יהודי טבעי כתב:• במגן אברהם או"ח סימן ס' סק"ב כתב שהמצוה של זכירת מעמד הר סיני מתקיים על ידי חג השבועות. ולכאורה הכוונה בזכירת המעמד הוא זכירת קבלת עול המצוות [אולם יתכן שזכירת מעמד הר סיני עניינה האמור באות ד' דהיינו זכירת תוקף מעמד הגילוי האלוקי].
ידידיה כתב:מן הסתם כוונת המגן אברהם לדעת הרמב"ן שכולל במניין מצוות עשה להשמר לא לשכוח את מעמד הר סיני כמפורש בתורה (דברים ט ד)
דרומי כתב:לא הזכרת בכלל את השם הכי נפוץ לחג השבועות - עצרת!
וראה בקדושת לוי שמספר ששאלו אותו בליטא על שם זה ומה שמתרץ שם
יהודי טבעי כתב:תלמיד חכם אחד טען בפני שאת החלק של הופעת ה' ויראת המעמד אנו מציינים דווקא בראש השנה בתפילת שופרות 'אתה נגלית בענן כבודך - - מן השמים השמעתם קולך ונגלית עליהם בערפלי טוהר - - בקולות וברקים עליהם נגלית ובקול שופר עליהם הופעת'.
כי ראש השנה הוא הזמן לציין את חלקי היראה והחרדה מהופעת ה' שזה הוא עניין תקיעת שופר. [עכ"פ אחד מהעניינים]
אבל בשבועות הוא הזמן בו חוגגים ושמחים בקבלת התורה.
סגי נהור כתב:יהודי טבעי כתב:תלמיד חכם אחד טען בפני שאת החלק של הופעת ה' ויראת המעמד אנו מציינים דווקא בראש השנה בתפילת שופרות 'אתה נגלית בענן כבודך - - מן השמים השמעתם קולך ונגלית עליהם בערפלי טוהר - - בקולות וברקים עליהם נגלית ובקול שופר עליהם הופעת'.
כי ראש השנה הוא הזמן לציין את חלקי היראה והחרדה מהופעת ה' שזה הוא עניין תקיעת שופר. [עכ"פ אחד מהעניינים]
אבל בשבועות הוא הזמן בו חוגגים ושמחים בקבלת התורה.
במחילת אותו ת"ח, נתפס לחיצוניות של הענין, לקולות ולשופרות.
ובאמת עומק הענין הוא התגלותו של הקב"ה בעצמו, התגלות שחיה וקיימת מאז ואילך בכל דברי התורה.
ידידיה כתב:מן הסתם כוונת המגן אברהם לדעת הרמב"ן שכולל במניין מצוות עשה להשמר לא לשכוח את מעמד הר סיני כמפורש בתורה (דברים ט ד)
יהודי טבעי כתב:סגי נהור כתב:יהודי טבעי כתב:תלמיד חכם אחד טען בפני שאת החלק של הופעת ה' ויראת המעמד אנו מציינים דווקא בראש השנה בתפילת שופרות 'אתה נגלית בענן כבודך - - מן השמים השמעתם קולך ונגלית עליהם בערפלי טוהר - - בקולות וברקים עליהם נגלית ובקול שופר עליהם הופעת'.
כי ראש השנה הוא הזמן לציין את חלקי היראה והחרדה מהופעת ה' שזה הוא עניין תקיעת שופר. [עכ"פ אחד מהעניינים]
אבל בשבועות הוא הזמן בו חוגגים ושמחים בקבלת התורה.
במחילת אותו ת"ח, נתפס לחיצוניות של הענין, לקולות ולשופרות.
ובאמת עומק הענין הוא התגלותו של הקב"ה בעצמו, התגלות שחיה וקיימת מאז ואילך בכל דברי התורה.
צודק אותו ת"ח שהחרדה והיראה שייך לראש השנה, כי המושג "חג" משמעותו עניין של שמחה לעם ישראל, ועל העניין של חרדה מה שייך לקבוע חג.
וגם מעכ"ת צודק שהדביקות והגילוי שייך לשבועות. גם העניין של מפטירין במרכבה נוטה לחלק זה.
ולכאורה שייך לאות ז' והיינו עניין היחוד השלם ויום חתונתו שבחג השבועות.
בשנה זו חולק בבתי הכנסת קונטרס בשם 'ישראל ואורייתא' הבא להוכיח את החשיבות של העניין של הגילוי מתוך האש וחובת החרדה והיראה וכו', ולכאורה הגם שהיא מצוה לזכור, אבל אין לזה קשר לחג השבועות, וההוכחה שלו היא ממה שמפטירין במרכבה, ולפי האמור אין לזה שייכות, כי זה החלק של עצם הגילוי, ולא היראה. כמו כן הוא מוכיח מאמירת אקדמות, וגם זה אינו קשור שעיקר הנושא שם הוא בחירת עם ישראל שהם למעלה מהמלאכים.
יהודי טבעי כתב:ז.יום חתונתו - היחוד השלם [נהוג אצל המקובלים]
בזוהר מאן דמטי טהור להאי יומא כאשר כנסת ישראל מתייחדת עם דודה.
סגי נהור כתב:יהודי טבעי כתב:תלמיד חכם אחד טען בפני שאת החלק של הופעת ה' ויראת המעמד אנו מציינים דווקא בראש השנה בתפילת שופרות 'אתה נגלית בענן כבודך - - מן השמים השמעתם קולך ונגלית עליהם בערפלי טוהר - - בקולות וברקים עליהם נגלית ובקול שופר עליהם הופעת'.
כי ראש השנה הוא הזמן לציין את חלקי היראה והחרדה מהופעת ה' שזה הוא עניין תקיעת שופר. [עכ"פ אחד מהעניינים]
אבל בשבועות הוא הזמן בו חוגגים ושמחים בקבלת התורה.
סגי נהור כתב:ועל זה ארז"ל מה להלן באימה וביראה כו', שבכל פעם שיהודי לומד תורה צריכה ליפול עליו אותה אימה ופחד, כי כל לימוד תורה הוא התגלות של הקב"ה בכבודו ובעצמו בדברי התורה שמוציא הלומד בפיו, והוא הוא הפלא והחידוש שבמ"ת שעליו אנו מודים ומשבחים ביום זה (ומבואר כל זה באריכות ובמתיקות גדולה בתורה אור ריש פרשת יתרו).
כך שהאימה ופחד אינו ענין נפרד, ובוודאי זהו חלק גדול מענין מ"ת ומענינו של יום. וכמו כן אין בזה סתירה לחג ולשמחת החג, שכנ"ל הפחד הוא מפני גודל ההתגלות שהיא עצמה טעם השמחה.
אבא יודן כתב:יש ענין שמיני חג החלבי. בעיקר לנשים ועמי הארץ.
יהודי טבעי כתב:אבא יודן כתב:יש ענין שמיני חג החלבי. בעיקר לנשים ועמי הארץ.
יש אולי ריקנים שעיקר החג אצלם הוא עניין זה, אבל ביסודו של דבר הרי מנהג זה יש בו כמה טעמים התלויים בענייני החג השונים
סגי נהור כתב:יהודי טבעי כתב:תלמיד חכם אחד טען בפני שאת החלק של הופעת ה' ויראת המעמד אנו מציינים דווקא בראש השנה
במחילת אותו ת"ח, נתפס לחיצוניות של הענין, לקולות ולשופרות.
ובאמת עומק הענין הוא התגלותו של הקב"ה בעצמו, התגלות שחיה וקיימת מאז ואילך בכל דברי התורה, כמרז"ל מה להלן באימה וביראה וברתת ובזיע אף כאן, וע"י לימוד דברי התורה "אותי אתם לוקחים" כמבואר במדרש. וכמו שאמרו רז"ל שעד מ"ת נגזרה גזירה עליונים לא ירדו לתחתונים ותחתונים לא יעלו לעליונים, וע"י ירידת ה' על הר סיני בטלה גזירה זו וניתן הכח ליהודי להביא ע"י התורה את הקב"ה אליו (ואל העולם כולו) ולהעלות את עצמו (ואת העולם כולו) אל הקב"ה. וכל זה הוא כמובן עיקר (וי"א העיקר) במתן תורה. ואת השופרות מצדי שיעביר לר"ה ושיהיה לו לבריאות.
ונתנו ידידים כתב:יפה מאד
אמנם איני יודע למה החלטת לעשות סקטוראלי את כל הענינים הרי כולם הם חלק מענין השבועות ונוהג אצל כולם עפ"ר
חזור אל “בין פסח לעצרת - ספיה"ע, ל"ג בעומר, שבועות”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 48 אורחים