הפלפול הידוע של ת"ח מסוימים שבאים לומר שמנהג ישראל דלא כהשו"ע שפסק כהתו' אלא כהרמב"ם, הוא פשוט מוזר, תמיד עשו כהשו"ע וכך ימשיכו עד ביאת גואל.
לא מבורר לנו מספיק מהו הקלף ומהו הדוכסוסטוס.
מי אמר שחלוקה זו של דרמיס ואפידרמיס היא החלוקה של קלף ודוכסוסטוס.
יש בזה המון דיוקים בראשונים, סוגיא שלימה.
עי' בשו"ת שערי יושר להגר"א חנניה ותרוה נחת.
אליבא דהלכתא כתב:החיסרון שכביכול יש לעיבוד בעפצים הוא שבעיבוד זה כותבים את כתיבת הסת"ם על החלק הפנימי של העור, החלק העבה שנקרא 'דרמיס' בלעז, ולא על החלק החיצוני והדק שנקרא 'אפידרמיס' בלעז.
מרדכי וינטרויב כתב:אליבא דהלכתא כתב:החיסרון שכביכול יש לעיבוד בעפצים הוא שבעיבוד זה כותבים את כתיבת הסת"ם על החלק הפנימי של העור, החלק העבה שנקרא 'דרמיס' בלעז, ולא על החלק החיצוני והדק שנקרא 'אפידרמיס' בלעז.
המצב הוא הפוך - בעיבוד סיד כותבים על הצד הפנימי ובעיבוד עפצים, המשמש בעיקר להכנת גוויל, כותבים על הצד החיצוני.
לענין כתב:והלא רבינו תם כותב את זה בפירוש, שהסיבה שהוא נזקק להיתר הסיד זה בגלל עת לעשות לה' מחוסר ברירה אחרת!
פלוריש כתב:תודה על הפירוט.
זה בדיוק מה ששאלתי. פשט הסוגיה היא שמעבדים בעפצים, ואכן היתרו של ר"ת לעבד בסיד היא דיעבדי.
אז אני מבין שההיתר של רב משה גאון הוא יותר מיקל מההיתר של ר"ת? מה הנימוקים שלו?
לענין כתב:פלוריש כתב:תודה על הפירוט.
זה בדיוק מה ששאלתי. פשט הסוגיה היא שמעבדים בעפצים, ואכן היתרו של ר"ת לעבד בסיד היא דיעבדי.
אז אני מבין שההיתר של רב משה גאון הוא יותר מיקל מההיתר של ר"ת? מה הנימוקים שלו?
למיטב ידיעתי, לא נתפרש.
שני דברים אנו יודעים, א' שהוא גם הכשיר בלי עיבוד לשמה (מה שאנו פוסלים גם בדיעבד), ב' רב האי גאון כתב לסמוך עליו במקום של עת לעשות לה'.
לענין כתב:פלוריש כתב:תודה על הפירוט.
זה בדיוק מה ששאלתי. פשט הסוגיה היא שמעבדים בעפצים, ואכן היתרו של ר"ת לעבד בסיד היא דיעבדי.
אז אני מבין שההיתר של רב משה גאון הוא יותר מיקל מההיתר של ר"ת? מה הנימוקים שלו?
למיטב ידיעתי, לא נתפרש.
שני דברים אנו יודעים, א' שהוא גם הכשיר בלי עיבוד לשמה (מה שאנו פוסלים גם בדיעבד), ב' רב האי גאון כתב לסמוך עליו במקום של עת לעשות לה'.
הוגה ומעיין כתב:לענין כתב:פלוריש כתב:תודה על הפירוט.
זה בדיוק מה ששאלתי. פשט הסוגיה היא שמעבדים בעפצים, ואכן היתרו של ר"ת לעבד בסיד היא דיעבדי.
אז אני מבין שההיתר של רב משה גאון הוא יותר מיקל מההיתר של ר"ת? מה הנימוקים שלו?
למיטב ידיעתי, לא נתפרש.
שני דברים אנו יודעים, א' שהוא גם הכשיר בלי עיבוד לשמה (מה שאנו פוסלים גם בדיעבד), ב' רב האי גאון כתב לסמוך עליו במקום של עת לעשות לה'.
מציאה חדשה שנמצאה בסידור רס"ג המעובד על ידי בני ארץ ישראל בפוסטאט (כנראה רבי זכאי הדיין) שופכת אור חדש על שיטת רב משה גאון ומנהג בני ארץ ישראל לעבד לכתחילה בסיד ולא בעפצים, ודרכם בביאור פסול דפתרא - שאינו עוסק בסוג העיבוד אלא באופן הכריכה של הקלף, כפנקס.
התפרסם בס"ד בקובץ בית אהרן וישראל שיצא לאור עתה, סיון-תמוז תש"פ, עמ' כג, הערה 129: https://www.academia.edu/43164568/
תא שמע, דאמר רבי חייא בר אמי משמיה דעולא: שלשה עורות הן, מצה וחיפה ודיפתרא; מצה, כמשמעו - דלא מליח ודלא קמיח ודלא עפיץ. וכמה שיעורו? תני רב שמואל בר רב יהודה: כדי לצור בו משקולת קטנה. וכמה? אמר אביי: ריבעא דריבעא דפומבדיתא. חיפה - דמליח ולא קמיח ולא עפיץ, וכמה שיעורו? - כדתנן: עור כדי לעשות קמיע. דיפתרא - דמליח וקמיח ולא עפיץ, וכמה שיעורו? כדי לכתוב עליו את הגט.
מקדש מלך כתב:הקישור חסום לי (ואודה למי שיעלה אותו).
אבל לפני הכל אני לא מצליח להתחיל להבין. בש"ס (שבת עט.) מפורש הכי ברור שבעולם מהו דיפתרא:תא שמע, דאמר רבי חייא בר אמי משמיה דעולא: שלשה עורות הן, מצה וחיפה ודיפתרא; מצה, כמשמעו - דלא מליח ודלא קמיח ודלא עפיץ. וכמה שיעורו? תני רב שמואל בר רב יהודה: כדי לצור בו משקולת קטנה. וכמה? אמר אביי: ריבעא דריבעא דפומבדיתא. חיפה - דמליח ולא קמיח ולא עפיץ, וכמה שיעורו? - כדתנן: עור כדי לעשות קמיע. דיפתרא - דמליח וקמיח ולא עפיץ, וכמה שיעורו? כדי לכתוב עליו את הגט.
איך אפשר להמציא שיטה הפוכה מהם בגאונים על בסיס דיוקים (ועוד בביאור מושג שהיה מוכר בימיהם, לא הלכה או מסורת הלכתית), וכי זו דרכה של תורה?
אם היה בגאונים משהו מפורש נגד, היינו באים בבעיה ואנוסים להמציא מחלוקת חדשה.
כנראה שחסר לי פרט, ואודה להסבר.
הקובץ כולו צורף כאן, ומוסג"פ העמודים הספציפיים.מקדש מלך כתב:הקישור חסום לי (ואודה למי שיעלה אותו) . .
הוגה ומעיין כתב:השאלה היא למה שיכתבו את ההלכה הפשוטה שמגילה שנכתבה על מצחף פסולה. ככל שבדקתי ראשונים אחרים לא ראו צורך לכתוב הלכה פשוטה זו. הרי לא מדובר כאן בספר הוראות לבעלי-בתים, אלא בסידור רס"ג שנעשו בו שינויים מחושבים במקומות שראו צורך בכך.
ואי כתיבא במצחף לא נפיק, דכתיב ונכתב בספר, ומצחף לאו ספר הוא.
יוצא פוניבז' כתב:הוגה ומעיין כתב:השאלה היא למה שיכתבו את ההלכה הפשוטה שמגילה שנכתבה על מצחף פסולה. ככל שבדקתי ראשונים אחרים לא ראו צורך לכתוב הלכה פשוטה זו. הרי לא מדובר כאן בספר הוראות לבעלי-בתים, אלא בסידור רס"ג שנעשו בו שינויים מחושבים במקומות שראו צורך בכך.
בה"ג הלכות מגילהואי כתיבא במצחף לא נפיק, דכתיב ונכתב בספר, ומצחף לאו ספר הוא.
הוגה ומעיין כתב:לענין כתב:פלוריש כתב:תודה על הפירוט.
זה בדיוק מה ששאלתי. פשט הסוגיה היא שמעבדים בעפצים, ואכן היתרו של ר"ת לעבד בסיד היא דיעבדי.
אז אני מבין שההיתר של רב משה גאון הוא יותר מיקל מההיתר של ר"ת? מה הנימוקים שלו?
למיטב ידיעתי, לא נתפרש.
שני דברים אנו יודעים, א' שהוא גם הכשיר בלי עיבוד לשמה (מה שאנו פוסלים גם בדיעבד), ב' רב האי גאון כתב לסמוך עליו במקום של עת לעשות לה'.
מציאה חדשה שנמצאה בסידור רס"ג המעובד על ידי בני ארץ ישראל בפוסטאט (כנראה רבי זכאי הדיין) שופכת אור חדש על שיטת רב משה גאון ומנהג בני ארץ ישראל לעבד לכתחילה בסיד ולא בעפצים, ודרכם בביאור פסול דפתרא - שאינו עוסק בסוג העיבוד אלא באופן הכריכה של הקלף, כפנקס.
התפרסם בס"ד בקובץ בית אהרן וישראל שיצא לאור עתה, סיון-תמוז תש"פ, עמ' כג, הערה 129: https://www.academia.edu/43164568/
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 140 אורחים