שמואל דוד כתב:רצו עושין דין - דהא שלשה נינהו ודנין ואומרים כך הדין שפלוני יטול חלק זה ופלוני חלק זה שדמיהן מכוונין בשוה וכותבין להם פסק דין שלא יוכלו עוד לערער זה על זה כלום ואע"ג דאין כאן אדם שמעיד בפניהם כלום הא פרכינן בר"ה לא תהא שמיעה גדולה מראיה
יש לעיין מדוע כתב כן, ומה כוונתו בזה?
נלפענ"ד שכוונת הרשב"ם היא לתת דוגמא כאשר המוריש אמר "כל נכסי לראובן ושמעון", ועכשיו רואים שלשת השומעים שיש כאן שני חלקים שוים, אז הם יושבים עכשיו ופוסקים את הדין שראובן יטול חלק פלוני ושמעון חלק פלוני, והפסק שלהם יש לו תוקף שאין ראובן ושמעון יכולים לחזור בהם.
אבל אם היו רק שני עדים, או שהיה זה בלילה - אינם עושים דין אלא כותבים את דברי המוריש, ובמילא אינם יכולים לקבוע איזה חלק ילך לאיזה יורש.
וזו המשמעות של החילוק בין "כותבין" לבין "עושין דין", דאל"ה מאי נפק"מ?