רבי יעקב אומר: אין לך כל מצוה ומצוה שכתובה בתורה שמתן שכרה בצדה, שאין תחיית המתים תלויה בה;
בכיבוד אב ואם כתיב: למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך, בשילוח הקן כתיב: למען ייטב לך והארכת ימים,
הרי שאמר לו אביו עלה לבירה והבא לי גוזלות, ועלה לבירה ושלח את האם ונטל את הבנים, ובחזירתו נפל ומת, היכן טובת ימיו של זה? והיכן אריכות ימיו של זה?
אלא, 'למען ייטב לך' - לעולם שכולו טוב, 'ולמען יאריכון ימיך' - לעולם שכולו ארוך.
עקביה כתב:יש אמנם פה ושם סיפורי ניסים על הסייעתא דשמיא המלווה שומרי שמיטה בזמנינו, אבל עדיין אין זו הברכה שהבטיחה התורה, ולא משהו שניתן להסתמך עליו מבחינה כלכלית.
עקביה כתב:על כל פנים שוב אנו מוצאים כי הבטחות פשוטות של התורה - אריכות ימים וטובה בשכר מצוות מסוימות - מתפרשות באופן כזה שלעולם לא יכול אדם להיות בטוח כי יזכה לראות בעיניו בחייו בהתממשותן.
יסוד כתב:החזו"א כתב שגם כיום יש את ברכת 'וצויתי', אלא שבכל הבטחות התורה אפשר שיגרום החטא לקפחה.
וכותב שהגם שכיום מצות שביעית היא מדברי סופרים, אבל בית דין של מעלה עושה כפי גזירת בי"ד של מטה וע"כ ודאי שיהיה שפע כבזמן שנהג מדאורייתא.
עקביה כתב:יסוד כתב:החזו"א כתב שגם כיום יש את ברכת 'וצויתי', אלא שבכל הבטחות התורה אפשר שיגרום החטא לקפחה.
וכותב שהגם שכיום מצות שביעית היא מדברי סופרים, אבל בית דין של מעלה עושה כפי גזירת בי"ד של מטה וע"כ ודאי שיהיה שפע כבזמן שנהג מדאורייתא.
מה הוסיף כב' על מה שכבר כתבתי?
עת לעשות כתב:התשובה הפשוטה לזה היא, שאם היו ההבטחות מתפרשות רק כפשוטן, דהיינו אני עושה וה' משלם ככתבן וכלשונן, לא היה שייך בחירה לאדם, לבחור בין טוב ורע, ועל כרחו היה חייב להאמין ולבחור בטוב, כי כאשר אדם רואה בעיני בשר ייעודי השכר והעונש, אין לו שוב אפשרות לבחור, וה' אמר, ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע וגו' ובחרת בחיים.
ועל כן יש הסתרות בסדר הברכות, רק לפעמים כאשר הדור ראוי לכך, זוכים לגילויים נפלאים גם בעיני בשר.
(אגב האם בהיפך של הברכות, הכתובות בפרשיות בחקותי וכי תבוא, האם גם בזה שאלת לאמר מדוע אין רואים חלילה קיום הפסוקים כפשוטן מיד כאשר אם בחקותי לא תלכו, רק כנראה יש קיזוזים לשני הכיוונים).
יסוד כתב:נשמע מתמיהתך שלא הבנתי כראוי את כוונתך, היה נראה שכיום אין את הסייעתא דשמיא שתלווה את שומרי השמיטה מבחינה כלכלית,
וע"ז כתבתי שאין זה נכון, כי גם כיום היינו צריכים לראות את השפע, אבל אין אנו כ"כ ראויים לזה וכנ"ל.
שאלה ממש משונה. הרי אם יש חטא בידו או אם הוא ראוי ללקות בעוון שכנו הרי שהוא ילקה בכפל אם לא ישמור שמיטה. ובמילים אחרות אין כאן ח"ו אי קיום הבטחה אלא שלפעמים יצא שכרו בהפסד אחר וכדו'.עקביה כתב:מה שלא ברור לי בסוגיא זו הוא, שהבטחה פשוטה של הקב"ה לבעל השדה - הקפד אתה על כך שבשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ, ואני ערב לכך שגם בשנה זו לא במסכנות תאכל בה לחם ולא תחסר כל בה - לאור דברי החזו"א מתעקרת מתוכנה, ולמעשה לא ניתן לסמוך עליה. תמיד צריך החקלאי, גיבור הכוח עושה דברו השומע בקול דברו, לחשוש שמא יגרום החטא או שמא ילקה בעוון שכנו.
מרן המשגיח כתב:שאלה ממש משונה. הרי אם יש חטא בידו או אם הוא ראוי ללקות בעוון שכנו הרי שהוא ילקה בכפל אם לא ישמור שמיטה. ובמילים אחרות אין כאן ח"ו אי קיום הבטחה אלא שלפעמים יצא שכרו בהפסד אחר וכדו'. מה מפריע לך? שאינך יכול לראות את זה? ובחנוני נא בזאת לא נאמר בכל מקום.עקביה כתב:מה שלא ברור לי בסוגיא זו הוא, שהבטחה פשוטה של הקב"ה לבעל השדה - הקפד אתה על כך שבשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ, ואני ערב לכך שגם בשנה זו לא במסכנות תאכל בה לחם ולא תחסר כל בה - לאור דברי החזו"א מתעקרת מתוכנה, ולמעשה לא ניתן לסמוך עליה. תמיד צריך החקלאי, גיבור הכוח עושה דברו השומע בקול דברו, לחשוש שמא יגרום החטא או שמא ילקה בעוון שכנו.
שש ושמח כתב:כשם שמצוות התורה אינם מובנות רק ע"פ פשוטן אלא ע"פ הסברי חז"ל שהרבה פעמים שונים מאד מהמשמעות הפשוטה, כך הבטחות התורה. מה כ"כ תמוה בזה?
גם כשהקב"ה אמר ליעקב והנה אנכי עמך הוא לא אמר שום תנאים.עקביה כתב:הרי הבטחת 'וציויתי את ברכתי' אינה כוללת שום תנאי.
עכשיו אתה שואל שאלה אחרת: אמנם ההבטחה מתקיימת אבל מה עם חילול ה' שנראה כאילו אינה מתקיימת. צריך לדון בשאלה הזו, אבל קודם כל יש להבדיל בין השאלות.עקביה כתב:אם יש חטא בידו, המבלי אין דרכים לקב"ה להענישו על חטאו הוא בוחר להיראות כמי שכביכול אינו עומד בדיבורו ח"ו?
כוונתי פשוטה. מאחר שאין רשות לנסות את השי"ת בזה אין כאן התחייבות מצידו להראות לנו את קיום ההבטחה בעינינו.עקביה כתב:מה עניין 'ובחנוני' לכאן? וכי בלנסות את ה' עסקינן?
א. שמא יגרום החטא נובע מהפסוקים.עקביה כתב:שש ושמח כתב:כשם שמצוות התורה אינם מובנות רק ע"פ פשוטן אלא ע"פ הסברי חז"ל שהרבה פעמים שונים מאד מהמשמעות הפשוטה, כך הבטחות התורה. מה כ"כ תמוה בזה?
מה שתמוה (עכ"פ לי) בזה הוא שהדבר היחיד שהכתיב את ההסבר המסוים הזה להבטחות התורה זו המציאות. קרי, כאשר ראינו שהן אינן מתקיימות. [ולא הבנה מיוחדת של חז"ל שנמסרה להם או שהגיעו אליה בעיונם בכתובים]. והשאלה היא - מדוע באמת הן לא מתקיימות.
עקביה כתב:......
שהבטחה פשוטה של הקב"ה לבעל השדה - הקפד אתה על כך...
.....
הרי דברי הכתוב ברור מללו:
כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה"א נֹתֵן לָךְ (שמות כ יב).
כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ לְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה"א נֹתֵן לָךְ (דברים ה טז).
והיכן זה אם לא בעולם הזה?
.......
כי הבטחות פשוטות של התורה - אריכות ימים וטובה בשכר מצוות מסוימות - מתפרשות באופן כזה...
מרן המשגיח כתב:גם כשהקב"ה אמר ליעקב והנה אנכי עמך הוא לא אמר שום תנאים.עקביה כתב:הרי הבטחת 'וציויתי את ברכתי' אינה כוללת שום תנאי.עכשיו אתה שואל שאלה אחרת: אמנם ההבטחה מתקיימת אבל מה עם חילול ה' שנראה כאילו אינה מתקיימת. צריך לדון בשאלה הזו, אבל קודם כל יש להבדיל בין השאלות.עקביה כתב:אם יש חטא בידו, המבלי אין דרכים לקב"ה להענישו על חטאו הוא בוחר להיראות כמי שכביכול אינו עומד בדיבורו ח"ו?כוונתי פשוטה. מאחר שאין רשות לנסות את השי"ת בזה אין כאן התחייבות מצידו להראות לנו את קיום ההבטחה בעינינו.עקביה כתב:מה עניין 'ובחנוני' לכאן? וכי בלנסות את ה' עסקינן?
מדברי הרמב"ם נשמע שתמיד כאשר נביא מבטיח לבני אדם בשם ה' טובה בסתם, ולא רק נביא שעדיין לא הוחזק כנביא, חייבת ההבטחה להתקיים. ועאכו"כ בהבטחה הכתובה בתורה.הקדמת הרמב"ם למשנה
אבל מה שפחד יעקב אחרי שהבטיחו ה' בטוב באמרו לו והנה אנכי עמך וכו', ומצאנו שפחד פן יספה שנ' ויירא יעקב מאד וכו', ואמרו חכמים בזה שפחד מחטא חמור שיתחייב עליו השמדה, והוא אמרם קסבר שמא יגרום החטא, משמע מזה שאפשר שיבטיח ה' טובה ויכריעו העונות ולא יתקיים אותו הטוב. דע שאין זאת אלא במה שבין ה' לנביא, אבל חלילה שיאמר ה' לנביא להבטיח לבני אדם טובה בסתם ולא תתקיים אותה הבטחה, לא יתכן דבר זה, לפי שלא היה נשאר לנו במה לאמת את הנבואה, וכו'.
עקביה כתב:אנו מוצאים כי הבטחות פשוטות של התורה... מתפרשות באופן כזה שלעולם לא יכול אדם להיות בטוח כי יזכה לראות בעיניו בחייו בהתממשותן.
עקביה כתב:מה שתמוה (עכ"פ לי) בזה הוא שהדבר היחיד שהכתיב את ההסבר המסוים הזה [של ר' יעקב] להבטחות התורה זו המציאות. קרי, כאשר ראינו שהן אינן מתקיימות. [ולא הבנה מיוחדת של חז"ל שנמסרה להם או שהגיעו אליה בעיונם בכתובים]. והשאלה היא - מדוע באמת הן לא מתקיימות.
אמר אשר ברא: אילמלי דרשיה עקבי' להאי קרא כרבי יעקב, לא חטא.
אשר ברא כתב:עקביה כתב:מה שתמוה (עכ"פ לי) בזה הוא שהדבר היחיד שהכתיב את ההסבר המסוים הזה [של ר' יעקב] להבטחות התורה זו המציאות. קרי, כאשר ראינו שהן אינן מתקיימות. [ולא הבנה מיוחדת של חז"ל שנמסרה להם או שהגיעו אליה בעיונם בכתובים]. והשאלה היא - מדוע באמת הן לא מתקיימות.
משהו מכרסם בך?! אתמהה?אמר אשר ברא: אילמלי דרשיה עקבי' להאי קרא כרבי יעקב, לא חטא.
אשר ברא כתב:נקטת לשון בוטה "מדוע באמת הן לא מתקיימות" כאילו אין "הסבר המסוים" של ר' יעקב האמת לאמיתו.
אשר ברא כתב:1. קודם כל על פי פשוטו של מקרא הכתוב מדבר לכלל ישרא' ולא לכל יחיד ויחיד ואפי' כשנאמרה בלשון נוכח הכוונה לכלל הקולקטיבי ולכן אם אין הכלל מקיימו אין הבטחה כלל וכלל. (ולהיפך אף אם הכלל מקיים אין הבטחה ליחיד דו"ק).
2. ואגב בכיבוד או"א ההבטחה הוא לכלל ישרא' (קולקטיבי) שלא יגלו מארצם ולא אריכות ימים לכל יחיד המקיימו, והא שפירשוהו חז"ל לענין אריכות ימים היינו דרך דרש או מסברא וכו' (והוא הדין והוא הטעם בלמען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה וגו').
3. ולעיקר העניין אעיר שמעולם לא עלה על הדעת שהמחלל שבת אך גם מכבד אביו ואמו לא ייסקל, ובוודאי יש הרבה שיקולים צדדיים, ולכן בזמננו שעדיין לא נושענו הרי אנו רואים שאין הוא יתברך מרוצה ממנו ואין מקום לתמוה.
4. אלא התמי' של ר' יעקב היתה ע"פ סברא שלא יתכן שדייקא קיום מצוות אלו יגרמו שימות בעוד שיש בהם סגולה זו, וכן בשמיטה התמיי' קיימת איך יתכן שהשביתה תביא הפסד [ומסתמא יש לחברי הפורום הרבה מה לחדש בגדרי נקודה זו כיד ה' הטובה עלי-הם].
עקביה כתב:1. רואה אני את דבריך. ומ"מ חז"ל שאמרו על מצות כיבוד או"א שהיא מצוה שמתן שכרה בצדה ולכן אין בי"ד כופין עליה (חולין קי: וראה רש"י שם), ודאי ראו את היחיד כמי שזכותו "לתבוע" שכר זה (עכ"פ לצפות לו).
2. כנ"ל.
3. ברור שמי שבידיו מונע מעצמו אריכות ימים אין לו מקום לבוא בטענות. אבל כאשר לא זה המצב, לכאורה אמורה להתקיים בו הבטחת התורה. אמנם מסתבר שישנם שיקולים כבדים יותר, ולכן מי שכיבד את אביו רבע שעה לפני שנבוזראדן הגלה את העם מארצו - זה לא ימנע את הגלות, ואת שכרו הוא יקבל בעולם שכולו ארוך, אבל בזמן רגיל, בו רואים גם הארת פנים פה ושם, בפשטות צריכה ההבטחה להתקיים.
4. יתכן. אבל אם רק זו הייתה התמיהה הוא היה יכול לענות כדבריך (זו הבטחה לכלל. לאריכות ימים של הכלל בא"י). הסיבה שהוא לא עשה את זה מלמדת שכנראה הוא לא חשב כך.
אשר ברא כתב:3. זמן רגיל אין לנו מזמן החורבן - לפי זווית ראי' המקראי - מפני חטאינו, והלא עדיין אנו במצב של וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ לִי וגו' וְאֶת אַרְצְכֶם כַּנְּחֻשָׁה וגו' וְלֹא תִתֵּן אַרְצְכֶם אֶת יְבוּלָהּ, וְעֵץ הָאָרֶץ לֹא יִתֵּן פִּרְיוֹ וגו' (ויקרא כו). ולפי מה שהסכמנו למעלה זכותו של כל יחיד לצפות לזה.
4. לא הבנתי - הלא בוודאי לפי מה שקיבלו חז"ל מידת הדרש [וא' מהם כשהחוש מכחיש - כפי שהוכחת] יצא להם שיש פה הבטחה של אריכות ימים ליחיד ועל פי זה תמה ( - לא איך לא נתקיים, רק - ) איך יתכן שזה עצמו יגרום לקיצור ימים, ולא ציינתי רק שאין זה ה'פשוטו של מקרא' כמו שכתבת אתה (ולדעתך זה מרבה התמיהה).
סגי נהור כתב:ובאותו הדבר שבו נאמר להדיא ובחנוני נא בזאת
עקביה כתב:אשר ברא כתב:3. זמן רגיל אין לנו מזמן החורבן - לפי זווית ראי' המקראי - מפני חטאינו, והלא עדיין אנו במצב של וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ לִי וגו' וְאֶת אַרְצְכֶם כַּנְּחֻשָׁה וגו' וְלֹא תִתֵּן אַרְצְכֶם אֶת יְבוּלָהּ, וְעֵץ הָאָרֶץ לֹא יִתֵּן פִּרְיוֹ וגו' (ויקרא כו). ולפי מה שהסכמנו למעלה זכותו של כל יחיד לצפות לזה.
3. נו באמת, לטעון שכיום אנו במצב של וְלֹא תִתֵּן אַרְצְכֶם אֶת יְבוּלָהּ, וְעֵץ הָאָרֶץ לֹא יִתֵּן פִּרְיוֹ זו סמיות עיניים. אבל היות שהאשכול נמצא ב'בית המדרש' ולא ב'אספקלריא' איני מאריך...
אשר ברא כתב:כוונתי לא היתה לענייני אספקלריא אלא שכל זה שהארץ בכלל נותנת יבולה היא מצד מה ש'כביכול זכותו של הקב"ה לא להעניש' אבל לא נותר לנו שום זכות לתבוע מצד הברכה כיון שלפי שורת הדין לא מגיע לנו כלום.
עקביה, אתה איש ממש חצוף. והחוצפה לא אלי אלא כלפי שמיא.עקביה כתב:טענת הקיזוז היא כסות עיניים שאינה מחזיקה מים. השדה אינה עושה תבואה לשלש שנים בזמן שיש הבטחה שתעשה. מובן?
מרן המשגיח כתב:עקביה וכו',
עקביה כתב:יותר משקשה לי מדוע איננו רואים בעינינו את קיום ההבטחה בשמיטה (שעבור השאלה הזאת ישנו תירוצו של הסמ"ע), קשה לי על המגמה הפרשנית אותה אנו מוצאים כבר אצל התנאים והאמוראים (לגבי הבטחת 'למען יטב לך והארכת ימים').
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 355 אורחים