סיוע לחבירו לקיום מצוה

[אבןטובה]

אבל אם אונס אינו פטור והרי הוא בר חיובא הרי הוא יכול לסבב שלא יהא בר חיובא כלל ולמה לא עדיף זה?

[ליטוואק פון בודאפעסט]

מעשה באדם אחד שלא שמר על עצמו ועל גופו והיה רץ בין הרכבים ברחוב, הולך על הצוק ללא שמירה, ובסוף נפל והוצרכו לחתוך לו הרגל, והכל באשמתו.

הלה הסתובב ברגל אחד על מקלו והרגיש שהוא אינו כשאר בני אדם, בעל מום הוא. אחרי קצת זמן של הרגשת אי נוחיות בין הציבור, החליט על גישה חדשה בחיים.

האדם לא צריך שני רגליים! הכל טעות מעיקרא! כמו שתי כליות שהאחד אין בו צורך! מי שמסתובב עם שני רגליים הוא מבזה את עצמו באי ידיעותיו בחכמת האנטומיה.

כאשר פגש בן אדם ההולך על רגליו היה ניגש אליו ומנסה לשכנעו לחתוך אחד מהם, להראות קבל עם ומלואו שהוא איש נאור. היה מביא ראיות מנכי הדורות, וכאשר הוכיחו אותו שלא היו אלו נכים, היה מביא ראייה ממדינת מוצאם שנכים היו.

התחיל להראות שכל הספורטאים טועים, והיו מצליחים יותר בכדור סל אם לא היה להם רגל שני המפריע להם. לטפס בהרים יותר קל מתוך כסא גלגלים, והחיים עם שני רגליים הם פשוט מצערים. אולי עד גיל עשרים שווה להיות עם שני רגליים, ואחרי זה יש לחתוך אותם.

[אבןטובה]

יצאו בעלי תריסין ונכנסו בעלי פטסין

[ישנו]

אבל אם אונס אינו פטור והרי הוא בר חיובא הרי הוא יכול לסבב שלא יהא בר חיובא כלל ולמה לא עדיף זה?

זהו גופא, שאין שום עדיפות כזו, כי אין עניין שלא לבטל מצוות עשה אלא יש עניין לקיים אותה.
ונראה לי שהמשל שהבאתי ע"ז מאוד פשוט, אם אביך אמר לך לעשות עבורו עניין מסוים בבואך אליו, אין עדיפות להימנע מלבוא אליו ועי"ז לא לבטל המצווה, פשוט כי אין לו שום עניין שלא תבוא אליו אלא שתעשה לו הדבר שביקש וע"ז אתה אנוס, ואמנם אם באת אליו ויכולת לעשות אותו הדבר שביקש ובידיים איבדת את האפשרות לעשות כן אז עברת על דבריו.

[אבןטובה]

ומה תעשה עם הירושלמי הובא תוס' ברכות לז. ד"ה הכוסס ר' ירמי' אמר לא אכלית סלת מן יומא וכו'

[ישנו]

קודם לכן נקטת בפשיטות שיכול לאכול והשתא נהיה הדבר נגד ירושלמי?
מלבד שדברי הירושלמי שם הם הנהגת חומרא [שהרי אמר ר"י אנא לא אכלי, ואם כך הוא הדין פשיטא ומאי בעי למימר].
גם אין הנידון דומה לראיה, ששם מיירי בברכה ראשונה שאינו יודע מה לברך ולא יאכל בלא ברכה.

ואולי תתחיל כבר לעשות סדר במקורותיך, ולא לתזז כל רגע מסברא לסברא ודבר שאתה נוקט רגע אחד לפשוט פתאום נהיה נגד ירושלמי, ושו"ע שאסור להכניס עצמו לאונס נהיה פתאום מילתא דתמיהה וסותר עצמו לעניין ציצית, וכן שאר סתירות בדבריך.

[אבןטובה]

טעית טעית!
הירושלמי מיירי בברכה אחרונה ולא בסופה ע"ש בתוס' מאי מברך בסופה

[ישנו]

הצדק עמך.

והאם מי שאינו יכול לברך ברכת המזון מחמת שאין לו סידור וכדומה יתחייב להתענות שלא יהיה אנוס שלא יוכל לברך אחריו?????????

ולא ברור איך מאי דפשיטא ליה למר לפני רגע נעשה ירושלמי מפורש.
עכ"פ נראה לי שדברי ר"י הם הנהגת חומרא ואינם עיקר הדין.
וגם א"כ אי"ז אלא לעניין ברכות [שאין לו רשות לאכול בלא ברכה], אבל לעניין ציצית אע"פ שהותר ללכת עם ד' כנפות כשאין לו ציצית, פשיטא ופשיטא דהגוזר ציציותיו ה"ה מבטל עשה בידיים.

[אבןטובה]

מה הבעיה אם מצאתי ירושלמי ותוס' אסור לי לחזור מדבריי??
וראיתי במג"א סי' קסז סקמ"א דמי שאינו יודע לברך יתענה ולא ליתהני בלא ברכה והפמ"ג ס' קסז סק"י הקשה ע"ז מציצית בשבת כנ"ל וחילק בין ברכה לפניו ואחריו וכ' אלא צ"ל דדיו לבא מן הדין להיות כנידום ואם לאחר אכילה מותר ה"ה לפני אכילה ע"ש
וברוך המקום שמסר עולמו לשומרים

[ישנו]

כיוון שקישרת את דבריך דלעיל לדברי המרדכי בחדא מחתי, נמצא לדבריך קו' מהירושלמי על המרדכי.
[וע"כ או שהירושלמי הוא הנהגת חומרא או שיש חילוק בין ברכות לציצית].

מה שהבאת מהמג"א, לכאו' אין לדבריו קו' מהמרדכי כי המג"א פסק דלא כהמרדכי דפסק שאסור מדרבנן, וא"כ לדבריו ברכות וציצית דמי זל"ז.

[אבןטובה]

כבר השבתי לך בתגובה דלעיל
אבל בשו"ת עולת שמואל סי' יט ד"ה ואי קשיא כ' דהמג"א מדבר היכא שפשע שהיה ללמוד תחילה האיך לעשות ברכה ע"ש

[ישנו]

ג"א השבתי לך.

[אבןטובה]

נכון. ויש לי לעיין עו"פ בפמ"ג

[אבןטובה]

וילהא"ט

[אבןטובה]

ומה תעשה עם שו"ת מהרש"ג ח"ג סי' ד שכ' דלפ"ד המרדכי אם אין לו סידור לברך מותר לאכול אע"פ שלא יוכל לברך אח"כ וכ"כ הגר"א גנחובסקי זצ"ל בס' בני ראם סי' ק אות ב

[ישנו]

ומה אתה תעשה?

כפי שכתבתי לעיל הפשטות היא שבאמת דומה ברכה לציצית, ואין לו להימנע מלהכניס עצמו לאונס כשבל"ה אין אפשרות שיברך.
אמנם הבאת לעיל מהירושלמי ומג"א שאסור להכניס עצמו לאונס ברכות.
ומדברי הירושלמי מבואר דלא כמהרש"ג והגרא"ג, כי אין שום הפרש בין מקום שאינו יודע הברכה לבין מקום שאין לו סידור.
ואמנם גם לדבריהם פשיטא שכ"ז כאשר אין לו סידור אבל אם מאבד הסידור בידיים ה"ה מבטל בידיים המצווה,
וה"נ במרדכי, אם יש לו ציציות ומאבד אותם בידיים ה"ה מבטל בידיים מצוות ציצית.

[אבןטובה]

לכבוד הרב ישנו שליט"א וכל חבורתא קדישתא
הקושיא על המרדכי מביצה ב.
עי' גליון מהרש"א יו"ד סי' כח סכ"א טוטו"ד מהדו"ק סי' מא עונג יו"ט ססי' א אמרי שפר להגר"א קלאצקין ז"ל סי' סח אות ד אבני נזר אבה"ע סי' קכב אות כב עמק הלכה זיטל סי' ג עמק יהושע סי' ב ארץ צבי קוזיגלוב סי' יט שיח השדה שער ברכת ה' סי' א מנחת סולת מצוה קפז שו"ת וחי' מוהרא"ל קנעביל סי' א חידושי מהר"א אויערבאך קו' מים חיים סי' א וסי' טו מנחת שלמה להגרשז"א ז"ל ח"ב סי' מ אות ג ברית הלוי סי' ד אות יב שרידי אש יו"ד סי' ח מהרש"ג ח"ג סי' ד שארית יוסף וואהרמאן ח"ב סי' יא ויען דוד ח"א סי' ב.
ועייין תורת חסד לשר התורה רש"ז מלובלין זצ"ל חאבה"ע סי' מב אות לו

[עושה חדשות]

לא באתי להוסיף דבר בנידון של פקו"נ ואונס, ולא בנידון על דרך הלימוד, אבל על השאלה הפותחת יש עימי דברים, בגדר חיוב "ערבות". הנה לפניכם:

שמעתי פעם מהגר"מ שפירא זצ"ל שהעיר, היות ויש חיוב ערבות, ונענשים על כך כמבו' בגמ', ומה"ט "יצא מוציא" כמבו' בראש', א"כ למה לא מצינו חיוב על ראובן ליתן מכספו כדי ששמעון יטול לולב ויאכל מצה.

ותירץ, שהרי יסוד ענין ערבות מצינו כמותו בממון, ערבות על חוב ההלוואה, ושם ג"כ לא מצינו חיוב על הערב כי אם לפרוע את עצם החוב, אבל אם אין לו, וללווה יש כסף אלא שאינו מוכן לפרוע, לא שמענו שיש חיוב על הערב לפייסו ללווה בדברים או לכפותו וכד'.

כי החיוב של הערב זה רק לפרוע את החוב או לקיים את המצוה בעצמו, אבל אין לו חיוב לדאוג שהשני יקיים את חובו. ודינא ד"יצא מוציא" הוא מפני חובתו לקיים את המצוה עבור השני בגדרי שומע כעונה.

והדברים נפלאים ומחודשים.

לאידך גיסא ממש, סובר הגר"מ פיינשטיין זצ"ל, שלעולם לא מצינו חיוב ערבות שהערב יקיים את המצווה בעצמו, אלא רק לאידך גיסא, לעזור ולסייע למחוייב בדבר לקיים את מצוותו.

(ואולי בכלל שורש הנידון נמצא בחקירה הידועה בגדר "שומע כעונה", אכ"מ, ובזה יהיה תלוי האם להבין שהגדר של ערבות הנמצא ב"יצא מוציא" הוא לקיים עבור השני או רק לעזור לשני לקיים).

שהרי במשנ"ב כ' (בשם האחרו') בטעם הדבר ש"הכל מצווים עליו לבערו" דכ"ה הדין של ערבות, דכל ישראל ערבים זל"ז, אמנם באגרו"מ או"ח ד-צד כ' בפשיטות "ובימי הפסח שאמר רבה שהכל מצווים עליו לבערו משמע דגם מדאורייתא איכא חיוב שלא יניחו חמץ לא רק בשביל שלא יעבור עליו בעל החמץ על האיסור דלא מצינו זה בשאר איסורים וגם לא משמע שיהיה בזה חלוק בין בני חיובא לחש"ו שלאו בני חיובא נינהו".

ויש להביא בזה עוד את ד' המשנ"ב בשעה"צ סי' תרנה, שהוק' לו מה שייך הנידון של "חטא כדי שיזכה חבירך" בהבאת לולב מחוץ לתחום עבור חבירו, "דהא אנו מצווין מטעם ערבות לראות שגם חברו בן ישראל יעשה מצות התורה, ואם יחסר לו הרי הוא כאילו חסר לי, ומטעם זה אנו יכולין להוציא אחד לחברו בקידוש וכדומה, כמו שכתב הרא"ש בברכות פ"ג, ונהי דחטא חברו מתחלה בזה שלא קנה הד' מינים מערב יום טוב כדי שלא יצטרך ביום טוב לעבור על שבות של דבריהם, מכל מקום בדיעבד שלא קנה הלא הוא מחוייב בעצמו לשלוח סביביו על ידי עכו"ם להשיגו, וממילא כשם שהוא מחוייב להשיגו, כן אני מחוייב להמציא לו [ואך שהוא ישלם עבור השליח], ואיך שייך בזה חטא, ויש ליישב קצת, מכל מקום צריך עיון בדבר".

וכבר צויין לעיל לעיין על כך בכנסת אברהם מועדים, עי"ש סי' יד.

עכ"פ נתפעלתי מאד מהנידון בגדרי ערבות, מן הקצה אל הקצה.

[ליטוואק פון בודאפעסט]

סברת הגר"מ שפירא זצ"ל מחייבת שאם יש אחד שאינו לובש ציצית, עלי ללבוש עוד בגד עם ציצית כדי להשלים המצוה ההיא בעולם, דבר שאכן לא שמענו.
מצינו ערבות במעילת עכן, שכלל ישראל סבלו עבור עונו. זאת אומרת שתשלומי חיים הועלו על אחרים עבור העבירה שלו, ולא שנתחייבו לכפותו שלא למעול, וגם לא לשלם את המעילה מעצמם, רק שהעונש מוטלת גם על אחרים.
אני הייתי מציע שהואיל והכל בגדרי העונש שהרבים נענשים עבור חטא היחיד, ע"כ הרי המצוות הם מ׳עניינם׳ וא"א לומר לאו בעל דברים דידי את. אכן אינו חייב לשלם מכיסו וגם לא לכפותו לקיים מצוות, ורק שנענש הוא על עבירותיו.

[מה שנכון נכון]

אי מסבב לעצמו אונס אי הוי אונס עי' יו"ד סי' רלב סי"ז דל"ה אונס ובגליון מהרש"א שם העיר מתוס' שבת ד. דהוי אונס. ועי' מג"א סי' קח סקי"א, וזה תלוי בפ' בבלי וירושלמי נדרים פ"ב ה"א אי ממתינים עד שיאכל וילקה והר"ן בשבועות פ"ג דף רצו כ' שאין דבר שעומד מפני פקונ"פ ואין לוקין. הרי דנחלקו בזה אי מסבב לעצמו אונס אי מקרי אונס. וע"ע בזה בת' ח"ס חו"מ סי' י וסי' מב ובס' ישועות ישראל להג' מקוטנא זצ"ל חו"מ סי' נה חמדת ישראל לבעל כלי חמדה זצ"ל קו' נר מצוה אות א דברי יעקב שור להג' מקיטוב זצ"ל סי' פב בית יצחק או"ח סי' מז זרע אברהם לופטביר חתן בעל אור שמח זצ"ל סי' מז אות טו שערי דעה ח"ב סי' קנה ברכת אהרן עמ"ס ברכות להג"ר אהרן לעווין ז"ל אב"ד רישא מאמר רמד זכרון ישכר יומא אות סב ת' הגר"י ענגיל נדפס בת' חזון נחום ח"ב בסופו אות יג רמב"ן הובא בחלקת מחוקק אבה"ע סי' נג.
וליתר שאת עי' תוס' ערבין מא: ד"ה מי שכ' ויצה"ר אע"ג דפעמים מתגבר עליו ואינו יכול לכופו כדמ' במו"ק יז. מ"מ אדם יכול ליזהר שלא יבא לידי כך ע"ש.

ברכת שלמה אבראהאם.GIF (20.49 KiB) נצפה 5309 פעמים

[מה שנכון נכון]

לכבוד הרב ישנו שליט"א וכל חבורתא קדישתא
הקושיא על המרדכי מביצה ב.
עי' גליון מהרש"א יו"ד סי' כח סכ"א טוטו"ד מהדו"ק סי' מא עונג יו"ט ססי' א אמרי שפר להגר"א קלאצקין ז"ל סי' סח אות ד אבני נזר אבה"ע סי' קכב אות כב עמק הלכה זיטל סי' ג עמק יהושע סי' ב ארץ צבי קוזיגלוב סי' יט שיח השדה שער ברכת ה' סי' א מנחת סולת מצוה קפז שו"ת וחי' מוהרא"ל קנעביל סי' א חידושי מהר"א אויערבאך קו' מים חיים סי' א וסי' טו מנחת שלמה להגרשז"א ז"ל ח"ב סי' מ אות ג ברית הלוי סי' ד אות יב שרידי אש יו"ד סי' ח מהרש"ג ח"ג סי' ד שארית יוסף וואהרמאן ח"ב סי' יא ויען דוד ח"א סי' ב.
ועייין תורת חסד לשר התורה רש"ז מלובלין זצ"ל חאבה"ע סי' מב אות לו

דבר תורה שמות אבראהאם.GIF (24.29 KiB) נצפה 5307 פעמים

[מה שנכון נכון]

בשו"ת דברי מלכיאל להג' מלומזא בליטא זצ"ל ח"א חאו"ח סי' כח אות כב כ' דצ"ע לדינא במי שהוא מסוכן ואין לו שום דבר לאכול רק דבר איסור אי מחוייבים אחרים ליתן לו משלהם דבר היתר כדי שלא ליצטרך לאכול דבר איסור או נאמר כיון שאין לו רק זה מותר לו לאכול לגמרי והעלה דמעיקר הדין א"צ לתת לו דלגבי פקונ"פ קיי"ל דהותרו לו כל האיסורין ולא בתורת דיחוי רק מי שיראת ה' נוגע ללבו ראוי לו להתנדב להצילו מאכילת איסור אבל אין חיוב על זה ע"ש. וכ"כ הג' מגאליציא בעיר קוטנא הג' בעל זית רענן ח"א בדיני קטן אוכל נבילות סי' ב אות ב דמעיקר הדין אין חיוב רק משום ד"ח ושלא יהא נפשו עגומה עליו יע"ש בנועם דבריו. וראה שו"ת ציץ אליעזר ח"ח סי' טו פרק יא ובשו"ת ציון לנפש חיה לייטר סי' נג.
ואציין לדברי גאון ישראל בבית האוצר מערכת א כלל כו ד"ה ודע שציין לגמרא בבא מציעא קיב. ת"ר לא תלין פעולת שכיר כו יכול אפילו אין לו ת"ל אתך בזמן שיש אתך. ולכאו' ל"ל קרא בלא"ה הרי אנוס הוא ומה יעשה אם אין לו וצ"ל דנ"מ אם אדם אחר מחוייב להלוות לו כדי שלא יעבור על הלאו דלא תלין, וכגון שהוא הטוח ויודע בו שישיב, דהשתא דפטרתו תורה אין חיוב לאחר להלוות לו מטעם ערבות משא"כ לולי הכתוב אז שפיה מחוייב דנהי דאנוס הוא עכ"ז אין האונס פוטרו כיון דהוי בין אדם לחבירו ובכה"ג אין האונס עושה פטור וכו' ע"ש.

וכרגיל, הובא הכל בדבר תורה אבראהאם שמות עמודים רנד-רנה.

[בינוני]

אולי הגאון הגדול ה"אבןטובה" הוא הינו הגאון הגדול הרב ח"ש אבארהאם?

[מה שנכון נכון]

ועיין עוד ודו"ק.
viewtopic.php?f=17&t=30421&p=373260#p373260
viewtopic.php?f=17&t=30312&p=373256#p373256
viewtopic.php?f=17&t=34314&p=372237#p372237
viewtopic.php?f=29&t=34225&p=372242#p372242
viewtopic.php?f=17&t=30584&p=373295#p373295
viewtopic.php?f=17&t=34152&p=370968#p370968
viewtopic.php?f=17&t=32582&p=373269#p373269
viewtopic.php?f=17&t=34198&p=370964#p370964
viewtopic.php?f=29&t=34209&p=370959#p370959
viewtopic.php?f=17&t=34131&p=370966#p370966
viewtopic.php?f=17&t=33903&p=370970#p370970
viewtopic.php?f=29&t=34179&p=370962#p370962
viewtopic.php?f=29&t=34094&p=372251#p372251
viewtopic.php?f=29&t=31939&p=373264#p373264
viewtopic.php?f=7&t=32780&p=373267#p373267
viewtopic.php?f=17&t=34309&#p372239

[כמדומני שבחלק מהמקרים נמחקו רוב הציונים מההודעות, אחרי שהעליתי את צלום ספרי רח"ש אבראהאם. נא לשים לב לתאריכי העריכה].

[אש משמים]

מי שאין לו ד' מינים או מצות וכיו"ב לקיים מצוה או שאין לו אוכל כשר לאכול אי יש חיוב לסייע את חבירו בגוף ובממון שיהיה ביכלתו לקיים המצוה או שלא לעשות האיסור או כיון שהוא אנוס ואונס רחמנא פטריה שוב אינו חייב לסייע אותו להוציא אותו מן הפטור ואין בזה משום גמילות חסד?????????????????????

לא קראתי כל התגובות אך אענה בקצרה,
א. ודאי שיש חיוב לעזור לאותו אדם שאין בידו מצה לקיים מצוות מצה משום שהוא אינו פטור ממצווה זו אלא שאינו יכול לקיימה וודאי שחייב במצווה זו כל רגע ויש לסייע בידו לקיים חובתו.
ב. מי שהותר לו השבת מחמת פיקוח נפש ומותר לו לחלל שבת אין צריך למנוע ממנו זה משום שאין עליו כלל חיוב שמירת שבת כעת ואין עניין לחייבו חיובים שאינו חייב בהם.
ג. מי שאנוס לחלל שבת אע"פ שמותר לו לחלל שבת עדיין חיוב שמירת שבת רמיא עליה אלא שנדחה כעת מחמת האונס לכן ודאי שיש חיוב להביאו למצב התקין כדי שיוכל לעשות את אשר חייב בו כעת.
ד. אני חייב להתייחס לנאמר על דרכי הלימוד, ודאי שהצדק עם הר' אבןטובה ואכן ישנו חוסר גדול מאוד של ידע בסיסי ע"פ צורת הלימוד כיום בישיבות וגדלים בחורים עמי ארצות מדאורייתא ממש!! וכן לומדים כמה דפים בודדים במשך חורף שלם לא זו הדרך ולא זו הצורה ! אלא שבלי סברא ישרה ועומק העיון אין אנו טובים משאר בע"ח וכמותם ממש אנו ואם אין דעת הבדלה מניין??? ואכן זה כל האדם להיות בעל דעה ובלא זה למה לו חיים כלל???? ע"כ צ"ל פשוט שיש לתקן הדרכים ולקדש דרך הרמב"ם דרך המיצוע אשר ההולך בו יראה אור גדול!!! ומזה ומזה אל תנח ידך !

[ליטוואק פון בודאפעסט]

מסתמא עדיין לא דנו בזה באשכול זו, ובפרט תוך גל ההאשמות וערימת המראי מקומות.

אם בא יבא איש אחד לחבירו, ויאמר לו הריני עומד לחלל שבת, אא"כ תשלם לי סכום מסוים. האם על הלה יש א) חיוב, ב) מצוה, ג) ענין, לשלם לו?
ומה אם אחד מנסה לשכנע את חבירו לקיים מצוות, והלה מתלונן שאינו יכול, שפרנסתו בא משבת, האם יש את הנ"ל להוציא כסף מכיסו שלא יחלל שבת?

סבת התעוררות שאלה זו היא הגמרא בפסחים.

אוצר החכמה_142556.jpg (234.7 KiB) נצפה 2817 פעמים

למה לא אמר להם את ההלכה, שהכל הוא טבל וחייבים לעשר, ואת נפשו הציל? למה נתן להם כפליים במעושר? האם היה חייב לקיים דיבורו, הואיל והיה אסור להם לקחת את ה'פאה'? או אולי לא היה אסור לקחת, אלא היו חייבים לעשר, והם הורידו את כל השקיות שלהם.

[לבי במערב]

מסתמא עדיין לא דנו בזה באשכול זו, ובפרט תוך גל ההאשמות וערימת המראי מקומות. אם בא יבא איש אחד לחבירו, ויאמר לו הריני עומד לחלל שבת, אא"כ תשלם לי סכום מסוים. האם על הלה יש א) חיוב, ב) מצוה, ג) ענין, לשלם לו?

כעי"ז נדון קצת בעמ' הראשון, יעו"ש.

[ליטוואק פון בודאפעסט]

אבל ראיה זו לא הביאו

[לבי במערב]

אמת. רק ציינתי לתועלת המעיינים.