מרן הגאב"ד פוסק הדור בעל המנחת יצחק זצוק"ל

[הא לחמא עניא]

בשבוע הבא ביום שני בהעלתך י"א סיון יחול יום היארצייט ה-28 של הגאון האדיר המפורסם לשו"ת בכל כלל ישראל לכל שבטיו, עדותיו וחוגיו, מרן רבי יצחק יעקב ווייס זצוק"ל מלפנים רב ואב"ד בעיר מאנשטעסטער שבאנגליה, ולאחמ"כ גאב"ד העדה החרדית בעיה"ק ירושלים, מחבר ספרי שו"ת מנחת יצחק המשמשים כאחד מספרי היסוד בהלכה, ופוסק הדור לכל בני ישראל אשר פסקיו מקובלים על כל.
פליאה אחזתני שאין כתוב עליו כאן בפורום מהני מילי מעלייתא אשר מתבדרין בבי מדרשא, ואפתח אני כאן בענין אחד ושאר חכמי ורבני הפורום ימשיכו להעשיר ולהרחיב להביא מרגליות ופנינים.
ישנה תשובה לגיסו כ"ק האדמו"ר בעל הישועות משה מויזניץ זצוק"ל [בזוו"ש היה חתן האמרי חיים מויזניץ זיע"א] בענין היתר הריסת התנור בעת שבנו את הבית המדרש הגדול של ויזניץ [בסביבות השנים תשמ"ג].

[חיים ושלו']

סיפור נפלא ראיתי עליו, שבשנות בחרותו נהג לפלפל הרבה, והוציא לאור קונטרס עם השם "ר' שמעון לשיטתו", לקשר כל המאמרים של ר' שמעון בש"ס לשיטתו בדרך פלפול.
אז הלך להיבחן אצל הגאון מהר"ש ענגיל זלה"ה גאב"ד ראדומישלא, והוא תמך בשיטה זו ועודד אותו ע"כ, ומדי דברו איתו, פגש אותו הגאון מהרש"ג זלה"ה, והוא התחיל להוכיח את הבחור הצעיר על דרך הלימוד הזו, באמרו שבדרך זו שום דבר לא יגדל ממנו.
הגאון המנח"י אמר שהוא קיבל על עצמו את דברי המהרש"ג, ואכן בכל ספריו אין אנו רואים שום דברי פלפול, והוא נפלא שהכיר את הדרך הזו, ואף פעם לא השתמש בו, אלא תמיד חתר לדעת את האמת, וכנראה שזה אחד הסיבות שספריו כ"כ נתקבלו בעם ישראל.
עוד שמעתי, שאף פעם לא פסק שאלה, ולא ציטט מראה מקום מזכרונו, אף שהיה לו זכרון טוב, והיה גאון עצום, אלא תמיד עיין בפנים במראה מקום.

[עתניאל בן קנז]

סיפור נפלא ראיתי עליו, שבשנות בחרותו נהג לפלפל הרבה, והוציא לאור קונטרס עם השם "ר' שמעון לשיטתו", לקשר כל המאמרים של ר' שמעון בש"ס לשיטתו בדרך פלפול.
אז הלך להיבחן אצל הגאון מהר"ש ענגיל זלה"ה גאב"ד ראדומישלא, והוא תמך בשיטה זו ועודד אותו ע"כ, ומדי דברו איתו, פגש אותו הגאון מהרש"ג זלה"ה, והוא התחיל להוכיח את הבחור הצעיר על דרך הלימוד הזו, באמרו שבדרך זו שום דבר לא יגדל ממנו.
הגאון המנח"י אמר שהוא קיבל על עצמו את דברי המהרש"ג, ואכן בכל ספריו אין אנו רואים שום דברי פלפול, והוא נפלא שהכיר את הדרך הזו, ואף פעם לא השתמש בו, אלא תמיד חתר לדעת את האמת, וכנראה שזה אחד הסיבות שספריו כ"כ נתקבלו בעם ישראל.
עוד שמעתי, שאף פעם לא פסק שאלה, ולא ציטט מראה מקום מזכרונו, אף שהיה לו זכרון טוב, והיה גאון עצום, אלא תמיד עיין בפנים במראה מקום.

ובזכרוני, בהמשך לסיפור הנ"ל. שכאשר שב למהר"ש ענגיל, וסיפר לו אודות תוכחתו של המהרש"ג, השיב לו מהר"ש ענגיל שבל יחוש לדברי המהרש"ג, שכן 'רבי שמעון (גרינפעלד) לשיטתו', שהוא מבני הונגריה שאין רגילים בדרך הפלפול...

[י. אברהם]

סיפור נפלא ראיתי עליו.

נדפס בשו"ת מנחת יצחק בהקדמת בן המחבר.

עי' מנחת יצחק חלק ב סי' קכ"ה בהג"ה שכתב ר' שמעון לשיטתו, ואולי זה שיריים של החיבור הנ"ל.

[איש_ספר]

סיפור נפלא ראיתי עליו, שבשנות בחרותו נהג לפלפל הרבה, והוציא לאור קונטרס עם השם "ר' שמעון לשיטתו", לקשר כל המאמרים של ר' שמעון בש"ס לשיטתו בדרך פלפול.
אז הלך להיבחן אצל הגאון מהר"ש ענגיל זלה"ה גאב"ד ראדומישלא, והוא תמך בשיטה זו ועודד אותו ע"כ, ומדי דברו איתו, פגש אותו הגאון מהרש"ג זלה"ה, והוא התחיל להוכיח את הבחור הצעיר על דרך הלימוד הזו, באמרו שבדרך זו שום דבר לא יגדל ממנו.
הגאון המנח"י אמר שהוא קיבל על עצמו את דברי המהרש"ג, ואכן בכל ספריו אין אנו רואים שום דברי פלפול, והוא נפלא שהכיר את הדרך הזו, ואף פעם לא השתמש בו, אלא תמיד חתר לדעת את האמת, וכנראה שזה אחד הסיבות שספריו כ"כ נתקבלו בעם ישראל.
עוד שמעתי, שאף פעם לא פסק שאלה, ולא ציטט מראה מקום מזכרונו, אף שהיה לו זכרון טוב, והיה גאון עצום, אלא תמיד עיין בפנים במראה מקום.

ובזכרוני, בהמשך לסיפור הנ"ל. שכאשר שב למהר"ש ענגיל, וסיפר לו אודות תוכחתו של המהרש"ג, השיב לו מהר"ש ענגיל שבל יחוש לדברי המהרש"ג, שכן 'רבי שמעון (גרינפעלד) לשיטתו', שהוא מבני הונגריה שאין רגילים בדרך הפלפול...

כמדומה שהמורים סומכים יותר על מהרש"ג מאשר על מהר"ש ענגיל....

[חיים ושלו']

סיפור נפלא ראיתי עליו, שבשנות בחרותו נהג לפלפל הרבה, והוציא לאור קונטרס עם השם "ר' שמעון לשיטתו", לקשר כל המאמרים של ר' שמעון בש"ס לשיטתו בדרך פלפול.
אז הלך להיבחן אצל הגאון מהר"ש ענגיל זלה"ה גאב"ד ראדומישלא, והוא תמך בשיטה זו ועודד אותו ע"כ, ומדי דברו איתו, פגש אותו הגאון מהרש"ג זלה"ה, והוא התחיל להוכיח את הבחור הצעיר על דרך הלימוד הזו, באמרו שבדרך זו שום דבר לא יגדל ממנו.
הגאון המנח"י אמר שהוא קיבל על עצמו את דברי המהרש"ג, ואכן בכל ספריו אין אנו רואים שום דברי פלפול, והוא נפלא שהכיר את הדרך הזו, ואף פעם לא השתמש בו, אלא תמיד חתר לדעת את האמת, וכנראה שזה אחד הסיבות שספריו כ"כ נתקבלו בעם ישראל.
עוד שמעתי, שאף פעם לא פסק שאלה, ולא ציטט מראה מקום מזכרונו, אף שהיה לו זכרון טוב, והיה גאון עצום, אלא תמיד עיין בפנים במראה מקום.

ובזכרוני, בהמשך לסיפור הנ"ל. שכאשר שב למהר"ש ענגיל, וסיפר לו אודות תוכחתו של המהרש"ג, השיב לו מהר"ש ענגיל שבל יחוש לדברי המהרש"ג, שכן 'רבי שמעון (גרינפעלד) לשיטתו', שהוא מבני הונגריה שאין רגילים בדרך הפלפול...

כאמור, לא היה צריך לחזור למהר"ש ענגיל, כי הוא היה שם באותו מעמד.

[הא לחמא עניא]

ידוע ומפורסם בעת שהציעו לפני האדמו"ר מסאטמאר זצוק"ל נשיא העדה"ח למנות את המנחת יצחק כגאב"ד העדה החרדית בעת שהיה ברבנות בחו"ל, והסכים מיד למינוי זה.
שאלו אז את הסאטמאר רב, הרי הוא [המנחת יצחק] אינו קנאי, ענה, אמת, קנאי אפשר להיות בן לילה אבל למדן ופוסק אי אפשר להיות בן לילה.
ודפח"ח.

[קאצ'קלה]

מחקתי.

[עתניאל בן קנז]

סיפור נפלא ראיתי עליו, שבשנות בחרותו נהג לפלפל הרבה, והוציא לאור קונטרס עם השם "ר' שמעון לשיטתו", לקשר כל המאמרים של ר' שמעון בש"ס לשיטתו בדרך פלפול.
אז הלך להיבחן אצל הגאון מהר"ש ענגיל זלה"ה גאב"ד ראדומישלא, והוא תמך בשיטה זו ועודד אותו ע"כ, ומדי דברו איתו, פגש אותו הגאון מהרש"ג זלה"ה, והוא התחיל להוכיח את הבחור הצעיר על דרך הלימוד הזו, באמרו שבדרך זו שום דבר לא יגדל ממנו.
הגאון המנח"י אמר שהוא קיבל על עצמו את דברי המהרש"ג, ואכן בכל ספריו אין אנו רואים שום דברי פלפול, והוא נפלא שהכיר את הדרך הזו, ואף פעם לא השתמש בו, אלא תמיד חתר לדעת את האמת, וכנראה שזה אחד הסיבות שספריו כ"כ נתקבלו בעם ישראל.
עוד שמעתי, שאף פעם לא פסק שאלה, ולא ציטט מראה מקום מזכרונו, אף שהיה לו זכרון טוב, והיה גאון עצום, אלא תמיד עיין בפנים במראה מקום.

ובזכרוני, בהמשך לסיפור הנ"ל. שכאשר שב למהר"ש ענגיל, וסיפר לו אודות תוכחתו של המהרש"ג, השיב לו מהר"ש ענגיל שבל יחוש לדברי המהרש"ג, שכן 'רבי שמעון (גרינפעלד) לשיטתו', שהוא מבני הונגריה שאין רגילים בדרך הפלפול...

כמדומה שהמורים סומכים יותר על מהרש"ג מאשר על מהר"ש ענגיל....

כמובן.
וגם המנחת יצחק קיבל את דעתו של המהרש"ג גם בענין זה, כמצוטט.
בס"הכ התכוונתי להמשיך את הסיפור עד תומו...

[הא לחמא עניא]

היום יום י"א בסיון הוא יום היארצייט של האי גדול בענקים.
זכות תורתו הגדולה יגן עלינו.

[מכון חכמי ספרד]

https://www.hidabroot.org/video/127980
כתבת וידאו אודותיו.

[חיים ושלו']

https://www.hidabroot.org/video/127980
כתבת וידאו אודותיו.

למה אני לא יכול לראות את הסרט?

[יגאל10]

מחקתי

[חיים ושלו']

היה נוהג לכתוב את השם של העיר "מאנטשעסטר" כך - מנשסתר, וכן נונגים שם עד היום, כמדומני, כנראה ס"ל כיון דאין אות בלה"ק המטא את הברת צ' CH, צריכים לכתוב האות הכי קרוב לזה, ולא כאלה שכותבים טש, וכן ראיתי פעם העתק ממכתב לאדמו"ר שחתם עצמו בשם אימו שהיה לה איזה שם אידישאי וחתם עצמו בדומה לזה.

[מתפעל]

ראיתי סיפור יפה אודותיו, איך הציל עשוק מעושקו בפקחותו, כעת איני זוכר היכן ראיתי,

אחד הוציא שטר חוב על סך חמשת אלפים דולר שלווה ממנו פלוני, והפלוני הנ"ל יהודי נאמן וטוען, אכן זו חתימתי, בלי ספק, אבל מעולם לא הלווה לי אותו תובע אגורה ואיני מבין איך יש לו את השטר הנ"ל. הדיינים הרגישו שיש כאן דין מרומה אבל מה לעשות, הרי יש שטר עם חתימת ידו.

הלכו לגאב"ד הגרי"י ווייס והוא בפקחותו שאל את הנתבע, האם היה לך איזה ענייני מסחר כלשהם עם התובע? ענה שלא היה לו שום עסקים איתו.
אולי, הוסיף הגאון לשואלו, היה לך איזה קשר אחר איתו? העמיק הנתבע לחשוב ונזכר שפעם השאיל לו ספר פלוני, והלה החזיר לו. שלח אותו הגאון להביא את הספר, ואז התברר שהעמוד הראשון היה קרוע, ושם חתם הנתבע שמו שהספר שלו. השואל חתך את העמוד ומעל החתימה סגנן את ההלוואה המפוברקת.

התובע הרשע הנ"ל, פניו התכרכמו מבושה כשנתפס בתעלול שלו והודה במעשה וביקש סליחה.

[הא לחמא עניא]

ראיתי סיפור יפה אודותיו, איך הציל עשוק מעושקו בפקחותו, כעת איני זוכר היכן ראיתי,
אחד הוציא שטר חוב על סך חמשת אלפים דולר שלווה ממנו פלוני, והפלוני הנ"ל יהודי נאמן וטוען, אכן זו חתימתי, בלי ספק, אבל מעולם לא הלווה לי אותו תובע אגורה ואיני מבין איך יש לו את השטר הנ"ל. הדיינים הרגישו שיש כאן דין מרומה אבל מה לעשות, הרי יש שטר עם חתימת ידו.
הלכו לגאב"ד הגרי"י ווייס והוא בפקחותו שאל את הנתבע, האם היה לך איזה ענייני מסחר כלשהם עם התובע? ענה שלא היה לו שום עסקים איתו.
אולי, הוסיף הגאון לשואלו, היה לך איזה קשר אחר איתו? העמיק הנתבע לחשוב ונזכר שפעם השאיל לו ספר פלוני, והלה החזיר לו. שלח אותו הגאון להביא את הספר, ואז התברר שהעמוד הראשון היה קרוע, ושם חתם הנתבע שמו שהספר שלו. השואל חתך את העמוד ומעל החתימה סגנן את ההלוואה המפוברקת.
התובע הרשע הנ"ל, פניו התכרכמו מבושה כשנתפס בתעלול שלו והודה במעשה וביקש סליחה.

לכן שמעתי פעם מרב אחד שאמר דכשכותבים שם על הספר יקפידו לרשום משהו מעל השם, כדוגמת לה"ו או כל כיו"ב, ואז יקשה מאוד לזייף ולעשות פעולות רשע.
והיינו דאמרי "חכם עדיף מנביא" ואין חכמה כחכמת התורה.

[דרומי]

תמיהני על סיום הסיפור הנפשע במלים "וביקש סליחה" כאילו בסך הכל נתן לו מכה קלה בטעות...

[משה ובני ישראל]

עוד תמונות של הרב פה :
https://www.ivelt.com/forum/viewtopic.php?f=31&t=33980

[בקרו טלה]

לכן שמעתי פעם מרב אחד שאמר דכשכותבים שם על הספר יקפידו לרשום משהו מעל השם, כדוגמת לה"ו או כל כיו"ב, ואז יקשה מאוד לזייף ולעשות פעולות רשע.
והיינו דאמרי "חכם עדיף מנביא" ואין חכמה כחכמת התורה.

כתובות כא.
אמר אביי לכתוב חתימת ידיה אחספא וכו' ודוקא אחספא אבל אמגלתא לא דלמא משכח לה איניש דלא מעלי וכתב עילויה מאי דבעי וכו'
בבא בתרא קסז.
אמר אביי האי מאן דבעי למחוי חתימות ידיה בבי דינא לא לחוי בסוף מגילתא דלמא משכח לה אחר וכתיב דמסיק ביה זוזי ותנן הוציא עליו כתב ידו שהוא חייב לו גובה מנכסים בני חורין. ההוא בזבינא דאתא לקמיה דאביי אמר ליה ניחזי לי מר חתימות ידיה דכי אתו רבנן מחוו לי מעברנא להו בלא מכסא אחוי ליה בריש מגילתא הוה קא נגיד ביה א"ל כבר קדמוך רבנן

[שריה]

ראיתי סיפור יפה אודותיו, איך הציל עשוק מעושקו בפקחותו, כעת איני זוכר היכן ראיתי,

אחד הוציא שטר חוב על סך חמשת אלפים דולר שלווה ממנו פלוני, והפלוני הנ"ל יהודי נאמן וטוען, אכן זו חתימתי, בלי ספק, אבל מעולם לא הלווה לי אותו תובע אגורה ואיני מבין איך יש לו את השטר הנ"ל. הדיינים הרגישו שיש כאן דין מרומה אבל מה לעשות, הרי יש שטר עם חתימת ידו.

הלכו לגאב"ד הגרי"י ווייס והוא בפקחותו שאל את הנתבע, האם היה לך איזה ענייני מסחר כלשהם עם התובע? ענה שלא היה לו שום עסקים איתו.
אולי, הוסיף הגאון לשואלו, היה לך איזה קשר אחר איתו? העמיק הנתבע לחשוב ונזכר שפעם השאיל לו ספר פלוני, והלה החזיר לו. שלח אותו הגאון להביא את הספר, ואז התברר שהעמוד הראשון היה קרוע, ושם חתם הנתבע שמו שהספר שלו. השואל חתך את העמוד ומעל החתימה סגנן את ההלוואה המפוברקת.

התובע הרשע הנ"ל, פניו התכרכמו מבושה כשנתפס בתעלול שלו והודה במעשה וביקש סליחה.

הסיפור ידוע נראה לי על הגר"ש סלנט רבה של ירושלים

[משה ובני ישראל]

ראה עליו באנציקלופדיה לחכמי גליציה ח"ב עמ' 862

[הא לחמא עניא]

ראה עליו באנציקלופדיה לחכמי גליציה ח"ב עמ' 862

יש אפשרות להוריד זאת לטובת הציבור???

[חבר פורום אוצר החכמה]

לכידה.PNG (53.65 KiB) נצפה 13263 פעמים

[חיימשה]

ראיתי סיפור יפה אודותיו, איך הציל עשוק מעושקו בפקחותו, כעת איני זוכר היכן ראיתי,

אחד הוציא שטר חוב על סך חמשת אלפים דולר שלווה ממנו פלוני, והפלוני הנ"ל יהודי נאמן וטוען, אכן זו חתימתי, בלי ספק, אבל מעולם לא הלווה לי אותו תובע אגורה ואיני מבין איך יש לו את השטר הנ"ל. הדיינים הרגישו שיש כאן דין מרומה אבל מה לעשות, הרי יש שטר עם חתימת ידו.

הלכו לגאב"ד הגרי"י ווייס והוא בפקחותו שאל את הנתבע, האם היה לך איזה ענייני מסחר כלשהם עם התובע? ענה שלא היה לו שום עסקים איתו.
אולי, הוסיף הגאון לשואלו, היה לך איזה קשר אחר איתו? העמיק הנתבע לחשוב ונזכר שפעם השאיל לו ספר פלוני, והלה החזיר לו. שלח אותו הגאון להביא את הספר, ואז התברר שהעמוד הראשון היה קרוע, ושם חתם הנתבע שמו שהספר שלו. השואל חתך את העמוד ומעל החתימה סגנן את ההלוואה המפוברקת.

התובע הרשע הנ"ל, פניו התכרכמו מבושה כשנתפס בתעלול שלו והודה במעשה וביקש סליחה.

הסיפור ידוע נראה לי על הגר"ש סלנט רבה של ירושלים

אולי היה גם אצל הרש''ס.
אני זוכר את הסיפור מתבדר בבי מדרשא בזמן אמת בתור ''פריש נייעאס'' מהמנח''י. מה שמוזר לי, למיטב ידיעתי הגאב''ד אינו יושב בדיני תורה.

[חיים ושלו']

המנחת יצחק כן ישב וניהל כל הדיני תורה.

על הסיפור הנ"ל, אולי מישהו קרא את זה על רבה של ירושלים, ועשה חיפוש גוגל, ויצא לו שזה רש"ס וכך העתיקם...

[איש_ספר]

ר' מאיר שפירא אמר פעם בהלצה, מנא הא מילתא דאמרי אינשי כל דבר חכמה ע"ש הרבה ר' העשל/ר' יונתן/ הגר"א וכל דבר טפשות ע"ש אדמו"ר?! ממה שאמרו על לומד תורה לשמה, זוכה לדברים הרבה, ר"ל אף דברים שלא אמר מעולם זוכים לשמו... (מתוך אש פנחס לר"פ הירשפונג).

[חיים ושלו']

ידוע ומפורסם בעת שהציעו לפני האדמו"ר מסאטמאר זצוק"ל נשיא העדה"ח למנות את המנחת יצחק כגאב"ד העדה החרדית בעת שהיה ברבנות בחו"ל, והסכים מיד למינוי זה.
שאלו אז את הסאטמאר רב, הרי הוא [המנחת יצחק] אינו קנאי, ענה, אמת, קנאי אפשר להיות בן לילה אבל למדן ופוסק אי אפשר להיות בן לילה.
ודפח"ח.

נגד מי מיועד תשובה זו?

שו"ת מנחת יצחק חלק ג סימן ט

בענין לשנות מבטא האשכנזית למבטא הישראלית בתפלות וכל דבר שבקדושה.

ב"ה, יום א' ל"ו למנב"י תשי"ח לפ"ק מנשסתר יצ"ו שוכט"ס לכבוד ידידי הרה"ג המפורסם לשבח ולתהילה וכו' כש"ת מוה"ר ישראל ברודי שליט"א, הרב הראשי דמדינתנו. אחדשת"ה כמשפט לאוהבי שמו המשובח,

הנני בזה לעורר את כת"ה על דבר אשר איזה מתחדשים, מרעישים לשנות המבטא האשכנזית הרגילה בינינו, בקבלה מאבותינו בהתפילות וכל דבר שבקדושה, למבטא הישראלי' שנתחדש' כעת, הלקוחה במקצת ממבטא הספרדית, ובזה באתי להביע חוו"ד, שעפ"י ההלכה הברורה אסור לשנות המבטא בכל דבר שבקדושה מטעמים דלהלן /ושוב ראיתי ג"כ בשם החזון איש לאסור הביאו בספר לקט הקמח החדש (סי' קכ"ח ס"ק קכ"ג), ועי' מש"כ במנחת יצחק (ח"ד סי' מ"ז - ג)/.

(א) הרי מבואר בש"ע (או"ח סי' ס"ח) במגן אברהם (שם בתחילת הסימן), וז"ל: אמנם המנהגים שנהגו בשרשי התפילה אין לשנות ממנהג מקומו, כי י"ב שערים בשמים נגד י"ב שבטים, וכל שבט יש לו שער ומנהג, לבד מה שנזכר בגמרא ששוה לכל (הכוונות), וז"ל הגמ' ירושלמי אף עפ"י ששלחנו לכם סדר התפילות, אל תשנו ממנהג אבותיכם עכ"ל, ופשוט דכל זה שייך גם בנוגע להמבטא, דהוי עיקר גדול בדיני ק"ש ותפילה וכל דבר שבקדושה, וכמבואר בטור וש"ע (שם סי' ס"א), שיש לדקדק הרבה באותיותי' של ק"ש וכל דבר שבקדושה, וכתב שם בטור, והוא מרבינו יונה בספר היראה. דלא בק"ש בלבד, אלא אף בפסוקי דזמרה ובתפילה, וכ"פ בש"ע (שם /או"ח סי' ס"א/ סעי' כ"ב) והרמ"א הוסיף, דהוא הדין הקורא בתורה בנביאים ובכתובים יש ליזהר עיין שם, ועי' בסידור בית יעקב (מהגאון היעב"ץ ז"ל בסולם בית אל אות א'), בפרטי הענינים הפוסלים בעבודת התפילה, דכתב וז"ל: דיבור הפה ומבטא השפה, צריך להיות שלם בחיתוך הלשון, כל מום לא יהי' בו, באות בניקוד בטעם, כהלכות לה"ק =לשון הקודש=, בכל תנאיו העד בעם עכ"ל, וא"כ כיון שקבלת אבותינו בידינו היא המבטא האשכנזית, ואין בידינו לשנות ממנהג אבותינו כמבואר בירושלמי הנ"ל, ממילא אם משנים הוי כמו קרא ולא דקדק באותיותי', דהוי מדברים הפוגמים בעבודת התפילה וק"ש וכל דבר שבקדושה כנ"ל, וכ"פ הרה"ג מהרי"א בקונטרס קול תורה (תרצ"ג - אב), דשינוי במבטא לגבי אחרים, נחשב בכלל קרא ולא דקדק באותיותי', ולכן אין לשנות ממבטא למבטא, והביאו בספר שערים מצוינים בהלכה (סי' ח' אות ד'), וכ"ז אף אם לא היינו יודעים שום מעלות במבטא שלנו, רק מה שקבלת אבותינו בידינו, די לנו שאין לשנות מטעם הנ"ל, אבל באמת יש עוד דברים בגו כדלהלן.

(ב) ועוד הרי גם נודע לנו כמה מעלות טובות שישנם במבטא שלנו, והכי גדולה בהם מה שאנו מבדילים בין קמ"ץ /קמץ/ לפת"ח /לפתח/, ובזה אנו מבדילים במבטא בין קודש לחול, דהנקוד של שם הקודש א"ד הנו"ן /הנ'/ בקמ"ץ, ובחול הניקוד של הנו"ן /הנ'/ בפת"ח /בפתח/ או בחיר"ק /בחיריק/, ועי' מדרש רבה (פ' וירא) עה"פ ויאמר א"ד אם נא מצאתי וגו', ובמתנות כהונה (שם ד"ה לגדול), ובגמ' (שבועו' ל"ה ע"ב) ובמהרש"א שם, ובפי' הרמב"ן (עה"ת פ' וירא שם) שכתב וכן השם הוי' בקריאתו הנו"ן /הנ'/ בקמץ, ועי' בזה בש"ע או"ח (סי' ה') ובמג"א (שם סק"א) ובמשנה ברורה (שם סק"ב), וכפי המבטא הישראלית, הרי אין מבדילים בין קמ"ץ /קמץ/ לפת"ח /לפתח/, א"כ שוב אין מבדילים בין קודש לחול, וגודל הענין בהבדלה זו, מבואר ברבינו בחיי (פ' וירא) שם, דכתב שם בזה"ל.

אבל מפני שמצאנוהו קמוץ בכל הספרים, יש לנו לומר שהוא קודש וכו' וטעם היות השם הזה קמוץ כשהוא קודש ידוע הוא וכו' ולכך המוסיף נקודה או גורעה מחריב את העולם ומקצץ נטיעות התורה ושרשי', ואף על פי שנראה שהקמץ והפתח הכל דבר אחד ותנועה אחת אין הדבר כן, אלא יש הפרש ביניהם במבטא, שהרי תנועת הקמץ גבוהה ועליונה ותנועת הפתח למטה ממנה וכו', ומטעם זה בנקוד זה השם לא תמצא פתח אלא קמץ כי המעלה העליונה הגדולה המורה עליונות ושהיא בלתי נסמך לאחר בדבר הנברא, ומפני זה נכתב בא"ד כשהוא קודש בקמץ וכשהוא חול בפתח וכו', וזה ההפרש הגדול שיש בתורתינו בין קמץ לפתח כהפרש שיש בין אור לחושך ובין קודש לחול, וכן מצינו שמחליף פתח בקמץ לא ימלט מאחת משתים או יהרוס הכונה או יבא לידי כפירה וכו', מלבד מה שאמרו חכמי הדקדוק כי הקמץ הוא נאמר על ענין אמתי ולא כן הפתח וכו', והנה כל זה מחכמת תורתינו האלקית ולשוננו הקדושה, ומטעם זה נמשלו האותיות לגוף והנקודה לנשמה וכו' עכ"ל.

והנה לדברי רבינו בחיי הנ"ל, רימז ג"כ בסידור היעב"ץ שם, שכתב בזה"ל: אכן בתנועות אשרנו וטוב חלקנו, לא כספרדים שאינם מבדילים בין קמץ לפתח, בזה הם עושים קודש חול ולהיפך כקש נחשבו תותח, וע"ז תמהתי מימי, אחרי זמן רב מצאתי להרב המקובל הבחיי (ריש פ' וירא) שהתנגד לזה ג"כ, והוא ז"ל הי' מהם, והעיד עליהם, והזהיר ע"ז מאד, (שוב מצאתי גם לבעל לוית חן שכתב שאין קורא הקמץ על נכון כמו האשכנזים), מלבד מה שמגרעים מספר הנקודות הקדושות שנתנו בסיני ומבטלין מקצתן, כי אין להם לא פתח ניכר, והחולם לגמרי בטל אצלם ונעכר, נמצאת בריאת הבדלת חולם שלנו נעדר מעיקרו, לחנם המציאו הטבע, ובמוצאים הוקבע, וכה עשו בסגו"ל /בסגול/ וציר"י /וצירי/, שהשוו הברתם, ואין למחלת לשונם צרי, וכן בניגוני הטעמים יפה כחנו מהם עכ"ל.

ואנן מה נענה אבתרייהו, אם כתבו כל זאת אף כנגד המבטא הספרדית המקובלת אצליהם מאבותיהם, מכ"ש בנוגע למבטא הישראלית, שלקוחה רק במקצת מהמבטא שלהם, ומה צדקו בזה דברי משכיל על דבר זה, באומרו, שמבטא העברי המודרני מאחד בתוכו את חסרונן של כל הברות, את אי הבדלה בין פתח וקמץ - כספרדים, ואת אי ביטוי האותיות הגרוניות (הבדלה בין א' - ע', כ' - ח' וכו') - כאשכנזים. ומאן ספין ומאן רקיע לאבד ממנו רב טוב הצפון במבטא שלנו, אשר ע"ז נאמר אשרינו ומה טוב חלקנו כנ"ל.

(ג) וכל זה אף אם הי' כוונת הרוצים בחדשות רצוי' לשם שמים, אבל כפי הנודע אין בהם לא מיני' ולא מקצתי', ורק כוונה לאומית יש להם בזה, משום שהיא כעת שפה ומבטא המדוברת, במדינת ישראל, בודאי שייך בזה מש"כ הנוב"י (קמא או"ח סי' ב'), אף רק במי שרצה לשנות בקריאת שם הנכבד בטעם נגינתו לומר שהוא מלרע, וכתב דכל המשנה אינו אלא טועה והוא עצמו מלרע וידו על התחתונה.

ובזה אבקש את מעכ"ת, שאל ירך לבבו ויעמוד בפרץ, ויפרסם את פסקו להלכה למעשה דאסור לשנות מבטא שלנו המקובלת מאבותינו, וכנגדו לא יהין שום איש להמריא את פיו, וממילא אין יוצאת ואין צוחה ברחובותינו, ויתקבלו תפילתנו לרחמים ולרצון לפני אדון כל שנושע בישועה כללית בבי"א.

ובזה הנני ידידו דושת"ה כל הימים וחותם בכל חותמי ברכות ובהוקרה מרובה, יצחק יעקב ווייס.

[משוש דורים]

[אני זוכר את הסיפור מתבדר בבי מדרשא בזמן אמת בתור ''פריש נייעאס'' מהמנח''י. מה שמוזר לי, למיטב ידיעתי הגאב''ד אינו יושב בדיני תורה.

המנחת יצחק כן ישב וניהל כל הדיני תורה.

על הסיפור הנ"ל, אולי מישהו קרא את זה על רבה של ירושלים, ועשה חיפוש גוגל, ויצא לו שזה רש"ס וכך העתיקם...

המנח"י הגיע לירושלים כסגן הראב"ד ר"ד יונגרייז, ולאחר פטירתו מונה לראב"ד ורק לאחר פטירת הרבי מסאטמר מונה לגאב"ד, כך שישב רבות בדיני תורה.

[איש גלילי]

ידוע ומפורסם בעת שהציעו לפני האדמו"ר מסאטמאר זצוק"ל נשיא העדה"ח למנות את המנחת יצחק כגאב"ד העדה החרדית בעת שהיה ברבנות בחו"ל, והסכים מיד למינוי זה.
שאלו אז את הסאטמאר רב, הרי הוא [המנחת יצחק] אינו קנאי, ענה, אמת, קנאי אפשר להיות בן לילה אבל למדן ופוסק אי אפשר להיות בן לילה.
ודפח"ח.

נגד מי מיועד תשובה זו?

שו"ת מנחת יצחק חלק ג סימן ט

בענין לשנות מבטא האשכנזית למבטא הישראלית בתפלות וכל דבר שבקדושה.

ב"ה, יום א' ל"ו למנב"י תשי"ח לפ"ק מנשסתר יצ"ו שוכט"ס לכבוד ידידי הרה"ג המפורסם לשבח ולתהילה וכו' כש"ת מוה"ר ישראל ברודי שליט"א, הרב הראשי דמדינתנו. אחדשת"ה כמשפט לאוהבי שמו המשובח,

הנני בזה לעורר את כת"ה על דבר אשר איזה מתחדשים, מרעישים לשנות המבטא האשכנזית הרגילה בינינו, בקבלה מאבותינו בהתפילות וכל דבר שבקדושה, למבטא הישראלי' שנתחדש' כעת, הלקוחה במקצת ממבטא הספרדית, ובזה באתי להביע חוו"ד, שעפ"י ההלכה הברורה אסור לשנות המבטא בכל דבר שבקדושה מטעמים דלהלן /ושוב ראיתי ג"כ בשם החזון איש לאסור הביאו בספר לקט הקמח החדש (סי' קכ"ח ס"ק קכ"ג), ועי' מש"כ במנחת יצחק (ח"ד סי' מ"ז - ג)/.

(א) הרי מבואר בש"ע (או"ח סי' ס"ח) במגן אברהם (שם בתחילת הסימן), וז"ל: אמנם המנהגים שנהגו בשרשי התפילה אין לשנות ממנהג מקומו, כי י"ב שערים בשמים נגד י"ב שבטים, וכל שבט יש לו שער ומנהג, לבד מה שנזכר בגמרא ששוה לכל (הכוונות), וז"ל הגמ' ירושלמי אף עפ"י ששלחנו לכם סדר התפילות, אל תשנו ממנהג אבותיכם עכ"ל, ופשוט דכל זה שייך גם בנוגע להמבטא, דהוי עיקר גדול בדיני ק"ש ותפילה וכל דבר שבקדושה, וכמבואר בטור וש"ע (שם סי' ס"א), שיש לדקדק הרבה באותיותי' של ק"ש וכל דבר שבקדושה, וכתב שם בטור, והוא מרבינו יונה בספר היראה. דלא בק"ש בלבד, אלא אף בפסוקי דזמרה ובתפילה, וכ"פ בש"ע (שם /או"ח סי' ס"א/ סעי' כ"ב) והרמ"א הוסיף, דהוא הדין הקורא בתורה בנביאים ובכתובים יש ליזהר עיין שם, ועי' בסידור בית יעקב (מהגאון היעב"ץ ז"ל בסולם בית אל אות א'), בפרטי הענינים הפוסלים בעבודת התפילה, דכתב וז"ל: דיבור הפה ומבטא השפה, צריך להיות שלם בחיתוך הלשון, כל מום לא יהי' בו, באות בניקוד בטעם, כהלכות לה"ק =לשון הקודש=, בכל תנאיו העד בעם עכ"ל, וא"כ כיון שקבלת אבותינו בידינו היא המבטא האשכנזית, ואין בידינו לשנות ממנהג אבותינו כמבואר בירושלמי הנ"ל, ממילא אם משנים הוי כמו קרא ולא דקדק באותיותי', דהוי מדברים הפוגמים בעבודת התפילה וק"ש וכל דבר שבקדושה כנ"ל, וכ"פ הרה"ג מהרי"א בקונטרס קול תורה (תרצ"ג - אב), דשינוי במבטא לגבי אחרים, נחשב בכלל קרא ולא דקדק באותיותי', ולכן אין לשנות ממבטא למבטא, והביאו בספר שערים מצוינים בהלכה (סי' ח' אות ד'), וכ"ז אף אם לא היינו יודעים שום מעלות במבטא שלנו, רק מה שקבלת אבותינו בידינו, די לנו שאין לשנות מטעם הנ"ל, אבל באמת יש עוד דברים בגו כדלהלן.

(ב) ועוד הרי גם נודע לנו כמה מעלות טובות שישנם במבטא שלנו, והכי גדולה בהם מה שאנו מבדילים בין קמ"ץ /קמץ/ לפת"ח /לפתח/, ובזה אנו מבדילים במבטא בין קודש לחול, דהנקוד של שם הקודש א"ד הנו"ן /הנ'/ בקמ"ץ, ובחול הניקוד של הנו"ן /הנ'/ בפת"ח /בפתח/ או בחיר"ק /בחיריק/, ועי' מדרש רבה (פ' וירא) עה"פ ויאמר א"ד אם נא מצאתי וגו', ובמתנות כהונה (שם ד"ה לגדול), ובגמ' (שבועו' ל"ה ע"ב) ובמהרש"א שם, ובפי' הרמב"ן (עה"ת פ' וירא שם) שכתב וכן השם הוי' בקריאתו הנו"ן /הנ'/ בקמץ, ועי' בזה בש"ע או"ח (סי' ה') ובמג"א (שם סק"א) ובמשנה ברורה (שם סק"ב), וכפי המבטא הישראלית, הרי אין מבדילים בין קמ"ץ /קמץ/ לפת"ח /לפתח/, א"כ שוב אין מבדילים בין קודש לחול, וגודל הענין בהבדלה זו, מבואר ברבינו בחיי (פ' וירא) שם, דכתב שם בזה"ל.

אבל מפני שמצאנוהו קמוץ בכל הספרים, יש לנו לומר שהוא קודש וכו' וטעם היות השם הזה קמוץ כשהוא קודש ידוע הוא וכו' ולכך המוסיף נקודה או גורעה מחריב את העולם ומקצץ נטיעות התורה ושרשי', ואף על פי שנראה שהקמץ והפתח הכל דבר אחד ותנועה אחת אין הדבר כן, אלא יש הפרש ביניהם במבטא, שהרי תנועת הקמץ גבוהה ועליונה ותנועת הפתח למטה ממנה וכו', ומטעם זה בנקוד זה השם לא תמצא פתח אלא קמץ כי המעלה העליונה הגדולה המורה עליונות ושהיא בלתי נסמך לאחר בדבר הנברא, ומפני זה נכתב בא"ד כשהוא קודש בקמץ וכשהוא חול בפתח וכו', וזה ההפרש הגדול שיש בתורתינו בין קמץ לפתח כהפרש שיש בין אור לחושך ובין קודש לחול, וכן מצינו שמחליף פתח בקמץ לא ימלט מאחת משתים או יהרוס הכונה או יבא לידי כפירה וכו', מלבד מה שאמרו חכמי הדקדוק כי הקמץ הוא נאמר על ענין אמתי ולא כן הפתח וכו', והנה כל זה מחכמת תורתינו האלקית ולשוננו הקדושה, ומטעם זה נמשלו האותיות לגוף והנקודה לנשמה וכו' עכ"ל.

והנה לדברי רבינו בחיי הנ"ל, רימז ג"כ בסידור היעב"ץ שם, שכתב בזה"ל: אכן בתנועות אשרנו וטוב חלקנו, לא כספרדים שאינם מבדילים בין קמץ לפתח, בזה הם עושים קודש חול ולהיפך כקש נחשבו תותח, וע"ז תמהתי מימי, אחרי זמן רב מצאתי להרב המקובל הבחיי (ריש פ' וירא) שהתנגד לזה ג"כ, והוא ז"ל הי' מהם, והעיד עליהם, והזהיר ע"ז מאד, (שוב מצאתי גם לבעל לוית חן שכתב שאין קורא הקמץ על נכון כמו האשכנזים), מלבד מה שמגרעים מספר הנקודות הקדושות שנתנו בסיני ומבטלין מקצתן, כי אין להם לא פתח ניכר, והחולם לגמרי בטל אצלם ונעכר, נמצאת בריאת הבדלת חולם שלנו נעדר מעיקרו, לחנם המציאו הטבע, ובמוצאים הוקבע, וכה עשו בסגו"ל /בסגול/ וציר"י /וצירי/, שהשוו הברתם, ואין למחלת לשונם צרי, וכן בניגוני הטעמים יפה כחנו מהם עכ"ל.

ואנן מה נענה אבתרייהו, אם כתבו כל זאת אף כנגד המבטא הספרדית המקובלת אצליהם מאבותיהם, מכ"ש בנוגע למבטא הישראלית, שלקוחה רק במקצת מהמבטא שלהם, ומה צדקו בזה דברי משכיל על דבר זה, באומרו, שמבטא העברי המודרני מאחד בתוכו את חסרונן של כל הברות, את אי הבדלה בין פתח וקמץ - כספרדים, ואת אי ביטוי האותיות הגרוניות (הבדלה בין א' - ע', כ' - ח' וכו') - כאשכנזים. ומאן ספין ומאן רקיע לאבד ממנו רב טוב הצפון במבטא שלנו, אשר ע"ז נאמר אשרינו ומה טוב חלקנו כנ"ל.

(ג) וכל זה אף אם הי' כוונת הרוצים בחדשות רצוי' לשם שמים, אבל כפי הנודע אין בהם לא מיני' ולא מקצתי', ורק כוונה לאומית יש להם בזה, משום שהיא כעת שפה ומבטא המדוברת, במדינת ישראל, בודאי שייך בזה מש"כ הנוב"י (קמא או"ח סי' ב'), אף רק במי שרצה לשנות בקריאת שם הנכבד בטעם נגינתו לומר שהוא מלרע, וכתב דכל המשנה אינו אלא טועה והוא עצמו מלרע וידו על התחתונה.

ובזה אבקש את מעכ"ת, שאל ירך לבבו ויעמוד בפרץ, ויפרסם את פסקו להלכה למעשה דאסור לשנות מבטא שלנו המקובלת מאבותינו, וכנגדו לא יהין שום איש להמריא את פיו, וממילא אין יוצאת ואין צוחה ברחובותינו, ויתקבלו תפילתנו לרחמים ולרצון לפני אדון כל שנושע בישועה כללית בבי"א.

ובזה הנני ידידו דושת"ה כל הימים וחותם בכל חותמי ברכות ובהוקרה מרובה, יצחק יעקב ווייס.

איך פארשטיי נישט,
הדעה לא לשנות את ההברה היא עצמאית למחזיקים בדרך הויו"מ? לא ידעתי שבגור ובפוניבז' במיר ובויז'ניץ וכו' מתפללים בהברה ה'ישראלית'...

[חיים ושלו']

אבל ההתקפה החרופה שלו על המדרחי ששינו את ההעברה רק בגלל כונה לאומית, מאין נובע?

[איש גלילי]

תוכל למצוא אמרות מסוג זה גם בספרו של חמיו בזוו"ש...

זקנתי, מבית גוראי מובהק ובעלת דעות אגודאיות/פא"י מובהקות, היתה נוהגת לומר על ה'מזרחי': 'הרצל האט ג'מאכט א פערצל און ס'איז ארויס א גֶּעסְרָחֶ'ה [-מזרחי]'.
מן הסתם שמעה זאת במקום גידוליה

[חיים ושלו']

כלומר אתם מודים שלא היה ציוני, אלא אתם אומרים שלא היה קנאי כשיטת סאטמר, אלא כהאגודאים, מהיכי תיתי?

[אראל]

זקנתי, מבית גוראי מובהק ובעלת דעות אגודאיות/פא"י מובהקות, היתה נוהגת לומר על ה'מזרחי': 'הרצל האט ג'מאכט א פערצל און ס'איז ארויס א גֶּעסְרָחֶ'ה [-מזרחי]'.
מן הסתם שמעה זאת במקום גידוליה

כן, גם אני שמעתי כן מן סבי ז"ל [נולד בלאדז פולין] שסיפר לי שבפולין אמרו פתגם הזה

[איש גלילי]

כלומר אתם מודים שלא היה ציוני, אלא אתם אומרים שלא היה קנאי כשיטת סאטמר, אלא כהאגודאים, מהיכי תיתי?

תפנה למי שאמר כן, אני עצמי לא בדקתי את זה, ואני ניזון משמועות בלבד שאינן שוות כקליפת השום. דנתי ב'ראייה' שהבאת בלבד.

אגב, נא לא לשכוח שהמנח"י היה מקורב לאדמו"ר מוהרח"מ עוד לפני השואה, ואף היה יושב אצלו בטיש בגרוסוורדיין.

[חיימשה]

אף אחד לא חשד במנחת יצחק בציונות ח"ו. רק הוא היה רב של קהילה יהודית מודרנית והליכותיו לא היו של קנאי.
את המכתב שצוטט לעיל על ההברה יכול היה לכתוב כל רב חרדי, עאכ"ו רב הונגרי.

[חיים ושלו']

כלומר אתם מודים שלא היה ציוני, אלא אתם אומרים שלא היה קנאי כשיטת סאטמר, אלא כהאגודאים, מהיכי תיתי?

תפנה למי שאמר כן, אני עצמי לא בדקתי את זה, ואני ניזון משמועות בלבד שאינן שוות כקליפת השום. דנתי ב'ראייה' שהבאת בלבד.

אגב, נא לא לשכוח שהמנח"י היה מקורב לאדמו"ר מוהרח"מ עוד לפני השואה, ואף היה יושב אצלו בטיש בגרוסוורדיין.

היה דיון על זה לפני כחודשיים באיזשהו אשכול שאיננו זוכר כעת, אולי על בחירות, שיש שרצו ללמוד מהקהילה שלו, שדרך אגב היה רק ראב"ד, ולא אב"ד, ובזמן שלא היה שם שום רב.
היה מקורב גם להרה"ק מסאטמר כבר לפני השואה, סאטמר הוא עיר ששוכנת סמוך לגרוו"ד, והיה גם חסיד של מהרי"ד מבעלז, כך שאין להביא ראי' מהקירבה לויז'ניץ.

...והליכותיו לא היו של קנאי.
את המכתב שצוטט לעיל על ההברה יכול היה לכתוב כל רב חרדי, עאכ"ו רב הונגרי.

למה מע"כ מתכוין שהליכותיו לא היה של קנאי? אולי תפרט? בודאי היה נועם הליכות וגאון במידות בין אדם לחבירו באופן יוצא מן הכלל כידוע, אבל זה לא סותר קנאות אמיתית לש"ש.
דרך אגב לא היה הונגרי, אלא מגליצי', הוא נולד בדולינה, ואם שמעת פעם הקלטה ממנו, תשמע גאליציאנער מבטא באופן מובהק.

[חיימשה]

אינני זקוק להקלטות. שמעתי וגם שוחחתי עמו כו"כ פעמים. אמנם לא הייתי אז בשל להבחין בין הונגרי לגליצאנער.
הדברים ידועים שסבל מרורים ע"י הקנאים בין אנשי העד"ח, כולל פאשקווילים בחוצות. עדיין שמורות אצלי דוגמאות...

[חיים ושלו']

אינני זקוק להקלטות. שמעתי וגם שוחחתי עמו כו"כ פעמים. אמנם לא הייתי אז בשל להבחין בין הונגרי לגליצאנער.
הדברים ידועים שסבל מרורים ע"י הקנאים בין אנשי העד"ח, כולל פאשקווילים בחוצות. עדיין שמורות אצלי דוגמאות...

אז ספר נא איזה הליכות שלו היה מוכיח שהוא לא קנאי.
זה שכמה מחרחרי ריב שחלק מהם חלקו גם על הרה"ק מסאטמאר רדפו אותו, אינו מוכיח כלום.

[חיימשה]

קנאות אמיתית לש"ש הוא מעלה גדולה ואף אחד לא התכוון לגרוע ח"ו מגדלותו של האי גברא רבה.
הכוונה שלא היה קנאי לשיטתו של בעל ויואל משה, האגודאים כלל לא היו פסולים בעיניו, ואדרבה כל חוג ידידיו הקרובים נמנו על אלו. היה עושה כל שנה שבועות ארוכים אצל מחותנו וידיד נפשו גאב"ד ערלוי זצוק"ל, שהיה בחוד החנית של אגודת ישראל, עד שבתקופות אלו גאב"ד ערלוי היה מוותר על מקומו בבית המדרש עבורו, וגדודי קנאים שלא הסכינו מעולם להיכנס לבית מדרש של "ציונים" נאלצו בעל כרחם לנדוד לקטמון לקבל פני רבם שם.
זכיתי לשמוע מפיו כו"כ אמרות שפר שהספיקו כדי להבין היטב את דעתו ורוחו הקדושה על עניינים אלו, ועוד רבים אחרים, אך כמובן שלא נאמרו דברים מפורשים.

[יראה- שלם]

קנאות אמיתית לש"ש הוא מעלה גדולה ואף אחד לא התכוון לגרוע ח"ו מגדלותו של האי גברא רבה.
הכוונה שלא היה קנאי לשיטתו של בעל ויואל משה, האגודאים כלל לא היו פסולים בעיניו, ואדרבה כל חוג ידידיו הקרובים נמנו על אלו. היה עושה כל שנה שבועות ארוכים אצל מחותנו וידיד נפשו גאב"ד ערלוי זצוק"ל, שהיה בחוד החנית של אגודת ישראל, עד שבתקופות אלו גאב"ד ערלוי היה מוותר על מקומו בבית המדרש עבורו, וגדודי קנאים שלא הסכינו מעולם להיכנס לבית מדרש של "ציונים" נאלצו בעל כרחם לנדוד לקטמון לקבל פני רבם שם.
זכיתי לשמוע מפיו כו"כ אמרות שפר שהספיקו כדי להבין היטב את דעתו ורוחו הקדושה על עניינים אלו, ועוד רבים אחרים, אך כמובן שלא נאמרו דברים מפורשים.

הבהרה בעלמא.
אלו שבאו לשהות בצלו לא באו על כרחם אלא מרצונם והם היו נאמנים לבעל המנח"י ללכת אחריו לכל מקום ללא שאלות. להבדיל בין אלו הקנאים שהולכים לרבנים אך ורק אם הרב הולך לפי שיטתם.
עוד זאת לכו"ע אין ביהמ"ד של הגה"צ מערלוי ביהמ"ד ציוני.