יושב ירושלים כתב:יבנה כתב:עי' ברכות יד: בתחלת העמוד שנראה שבא"י לא סברו שמזכירין יציאת מצרים בלילות.
א"כ י"ל שסברו שמעיקר הדין הלכה כחכמים ואין לומרו, אך כדי לחוש לשיטת ראב"ע הזכירו המשנה. ואם יאמרו תחילתה יש לחוש שיסברו שהלכה כן מעיקר הדין.
אמנם בפיה"מ להר"מ ביאר: 'יציאת מצרים' - פרשת ציצית, אבל בפשטות פרשת ציצית אינה קשורה לנידון כלל. פרשת ציצית אינה נוהגת אלא ביום ולכן אינה נאמרת אלא ביום, וגם לבני בבל מבואר בגמ' שאין חיוב לומר, את קיום 'זכירת יציאת מצרים' מקיימים באמירת 'אמת ואמונה' או 'מודים אנחנו לך', והטעם שאומרים פרשת ציצית מבואר בגמ' [יב:] מפני שיש בה חמשה דברים ופ'.
הפירוש של מזכירין יציאת מצרים היינו שיש מצוה להזכיר יציאת מצרים באיזה צורה שיהיה, או בפרשת ציצית או באמת ואמונה או בשאר דרכים, וכמבואר ביד: וברש"י שם. ורמב"ם ורש"י ביב: נקטו לפי הרגילות.
בנוסף לכך יש תקנה לומר יציאת מצרים באופן של אמירת פרשת ציצית ולא בשאר פסוקים של יציאת מצרים, וכפי שביארו מפני שיש בה ה' דברים. במקום שיש חיוב של יציאת מצרים חייבו אמירת ציצית, אבל כשאין חיוב של יציאת מצרים לא חייבו אמירת פרשת ציצית אף שעדיין יש בו ד' דברים האחרים, שהרי אין בהם מצד עצמם שום חיוב להזכירם.
לכן באופן פשוט כשרואים שבני ארץ ישראל דלגו על פרשת ציצית וגם משמע שלא אמרו ענייני יציאת מצרים באמת ואמונה, משמע שלא סברו שיש בלילה חיוב כזאת.