לענ"ד יש הבדל בין נשירה של בנים לנשירה של בנות. [זה לא סותר שאולי אצל הבנים יש יותר לחץ.]
אם רק נצייר לעצמנו את הבחורה הנושרת, כידוע נשים מטבען זקוקות מאד לחברה, זאת אומרת כשהיא יוצאת לרחוב מי מפרנס אותה, מי שומר עליה, מי מתחבר אליה, כל זה ועוד זה איום לכל בחורה שחושבת לנשור מצד "תאוות", היא מבינה מהר מאד שמצד אהבת העוה"ז עדיף לה לשאר בבית.
צריך שבבית או במוסד שהיא נמצאת היא תרגיש כ"כ רע ששווה לה בשקלול הנתונים לעזוב את הכל וללכת לרחוב.
ולכן כאשר רח"ל אם היא בסוף נושרת היא צוללת מהר מאד למטה למטה עד התחתית.
[רק צריך לצייר את הסיטואציה הזאת של בחורה שעומדת לבד ברחוב בלי כל משען. זה זוועה.]
ולנשירה מצד "דעות וכפירה" וכדו' נשים כמעט ולא מתעסקות בדברים הללו ברצינות כדי שתנשור מזה.
לעומת אצל בנים שיש את ה"אובד" ע"י דעות, ויש את ה"נידח" מצד תאוות.
כאשר בדעות הבנים לומדים כל מיני דברים עמוקים ביהדות בלי רב והם מגיעים לידי טעויות.
וגם בתאוות, הבנים יותר קל להם בהרבה להסתדר ברחוב לבד, וע"כ אם קשה להם במקום שהם נמצאים אפילו קושי מועט ביחס לבנות הוא יכול להחליט שעדיף לו הרחוב פלוס התאוות שנמצאות שם.
עוד יש להוסיף שיש "נושרים לייט" זאת אומרת הם עובדים בעבודות מזדמנות [ואפשר לפגוש אותם הרבה] ולבושים לא משהו ... והם לא הסתדרו עם המסגרות, אבל הם מאמינים לגמרי והם היו רוצים להיות יותר טובים ואולי יש להם איזה חברותא נסתרת או שיעור.[ אני מכיר אישית בוגר המחזור הראשון של שערי יושר, שמה שהוא עשה ה' ירחם והיום א"א לראות את זה בכלל, כרחוק מזרח ממערב.]
ראיתי שרב גדול אמר שככל שהחינוך יהיה יותר באהבה ולתת הרגשה טובה לתלמיד ולבחור ולא לעשות בכפייה, ככה יהיה פחות נשירה.
אשמח להערות אם טעיתי.