בן מיכאל כתב:
ד' גדולותו של הראב"ע מספיק גדולה, גם הוא סובר משהו שמישהו בן דורינו חושב זאת למינות - הנה למשל גם רבי יהודה החסיד (כן, רבי החסיד בעל ספר חסידים!), כותב כמה וכמה פעמים על פסוקים בתורה שנוספו על ידי נביאים מאוחרים, או אפילו על ידי עזרא הסופר ואכמ"ל.
אוצר החכמה כתב:בן מיכאל כתב:
ד' גדולותו של הראב"ע מספיק גדולה, גם הוא סובר משהו שמישהו בן דורינו חושב זאת למינות - הנה למשל גם רבי יהודה החסיד (כן, רבי החסיד בעל ספר חסידים!), כותב כמה וכמה פעמים על פסוקים בתורה שנוספו על ידי נביאים מאוחרים, או אפילו על ידי עזרא הסופר ואכמ"ל.
בלי להכנס לויכוח על הנושא הזה שכנב"ב. שאלה לי אליך מאין אתה יודע שהאב"ע או ריה"ח היה אכן אדם גדול?
אוצר החכמה כתב:כוונתי היתה להבהיר את השאלה מה המסקנה מהעובדה שציינת.
אם מישהו אומר אע"פ שהאב"ע אמר כך (אם אמר) עדיין אנחנו מתייחסים אליו בגדלותו, וכן לריה"ח, הדבר פשוט ומקובל.
אבל מי שמנסה, ויש כאלה, להוציא מסקנה מזה שגם אנחנו רשאים לחשוב כך לזה התייחסתי ואת זה ניסיתי לפסול שכן בסתירה בין שתי האמונות זו מי"ג עיקרים שהתורה הנמצאת בידינו היא המסורה מפי משה וכפי שקיבלנו לפרשה, ובין האמונה שהאב"ע היה גברא רבא ולא אפיקורס. האמונה הראשונה גוברת ללא ספק. כך שמי שמוכן לקבל את הסתירה בין שתי האמונות, בין אם חושב שזה סתירה ואין לו תשובה ובין אם מתרץ איזה תירוץ, אין לי שום בעייה עם זה. (ורוב העולם פחות או יותר כך חושבים). אבל מי שחושב שצריך לפתור את הסתירה בקבלת רק אחד מהם, ובוחר לקבל דווקא את האמונה שמעלת האבן עזרא זה אינו תקין.
אוצר החכמה כתב:אם כוונתך לדוגמא לדברי הגרמ"פ אודות ריה"ח העניין כבר נידון כאן.
בן מיכאל כתב:הגהמ כתב:...העולה מכל זה הוא שכפי הנראה לדעתו כל אחד הורשה לבא לקחת לו חבל בפירושי המקראות ע"פ 'פשט' ואין יתרון לבעלי הקבלה רק היכן שפשוטי המקראות חתומים בלעדיהם. וזה הבל ורעות רוח.
הרמב"ם במו"נ כותב במפורש כי מן התורה הדין הוא עין תחת עין כפשוטו.
הגהמ כתב:בן מיכאל כתב:הגהמ כתב:...העולה מכל זה הוא שכפי הנראה לדעתו כל אחד הורשה לבא לקחת לו חבל בפירושי המקראות ע"פ 'פשט' ואין יתרון לבעלי הקבלה רק היכן שפשוטי המקראות חתומים בלעדיהם. וזה הבל ורעות רוח.
הרמב"ם במו"נ כותב במפורש כי מן התורה הדין הוא עין תחת עין כפשוטו.
לא מדוייק. בשום אופן ופנים לא ניתן לגייס הרמב"ם - וגם לא הראב"ע והרשב"ם ושאר רודפי הפשט - לצד שד"ל בענין זה.
וממקום שבאת, לא אמר הרמב"ם שהביאור הנכון בפסוק הוא פשוטו של מקרא ושכך הובן ממנו בזמן מן הזמנים עד שבאו חכמים והוציאוהו ממשעמותו ושינו ההלכה המקובלת. אדרבה הוראות 'עין תחת עין - ממון' נמנית ע"י הרמב"ם עצמו כהדגמה לביאורים מקובלים במקרא שנמסרו בקבלה מדור לדור עד דור מקבלי התורה. מה שכתב הרמב"ם במו"נ הוא שיש לו הסבר הנועד להתאים מה שמשתמע מפשט הכתובים עם הקבלה המסורה שאתה אין להתווכח. [הסבר זה לא הסכים הרמב"ם לגלותו כ"א מפה לאוזן (ואכן מעיד רבנו אברהם בנו שהוא קיבלו ממנו אבל נמנע לכותבו מכיון שאביו לא רצה לגלותו...) וכבר נשתברו קולמוסים רבים בזה].
אכן, ראשונים רבים דגלו בנתיבת הפשט וביארו הכתובים לפעמים אף כנגד ההלכה המקובלת, אבל כולם פה אחד עשו כן מתוך ההנחה שבודאי צדקו חז"ל בביאורם ושדבריהם דברי קבלה. אין מן הצורך לחזור כאן על דברי הרשב"ם - אבי רודפי הפשט אף בניגוד למקובל - שהצהיר מפורשות שהעיקר הוא מדרש הכתובים של חז"ל ו'הפשט' טפל לו לגמרי [דוק בדבריו הידועים על "הפשטים המתחדשים בכל יום"; הפשט מתחדש אבל מדרש הכתובים לא התחדש ולא תתחדש]. אלא מאי, השיטה הפשטנית של הראשונים אומרת שגם שכבת הפשט יש לה חשיבות בשל עצמו וניתן להבין אותה בנפרד מקבלת חז"ל למרות שהיא אינה כוונת נותן התורה מבחינת ההלכה הצרופה.
כמובן שאין זה ענין לעמדתם של בנים משחיתים למן הצדוקים ועד הקראים ועד הרפורמים למיניהם שהם כופרים בסמכותם של חז"ל לפרש הכתובים ע"פ הקבלה, והם סוברים שמדרש הכתובים של חז"ל נתווצר בזמן מן הזמנים כדי להתאימם להלכות המתחדשות בכל יום. מהדוגמאות שציינתי ניתן להבחין שגישת שד"ל נוטה מאד לגישה זו למרות שלא כתב כן מפורש, ואם כן הוא באמת זה הרבה יותר גרוע מ'הבל ורעות רוח'; זו מינות וכפירה, וקרוב לומר שהרמב"ם היה דן אותו כצדוק ובייתוס ויתר מכחישי מגידיה.
בן מיכאל כתב:אני מתכוון יותר באופן כללי, להלן כמה דוגמאות: הרמב"ם בסוף ימיו הודה לקבלה, הגר"א בסוף ימיו הודה לחסידות, להבדיל אא"ה אריסטו בסוף ימיו הודה לתורה וכן הלאה.
מבחינתי די לדברי ההבל הללו.
אוצר החכמה כתב:לא צריך להתרגז זה סתם בדיחות. (יש אנשים שמאמינים לבדיחות)
אשר ברא כתב:בן מיכאל כתב:אני מתכוון יותר באופן כללי, להלן כמה דוגמאות: הרמב"ם בסוף ימיו הודה לקבלה, הגר"א בסוף ימיו הודה לחסידות, להבדיל אא"ה אריסטו בסוף ימיו הודה לתורה וכן הלאה.
מבחינתי די לדברי ההבל הללו.אוצר החכמה כתב:לא צריך להתרגז זה סתם בדיחות. (יש אנשים שמאמינים לבדיחות)
בדחני דמלכא הלא הם הרב שם טוב גאון מסנאויא "... ולדעתי שר"מ ז"ל ידע בהם בסוף ימיו" (מגדל עוז יסודי התורה א, י).
והחכם הרב דון יצחק אברבנאל "ואין ספק שדברי קבלה היו אשר שמע באחרית ימיו" (נחלת אבות ג, יז).
ומאנשים שהאמינו נמנים גם האברבנאל הנ"ל "וכבר סופר מאריסטו כמו שכתבתי על משנת שמעון הצדיק שאחרי שראה (- אריסטו) אותו (- את שמעון הצדיק) בירושלים ושמע דבריו בדרושים האלהיים חזר בו מדעותיו." (שם).
ור' יעקב כולי (ילקוט מעם לועז שמות ב, תקיב).
בן מיכאל כתב:וידוע כי הגר"א אמר על דבר זה (שאריסטו חזר בו) שזה לא יתכן.
איש_ספר כתב:הציון להתייחסות בנוסח של "תלמיד טועה" לא הובאו אלא לשקף את היחס של הלומדים לספר, ולא לשפוט את הטענה באופן אובייקטיבי.
ולגבי ריה"ח, במחילה, לא נולדנו אתמול, הכל ידוע ומוכר, ואפשר לוותר על הסגנון הפדגוגי.
הגהמ כתב:בהקדמתו לכתב והקבלה דפו"ר הזכיר לשבח ספרי שד"ל ובהוצאות מאוחרות הושמטו הדברים.
תוכן כתב:שד"ל היה סבור שחלקים מתורה שבעל פה אינם אלא תקנות חז"ל בהתאם לשינוי תנאי החיים, ומן הסתם זהו הביקורת של הר' יד"ב המוזכר מקודם.
http://www.torahmusings.com/2016/01/sha ... dox-canon/
איש פלוני כתב:...וכן בכל מקום שנטו רז"ל מפשט הכתובים, כשאין הדבר דעת יחיד, אבל הוא דבר מוסכם בלי חולק, איננו טעות שטעו, אבל הוא תקנה שתיקנו לפי צורך הדורות, ומי כמוהם ריפומאטור?
האם יש בדעה זו מינות?
שלשה הן הכופרים בתורה:
[א] האומר שאין התורה מעם ה' אפילו פסוק אחד אפילו תיבה אחת, אם אמר משה אמרו מפי עצמו הרי זה כופר בתורה.
[ב] וכן הכופר בפרושה והוא תורה שבעל פה והמכחיש מגידיה כגון צדוק ובייתוס.
[ג] והאומר שהבורא החליף מצוה זו במצוה אחרת וכבר בטלה תורה זו אע"פ שהיא היתה מעם ה' כגון ההגרים.
כל אחד משלשה אלו כופר בתורה.
איש פלוני כתב:זה במי שאינו מאמין כלל בתושבע"פ כגון צדוק וביתוס אך המאמין בתושבע"פ אך אינו מאמין שניתנה מסיני אלא היא פרשנות מתוספת של חכמים (וניתנה להם זכות לכך מן התורה ומחויבים לשמוע להם) מנין שהוא מין
יוסףלוי כתב:בזכרוני שגם שד"ל נמצא בספר
איננו גדול וגו'. עוד טעם, שהרי הטיב כ"כ עמדי שהגדיל אותי עד מעלתו [ופירוש 'איננו' - 'אין הוא', וכתרגום אונקלוס 'ליתוהי'], ואם כן הרי זה כפיית טובה:
יעקב כהן כתב:כתב הרב מאיר מאזוז שליט"א בספר אילת אהבים (בני ברק תשס"ז) בחידושיו לקידושין (ל' ע"א, עמוד ל"ז מדפי הספר) על אגרות שד"ל בזה הלשון: ואף שאגרות הנ"ל מלאים בכמה מקומות דברים זרים ומרים כלענה, מכל מקום מילי מעלייתא דאית בהו דרשינן להו בפירקא, וקבל האמת ממי שאמרה. וכן הגאון רבי יוסף חיים מבבל בפתיחה ראשונה לספר עוד יוסף חי (דרושים), מביא דברים בשם חכם שד"ל. ע"ש. עד כאן לשונו.
ארזי הלבנון כתב:בתכנית הרדיו של הרב מוצפי, ציטט את שד"ל על פרשת חוקת, אך טעה ואמר זאת בשם רמד"ל (במקום שד"ל), ופתח את ראשי התיבות כמשה דוד לוצאטו.
כך או כך, התפלאתי שציטט אותו
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 462 אורחים