איש גלילי כתב:עוד וכוח ריק וחסר טעם.
השעיר החיי כתב:יוד אחד היה תפוס במקום אחר..
הרבי מקלויזנבורג, כמו כל אחד אחר, מעולם לא היה מסרב פקודה במחנות (לא מדבר על מה היה עושה בהחבא). הוא לא שוטה ולא מאבד עצמו לדעת.
לצערי הרב בהסתר פנים באושוויץ לא ארעו סיפורי מופתים של חסידים.
הרצון הנואש להאמין שהיה באושוויץ השגחה פרטית לצדיקים שהבדילה אותם בתוצאה היא כפירה.
כלבים לא נשכו נאצים - .
איש גלילי כתב:בדבר אחד אני מסכים עם הרב ברים, שאכן יש כאן חוסר רגישות לאשכולות שנפתחים בשביל להשמיץ מגזר מסוים, ועל הודעות פוגעניות ביותר. זה בהחלט נראה חד צדדי, כאשר הודעות הפוכות נמחקות לאלתר. וכבר הערתי על זה כאן, ולא קבלתי שום תשובה או התייחסות. עד ששבתי והזכרתי את זה כאן, ולצערי התשובה לא סיפקה אותי, ולא זו בלבד אלא שמאז ועד עכשיו ראיתי את זה בעוד מקרים רבים למדי.
לא נראה לי שזה נעשה בכונה, אלא פשוט מפני שכל אחד רגיש יותר לקהילה בה הוא נמצא, והוא פחות שם לב כאשר זה פוגע במישהו ממקום אחר. לכן, כאשר יהיה אשכול שיזלזל בראש ישיבה פלוני הוא ינעל/ימחק לאלתר, כי מנהל הפורום הזדעזע. אך כאשר זה יהיה על אדמו"ר פלוני וכו', הוא לא כ"כ יזדעזע (וטבעי שכך, אא"כ הוא היה מגדולי קדושי הדור), ולכן הוא לא יחשוב שזה חייב להנעל/להמחק.
עם כל זה, אינני חושב שזה נכון כלפי אשכול ספציפי זה.
ברים כתב:מסכים אני עם דברי הגלילי, כי התופעה היא תוצאה טבעית ולא בכוונת מכוין, ועכ"ז מצופה ממנהל לכה"פ חזות ניטרלית בסיסית, והעובדה שאין לאף אחד צד לומר שיש מגמה הפוכה, מחזקת את הטענה.
כפי שכבר רמזתי לעיל, אחר כל ויכוח כזה אני מקבל הודעות בפרטי מכותבים שונים מכובדים למדי, והמוטיב החוזר בין כולם הוא תחושה של ייאוש ו"חבל על המאמצים שלך". "אל תלחם בטחנות רוח".
כנראה שבקרוב מאוד אצטרף לתחושה הזו, ואז ירווח למנהל הנכבד ולעוד כמה אנשים ברמה גבוהה מאוד, שיוכלו לכתוב באופן חופשי על "אדמו"רים אידיוטים" ולנתח בכלי בורסקי כל עובדה או הנהגה חסידית שתיפול לידיהם, ובלצ"ג.
יעלה כתב:לגופו של סיפור
זכורני שיש סיפור דומה על ר' ברוך עפשטיין בעל ה'תורה תמימה' ועל פי זה הביא הגרח''ק ראיה שהיה אדם גדול.
מישהו יודע ?
תנו רבנן מעשה בחסיד אחד שהיה מתפלל בדרך בא הגמון אחד ונתן לו שלום ולא החזיר לו שלום המתין לו עד שסיים תפלתו לאחר שסיים תפלתו אמר לו ריקא והלא כתוב בתורתכם רק השמר לך ושמור נפשך וכתיב ונשמרתם מאד לנפשתיכם כשנתתי לך שלום למה לא החזרת לי שלום אם הייתי חותך ראשך בסייף מי היה תובע את דמך מידי אמר לו המתן לי עד שאפייסך בדברים אמר לו אילו היית עומד לפני מלך בשר ודם ובא חברך ונתן לך שלום היית מחזיר לו אמר לו לאו ואם היית מחזיר לו מה היו עושים לך אמר לו היו חותכים את ראשי בסייף אמר לו והלא דברים קל וחומר ומה אתה שהיית עומד לפני מלך בשר ודם שהיום כאן ומחר בקבר כך אני שהייתי עומד לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שהוא חי וקיים לעד ולעולמי עולמים על אחת כמה וכמה מיד נתפייס אותו הגמון ונפטר אותו חסיד לביתו לשלום
וחסיד הזה גם שלא ידע אם יתפייס ההגמון מ"מ לא פסק להשיב לו שלום שלא היה חושש לסכנה
מה שקשה שם בענין מעשה דההוא חסיד עם הגמון שהקשה לו הלא כתיב ונשמרתם לנפשותיכם ומה השיב לו החסיד ואפי' אם תאמר שזה החסיד סמך עצמו על זכות התפלה מ"מ מה השיב על הקושיא ...
בסדר כתב:כדי שלא ימשיך הוויכוח כמחלוקת בין חסידים ומתנגדים רק לברר פרטי הסיפור, אביא כאן סיפור מה שמונח בזכרוני מאיזה ספרי סיפורי גדולי ישראל, מהגאון רבי גרשון אדלשטיין, בעת מלחמת השחרור, שהיה אז בחור בישיבה, ובאמצע הלילה שמעו פתאום קולות יריה בבנין הישיבה. כולם הסתגרו בחדרי השינה, ואחר זמן קצר התברר שהכובס בישיבה נהרג רח"ל ע"י הערבים. רבי גרשון התחיל לילך החוצה ליקח את גוף הכובס שלא ישאר בחוץ בבזיון, אבל חבריו ניסו למנוע אותו באמרם שזה סכנה עצומה, כי מי יודע אם יש מחבלים המסתובבים שם. אבל הוא בשלו, על מצוה כזה לא מוותרים, א"א להשאיר יהודי מוטל בבזיון, והלך החוצה ליקח את גוף הנפטר והביאו אל תוך הבנין, וב"ה לא ניזק. איני יודע אם סיפור זה מקורית, ואדרבה, יבואו הידענים פה וישמיעו ממיטב ידיעתם. סיפור כזה א"א לכאו' להכחיש, שאם אכן קרה מעשה כזאת בודאי יש הרבה שזוכרים, וגם אולי הראש ישיבה דיבר מזה. יש מכל סוגי הסיפורים מגדולי ישראל מכל החוגים, ולכן בודאי לא זו הדרך לכוין הוויכוח בין חסידים ומתנגדים, רק לברר הפרטים, ולנסות לבאר דעתם של גדולי ישראל בהנהגתם.
לייטנר כתב:בסדר כתב:כדי שלא ימשיך הוויכוח כמחלוקת בין חסידים ומתנגדים רק לברר פרטי הסיפור, אביא כאן סיפור מה שמונח בזכרוני מאיזה ספרי סיפורי גדולי ישראל, מהגאון רבי גרשון אדלשטיין, בעת מלחמת השחרור, שהיה אז בחור בישיבה, ובאמצע הלילה שמעו פתאום קולות יריה בבנין הישיבה. כולם הסתגרו בחדרי השינה, ואחר זמן קצר התברר שהכובס בישיבה נהרג רח"ל ע"י הערבים. רבי גרשון התחיל לילך החוצה ליקח את גוף הכובס שלא ישאר בחוץ בבזיון, אבל חבריו ניסו למנוע אותו באמרם שזה סכנה עצומה, כי מי יודע אם יש מחבלים המסתובבים שם. אבל הוא בשלו, על מצוה כזה לא מוותרים, א"א להשאיר יהודי מוטל בבזיון, והלך החוצה ליקח את גוף הנפטר והביאו אל תוך הבנין, וב"ה לא ניזק. איני יודע אם סיפור זה מקורית, ואדרבה, יבואו הידענים פה וישמיעו ממיטב ידיעתם. סיפור כזה א"א לכאו' להכחיש, שאם אכן קרה מעשה כזאת בודאי יש הרבה שזוכרים, וגם אולי הראש ישיבה דיבר מזה. יש מכל סוגי הסיפורים מגדולי ישראל מכל החוגים, ולכן בודאי לא זו הדרך לכוין הוויכוח בין חסידים ומתנגדים, רק לברר הפרטים, ולנסות לבאר דעתם של גדולי ישראל בהנהגתם.
דומני שכבר היה אז ר"מ.
משתמשים הגולשים בפורום זה: לענד ו־ 107 אורחים