איך הניף אהרן את כל הלויים ביום אחד?

[איש גלילי]

זה שייך בלי נס?

[בינוני]

מתוך חיפוש פשוט בבר אילן

ויקרא רבה (וילנא) פרשת אמור פרשה כו
והכהן הגדול מאחיו למה נקרא שמו כהן גדול שהוא גדול בה' דברים בחכמה בכח בנוי בעושר ובשנים, בנוי שהוא נאה מאחיו, בכח שהוא גבור בא וראה אהרן כשהניף את הלוים כ"ב אלף הניף ביום אחד כיצד היה מניפם מוליך ומביא מעלה ומוריד הוי שהיה גדול בכח.

איכה רבה (וילנא) פתיחתות
והתעותו אנשי החיל, אלו הכהנים, א"ר אבא בר כהנא עשרים ושנים אלף לוים הניף אהרן ביום אחד שנאמר (במדבר ח') וינף אהרן אותם תנופה לפני ה', א"ר חנינא המוראה הזו דבר קל הוא והיה הכהן זורקה על הכבש שלשים ושתים אמה לאחורי ידיו.

(מדרש רבה, במדבר יח, ד
כשאמר הקדוש ברוך הוא למשה: 'קח את הלויים מתוך בני ישראל וטהרת אותם, וכה תעשה להם לטהרם', מיד עשה כן לקרח (גילח את כל שערו). התחיל לחזר על ישראל, לא היו מכירים אותו. אמרו לו: מי עשה לך כך? אמר להם: משה עשה בי, ולא עוד אלא נטלני בידי וברגלי והיו מניפין אותי ואמר לי הרי אתה טהור, והביא את אהרן אחיו וקישטו ככלה והושיבו באהל מועד.)

משך חכמה במדבר פרק ט
ויעשו בני ישראל וכו'. הנה היו שש מאות אלף מבן כ' גברים, ולמאן דאמר נשים בראשון חובה (פסחים עט, ב) אם כן היו כפליים, וכהנים לא היו רק אהרן ושני בניו, דנדב ואביהוא מתו, ופנחס לא נתכהן עדיין, וכן משה. ואם כן שלושה כהנים היו צריכים לעסוק בעבודת רבבות פסחים בזמן קצר! אם כי מצאנו לאהרן שהניף כ"ב אלף לויים ביום אחד - יעויין פתיחה לאיכה במדרש - בכל זאת הוא פלא יותר גדול. לכן דייק השי"ת (פסוק ג) "בין הערביים תעשו אותו", שבזמן קצר מחצות היום עד הערב. והכפיל הכתוב (פסוק ה) "ויעשו... בין הערביים", כי הוא פלא גדול.

חלופת מכתבים בין בעל המשנה שכיר למנחת אלעזר (הדברים האלו הם מהמשנה שכיר)
ומה שהעיר הדר"ק שליט"א איך מל משה כל ישראל בחצי לילה אחת או במשך לילה אחת, והיא דבר בלתי אפשר מצד הטבע אם לא שהיה בדרך נס ופלא. כיוצא בו יש להקשות על מדרש תנחומא ולמה נקרא שמו כהן גדול שהוא גדול בכח כו', בא וראה כשהניף אהרן כו', ג"כ קשה כין דהיה מוכרח להניף כל אחד ואחד ולהוליך ולהביא ומעלה ומוריד היה קצת שיהוי בכל אחד ואחד, א"כ איך אפשר היה אפשר לעשות כן בעשרים ושנים אלף ביום אחד, וכאן לא מספיק תירוצו דהי' עפ"י נס, א"כ אין ראיה מכאן שהיה בעל כח וצ"ע.

[מה שנכון נכון]

קה"ר יב, א

והתעותו אנשי החיל אלו הכהנים, א"ר אבא בר כהנא שנים ועשרים אלף לוים הניף אהרן ביום אחד, שנאמר והניף אהרן את הלוים תנופה לפני ה', אמר ר' חנינא המוראה הזו דבר קל הוא והיה הכהן מכוין ונוטלו באחת ידו וזורקו לאחורי הכבש ל"ב אמה לאחורי ידיו.

רבנו בחיי ח, כ

והתנופה הזאת היא שהיה אהרן לוקח לכל אחד ואחד מן הלוים ומגביהו מן הקרקע מעט והיה מניף אותו. ובזה נתפרסם אהרן בגבורה גדולה וכח עצום שיניף את הלוים שהיו כ"ב אלף ביום אחד הוא לבדו, או היה זה בדרך נס.

ברבנו מיוחס כאן (ח, יא) משמע שאם הניפם אחד אחד אי"צ לנס, אבל רבותינו אמרו שהיה מעשה נס שהניף את כל הח' אלפים יחד.
[ויש כאן מחלוקת אם הניף כל הלויים מבן חדש, או הראויים לעבודה מבן ל].
וע"ע רמב"ן סוף במדבר שהיה אלעזר חזק כיעקב אבינו וכן משה רבנו ואהרן אחיו.

[בינוני]

רבנו בחיי ח, כ

והתנופה הזאת היא שהיה אהרן לוקח לכל אחד ואחד מן הלוים ומגביהו מן הקרקע מעט והיה מניף אותו. ובזה נתפרסם אהרן בגבורה גדולה וכח עצום שיניף את הלוים שהיו כ"ב אלף ביום אחד הוא לבדו, או היה זה בדרך נס.

במדרש שהבאתי מפורש לכאו' שלא כדבריו "כיצד היה מניפם מוליך ומביא מעלה ומוריד הוי שהיה גדול בכח".

[איש גלילי]

יישר כח!!!

[הוגה ומעיין]

רבנו בחיי ח, כ

והתנופה הזאת היא שהיה אהרן לוקח לכל אחד ואחד מן הלוים ומגביהו מן הקרקע מעט והיה מניף אותו. ובזה נתפרסם אהרן בגבורה גדולה וכח עצום שיניף את הלוים שהיו כ"ב אלף ביום אחד הוא לבדו, או היה זה בדרך נס.

במדרש שהבאתי מפורש לכאו' שלא כדבריו "כיצד היה מניפם מוליך ומביא מעלה ומוריד הוי שהיה גדול בכח".

אין מקשין מן ההגדות.
ודעת רס"ג בזה עוד יותר רחוקה מהמדרש.
בתפסירו (במדבר ח, יא) תרגם וז"ל, ויזפהם הרון זפא, ועד"ז שם בשתי הפעמים הנוספות שנזכרה תנופה בפרשה (פסוק יג ופסוק כא). וכתב בנוה שלום, אלזף בערבי ההליכה כדי ליכנס למקום, וכן תרגם אשר ארש אשה ולא לקחה – ולם יזפהא, שלא כנסה לביתו, וזהו שתרגם הנפה שהיא לגבי אדם, אבל תנופה האמורה אצל בעלי חיים וזולתם תרגם תחריך, עכ"ד. ובאמת יש לדקדק בזה יותר, שלשון 'זף' מורה על ליווי וכעין 'תהלוכה', כדרך שעשו בביכורים עד הכניסם למקדש, וכהכנסת כלה אל החתן. ובא ביאור הדברים בשרח רס"ג שעוד לא נדפס, ותחילת הדברים חסרה אך הטעמים מבוארים לפנינו (נשמר בקטע הגניזה שבספריית קיימברידג', T-S Ar.25.108, התרגום שלי):
...הצריך בה תנופה, ומהקרבנות השתמשו במין זה מהמצוות באופן מסוים והוא מוליך ומביא מעלה ומוריד וכפי מה שהיתה הוראה זו, אולם כאן בתנופת הלויים לא תורה ההוראה על שהיא מסויימת במוליך ומביא, והוא גם מהרחוק שיניף אהרן כ"ב אלף אנשים בתנופה זו הכתובה אלא בזמן ארוך מאוד, ואם כן כיצד יצריך שתהיה תנופת אהרן אותם? והוא שבא הציווי להם שיעשו תנופה ידועה שלא יגדל מאוד משך זמנה ולא יטריח על אהרן עיכובה.

[אוצר החכמה]

העניין הוא שבכל מקרה נזקקים אנו לנס. לדוגמה נניח שלוקח לעשות הנפה קצרה בכל אחד 5 שניות. כלומר 12 בדקה 720 בשעה. צריך כמעט שלושים שעות כדי להניף את כולם. כך שלא ברור לי אחר שנזקקנו לנס מה התועלת בטענה שלא היתה זו הנפה גמורה.

[מכון חכמי ליטא]

עי' כדבריך באילת השחר על הפסוק והניף, "גם מצד הזמן".
ומש"כ שם בקצרה שאע"פ שהי' בדרך נס מתייחס לאהרן כיון שהוא מצדו עשה כל מה שביכלתו לעשות
ראה בשיחות מוסר מאמר כח ועוד שהרחיב בזה.

[גרשון]

האם יש מן הקדמונים המפרש "והניף" על דרך "נשא את ראש"?

[איש גלילי]

העניין הוא שבכל מקרה נזקקים אנו לנס. לדוגמה נניח שלוקח לעשות הנפה קצרה בכל אחד 5 שניות. כלומר 12 בדקה 720 בשעה. צריך כמעט שלושים שעות כדי להניף את כולם. כך שלא ברור לי אחר שנזקקנו לנס מה התועלת בטענה שלא היתה זו הנפה גמורה.

זה תלוי בשיטת הרלב"ג והחולקים עליו, האם בדבר שנעשה בדרך נס יש עלינו לחפש לקרבו לדרך הטבע, כי אין הקב"ה חפץ להרבות בנסים.

[הוגה ומעיין]

העניין הוא שבכל מקרה נזקקים אנו לנס. לדוגמה נניח שלוקח לעשות הנפה קצרה בכל אחד 5 שניות. כלומר 12 בדקה 720 בשעה. צריך כמעט שלושים שעות כדי להניף את כולם. כך שלא ברור לי אחר שנזקקנו לנס מה התועלת בטענה שלא היתה זו הנפה גמורה.

אני מניח שדבריך אינם מתייחסים לדעת רס"ג. לדעתו לא היה נס, אלא תהלוכה. (והוא גם קדם להרב אילת השחר בקושיה מהזמן, לתשומת לב מכון חכמי ליטא).

[צופר הנעמתי]

העניין הוא שבכל מקרה נזקקים אנו לנס. לדוגמה נניח שלוקח לעשות הנפה קצרה בכל אחד 5 שניות. כלומר 12 בדקה 720 בשעה. צריך כמעט שלושים שעות כדי להניף את כולם. כך שלא ברור לי אחר שנזקקנו לנס מה התועלת בטענה שלא היתה זו הנפה גמורה.

למה בחרת דווקא 5 שניות? אם תקח במקום זה טיפה פחות מ-4 שניות אז זה מספיק (בשביל זה צריך להניח הנפה רצופה במשך 24 שעות, אבל זה כבר קשור לגדול בכוח).

[אוצר החכמה]

לקחתי את זה בחשבון. רק חשבתי שזה ברור. אם 5 שניות זה שלושים שעות אז שתי שניות זה 12 שעות שזה המינימום. (לא 24 שעות הכוונה ביום ולא בלילה כמו כל עבודה). ומעבר לזה היה צריך להקריב קרבנות ועוד כמה דברים כמבואר בפסוקים. כך שצריך נס בכל מקרה.

אגב לפי פשט הפסוקים בציווי הייתי מבין שהנפה אחת עשה אהרון ושתים עשה משה. ולפי הפשט הפשוט של הציווי היה גם שלוש הנפות אבל רש"י מבאר שהכוונה שלוש הנפות לא לאותם אנשים אלא לבני קהת גרשון ומררי. ולכן כנראה כולם נעשו ע"י אהרון כמו שמבואר בהמשך בעשייה ורק הנפה אחת לכל לוי.

[איש גלילי]

למה אי אפשר לומר שהניף כמה לויים יחד?

[אוצר החכמה]

זה רעיון.
נגיד שהנפה במקצת שמה הנפה והניף רק את היד שלהם ובכל פעם הניף עשר או עשרים ידים בב"א. זה כמובן משנה את כל החשבון.

[בינוני]

יש אפשרות ליישב בדרך מסוימת את שאלת המנחת אלעזר ממילת משה את ישראל ביציאת מצרים?
(חוץ מאין למדים מן האגדה)
מודבר בכמיליון זכרים, ז"א שאם כל מילה לקחה 2 שניות מדובר בכ45 ימים רצופים יום ולילה לא ישבותו.

[הוגה ומעיין]

זה רעיון.
נגיד שהנפה במקצת שמה הנפה והניף רק את היד שלהם ובכל פעם הניף עשר או עשרים ידים בב"א. זה כמובן משנה את כל החשבון.

לא צריך ללכת לפי הצד שהנפה במקצת שמה הנפה. אפשר שהניף את כולם, שכן עמדו זה ע"ג זה חמישים אנשים (או יותר, תלוי כמה צריך כדי שיכנס בחשבון הזמן) והרימם כולם בב"א.

[צופר הנעמתי]

לא כ"כ ברור לי מה מרוויחים לומר שהיה נס.
מהפסוקים אין שום הכרח שהזה היה ביום אחד. המקור היחיד הוא מהמדרש, ושם בודאי סובר שלא היה דרך נס שאל"כ אין הוכחה שהיה גדול בכח.

לקחתי את זה בחשבון. רק חשבתי שזה ברור. אם 5 שניות זה שלושים שעות אז שתי שניות זה 12 שעות שזה המינימום. (לא 24 שעות הכוונה ביום ולא בלילה כמו כל עבודה). ומעבר לזה היה צריך להקריב קרבנות ועוד כמה דברים כמבואר בפסוקים. כך שצריך נס בכל מקרה.

אגב לפי פשט הפסוקים בציווי הייתי מבין שהנפה אחת עשה אהרון ושתים עשה משה. ולפי הפשט הפשוט של הציווי היה גם שלוש הנפות אבל רש"י מבאר שהכוונה שלוש הנפות לא לאותם אנשים אלא לבני קהת גרשון ומררי. ולכן כנראה כולם נעשו ע"י אהרון כמו שמבואר בהמשך בעשייה ורק הנפה אחת לכל לוי.

לפי דברי המדרש צריך לדחוק ולומר שהיה גדול בכח כולל שהניף אותם גם במהירות רבה כדרך שמניפים דבר קל מאד, ולחשב 2 שניות או קצת פחות לאדם. את הקרבנות יכלו להקריב אלעזר ואיתמר, וכן הגילוח יכול להעשות ע"י אחרים במהירות גם אם נגיד שגם זה היה צריך להעשות באותו יום.

[עזריאל ברגר]

מה עם "וסמכו בנ"י את ידיהם על הלווים"?
כמה זמן לוקח לשישים ריבוא לסמוך את ידיהם?

[שלום]

בתרגום הסורי (הפשיטתא) מתרגם "והניף תנופה" - "ואפריש אפרשותא" והוא כעין דברי רס"ג.

[שייף נפיק]

פלא שלא הביאו מה שביאר הסטייפלער ליבלח''א בנו הגר''ח דבר חדש - והביאו בטד''ק - ששמו אותם על כפות מאזניים ואהרן היטה הכף. עיי'ש.

[מקדש מלך]

מה עם "וסמכו בנ"י את ידיהם על הלווים"?
כמה זמן לוקח לשישים ריבוא לסמוך את ידיהם?

החזקוני מפרש כך:

וסמכו בני ישראל הם הבכורת שבישראל שהלויים נתנו כפרה תחתיהם וכל בכור סומך על שלו.

וממילא לא קשיא מידי.

[אוהב תוכחה]

לא ראיתי אם הובא כאן, אבל יש פירוש מחודש של רס"ג בזה. אינו תחת ידי כעת.
שוב ראיתי שהובא בהרחבה.

[מצליח]

ראו כאן

[עזריאל ברגר]

ראו כאן

יישר כח.
אכן מביא שם כמה פירושים נאים.

[הוגה ומעיין]

ראו כאן

להעיר על הניסוח של הרב דנדרוביץ:
"תנופה זו שאנו דנים ושבה נצטווה אהרן הכהן היא כלל אינה תנופה במובן המוכר והמקובל מעולם הקרבנות" -
לדעת רס"ג גם בעולם הקרבנות יש תנופה כזו, והיא התנופה הראשונה של שני כבשי עצרת, בעודם חיים. והארכתי במק"א.

[ביקורת תהיה]

א"ר אבא בר כהנא: כ"ב אלף לוים הניף אהרן ביום אחד.

מפשטות הכתוב נראה לכאורה כי הלוים הצובאים בלבד (8,580 איש) נצטוו להתחטא, כאמור: 'וְכֹה־תַעֲשֶׂה לָהֶם לְטַהֲרָם' וגומר, 'וְאַחֲרֵי־כֵן יָבֹאוּ הַלְוִיִּם לַעֲבֹד אֶת־אֹהֶל מוֹעֵד'.
וכן הוא אומר בסוף הפרשה: 'וַיִּתְחַטְּאוּ הַלְוִיִּם וַיְכַבְּסוּ בִגְדֵיהֶם וַיָּנֶף אַהֲרֹן אֹתָם תְּנוּפָה לִפְנֵי יְיָ, וְאַחֲרֵי־כֵן בָּאוּ הַלְוִיִּם לַעֲבֹד אֶת־עֲבֹדָתָם בְּאֹהֶל מוֹעֵד'.
וצריך לדעת, מנא להו לחכמינו ז"ל שכל הלוים מבן חודש ומעלה נתחטאו והונפו?
ואין לומר, דכ"ב אלף לאו דוקא, שהרי בפרק חלק יש שאף משה רבינו היה בין המתחטאים: אִתְּתֵהּ דְּקֹרַח אֲמַרָה לֵהּ: חֲזֵי מַאי קָעָבֵד משֶׁה, גָּזֵז לְכוּ לִמְזַיְכוּ וּמְטַלַּל בְּכוּ כִּי כֻּפְתָּא. אֲמַר לָהּ: וְהָא אִיהוּ נַמֵּי קָא עָבֵד הָכִי?

[אליהו חיים]

א"ר אבא בר כהנא: כ"ב אלף לוים הניף אהרן ביום אחד.

מפשטות הכתוב נראה לכאורה כי הלוים הצובאים בלבד (8,580 איש) נצטוו להתחטא, כאמור: 'וְכֹה־תַעֲשֶׂה לָהֶם לְטַהֲרָם' וגומר, 'וְאַחֲרֵי־כֵן יָבֹאוּ הַלְוִיִּם לַעֲבֹד אֶת־אֹהֶל מוֹעֵד'.
וכן הוא אומר בסוף הפרשה: 'וַיִּתְחַטְּאוּ הַלְוִיִּם וַיְכַבְּסוּ בִגְדֵיהֶם וַיָּנֶף אַהֲרֹן אֹתָם תְּנוּפָה לִפְנֵי יְיָ, וְאַחֲרֵי־כֵן בָּאוּ הַלְוִיִּם לַעֲבֹד אֶת־עֲבֹדָתָם בְּאֹהֶל מוֹעֵד'.
וצריך לדעת, מנא להו לחכמינו ז"ל שכל הלוים מבן חודש ומעלה נתחטאו והונפו?
ואין לומר, דכ"ב אלף לאו דוקא, שהרי בפרק חלק יש שאף משה רבינו היה בין המתחטאים: אִתְּתֵהּ דְּקֹרַח אֲמַרָה לֵהּ: חֲזֵי מַאי קָעָבֵד משֶׁה, גָּזֵז לְכוּ לִמְזַיְכוּ וּמְטַלַּל בְּכוּ כִּי כֻּפְתָּא. אֲמַר לָהּ: וְהָא אִיהוּ נַמֵּי קָא עָבֵד הָכִי?

מתחילת הפרשה עד פסוק ואחרי כן יבאו הלוים לעבד וגו' יש עשרה פסוקים שבהם סותמת התורה הק' מלהזכיר על לויים העובדים באהל מועד אלא [ו'] קח את הלוים מתוך בני ישראל [כל השבט], [ז]וכה תעשה להם וגו' [ח] והקרבת את הלוים [כולם] [ט] והקרבת את הלוים [כולם] [י] והקרבת את הלוים [כולם] וכן בכל הפסוקים כל הנעשה מוזכר לויים סתמא, והוא משום דכל השבט נתקדש ונתייחד להיות לגיונו של מלך, ולכן נמנה כל השבט בפנ"ע ונפדו כל השבט תחת הבכורים. ורק אחרי טהרת כל שבט לוי ראוי העובדים באהל מועד לעבודתם, ופשוט.

[ביקורת תהיה]

מתוך פירוש אברבנאל:

נזכרו כאן שלש תנופות. ורש"י כתב, שהיתה הראשונה מהם לבני קהת, לכך נאמר לעבד את עבודת ה', לפי שעבודת קדש הקדשים וההיכל היתה עליהם. והב' לבני גרשון, לכך נאמר בה תנופה לה', שאף עליהם היתה עבודת הקדש. והג' לבני מררי. ואינו נכון, כי כל אחת מהתנופות נתיחסה ללוים בכלל, ולא לבית אב אחד מהם.

א. הדברים מובאים מתוך מדרשו של רבי משה הדרשן, ואינם פירוש רש"י.
ב. הנוסח במקור הוא: 'שלש תנופות נאמרו בפרשה זו. הראשונה לבני קהת' וכו', והכוונה: כל אחד משלשת הפסוקים מכוון כנגד בית אב אחר, כדרך המדרשות.