תולעת ספרים07 כתב:א: השדי חמד - הרד"ל - האבני נזר - ועוד וכפי שעיניך תיחזינה מישרים לא ידעו מהם סחים והרי הם כותבים טעם מדוע חייבים לכסות ע"ש.
בעיקר דבריו שולל הרד"ל את מנהג הכיסוי מכל וכל, אלא שבדרך דוחק, כדי שלא יהיה המנהג כחוכא ואטלולא, המציא לו נימוק וטעם. וכמובן שאילו היו המחברים יודעים שהמנהג בטעות נולד, לא היו טורחים בטעמו.
תולעת ספרים07 כתב:ב: המחבר עצמו מביא ראיה ממיקומו של הקטע ובסוף המאמר לא תירץ כלום ועדיין קשיא שהיה לו להביא דין זה בטרם יביא דיני שח בין התקיעות.
אין צריך לדייק במיקום עד כדי כך. אחרי הכל מדובר בהגהות שנכתבו על ספר המנהגים, והכא בדיני הפסק עסקינן ולא בדינים שלפני הברכות.
תולעת ספרים07 כתב:ג: מנין לך כדבר פשוט שאימון אינו נחשב להפסק ומדוע לא עלה על דל שפתיו של פוסק כל שהוא לכתוב חידוש גדול כזה להדיא שמותר להתאמן בין הברכה לתקיעה.
להלן באות ה' אתה מצהיר שאין ספק שתקיעה שלא כהוגן אינה נחשבת הפסק, וכאן אתה מתחבט כל כך בתקיעה שלא כהוגן בצורה מכוונת? והרי אימון של קולות מועטים בוודאי יהיו קצרים מתקיעות שלא כהוגן שיצאו מהוססות מפי התוקע.
על כל פנים, ברי שיש הבדל בין אמירת קפיטל תילים שלם לבין כמה תקיעות.
ואדרבה, מדוע לא עלה על דעת אדם לפניו לכתוב חידוש כה מופלא שצריך לכסות השופר בלי שום נימוק?
תולעת ספרים07 כתב:ד: ראה בסימן תקצ"ב סעיף ד' ובמ"ב שם ותווכח לנכון שאימון נחשב להפסק.
לא מצאתי בעניי.
תולעת ספרים07 כתב:ו: באתי רק להדגיש את הבעיתיות שבאמת המאמר אינו לפני וכל מה שקראתי זה ממה שהעלו כאן - ומלמעלה הדברים נראים כאילו הכל מתחלק לו לבעל מחבר המאמר ואין כל בעיה עם גירסה ג' עד שהוא כביכול הופך את כולם למטומטמים שטעו בין השלה וכדו' כאשר נכדו של בעל השל"ה כותב בעניין בשו"ת שלו. - והרב המחבר השו"ת היה מגדולי הפוסקים בהונגריה מלפני השואה.
מה נעשה עם העובדה הפשוטה שהדבר אינו בשל"ה?
תולעת ספרים07 כתב:ז: כל המשנה ידו על התחתונה - ועל ידי מחקרים של כתבי יד לא נבוא לשנות מנהגים בכלל ישראל מה גם שלא גרע ממנהג נשים שכתב הרשב"א בשו"ת שלו סימן ט' שאין לשנותו במידה ואין זה נוגד את ההלכה.
עי' בראש המאמר שהדבר בהחלט נוגד את ההלכה.