדוק. השאר לא בטוח.
שמר כתב:ואם אין חובה ללכת ולבדוק א"כ אין תביעה כלל על תינוקות שנשבו (חילונים), שיאמרו אם חשבתי שזהו הדבר הנכון ולא הכרתי משהו אחר אין בי חיסרון.
ספר מסילת ישרים פרק ג
הא למה זה דומה? לגן - המבוכה, הוא הגן הנטוע לצחוק, הידוע אצל השרים, שהנטיעות עשויות כתלים כתלים, וביניהם שבילים רבים נבוכים ומעורבים, כולם דומים זה לזה, והתכלית בם הוא להגיע אל אכסדרה אחת שבאמצעם. ואמנם השבילים האלה מהם ישרים ומגיעים באמת אל האכסדרה, ומהם משגים את האדם ומרחיקים אותו ממנה. ואמנם ההולך בין השבילים הוא לא יוכל לראות ולדעת כלל אם הוא בשביל האמיתי או בכוזב, כי כולם שוים ואין הפרש ביניהם לעין הרואה אותם, אם לא שידע הדרך בבקיאות וטביעות עין שכבר נכנס בם והגיע אל התכלית שהוא האכסדרה. והנה העומד כבר על האכסדרה הוא רואה כל הדרכים לפניו ומבחין בין האמתיים והכוזבים, והוא יוכל להזהיר את ההולכים בם, לומר: זה הדרך לכו בו! והנה, מי שירצה להאמין לו, יגיע למקום המיועד. ומי שלא ירצה להאמין וירצה ללכת אחר עיניו, ודאי שישאר אובד ולא יגיע אליו.
כן הדבר הזה: מי שעדיין לא משל ביצרו, הוא בתוך השבילים, לא יוכל להבחין ביניהם. אך המושלים ביצרם שכבר הגיעו אל האכסדרה, שכבר יצאו מן השבילים וראו כל - הדרכים לעיניהם בברור, הם יכולים ליעץ למי שירצה לשמוע, ואליהם צריכים אנו להאמין. ואמנם מה היא העצה שהם נותנים לנו? בואו חשבון, בואו ונחשב חשבונו של עולם, כי כבר הם ניסו וראו וידעו שזה לבדו הוא הדרך האמיתי להגיע האדם אל הטובה אשר הוא מבקש ולא זולת זה.
כללו של דבר, צריך האדם להיות מתבונן בשכלו תמיד בכל זמן ובזמן קבוע לו בהתבודדו, מה הוא הדרך האמיתי לפי חק התורה שהאדם צריך לילך בו. ואחר כך יבוא להתבונן על מעשיו אם הם על הדרך הזה אם לא, כי על ידי זה ודאי שיהיה לו נקל לטהר מכל רע וליישר כל דרכיו. וכמו שהכתוב אומר (משלי ד): פלס מעגל רגליך וכל - דרכיך יכונו, ואומר (איכה ג): נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה'.
קראקובער כתב:אתה באמת מפחד שיתבעו אותך שלא עשית התקשורת עם רבי נחמן מברסלב ולא נסעת לקברו בר"ה או שבמקום באוטה ושיחת מריעים בליל שבת עסקת בהווית דאביי ורבא?
קשה להאמין שאם למדת כמו שלמדו במשך כל הדורות בלי "צויי דינים" וכו' תראה פני גיהנום בגלל זה.
א' זעירא כתב:ספר מסילת ישרים פרק ג
הא למה זה דומה? לגן - המבוכה, הוא הגן הנטוע לצחוק, הידוע אצל השרים, שהנטיעות עשויות כתלים כתלים, וביניהם שבילים רבים נבוכים ומעורבים, כולם דומים זה לזה, והתכלית בם הוא להגיע אל אכסדרה אחת שבאמצעם. ואמנם השבילים האלה מהם ישרים ומגיעים באמת אל האכסדרה, ומהם משגים את האדם ומרחיקים אותו ממנה. ואמנם ההולך בין השבילים הוא לא יוכל לראות ולדעת כלל אם הוא בשביל האמיתי או בכוזב, כי כולם שוים ואין הפרש ביניהם לעין הרואה אותם, אם לא שידע הדרך בבקיאות וטביעות עין שכבר נכנס בם והגיע אל התכלית שהוא האכסדרה. והנה העומד כבר על האכסדרה הוא רואה כל הדרכים לפניו ומבחין בין האמתיים והכוזבים, והוא יוכל להזהיר את ההולכים בם, לומר: זה הדרך לכו בו! והנה, מי שירצה להאמין לו, יגיע למקום המיועד. ומי שלא ירצה להאמין וירצה ללכת אחר עיניו, ודאי שישאר אובד ולא יגיע אליו.
כן הדבר הזה: מי שעדיין לא משל ביצרו, הוא בתוך השבילים, לא יוכל להבחין ביניהם. אך המושלים ביצרם שכבר הגיעו אל האכסדרה, שכבר יצאו מן השבילים וראו כל - הדרכים לעיניהם בברור, הם יכולים ליעץ למי שירצה לשמוע, ואליהם צריכים אנו להאמין. ואמנם מה היא העצה שהם נותנים לנו? בואו חשבון, בואו ונחשב חשבונו של עולם, כי כבר הם ניסו וראו וידעו שזה לבדו הוא הדרך האמיתי להגיע האדם אל הטובה אשר הוא מבקש ולא זולת זה.
כללו של דבר, צריך האדם להיות מתבונן בשכלו תמיד בכל זמן ובזמן קבוע לו בהתבודדו, מה הוא הדרך האמיתי לפי חק התורה שהאדם צריך לילך בו. ואחר כך יבוא להתבונן על מעשיו אם הם על הדרך הזה אם לא, כי על ידי זה ודאי שיהיה לו נקל לטהר מכל רע וליישר כל דרכיו. וכמו שהכתוב אומר (משלי ד): פלס מעגל רגליך וכל - דרכיך יכונו, ואומר (איכה ג): נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה'.
גם לאחר מסקנת הרמח"ל אפשר להשתמש במשלו. במקום לבלות את הזמן אצל כל עדה ועדה בישראל [ועד שמתערים ותופסים את ה"נקודה" עובר הרבה זמן], ניתן ללכת למישהו שכבר עבר את גן המבוכה ולהתייעץ איתו באיזה דרך להתחיל להתנסות.
דרומי כתב:ועתה נזכרתי בדברי השלה"ק בסוף פ' בלק וז"ל:
חטאתי כי לא ידעתי - לכאורה קשה, אם לא ידע אם כן מה חטא? אלא, האדם מה שהיה ראוי לו לידע ולהבין ולא ידע - הוא חייב בדבר, כי על כן נתן לו השם יתברך השכל להשכיל ולהבין. גם בכאן, בלעם היה לו להבין כי לא לחנם עשה האתון כך. והעיקר, כי האדם מועד לעולם בין ער בין ישן, כי תמיד צריך להשכיל ולהבין ולראות שלא יארע לו דבר רע.
כח עליון כתב:חלק מעבודת היהודי בעבודת ה', היא גם שיהא אפשרות בידו לקיים את עצמו נפשו ביתו וילדיו אחריו בדרך נכונה וראויה.
אין שום דרך בעולם (אנושי) שיעבור אדם מתרבות לתרבות כדי 'לנסות', וא"א 'לקנות' דרך בעבודת ה' בלא שיסתגל האדם ויתערה בקהילה המדוברת, על כן לטובת נפשו וילדיו לא יעשה שינוי דרסטי כלל אלא רק להוסיף ולבנות על מה שקיים אצלו, אם חושב שלהתדבק במוהר"נ הוא הדרך הנכונה אינו צריך ביום החלטתו לעבור צד, להחליף ביגוד ועיירה, וכן ע"ז הדרך.
(גם אם הוחלט אצלו איזה דרך לבלעדית, טוב לו שיעשה צעד קטן לכיוון הקהילה, ילדיו ישלימו הדרך בצורה שפויה, אחרת יש זעזועים משניים)
א"כ השאלה שצריכה להשאל, האם נכון שכל אדם יכיר (יותר משטחיות גרידא) הרבה דרכים בעבודת ה', כדי שיטה לבו למה שימצא חן בעיני נשמתו, התשובה לכאו' כמש"כ לעיל, תלוי במי מדובר
קו ירוק כתב:רק בדור יתום כשלנו בעל המידע הזמין בכל תחום, וגם קיבוץ הגלויות גרם, שתישאל שאלה כזו.
האם אנחנו גרי צדק? אין לנו אבא, אין לנו סבים, אין לנו 'רב' שעוברת אצלו דרך התורה איש מפי איש.
זה שיחידים לא מוצאים את נפשם ההומיה בדרך שחונכו בה ומחפשים משהו אחר, זה קיים. אבל מכאן ועד שזו שיטה, ולא רק שיטה אלא חובה ? אתמהה.
שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך.
סגי נהור כתב:פשוט שאין חובה לחפש דרכים אחרות בעבודת ה'. מאידך ודאי שיש חובה לקיים את כל המצוות, כולל חובות הלבבות ואהבת ה' ויראתו, ואם במקום שבו היה לא ניתנו לו הכלים לקיים חלק ממצוות אלו, בהחלט יש מקום לומר שיתבעו ממנו למה לא חקר ודרש איך מגיעים לקיום מצוות אלו גם כן.
שמר כתב: וכי בענין הלכה אם ישנה מח' בדבר ואביו נוהג כהמקלים והוא מחמיר ע"ע כשיטה המחמירה יש בזה משום "לא תטוש"?.
משה נטע כתב:דבר הראשון, לא תיטוש אינו המצאה.
ולא נראה לי שמדברים כאן מדרכים שהינם כפירה גמורה או פחי זבל.
אך מה לא פשוט בזה שישנה אמת אחת, והרבה דרכים להגיע אליה, בצורה שהבורא מכוון כל אחד למקום המתאים לו? זה יכול להראות על פניו כשני דרכים שאין ביניהם ולא כלום, אך גם על בית הלל ובית שמאי אמרו חז"ל 'אלו ואלו דברי אלוקים חיים'.
לגבי המושג 'אמת' - אני לא מבין מהיכן הביטוח שלך שישנה אך ורק דרך אחת של אמת ואין בילתה, ויותר מכך - הבטחון הברור שאפשר לגלות ולמצא אותה.
משתמשים הגולשים בפורום זה: לענד ו־ 94 אורחים