לשקר לצורך צדקה-מה מותר?

[איש הגבעה]

א. האם מותר לשקר לצורך לגייס כסף מאנשים למשל שאומרים שהרבנים עוברים על כל שם ושם בפרטות,ובאמת אפילו שם אחד לא מפרטים?
ב. גם אם נאמר שמותר לשנות לצורך צדקה, באופן שמנהל המוסד לוקח לעצמו אחוזים גבוהים, האם גם מותר לו לשקר, או שכ"ז היכא שזהו לצדקה לגמרי

[אבןטובה]

ב"ב טז. דכל היכא דהוה אלמנה דלא הוו נסבי לה הוה אזיל שדי שמיה עילווה והוו אתי נסבי לה

[קו ירוק]

פירש"י: שדי שמיה עלווה, אומר שהיא קרובתו או מדבר בה להשיאנה.
וזהו אמת לאמיתה שהוא באמת מטפל בה.
אבל שקר?

[שמואל דוד]

פירש"י: שדי שמיה עלווה, אומר שהיא קרובתו או מדבר בה להשיאנה.
וזהו אמת לאמיתה שהוא באמת מטפל בה.
אבל שקר?

אומר שהיא קרובתו

[יסוד]

יעויין בבית יוסף יו"ד סי' רנ"ט אות א',
שכתב שלגבאי צדקה מותר לשקר ולומר שהקופה ריקה ולכוף את בני העיר לתת צדקה.

[שמואל דוד]

אבל לא כל שקר שווה ודו"ק

[חוקר ודורש]

זה שמותר לשקר זה מדין כופין על המצוות, או כוח ביד בי"ד להוציא ממון לצורך הציבור נפק"מ שאין בי"ד.

[בברכה המשולשת]

יעויין בספר תתן אמת ליעקב ובמאמר של הרב ויליגר בתורת האדם לאדם כרך ה

[אבןטובה]

כל "היסוד" הוא שקר!
בב"י יו"ד סי' רנט הקשה על הגמ' ספ"ק דערכין ר' ינאי יזיף ופרע למה הוצרך להוריק את קופת צדקה ע"י שלוה זאת לעצמו ואמר שהקופה הוא ריקן ועי"ז כפה אותם לתת לצדקה הרי היה יכול לשקר ולומר שהוא ריקן ועי"ז יכופם וכ' ב' תי' ותירוץ השני הוא שלא רצה להוציא שקר מפיו.
ונמצא דזה תלוי בב' תי' הב"י אי מותר לשקר.
וגם נ' להוסיף ממס' כלה רבתי פ"ב דר' טרפון היה עשיר גדול ולא נתן מתנות רבות לעניים פעם אחת א"ל ר"ע רצונך שאקח לך עיר או שתים וא"ל הין ונתן ד' אלפי דנרי זהב וחילקם ר"ע לעניים וכו' הרי דמותר לרמות בשביל צדקה

[שמואל דוד]

ב"ב טז. דכל היכא דהוה אלמנה דלא הוו נסבי לה הוה אזיל שדי שמיה עילווה והוו אתי נסבי לה

עיין יד רמה שם וע"ע שו"ת דברי מלכיאל ח"ו סימן לב

[אבןטובה]

אין לי רק ה' חלקים
כנראה יש לך ח"ו שי"ל ע"י מוסד קוק?
תוכל להעלות כאן?
וייש"כ

[אוצר החכמה]

כל "היסוד" הוא שקר!
בב"י יו"ד סי' רנט הקשה על הגמ' ספ"ק דערכין ר' ינאי יזיף ופרע למה הוצרך להוריק את קופת צדקה ע"י שלוה זאת לעצמו ואמר שהקופה הוא ריקן ועי"ז כפה אותם לתת לצדקה הרי היה יכול לשקר ולומר שהוא ריקן ועי"ז יכופם וכ' ב' תי' ותירוץ השני הוא שלא רצה להוציא שקר מפיו.
ונמצא דזה תלוי בב' תי' הב"י אי מותר לשקר.
וגם נ' להוסיף ממס' כלה רבתי פ"ב דר' טרפון היה עשיר גדול ולא נתן מתנות רבות לעניים פעם אחת א"ל ר"ע רצונך שאקח לך עיר או שתים וא"ל הין ונתן ד' אלפי דנרי זהב וחילקם ר"ע לעניים וכו' הרי דמותר לרמות בשביל צדקה

מהא דמסכת כלה יש לדחות שמייד אחרי שהסכים או נתן לו אמר לו מה כוונתו ורק אז הוציאו לצדקה. ויש תוספות שמתרץ תירוץ דומה לזה. וודאי הרב אבןטובה יבוא ויציין איה מקומו.

[בברכה המשולשת]

דברי הרב ויליגר שהזכרתי לעיל:
תורת האדם לאדם כרך ה
147- 164
הרב רפאל ויליגר
מדבר שקר תרחק
154 - 158
ב. ההותר לשנות כדי שיתרמו יותר לצדקה?
במסכת ערכין דף ו: מסופר שר' ינאי, גבאי העניים, היה לווה מעות הצדקה לצרכו. ואף שאסור לשנות מעות הצדקה לצורך אחר, אחרי שבאו לידי הגבאי, מ"מ עשה כן ר' ינאי כדי לכוף את הציבור לתת צדקה. כי אחר שלווה המעות לעצמו היתה קופת הצדקה ריקה, וכך יכול היה לכוף את הציבור לתת צדקה הואיל והקופה ריקה. והקשה הב"י (יו"ד רנ"ט): איני יודע מה צורך היה לו (לר' ינאי) ללוות מעות צדקה כדי לכוף הצבור באומרו דלית ליה מעות, הלא אפילו בלא שילווה אותן היה יכול לומר לצבור שאין לו מעות ולכופם ע"יכ לעשות צדקה. כוונת הב"י בשאלתו לשם מה ר' ינאי צריך ללוות את מעות הצדקה לעצמו ובכך לשנות את מעות הצדקה לצורך אחר, והרי מותר לשנות בשביל לכוף את הציבור לתת צדקה (כהיתר הנזכר ביבמות קו.) ועדיף לעשות כן שהרי לשנות בכה"ג מותר לכתחילה, ואילו מעות צדקה משהגיעו לידי הגבאי נחשבים כממון עניים ואסור לשנותם. ותירץ הב"י שני תירוצים, והצד השווה שביניהם (ראה בהגהות מגליון ספר המוגה המובא בספר הליקוטים הוצאת פרנקל דעות פ"ה ה"ז) דאף שמותר לשקר על מנת לכוף את הציבור לתת צדקה, אולם כל זה דווקא כאשר אין אפשרות לכופף מבלי לשקר, אבל אם אפשר לכופם מבלי לשקר אין לו לשקר. ובהגהות מגליון ספר המוגה כתב להוכיח מדברי הב"י הנ"ל שמותר לשנות לדבר מצוה. אולם העולה מדברי כמה מגדולי רבותינו שכל ההיתר לשנות הוא דווקא כאשר חייבים המתבקשים לתת הצדקה ואין הם רוצים לעשות את חיובם, אבל כאשר אינם חייבים אסור לו לשקר. דהנה נשאלו כמה מגדולי רבותינו, בענין מי שהולך לאסוף לתת מעות עבור ת"ח עני, האם מותר לו לומר שגובה עבור הכנסת כלה כדי שיתנו לו יותר. ראה ב"תתן אמת ליעקב" עמ' קמ"ד שהביא את תשובת האדמו"ר מצאנז קלויזנבורג זצ"ל (מתוך הספר חיי הנפש דף שצ"ט) שאין כל היתר לרמות בזה, ואולי אם היה יודע התורם שגובים עבור ת"ח, אולי יש לו קרוב שקודם לת"ח כמ"ש בשו"ת חכ"צ סי' ע' ולא שייך כאן לכפיה, שהלא גם הוא רוצה ליתן צדקה להכנסת כלה. והדין כפיה זה שאינו רוצה ליתן כלל לצדקה. ולכן לרמאות התורם פשוט שנוגע לדין גזל, שהוא חושב ורוצה ליתן לצדקה זו, ורק אדעתא דהכי נותן והוא מרמהו למטרה אחרת והוי בגדר גזל גמור עכ"ד. וכן פסק בשו"ת משנה הלכות ח"ו סי' קס"ז וכתב דהוא בכלל גניבת דעת, וכן נוטה לפסוק בשו"ת שבט הלוי ח"ב יו"ד סי' קי"ט. וראה עוד בתתן אמת ליעקב עמ' קע"ה בשם הגרש"ז אויערבך זצ"ל שפסק שאם כבר אספו עבור ענין מסוים של צדקה במקום פלוני אסור משום גניבת דעת לשלוח אנשים אחרים לאסוף שם עבור אותו ענין מבלי לומר להם שכבר אספו כאן עבור זה, כי אם היו יודעים שאספו פה כבר לא היו נותנים עוד הפעם לאותה מטרה. וכן פסק הגר"מ שטרנבוך שליט"א (תשובות והנהגות ח"ד סי' רט"ז) דהמשנה כדי שיתרמו יותר לצדקה עובר על איסור גניבת דעת
הערה 12. וכתב בספר חסידים סימן שי"ח, וז"ל: "ומעשה באיש אחד שהיה ת"ח, ולא היה צריך לבריות, והיה הולך ואומר תנו לי כי אני צריך, ולא היה נהנה שוה פרוטה ממה שנותנים לו, כי היה נותן לעניים צדיקים, שכשהיו אותן עניים הולכים ומבקשים לא היו נותנים, ולא היו חוששים, וכשהיה אותו ת"ח אומר הרי עניים תנו לי שאתן להם, ולא נתנו, היה אומר תנו לי כי אני צריך היו נותנים לו, והיה נותן לעניים. כי אמר מוטב שאני מבייש עצמי ואומר שאני חסר, כדי שאחיה את העניים, מותר לו לקבל". עכ"ל. ולכאורה קשה, שהרי גונב דעתם. שהרי אומר "תנו לי כי אני צריך", וכוונת הנותנים שיהא דוקא לו ולא ליתן לאחרים. ובישוב הדבר כתב בפירוש לס"ח, "כדי שאחיה את העניים", ואין לך דבר העומד בפני פקוח נפש. ובפירוש מקור חסד כתב כי על דעתו נתנו שיוכל לעשות בהממון שקיבל כל מה שירצה. ובסי' שכ"ט, כתב במקור חסד, שאם נתנו לו הכסף בשביל שהוא עוסק בתורה ובמצוות ומעשים טובים-צריך לחלק הכסף לעוסקים בתורה ויר"ש כמוהו, כי על דעת כן נתנו לו שיהנה מהם ת"ח ויר"ש. ולענ"ד אפשר לישב שמדובר שהיו חייבים לתת ולא רצו לעשות חיובם, ולא היה אפשר להתרימם אלא בדרך זו וכיבמות קו. ועוד אפ"ל שהיה אותו ת"ח יודע שמגיע לעניים הללו כמו שמגיע לו, ואם בני אדם מוכנים לתת לו, הרי שגם היו מוכנים לתת להם, לוּ היו מכירים אותם, ולא שינה מצדקה לצדקה. ומובן, שלא כל אחד יכול להחליט לבדו בלי הוראת חכם אף בכה"ג.

[אבןטובה]

להרב אוצר החכמה שליט"א
יש כעי"ז בע"ז כח. דגלי לה מעיקרא.
אבל כאן במס' כלה פ"ב א"א לומר הכי כי עי' שם שאחר זמן שאל לו ר' טרפון היכן עיירות שלקחת לי ע"ש

[שמואל דוד]

דברי.PDF

(404.71 KiB) הורד 312 פעמים

אין לי רק ה' חלקים
כנראה יש לך ח"ו שי"ל ע"י מוסד קוק?
תוכל להעלות כאן?
וייש"כ

[אש משמים]

כששאלתי שאלה זו לפני זמן רב ענו לי שהגרח"ק אמר שמותר לעשות הכל כדי שיתרמו חוץ מלהכניס את היד לכיס של השני...

[עזריאל ברגר]

וזה השקר הראשון ששיקרו בשמו?

[אש משמים]

אתה יודע שזה שקר??

[עזריאל ברגר]

אתה יודע שזה שקר??

לא. אבל מי שמספר את הסיפור הזה - מוריד מעצמו כל נאמנות על אמת בענין זה...

[אבןטובה]

יישר כוחו וחילו לאורייתא
וזכאי אימיה דשמואל דוד כבכורות ס.

[קאצק]

אתה יודע שזה שקר??

ואם זה אמת. יותר גרוע. כך חושבים גדולי הצדיקים .

[בערל]

אוצרות האגדה, באוצר.

[מה שנכון נכון]

אוצרות האגדה, באוצר.

מסופר בד"כ על ר"א קוטלר.

[מיכאל1]

הסיפור על ר' מרדכי שולמן הוא אמיתי, אפשר שגם עם ר' אהרן היה מעשה שדומה.
מעשה כעי"ז היה גם עם ר' שמעון שקופ שהדפיסו על קופות הצדקה לישיבת גרודנא שיש כ300 בחורים כאשר היו כ250, והוא סירב להשתמש בקופות.

ולעצם העניין יעויין במנחת יצחק ח"ג סי' צ"ז, באיילת השחר עה"ת קדושים עה"פ לא תשא פני דל ובשבט הקהתי ח"ו יו"ד סי' שמב.

[זאב ערבות]

באשכול אדמורי"ם כפוסקים כאן מובא הקטע הזה:
כמה אמת יש היום בסיפורים המסופרים כיום בציבור הליטאי והכללי, בעלונים אשר נהפכו לספרים, על סגולות של 40 יום, וסיפורי דמיונות לנשים, או סיפורים המתפרסמים בבני ברק וד"ל. ועוד שמעתי ,שאחד מהגדולים הליטאים אמר ,עבור צדקה מותר לשקר.
וראיתי כעת בספר מספרים את הקטע הזה: