חובתו של יהודי להתנסות בכל דרכי עבודת ה'?

[שמר]

זה זמן הנני מסתפק, האם חובתו של יהודי הרוצה חהתקדם בעבודת ה' או בלימוד תורה, ללכת ולנסות את כל הדרכים בלימוד (שיטת בריסק, וכדו') ובעבודת ה' (החסידות, ברסלב, קרלין ועוד) הקיימים ביהדות, שמא לאחר פטירתו יתבע על כך מדוע לא חיפשת דרך אחרת הרי אילו היית נוהג אחרת היית מתעלה לדרגה גבוהה יותר, שהרי דרך זו יותר מתאימה לאישיותיך, כמובן שהספק עוסק ביהודי שמרגיש טוב בדרכו שלו וחושב שעולה בדרך זו!!! ולא באחד שלא.

ואם אין חובה ללכת ולבדוק א"כ אין תביעה כלל על תינוקות שנשבו (חילונים), שיאמרו אם חשבתי שזהו הדבר הנכון ולא הכרתי משהו אחר אין בי חיסרון.

[לעומקו של דבר]

את קרלין ודאי חייבים לבדוק. השאר לא בטוח.

[דרומי]

השבוע לומדים פרק א בפרקי אבות ושם נאמר: "עשה לך רב והסתלק מן הספק". ובמפרשי המשנה שם: עשה לך רב אחד ויחיד - כדי שלא תתבלבל.

[איש גלילי]

את קרלין ודאי חייבים לבדוק. השאר לא בטוח.

מחילה, אבל לא הבנתי את הבדיחה.

[עזריאל ברגר]

ואם אין חובה ללכת ולבדוק א"כ אין תביעה כלל על תינוקות שנשבו (חילונים), שיאמרו אם חשבתי שזהו הדבר הנכון ולא הכרתי משהו אחר אין בי חיסרון.

אם אדם חושב באמת שהוא בדרך אמיתית - אה"נ דאנוס הוא.
אבל ידע איניש בנפשיה שהוא חי בשקר.

[א' זעירא]

ספר מסילת ישרים פרק ג
הא למה זה דומה? לגן - המבוכה, הוא הגן הנטוע לצחוק, הידוע אצל השרים, שהנטיעות עשויות כתלים כתלים, וביניהם שבילים רבים נבוכים ומעורבים, כולם דומים זה לזה, והתכלית בם הוא להגיע אל אכסדרה אחת שבאמצעם. ואמנם השבילים האלה מהם ישרים ומגיעים באמת אל האכסדרה, ומהם משגים את האדם ומרחיקים אותו ממנה. ואמנם ההולך בין השבילים הוא לא יוכל לראות ולדעת כלל אם הוא בשביל האמיתי או בכוזב, כי כולם שוים ואין הפרש ביניהם לעין הרואה אותם, אם לא שידע הדרך בבקיאות וטביעות עין שכבר נכנס בם והגיע אל התכלית שהוא האכסדרה. והנה העומד כבר על האכסדרה הוא רואה כל הדרכים לפניו ומבחין בין האמתיים והכוזבים, והוא יוכל להזהיר את ההולכים בם, לומר: זה הדרך לכו בו! והנה, מי שירצה להאמין לו, יגיע למקום המיועד. ומי שלא ירצה להאמין וירצה ללכת אחר עיניו, ודאי שישאר אובד ולא יגיע אליו.

כן הדבר הזה: מי שעדיין לא משל ביצרו, הוא בתוך השבילים, לא יוכל להבחין ביניהם. אך המושלים ביצרם שכבר הגיעו אל האכסדרה, שכבר יצאו מן השבילים וראו כל - הדרכים לעיניהם בברור, הם יכולים ליעץ למי שירצה לשמוע, ואליהם צריכים אנו להאמין. ואמנם מה היא העצה שהם נותנים לנו? בואו חשבון, בואו ונחשב חשבונו של עולם, כי כבר הם ניסו וראו וידעו שזה לבדו הוא הדרך האמיתי להגיע האדם אל הטובה אשר הוא מבקש ולא זולת זה.

כללו של דבר, צריך האדם להיות מתבונן בשכלו תמיד בכל זמן ובזמן קבוע לו בהתבודדו, מה הוא הדרך האמיתי לפי חק התורה שהאדם צריך לילך בו. ואחר כך יבוא להתבונן על מעשיו אם הם על הדרך הזה אם לא, כי על ידי זה ודאי שיהיה לו נקל לטהר מכל רע וליישר כל דרכיו. וכמו שהכתוב אומר (משלי ד): פלס מעגל רגליך וכל - דרכיך יכונו, ואומר (איכה ג): נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה'.

גם לאחר מסקנת הרמח"ל אפשר להשתמש במשלו. במקום לבלות את הזמן אצל כל עדה ועדה בישראל [ועד שמתערים ותופסים את ה"נקודה" עובר הרבה זמן], ניתן ללכת למישהו שכבר עבר את גן המבוכה ולהתייעץ איתו באיזה דרך להתחיל להתנסות.

[קראקובער]

אתה באמת מפחד שיתבעו אותך שלא עשית התקשורת עם רבי נחמן מברסלב ולא נסעת לקברו בר"ה או שבמקום באוטה ושיחת מריעים בליל שבת עסקת בהווית דאביי ורבא?

קשה להאמין שאם למדת כמו שלמדו במשך כל הדורות בלי "צויי דינים" וכו' תראה פני גיהנום בגלל זה.

[חייפענער]

צדק א' זעירא לגבי בעל תשובה וכיו"ב. אכן מי שנולד במקום ששייך לדרך מסויימת בעבודת ה', והיא דרך שיסדוה צדיקים אמיתיים אשר כל מגמתם היא לעשות נחת רוח לבורא יתברך, והוא מרגיש טוב בדרך הזו, אין שום סיבה שיתחיל לנסות דרכים אחרות, אדרבה זו אחת מהעצות הגדולות של היצר הרע בדורנו, להפוך את עבודת ה' יתברך לבחינת 'חכמה ואינה מלאכה', רואים אלפי אברכים ובחורים אשר תחת לעבוד את ה' בעבודה אמיתית, משקיעים את הראש בלומדעס אודות עבודת ה' בדרך זו ובדרך זו, כביכול להפוך לאנציקלופדיה לעבודת ה' זה דרך לעבוד את ה'.
נכון שיש הסוברים שיוצאים בעיסוק הזה ידי לימוד התורה, אך צריך לדעת שזה טוב רק בתור לימוד, ולא כדי להתחיל ולהתנסות בכל הדרכים, כפי שהוכיח ומוכיח הנסיון שרוב המלומדים למיניהם, נותרו קרחים מכאן ומכאן, ורק יודעים לדקלם מה אחזה שיטה פלונית, ומדוע חלקו עליה בדרך אלמונית, וזה מרגיע להם את המצפון ופוטר אותם מעבודה פשוטה ואמיתית.
כמובן שלפעמים אדם לא מוצא את עצמו במקום בו הוא נולד, ואז הוא צריך לחפש מקום שמתאים לנטיות נפשו, אבל לא בתור חיוב לנסות את כל הדרכים.
וההשוואה לתינוק שנשבה תמוהה, הנקודה העיקרית שווה בכל הדרכים [הקדושות כמובן] והיא, לעבוד את ה' ותו לא מידי, וכל מי שצועד בדרך שעונה להגדרה הזו, הרי הוא צועד בדרך אמיתית, אא"כ הוא אכן מצוי בקהילה שאינה עונה להגדרה הזו, (וקהילות שוא שכאלו מועטים הם נער יספרם). משא"כ מי שחי בעולם חסר תכלית של הפקרות וחילוניות רח"ל, ודאי שיש עליו תביעה מדוע לא חיפש תכלית לחייו.

[שמר]

אתה באמת מפחד שיתבעו אותך שלא עשית התקשורת עם רבי נחמן מברסלב ולא נסעת לקברו בר"ה או שבמקום באוטה ושיחת מריעים בליל שבת עסקת בהווית דאביי ורבא?

קשה להאמין שאם למדת כמו שלמדו במשך כל הדורות בלי "צויי דינים" וכו' תראה פני גיהנום בגלל זה.

לא התכוונתי לברסלב של היום על שלל "טרנדיה" כוונתי לצורת עבודת ה' האמיתית הנהוגה בחסידות זו, ואגב ברסלב הינה רק משל.

[שמר]

ספר מסילת ישרים פרק ג
הא למה זה דומה? לגן - המבוכה, הוא הגן הנטוע לצחוק, הידוע אצל השרים, שהנטיעות עשויות כתלים כתלים, וביניהם שבילים רבים נבוכים ומעורבים, כולם דומים זה לזה, והתכלית בם הוא להגיע אל אכסדרה אחת שבאמצעם. ואמנם השבילים האלה מהם ישרים ומגיעים באמת אל האכסדרה, ומהם משגים את האדם ומרחיקים אותו ממנה. ואמנם ההולך בין השבילים הוא לא יוכל לראות ולדעת כלל אם הוא בשביל האמיתי או בכוזב, כי כולם שוים ואין הפרש ביניהם לעין הרואה אותם, אם לא שידע הדרך בבקיאות וטביעות עין שכבר נכנס בם והגיע אל התכלית שהוא האכסדרה. והנה העומד כבר על האכסדרה הוא רואה כל הדרכים לפניו ומבחין בין האמתיים והכוזבים, והוא יוכל להזהיר את ההולכים בם, לומר: זה הדרך לכו בו! והנה, מי שירצה להאמין לו, יגיע למקום המיועד. ומי שלא ירצה להאמין וירצה ללכת אחר עיניו, ודאי שישאר אובד ולא יגיע אליו.

כן הדבר הזה: מי שעדיין לא משל ביצרו, הוא בתוך השבילים, לא יוכל להבחין ביניהם. אך המושלים ביצרם שכבר הגיעו אל האכסדרה, שכבר יצאו מן השבילים וראו כל - הדרכים לעיניהם בברור, הם יכולים ליעץ למי שירצה לשמוע, ואליהם צריכים אנו להאמין. ואמנם מה היא העצה שהם נותנים לנו? בואו חשבון, בואו ונחשב חשבונו של עולם, כי כבר הם ניסו וראו וידעו שזה לבדו הוא הדרך האמיתי להגיע האדם אל הטובה אשר הוא מבקש ולא זולת זה.

כללו של דבר, צריך האדם להיות מתבונן בשכלו תמיד בכל זמן ובזמן קבוע לו בהתבודדו, מה הוא הדרך האמיתי לפי חק התורה שהאדם צריך לילך בו. ואחר כך יבוא להתבונן על מעשיו אם הם על הדרך הזה אם לא, כי על ידי זה ודאי שיהיה לו נקל לטהר מכל רע וליישר כל דרכיו. וכמו שהכתוב אומר (משלי ד): פלס מעגל רגליך וכל - דרכיך יכונו, ואומר (איכה ג): נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה'.

גם לאחר מסקנת הרמח"ל אפשר להשתמש במשלו. במקום לבלות את הזמן אצל כל עדה ועדה בישראל [ועד שמתערים ותופסים את ה"נקודה" עובר הרבה זמן], ניתן ללכת למישהו שכבר עבר את גן המבוכה ולהתייעץ איתו באיזה דרך להתחיל להתנסות.

מה שייך ללכת לאחר שעבר את גן המבוכה, ראשית כל מנין שבאמת הוא עבר גן זה וכי אדם יודע שמושלם הוא?
ועוד א"א להתייעץ על דבר זה כל אדם ואישיותו שלו "כשם... כך דעותיהם שונות" ואין אדם בעולם הדומה לחברו.

[דרומי]

ועתה נזכרתי בדברי השלה"ק בסוף פ' בלק וז"ל:

חטאתי כי לא ידעתי - לכאורה קשה, אם לא ידע אם כן מה חטא? אלא, האדם מה שהיה ראוי לו לידע ולהבין ולא ידע - הוא חייב בדבר, כי על כן נתן לו השם יתברך השכל להשכיל ולהבין. גם בכאן, בלעם היה לו להבין כי לא לחנם עשה האתון כך. והעיקר, כי האדם מועד לעולם בין ער בין ישן, כי תמיד צריך להשכיל ולהבין ולראות שלא יארע לו דבר רע.

[שמר]

ועתה נזכרתי בדברי השלה"ק בסוף פ' בלק וז"ל:

חטאתי כי לא ידעתי - לכאורה קשה, אם לא ידע אם כן מה חטא? אלא, האדם מה שהיה ראוי לו לידע ולהבין ולא ידע - הוא חייב בדבר, כי על כן נתן לו השם יתברך השכל להשכיל ולהבין. גם בכאן, בלעם היה לו להבין כי לא לחנם עשה האתון כך. והעיקר, כי האדם מועד לעולם בין ער בין ישן, כי תמיד צריך להשכיל ולהבין ולראות שלא יארע לו דבר רע.

אין הנידון דומה לראיה, על בלעם היה להבדיל בין טוב לרע והיה אליו לעשות חושבים עם עצמו מדוע אירע לי דבר זה (פי האתון), אולם אנו עוסקים בבחירה בין טוב לטוב - דרך זו או אחרת, ומה שייך עניין השכל הבינה והדעת, אפשר שלאחר דרך זו טובה ולאחר דרת אחרת.

[דרומי]

יש בחירה בין טוב סתם לטוב יותר (באידיש זה נשמע יותר טוב... - בעסער), ובבחינה דקה הרי מי שיש לו אפשרות לבחור ב'טוב יותר' ובחר ב'טוב' סתם - הדבר נחשב לו בדוגמת בחירה בין 'טוב' ל'רע'. אינני יודע אם יענישו אותו ע"ז בגיהינום, אבל בהחלט יכולים לבוא אליו בטענה למה לא בחרת ב'טוב יותר'. וע"ז מתאים המשפט הראשון בדברי השל"ה, שהשכל ניתן לאדם כדי להבין מה 'טוב' ומה 'טוב יותר' ואם לא השתמש בשכלו כדי להתקדם ולעלות מן ה'טוב' אל ה'טוב יותר' נחשב לו הדבר ל'חטא' מסויים.

[כח עליון]

חלק מעבודת היהודי בעבודת ה', היא גם שיהא אפשרות בידו לקיים את עצמו נפשו ביתו וילדיו אחריו בדרך נכונה וראויה.

אין שום דרך בעולם (אנושי) שיעבור אדם מתרבות לתרבות כדי 'לנסות', וא"א 'לקנות' דרך בעבודת ה' בלא שיסתגל האדם ויתערה בקהילה המדוברת, על כן לטובת נפשו וילדיו לא יעשה שינוי דרסטי כלל אלא רק להוסיף ולבנות על מה שקיים אצלו, אם חושב שלהתדבק במוהר"נ הוא הדרך הנכונה אינו צריך ביום החלטתו לעבור צד, להחליף ביגוד ועיירה, וכן ע"ז הדרך.

(גם אם הוחלט אצלו איזה דרך לבלעדית, טוב לו שיעשה צעד קטן לכיוון הקהילה, ילדיו ישלימו הדרך בצורה שפויה, אחרת יש זעזועים משניים)

א"כ השאלה שצריכה להשאל, האם נכון שכל אדם יכיר (יותר משטחיות גרידא) הרבה דרכים בעבודת ה', כדי שיטה לבו למה שימצא חן בעיני נשמתו, התשובה לכאו' כמש"כ לעיל, תלוי במי מדובר

[קו ירוק]

רק בדור יתום כשלנו בעל המידע הזמין בכל תחום, וגם קיבוץ הגלויות גרם, שתישאל שאלה כזו.
האם אנחנו גרי צדק? אין לנו אבא, אין לנו סבים, אין לנו 'רב' שעוברת אצלו דרך התורה איש מפי איש.
זה שיחידים לא מוצאים את נפשם ההומיה בדרך שחונכו בה ומחפשים משהו אחר, זה קיים. אבל מכאן ועד שזו שיטה, ולא רק שיטה אלא חובה ? אתמהה.
שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך.

[שמר]

חלק מעבודת היהודי בעבודת ה', היא גם שיהא אפשרות בידו לקיים את עצמו נפשו ביתו וילדיו אחריו בדרך נכונה וראויה.

אין שום דרך בעולם (אנושי) שיעבור אדם מתרבות לתרבות כדי 'לנסות', וא"א 'לקנות' דרך בעבודת ה' בלא שיסתגל האדם ויתערה בקהילה המדוברת, על כן לטובת נפשו וילדיו לא יעשה שינוי דרסטי כלל אלא רק להוסיף ולבנות על מה שקיים אצלו, אם חושב שלהתדבק במוהר"נ הוא הדרך הנכונה אינו צריך ביום החלטתו לעבור צד, להחליף ביגוד ועיירה, וכן ע"ז הדרך.

(גם אם הוחלט אצלו איזה דרך לבלעדית, טוב לו שיעשה צעד קטן לכיוון הקהילה, ילדיו ישלימו הדרך בצורה שפויה, אחרת יש זעזועים משניים)

א"כ השאלה שצריכה להשאל, האם נכון שכל אדם יכיר (יותר משטחיות גרידא) הרבה דרכים בעבודת ה', כדי שיטה לבו למה שימצא חן בעיני נשמתו, התשובה לכאו' כמש"כ לעיל, תלוי במי מדובר

פשוט שלא היתה כוונתי באשכול זה לעשות שינוי דרסטי בהליכות חייו, וכמו שכתבת בטוב טעם ודעת, אמנם והיה אילו אדם הכיר ביותר משטחיות גרידא בדרך ה' אחרת ורואה שכך דבק יותר בבורא ית' לא יצטרך להתקרב יותר אל קהילה זו, האם בכל הנדון הנ"ל נכונה הקביעה "אין ספק מוציא מידי ודאי"?

[שמר]

רק בדור יתום כשלנו בעל המידע הזמין בכל תחום, וגם קיבוץ הגלויות גרם, שתישאל שאלה כזו.
האם אנחנו גרי צדק? אין לנו אבא, אין לנו סבים, אין לנו 'רב' שעוברת אצלו דרך התורה איש מפי איש.
זה שיחידים לא מוצאים את נפשם ההומיה בדרך שחונכו בה ומחפשים משהו אחר, זה קיים. אבל מכאן ועד שזו שיטה, ולא רק שיטה אלא חובה ? אתמהה.
שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך.

אם אכן עוברת התורה מדור דור מאב לבן מרב לתלמיד עד למעלה בקודש, א"כ איך ישנם כמה שיטות ביהדות, אלא אם נאמר שיש שיטה אחת ויחידה! וכל האחרות נלוות עליה, וא"כ מנין לנו לדעת שמה שקיבלנו מאבותינו הוא הנכון, אלא ששבעים פנים לתורה וא"כ כל הדרכים תורה אחת היא "תורה היא וללמוד אני צריך" וכי בענין הלכה אם ישנה מח' בדבר ואביו נוהג כהמקלים והוא מחמיר ע"ע כשיטה המחמירה יש בזה משום "לא תטוש"?.

[סגי נהור]

פשוט שאין חובה לחפש דרכים אחרות בעבודת ה'. מאידך ודאי שיש חובה לקיים את כל המצוות, כולל חובות הלבבות ואהבת ה' ויראתו, ואם במקום שבו היה לא ניתנו לו הכלים לקיים חלק ממצוות אלו, בהחלט יש מקום לומר שיתבעו ממנו למה לא חקר ודרש איך מגיעים לקיום מצוות אלו גם כן.

[קו ירוק]

פשוט שאין חובה לחפש דרכים אחרות בעבודת ה'. מאידך ודאי שיש חובה לקיים את כל המצוות, כולל חובות הלבבות ואהבת ה' ויראתו, ואם במקום שבו היה לא ניתנו לו הכלים לקיים חלק ממצוות אלו, בהחלט יש מקום לומר שיתבעו ממנו למה לא חקר ודרש איך מגיעים לקיום מצוות אלו גם כן.

ככל שלא מדובר במקום שאין רוח חכמים נוחה הימנו, אין דבר כזה

[משה נטע]

וכי בענין הלכה אם ישנה מח' בדבר ואביו נוהג כהמקלים והוא מחמיר ע"ע כשיטה המחמירה יש בזה משום "לא תטוש"?.

אנחנו קבלנו בפשטות שיש בזה לא תיטוש, לא כשהמדובר כשאבא החל להקל אלא שנהגו כל הדורות להקל בדבר מסוים, וכך נהגו כולם כולל המנהיגים, אזי כשבא אחד ומחמיר יש בזה משום לא תיטוש ואף לועג לקדמונים. למעשה הוא נושא ארוך, כמובן שאי אפשר לפותרו במשפט אחד, רק שאין זה ברור כפי שאתה מציג את זה.

לגבי עצם הנידון - עוד לא הבנתי מאיפה ההוו"א בכלל - א. לומר שיש חיוב לחפש בכל הדרכים. ב. שישנה אפשרות בכלל לחפש בכל הדרכים...
ידוע המעשה מהחפץ חיים זי"ע שנשאל פעם על ידי מאן דהוא, מדוע ישנם כל כך הרבה מחלוקות בעבודת השם - חלק שעיקר עניינם בתפילה, וחלק שעיקר עניינם בעמל התורה, אלו שעניינם יותר בפנימיות וכאלו שדווקא משקיעים יותר בחיצוניות, כאלו שעניינם להסתגר בין כותלי בית המדרש, וכאלו שדווקא עובדים את השם בעולם המעשה וכן על זה הדרך. למה אין רק דרך אחת בעבודת השם שכולם ילכו בה?
וענה לו במשל מצבא, שבכל צבא יש הרבה צבאות שלוחמים בכל מיני דרכים ואופנים - בים, ביבשה, באוויר, ברכיבה, בעורף, בחזית, ישנם גם רופאים צבאיים, אחראי אספקת מזון וכן על זה הדרך. ברור לכל בר דעת שאם יחסר משהו מכל סוגי הצבאות והחיילים בצבא - יהיה זה חסרון לכל הצבא כולו, ואף יקרוס ולא יוכל להתקיים כלל. כך גם בעבודת השם, ישנם הרבה חזיתות בעולם הזה, וכל קבוצה וקהילה הקב"ה מכוון אותם לעבוד אותו במיוחד במישור אחד, המיוחד לאותם אנשים ומתאים לאופיים ואורח חייהם, וכך מתגדל שמו בכל צורה ואופן. אם יחסר אחד מכל אלו - יחסר לכלל ישראל כולו.

לא לחינם אדם נולד או נמצא במקום מסוים - הקב"ה שם אותו שם כי הוא רוצה שהוא יעבוד אותו דווקא משם. לא לחינם ישנם המרגישים נטיה בנפשם לדרך מסוימת בעבודת השם - הקב"ה מכוון אותם אל המקום המתאים להם (כמובן כשמדובר שבאמת רוצים לעבוד את השם ולא סתם לחפש חיים ומצב...).
יהודי צריך לעבוד את השם כמו שקיבל מאבותיו ורבותיו, זה עניין מרכזי בשימור המסורת הייחודית לכל קהילה וקהילה שמעוגנת ב'אל תיטוש'. והיה אם מרגיש חסר ברוחניותו - יוכל לחפש את המקום המתאים לו לשם שמים. אך סתם כך לחפש בכל הדרכים הקיימות, מהיכי תייתי?
ההשלכה שאם אין צריך לחפש בכל הדרכים לזה שגם אדם חילוני שגדל ללא שום דרך בעבודת השם אינו צריך לחפש מעוררת פליאה, וכבר הביעו אותה לפני.

[הרואה]

הנידון העקרוני ברור. אדם צריך לעשות את מה שה' רוצה שיעשה בין אם זו הדרך שהתחנך עליה, ובין אם זו דרך הפוכה לחלוטין שהתחנך שהיא כפירה גמורה.
השאלה היא רק פרקטית, האם ומתי ולמי ועד כמה והיכן צריך לחפש בדרכים אחרות.
אפשר לברר בצורה יסודית שלב אחרי שלב, וכך יגיע להגדרות הבסיסיות של האמת גם בלי לנבור בכל פחי האשפה שבדרך.
כמובן שיש הרבה שמפחדים מצורת בירור זו, לרוב כי הם לא חשבו אם נכונה דרכם אם לא, וע"כ מעדיפים להמציא כלל של אל תיטוש תורת אמך.
כבר שמעתי בפה מלא מכמה אברכים ושני משגיחים, שאה"נ שנוצרי צריך להמשיך בדרך שקיבל מרבותיו, ושכל העובדה שאנחנו סוברים שהיהדות היא האמת היא מפני שכך התחנכנו. בינתיים אני לא שותה מהיין שלהם, עד שיתבררו לי גדרי תינוקות שנשבו.
זה מגיע מתפיסה פוסט מודרניסטית שאין אמת בעולם, שלענ"ד זה יסוד הכפירה, והויכוחים כיום אצל עם ישראל הוא הרבה פחות מה האמת, ויותר האם יש אמת.

[משה נטע]

דבר הראשון, לא תיטוש אינו המצאה.
ולא נראה לי שמדברים כאן מדרכים שהינם כפירה גמורה או פחי זבל.
אך מה לא פשוט בזה שישנה אמת אחת, והרבה דרכים להגיע אליה, בצורה שהבורא מכוון כל אחד למקום המתאים לו? זה יכול להראות על פניו כשני דרכים שאין ביניהם ולא כלום, אך גם על בית הלל ובית שמאי אמרו חז"ל 'אלו ואלו דברי אלוקים חיים'.
לגבי המושג 'אמת' - אני לא מבין מהיכן הביטוח שלך שישנה אך ורק דרך אחת של אמת ואין בילתה, ויותר מכך - הבטחון הברור שאפשר לגלות ולמצא אותה.

[כח עליון]

אל תטוש נאמר על קיום המצוות ומנהגיהם
אין שום 'אל תטוש' באדם שלומד 'מוהר"נ' או 'נועם אלימלך', 'חזו"א' או 'חי' רח"ה' - אם באחד מאלו הוא מוצא את עובדת ה' שלו,
איך מותר ללמוד ר' שמואל על כתובות הרי לסבא שלי זה לא היה?
איך מותר ללמוד מאמרי ר' אלימלך בידרמן כשלאבא שלי לא היה את זה?

אלא מה תאמר, אחרי שאלמד הרבה נועם אלימלך ארצה להתנהג כחסיד (ה"ה להיפך, כמדומני פחות מצוי), אני לא חושב שזה בעיה, דרך משל, מי שגדל בוילנא והתחתן עם ילידת ביאלא, אסור לו לעבור למנהגי ביאלא?
לכאו' אל תטוש קיים רק באותה קהילה תחת אותה הנהגה, אבל לעבור עיירה מותר, היום לעבור למנהגי קהילה שאתה מזדהה עמה נחשב לעבור עיירה.
[מי ששולח את ילדיו לת"ת ליטאי במקום לת"ת חסידי, הוא מכשיל את בניו באל תטוש?)

שוב, כל זה רק אחרי שהוא חי את הרוח של הקהילה ששיך להחשיבו כחלק ממנה, קודם לכן אולי גובל באיסור אל תטוש, אבל יותר חמור גובל באביזרייהו דמאבד עצמו לדעת.

[הרואה]

דבר הראשון, לא תיטוש אינו המצאה.
ולא נראה לי שמדברים כאן מדרכים שהינם כפירה גמורה או פחי זבל.
אך מה לא פשוט בזה שישנה אמת אחת, והרבה דרכים להגיע אליה, בצורה שהבורא מכוון כל אחד למקום המתאים לו? זה יכול להראות על פניו כשני דרכים שאין ביניהם ולא כלום, אך גם על בית הלל ובית שמאי אמרו חז"ל 'אלו ואלו דברי אלוקים חיים'.
לגבי המושג 'אמת' - אני לא מבין מהיכן הביטוח שלך שישנה אך ורק דרך אחת של אמת ואין בילתה, ויותר מכך - הבטחון הברור שאפשר לגלות ולמצא אותה.

א. אשמח להפניה למקור של אל תיטוש בהקשר כזה (מקור חסידי זה קצת משונה כי תנועת החסידות כולה עברה על הכלל הזה).
ב. נראה לך שהמחלוקת לשם דוגמא בין חסידים למתנגדים קרובה אחת לשניה כמו מח' בי"ש וב"ה? בנוסף לכך פתחת דעה שלישית שלא עלתה על דעת רבותינו החסידים והמתנגדים גם יחד, והוא הדין לכל שאר הדרכים המדוברות כיום, מלבד דרכים בלימוד הגמרא וכדו' שם אולי תלוי באישיות הלומד, אך גם שם צריך לברר מה האמת, ואולי האמת היא ששתיהם אמת.

[תבונה1]

הנה בעיקר הענין של דרכים בעבודת ה', ראשית יש להקדים שבאופן עקרוני הנושא הוא בעניינים שמוגדרים כמידות חסידות וקיומי מצוה ולא חובה. למשל דרך לגדול ביראת ה', הנה בתורה לא נאמר אלא "ויראת מאלהיך" לא נאמר שיעור מינימלי, ופשוט שכל שיש לו יראת שמים מינימלית אי אפשר לומר עליו שמבטל מצוה זו. אולם ברור שתכלית מצוה זו לא תתקיים אם כל מה שיש לו היא איזושהי יראה מינורית, לכן כל תוספת ביראת שמים היא מצוה.
וזאת צריך לדעת שיש אינסוף קיומי מצות [וראה במעלות התורה לרבינו אברהם אחי הגר"א שכל הנלמד מהתורה הוא מצוה, ובאמת אנו רואים הרבה הנהגות שנלמדו מטעמי המצוות, והיינו משום שיש בהם קיומי מצווה כמבואר באוצר החיים מקומרנא] ובוודאי שאין אדם אמור להשקיע בכל קיומי המצוה שישנם, ולכן כל אדם על פי שורש נשמתו וכדו' מחפש דרך מסויימת היכן להשקיע את מרכז חייו [וכפי שכתבו שלכל שבט היתה דרך משלו בעבודת ה']. יש אדם שמשקיע בקיומי מצוות כצדקה וחסד ויש שבתחומים אחרים כל אחד ואחד לפי אישיותו העצמית.
יש שהשקיעו יותר ביראה ויש שהשקיעו יותר באהבה ויש שבאמונה ובטחון ויש שבדברים נוספים. [כמובן שישנם קיומים שכולם נוהגים בהם הן מצד חלות דין של מנהג או שזה דברים ששייכים לכולם כמו מצוות ציצית, אבל מי שאינו לובש בגד המחייבו בציצית הרי אינו מבטל מצות עשה אלא מידת חסידות כיון שלא הכניס עצמו לחיוב הזה וכדברי הרמב"ם].
נקודה נוספת היא חלק המוסר שבתורה, להבדיל מחלק ההלכה שהם הדברים עצמם באופן אובייקטיבי, הרי לכל אדם יש תגובה אינדבידואלית על דברים, כמו באסתטיקה שירה וכדומה. וכתב חובת הלבבות בהקדמתו שבאלו התורה לכתחילה רצתה שישאר בצורה אינדבידואלית בכדי שאדם [כמובן כשהוא בעל יכולת להבין] ינהג הנהגות אישיות אשר יתעלה על ידיהם.
באמת בכל דבר בתורה צריך לדעת מהי ההגדרה האובייקטיבית שבה ומה ההתפעלות שיש לך ממנה ולא לערבב ביניהם. לדוגמא, מצוות אהבת ה' צריך לדעת מה אנו מצווים בדיוק, את מי לאהוב וכיצד לאהוב ואז יש בזה רגש חזק והתפעלות גדולה שכל אחד מתאר אותה בצורה משלו. [ניקח למשל את השקיעה יש את העניין הפיזי מהי השקיעה ויש התפעלות מהיופי שבה].
יוצא שבאמת באופן עקרוני הדגש היכן להתמקד בחייו - באלו סוגי מידת חסידות ועבודת ה' לבחור הוא עניין אישי.
כמובן שאדם לא יכול לדעת כיצד לבחור דרך ללא שהתעלה וקרא ושנה ושימש תלמידי חכמים, ללא זה אין לו את הכלים לבחון ולא עם הארץ חסיד ועי' ב"ק נ"ט במעשה דאליעזר זעירי. ואמנם אם ילמד אצל רב שהוא יותר מתחבר אל דרכו ממילא יהיה לו יותר קל להתעלות כמובן.
צריך להדגיש שלמרות מה שכתבתי שעניינים אלו הינם קיומי מצוה אבל עדיין הינם יסודי היסודות בתיקון נפשו של אדם אלא שהתורה לא רצתה להטיל זאת בתור חיוב גמור.
ישנם גם כן דברים שאם אינו עושה אותם ולא אכפת לו כלל מהם הרי מבזה את דבר ה' ומצוותיו [כגון מש"כ ביסוד ושורש העבודה שגם מה שאינו מחוייב לאכול בסוכה, אם יכול לאכול בסוכה ואינו אוכל הרי הוא מבזה את המצוה (ואולי גם דבריו של המשנה ברורה במי שלובש טלית ואינו מכוין שמבטל מצות ציצית)] וזה ענין נוסף.
[כמובן שכל זה אין לו שייכות ועיקר למחלוקת שבין החסידים למתנגדים ובין בעלי המוסר למתנגדי שיטת המוסר ואכמ"ל].
הדברים שכתבתי הם דברים פשוטים לענ"ד ונמצאים בספרי המוסר ורק סיכמתי ממה שקלטתי מעט מדבריהם ומדברי רבותי ואני מקווה שהבהרתי את עצמי כנדרש.

[עושה חדשות]

השאלה הזו התעוררה לי בנוסח אחר.
הנה בריבוי הדרכים והשיטות מצאנו גם הרבה ששללו דרך מסויימת בכל תוקף, (יש מהחסידים ששוללים את המתנגדים לגמרי, ויש להיפך, יש ששוללים את הגישה המוסרית, ויש שחושבים כך על בריסק, וכו' וכו'). ויש לשאול, הרי הכל מודים דהאידנא זה בגדר "יש לו על מה לסמוך", וכמעט שייך בזה בהכרח גם הגדר של "אלו ואלו", אז מה מקום לשלילה. נניח אדמו"ר פלוני שמגנה את אלו שלא זכו לאור החסידות, או רב פלוני שמבטל ומזלזל בהולכים בדרך החסידות, וכן הלאה, אלו ואלו אומרים זה על זה "תינוקות שנשבו אתם", והיאך יתכן לומר כך, והרי כל אחד הולך בדרך רבותיו, שבכל צד יש (במשך הדורות) ברי סמכא גדולים וכו'. ובפלוג' בהלכה הרי לא מצוי כזו חריפות, והאם ענין הדרכים גרע.

[מעיין]

מענין הנידון
הרבה פעמים שינוי גדול אין זה בא מצד יצר הטוב ואפשר שיש בו מן ההתחכמות וגאות וביטול לדרך אבותיו ורבותיו.
וגם הרבה פעמים יש שבאם משנה מדרך אבותיו, ומתדבק בחוג אחר נשאר קרח מכאן ומכאן, דבכל חוג יש לו (קצת) חסרונות משלו, ויותר שייך להגרר אחר החסרונות מהמעלות.
אבל אם הסיבה שמשנה דרך הוא מחמת נסיבות הזמן, וברצינות מתמימות שמבקש דבר ה', ורוצה להתדבק בגדול בתורה ואינו מוצא בחוגו, ונתדבק לחוג אמיתי המתנהג על פי גדולי תורה ויראה, כגון הרבה שאחר השואה נתחנכו בלייקווד אף שמבית אבותיהם היו חסידים, זה אכן דבר חיובי.
גם הקהילות יעקב זצ"ל בא מבית חסידי ובאמת גם עד יומו האחרון הי' לי זיקה גדולה לחסידות ולמד ספרי חסידות, ומ"מ נתגדל על ברכי המתנגדים ובהשראת גיסו החזו"א.
וגם ההיפוך מתנגדים שהפכו לחסידים מן השורה, ולגדולי המשפיעים.

[אש משמים]

לענ"ד אין כמה דרכים יש כמה אנשים.
פירוש: הדרך האחת והיחידה היא דרך התורה הקדושה, אלא שכל אדם מצווה ללמוד אותה בישרות שכלו עם רבו ולהפוך ביום מן הימים מתלמיד לרב, רב פירושו אדם שקנה את קניינו בתורה ומקיים את התורה כצורתה ע"י הבנתו בשכלו ובהכוונת רבו.
לכן הדרך היא התורה, אך כל אדם ע"י שכלו הרגשתו ותכונותיו מקיים את התורה ומדגיש חלקים ממנה בצורה שונה מחבירו שלמד גם הוא תורה אך כל השינויים הם בתוך מסגרת התורה.

[יזל מדליו]

יש שאלה פילוסופית האם האדם יתבע על הזמן שלא נוצל אבל אם ניצל את כל הזמן לא יהיה עליו תביעה על מצוות שלא קיים או שידונו אותו על מצוות שלא קיים בין אם היה זמן או לא היה זמן.

[שערי חכמה]

לענ"ד הנקודה היא אחרת לגמרי.
בכל דרך יש מעלות וחסרונות, צדדים מעולים וצדדים בעייתיים, הפסוק "שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אמך" נאמר על המעלות ולא על החסרונות.

כל אדם צריך לשאוף להיות האדם השלם, ולהשתדל במדת האפשר לקחת את המעלות של כולם, בלי חסרונותיהם, בבחינת תוכו אכל קליפתו זרק. למשל, שיקח מהליטאים [האמיתים] את ההתמדה והשקיעות בתורה והכוונה בתפילה, ומהחסידים [האמיתיים] את ההתלהבות בתפילה והדביקות בעבודת ה', רק לא להיפך...