מי מתנדב להסביר ? מעשה בפנכת צ'ולנט בק"ק צפון ת"א

[איש_ספר]

מאמר זה התפרסם בקובץ מוריה החדש. מפני הכבוד השמטתי את שמו של הרב הכותב.
לא זכיתי להבין את יסודות ההיתר.
אשמח לשמוע מהחברים כאן האם יש בידם להעמיד דברי הכותב.
המאמר במקור בן ג' עמודים, השמטתי את הפלפולים והשארתי רק את יסודות ההיתר ונימוקיהם.

הרב.jpg (93.9 KiB) נצפה 4257 פעמים

הרב 2.jpg (94.63 KiB) נצפה 4257 פעמים

הרב 3.jpg (33.51 KiB) נצפה 4257 פעמים

[י. רבינוביץ]

אם הכוונה על העמדת פסק הכותב, אז על פניו הפסק נראה צודק. (לא עיינתי בשאר הדברים אלא בשאלה ובמסקנה)
נותן טעם לפגם בפסח מותר בפסח עצמו לפי השו"ע. [ומסיבה זו לא הבנתי בשביל מה הוא הוצרך להאריך]
בנוגע לשאר השאלות, עיין בשו"ת אורחותיך למדני סימן ל"ב עמוד קט ועמוד קי"א טור שני.
אגב, גם שם הוא חותם:
"ולכן למסקנה נראה שלדעת הרמ"א תבשיל שנתבשל בפסח בכלי חמץ שכבר נפגם קודם הפסח, מותר, וכל שכן לדעת רוב הפוסקים ומרן שסברו שנטל"פ מותר אף בפסח עצמו"...
דין מצקת חמץ בטשולנט הינו פחות חמור מדין כלי חמץ שבישלו בו.
----
אמנם יש לחקור לדעת הרמב"ם אם מותר לאוכלו בפסח או שמא רק מותר לקיימו לאחר הפסח כשאר תערובת חמץ.

אם יש משהו שהתמיה אותי זה היה הציון המיותר של מקום מושבו... (ק"ק דצפון ת"א...) מה בכך אם היה כותב ת"א, או שלא היה מזכיר בכלל? ויש ליישב שלא רוצה ליטול העטרה מרבנים אחרים.

[איש_ספר]

י' רבינוביץ. נא לעיין בדברים במתון לפני תגובה.
קודם כל סמי מכאן דעת מרן השו"ע שמתיר נטל"פ בפסח, שהרי בני אשכנז מחמירים כרמ"א לאסור. כמו שהביא הכותב. (ואם היה רוצה לדחוק היה מביא דברי המשנה ברורה בס"ק צ"ח, שעל מש"כ רמ"א דנוהגים לאסור נטל"פ בפסח, הביא המ"ב מן האחרונים שבמקום שאין מנהג ברור, אפשר להקל). ההיתר היחיד שיש למקרה זה, הוא הבשמים ראש (ג"כ מקור...) דמה שנעשה נטל"פ קודם פסח, קייל טפי. ולכן המצקת שהיא נטלפי"ת קודם פסח אינה אוסרת. אבל הרי גם מהרש"ם לא סמך ע"ז מהטעמים שהביא הכותב. ומה נשאר? האם חמץ מיקרי דבר שיש לו מתירין או לא? מה זה משנה? הרי לבשמים ראש שנטל"פ דקודם פסח מותר, אפילו חמץ הוא דשיל"מ, מותר. בקיצור לא הבנתי מה יש כאן מקום להתיר חוץ מהבשמים ראש. ולא הבנתי מה כל האריכות על חמץ אם נקרא דשיל"מ.

[י. רבינוביץ]

י' רבינוביץ. נא לעיין בדברים במתון לפני תגובה.
קודם כל סמי מכאן דעת מרן השו"ע שמתיר נטל"פ בפסח, שהרי בני אשכנז מחמירים כרמ"א לאסור. כמו שהביא הכותב. (ואם היה רוצה לדחוק היה מביא דברי המשנה ברורה בס"ק צ"ח, שעל מש"כ רמ"א דנוהגים לאסור נטל"פ בפסח, הביא המ"ב מן האחרונים שבמקום שאין מנהג ברור, אפשר להקל). ההיתר היחיד שיש למקרה זה, הוא הבשמים ראש (ג"כ מקור...) דמה שנעשה נטל"פ קודם פסח, קייל טפי. ולכן המצקת שהיא נטלפי"ת קודם פסח אינה אוסרת. אבל הרי גם מהרש"ם לא סמך ע"ז מהטעמים שהביא הכותב. ומה נשאר? האם חמץ מיקרי דבר שיש לו מתירין או לא? מה זה משנה? הרי לבשמים ראש שנטל"פ דקודם פסח מותר, אפילו חמץ הוא דשיל"מ, מותר. בקיצור לא הבנתי מה יש כאן מקום להתיר חוץ מהבשמים ראש. ולא הבנתי מה כל האריכות על חמץ אם נקרא דשיל"מ.

תודה רבה על ההערה, אשתדל לעיין במתון לפני תגובה. אגב, מאוד אשמח אם תציין במה לא עיינתי לדעתך, הרי פירשתי בפירוש שאם הכוונה על הפסק הרי שיש לו מעמיד. בנוסף לכך ציינתי שלא קראתי את הפלפול שבפנים כי הוא מיותר לכאורה. (בנוסף לכך כמה שאלות יותר ממוקדות שהיו בדבריך וציינת אותם עם אותיות א' ב' ג' וכו' נמחקו לי מהמסך כעת משום מה)

לפי הנראה לי, הבשמים ראש לא היה מקור לתשובתו, וכפי שהוא מסייג את דבריו בסופם: "אולם באמת בשאלתנו ההיתר מבוסס"וכו'. קשר הלוגי של המילה "אולם" ככל הידוע לי היא מילת ניגוד, ואם טועה אני לדעתך, אתה רשאי להעיר לי על כך.

נקודה כללית: הרב לא מספר מי היה השואל, אשכנזי/ספרדי, ואף לא ידוע לי מי הוא הרב עצמו זה אמור לספק תמונה רחבה ובהירה יותר.

[איש_ספר]

לפי הנראה לי, הבשמים ראש לא היה מקור לתשובתו, וכפי שהוא מסייג את דבריו בסופם: "אולם באמת בשאלתנו ההיתר מבוסס"וכו'. קשר הלוגי של המילה "אולם" ככל הידוע לי היא מילת ניגוד, ואם טועה אני לדעתך, אתה רשאי להעיר לי על כך.
נקודה כללית: הרב לא מספר מי היה השואל, אשכנזי/ספרדי, ואף לא ידוע לי מי הוא הרב עצמו זה אמור לספק תמונה רחבה ובהירה יותר.

אתה מגיב בלי לקרוא מאום.
הרי בתמונה הראשונה כותב הרב שהמקרה הוא מבני אשכנז ולכן הם יוצאים ביד רמ"א האוסר. ולכן השו"ע לא מעניין.
אם הבש"ר אינו ההיתר מהו נימוקי ההיתר?
תודה על ההפניות, בכ"ז אבקש ממי שיודע לבאר הדברים בשפה ברורה.
תודה ומועדים לשמחה.

[י. רבינוביץ]

אתה מגיב בלי לקרוא מאום.
הרי בתמונה הראשונה כותב הרב שהמקרה הוא מבני אשכנז ולכן הם יוצאים ביד רמ"א האוסר. ולכן השו"ע לא מעניין.
אם הבש"ר אינו ההיתר מהו נימוקי ההיתר?
תודה על ההפניות, בכ"ז אבקש ממי שיודע לבאר הדברים בשפה ברורה.
תודה ומועדים לשמחה.

מועדים לשמחה.
[ציינתי בפירוש שקראתי רק את השאלה ואת המסקנה. ושם לא נזכר מזה מאום]

[שומע]

מהרש"ם השיג על בש"ר אבל הביא מספר יהושע היתר מספיק (ההבדל פשוט:בין תערובת חמץ ממש נטל"פ לבין חמץ בלוע בכלי נטל"פ).

לכאו' א"צ להגיע לדיני דשיל"מ, אם אכן מתייחסים לבלוע נטל"פ מלפני פסח כדבר שלא אוסר בכלל ואינו כ'משהו'.

בכ"ז נ"ל שההיתר הזה לא מוסכם. אינני מונח בסוגי' כעת ולא אכתוב בבטחה, אבל מעיון קל במ"ב נראה שלמד בפשטות שגם נטל"פ בכלי מלפני פסח הרי הוא בכלל דברי הרמ"א להחמיר.

[שמח תשמח]

לי נראה להסביר, שאחר שהביא הסיבה להיתר, שוב כתב שלמעשה כל ההיתר הזה הוא רק אי נימא דחמץ בטל דלא חשיב דבר שיש לו מתירין, אבל לדעת הסוברים שאינו בטל, אין לנו היתר. ומסיק שיש היתר.

[איש_ספר]

לי נראה להסביר, שאחר שהביא הסיבה להיתר, שוב כתב שלמעשה כל ההיתר הזה הוא רק אי נימא דחמץ בטל דלא חשיב דבר שיש לו מתירין, אבל לדעת הסוברים שאינו בטל, אין לנו היתר. ומסיק שיש היתר.

לא הבנתי, הרי חמץ בפסח שאסור במשהו הוא לא רק משום דשיל"מ, לרש"י (באינו מינו) ולתוס' ועוד ראשונים הוא משום חומרתו. ומה לי אם הוא דשיל"מ או לא?

בכ"ז נ"ל שההיתר הזה לא מוסכם. אינני מונח בסוגי' כעת ולא אכתוב בבטחה, אבל מעיון קל במ"ב נראה שלמד בפשטות שגם נטל"פ בכלי מלפני פסח הרי הוא בכלל דברי הרמ"א להחמיר.

ברור שהרמ"א (ובעקבותיו כל נו"כ לרבות המ"ב) שלא חילק אימתי נעשה נטל"פ, לא שמיע ליה כלומר לא ס"ל סברת הבש"ר.

[שומע]

לי נראה להסביר, שאחר שהביא הסיבה להיתר, שוב כתב שלמעשה כל ההיתר הזה הוא רק אי נימא דחמץ בטל דלא חשיב דבר שיש לו מתירין, אבל לדעת הסוברים שאינו בטל, אין לנו היתר. ומסיק שיש היתר.

לא הבנתי, הרי חמץ בפסח שאסור במשהו הוא לא רק משום דשיל"מ, לרש"י (באינו מינו) ולתוס' ועוד ראשונים הוא משום חומרתו. ומה לי אם הוא דשיל"מ או לא?

בכ"ז נ"ל שההיתר הזה לא מוסכם. אינני מונח בסוגי' כעת ולא אכתוב בבטחה, אבל מעיון קל במ"ב נראה שלמד בפשטות שגם נטל"פ בכלי מלפני פסח הרי הוא בכלל דברי הרמ"א להחמיר.

ברור שהרמ"א (ובעקבותיו כל נו"כ לרבות המ"ב) שלא חילק אימתי נעשה נטל"פ, לא שמיע ליה כלומר לא ס"ל סברת הבש"ר.

זה שחמץ אסור משום חומרתו, בודאי שאינו סיבה להתיר את איסור ה'יש לו מתירין'. כותב ההיתר דן האם במקרה שאין בעית החומרא דחמץ, עדיין יש בעיית דשיל"מ. ולענ"ד לא צדק בזה, כי דשיל"מ הוא רק במקום שנזקקים לדיני ביטול ולא במקרה שבו דבר סרוח מעיקרו.

אחזור שנית: מהרש"ם הביא 2 סברות להיתר. סברת הבש"ר שכל נטל"פ מלפני פסח אין בו בעיה גם לדעת הרמ"א ואת סברא זו דחה מהרש"ם. סברא שניה הביא בשם 'ספר יהושע' והיא מתייחסת רק לבלוע בכלי מלפני פסח ולא לתערובת בעין. את סברא זו לא דחה ולכאו' מסכים שיש בזה היתר. במ"ב בסי' תמז' בסעיף על זיתים משמע לי שלא ס"ל הכי (בשם הב"מ). אבל זה בודאי לא מחייב את מהרש"ם. צריך ללמוד היטב את הטוש"ע כדי לראות אם יש סתירה מפורשת לדבריו.

[איש_ספר]

אם נקבל סברת ספר יהושע א"צ כלל לביטול,(והרי הכותב הסביר היטב דמאן דמתיר נטל"פ בפסח הוא משום שס"ל דנטל"פ מותר לאו משום שבטל - שהרי בפסח אין ביטול - אלא משום דהוי כנבלה סרוחה !) ואם לא נקבל דבריו הרי שחזרנו לאיסור חמץ שהוא במשהו ואפילו הוא דבר שאין לו מתירין. עיינתי עתה בדע"ת וראיתי שהביא דבמג"א תנ"א סק"מ מפורש דלא כסברת ספר יהושע, ובספר יהושע עצמו עמד ע"ז.

[אחזור שנית: מהרש"ם הביא 2 סברות להיתר. סברת הבש"ר שכל נטל"פ מלפני פסח אין בו בעיה גם לדעת הרמ"א ואת סברא זו דחה מהרש"ם. סברא שניה הביא בשם 'ספר יהושע' והיא מתייחסת רק לבלוע בכלי מלפני פסח ולא לתערובת בעין. את סברא זו לא דחה ולכאו' מסכים שיש בזה היתר .

אשמח אם תבאר לי מה בין בש"ר לספר יהושע, נראה מדבריך שהבש"ר מדבר על נטל"פ שלא בבליעה וספר יהושע בבליעה. וכאן הבן שואל היכי תמצי נטל"פ שלא בבליעה?
[כנראה שהחילוק בין בש"ר לס"י איך להגדיר את הנטל"פ, האם כחרכו קודם זמנו או כיותר מזה ודו"ק]
-----------------------------
בהא נחתינן ובהא סלקינן, כל ההיתר בנוי על ספר יהושע ותל"מ, וכל הענין של דשיל"מ אינו שייך לכאן והוא טעות בעלמא. וכיון שלא הגעתי להוראה איני יודע האם נוהגים לפסוק כמו ספר יהושע דלא כמג"א, במקום פסידת פנכת חמין בקידוש בבית הכנסת. וצ"ע.