הסיפור שבפתיחת האשכול מזכירני את המסופר ע"י רבי אברהם פאלאג'י בספרו פדה את אברהם, איזמיר תרנ"ד, מערכת ר, אות ו, דף צט ע"ג-ד:
הנה הרמב"ם היה תלמיד אריסט'ו בחכמת הרפואה, אך אריסטו לא היה מלמד כל חכמתו של הרפואה לאחד, ולכך לא היה מוליך תלמיד עמו לשום חולה, ואמר דאם ימצא איזה חרש שאינו שומע אזי יקחנו שילך עמו לחולים. והרמב"ם עשה עצמו כחרש, ועשה לו הבחנה דהטיל סמוך לאזנו קשת ולא נזדעזע, וסבל כמי שלא שמע, ואז היה מוליכו עמו, וכל רפואה שהיה עושה על החולים היה הרמב"ם כותב בהצנע. ופעם אחת הלך אריסטו על מכת[ה] של בת קיסר, וראה שנתגדלה צפרדע קטנה בראשה, ופתח להסירה, והיה כראות הרמב"ם התחיל לצעוק אש אש, ונבהל אריסטו ומשך ידו מלהסירה, ושאל אריסטו להרמב"ם מה זה, והשיב לו, אדוני לא זו הדרך להסירה, שאתה ממתה לאשה, אלא תקח נייר ואש סמוך לרגלי הצפרדע דתשא רגל רגל ואז האשה אינה מסתכנת, וכן עשה. ואז נתבהל אריסטו איך נתלמד כל חכמתו, ואמר לו, כדי שאמחול לך הרמאות שעשית עמדי תחתוך אותי חתיכות חתיכות ותשליך אותי בתוך כלי זכוכית גדול ותעשה לי רפואות ארבעים יום בהילוך אחד על ידי סממנים שתתן באלו הימים, וליום ארבעים תפתח ואני חי וקיים לעד... וכן עשה, וביום ארבעים התחיל אריסטו להיות על בוריו וקרא להרמב"ם שיוציאנו משם, הכה על הזכוכית והמיתו שלא יעשה עצמו אלוה. עד כאן שמעתי מפי חכם וירא שלמד בספר שלשלת הקבלה, והדבר פלא, ולא יאמן כי יסופר אם כנים הדברים, ובשלשלת הקבלה שבידי לא מצאתיו.
וכבר העיר על שטות זו רבי שבתי ליפשיץ, ספר האשל – לקוטי שושנים, דעברעצין תרצ"ח, מערכת ר, אות כ, דף סח ע"א:
ולדעתי דבר זה הוא גוזמא ושקר, ורבינו הרמב"ם ז"ל היה כמה דורות אחר אריסטו, שהרי אריסטו היה רבו של אלכסנדר מוקדון כידוע, שהיה בימי שמעון בן שטח, ואיך אפשר לומר שהרמב"ם ז"ל היה תלמיד שלו, ופלא על הרב הגאון הנ"ל שלא הרגיש בזה שהמעשה שהביא שם הוא שקר מפורסם, וגם לא נמצא זאת בספר שלשלת הקבלה שדרכו להביא גוזמאות כאלו, ודי בזה.
וגם בדברי רבי שבתי הנזכרים יש מה להעיר מצד סדר הזמנים. ודי בזה.