יחי אדוננו מורינו ורבינו - מקור האמרה וגלגוליה

[לעומקו של דבר]

?

האם הייתה מיוחדת להכתרת רבנים?

המקור הראשוני לכאורה בל' המקרא
מלכים א פרק א

(לא) וַתִּקֹּ֨ד בַּת־שֶׁ֤בַע אַפַּ֙יִם֙ אֶ֔רֶץ וַתִּשְׁתַּ֖חוּ לַמֶּ֑לֶךְ וַתֹּ֕אמֶר יְחִ֗י אֲדֹנִ֛י הַמֶּ֥לֶךְ דָּוִ֖ד לְעֹלָֽם: פ

[מה שנכון נכון]

יחי המלך אמור כבר בספר שמואל אצל שאול ואבשלום.

את הפסוק דבת שבע ביאר הגרי"ז שההבטחה לדוד שתהיה המלוכה מזרעו (והמשיח) היא רק לצאצאיו משלמה (רמב"ם כמדומני), וע"כ אמרה שכעת ששלמה ימלוך ולא אדוניהו אז תהי מלכות דוד לעולם.

[גביר]

בספר ישיבות הונגריה [איני זוכר כרגע מראה מקום מדויק] מסופר שבאחת הישיבות [לפחות, אולי בכמה, איני זוכר] היה נהוג להכריז הכרזה זאת עם כניסת הרבי [כך כונה ראש הישיבה בהונגריה, התואר 'ראש ישיבה' יוחד שם לבחורים שהתבלטו בלמדנותם וידענותם וסייעו לצעירים מהם בלימוד] לאמירת השיעור.

[פלגינן]

בספר ישיבות הונגריה [איני זוכר כרגע מראה מקום מדויק] מסופר שבאחת הישיבות [לפחות, אולי בכמה, איני זוכר] היה נהוג להכריז הכרזה זאת עם כניסת הרבי [כך כונה ראש הישיבה בהונגריה, התואר 'ראש ישיבה' יוחד שם לבחורים שהתבלטו בלמדנותם וידענותם וסייעו לצעירים מהם בלימוד] לאמירת השיעור.

[פלגינן]

עכ"פ לגבי 'יחי אדוננו מלך המשיח' מובא כבר במעשה טוביה שקראו כן לפני ש"צ.

[פרנצויז]

שמעתי שאין היתר לומר "לעולם ועד" אלא על הקב"ה בלבד.
האם זה נכון?

[לעומקו של דבר]

שמעתי שאין היתר לומר "לעולם ועד" אלא על הקב"ה בלבד.
האם זה נכון?

"לעולם" כתוב על דהע"ה, כנ"ל.

[א' זעירא]

בספר ישיבות הונגריה [איני זוכר כרגע מראה מקום מדויק] מסופר שבאחת הישיבות [לפחות, אולי בכמה, איני זוכר] היה נהוג להכריז הכרזה זאת עם כניסת הרבי [כך כונה ראש הישיבה בהונגריה, התואר 'ראש ישיבה' יוחד שם לבחורים שהתבלטו בלמדנותם וידענותם וסייעו לצעירים מהם בלימוד] לאמירת השיעור.

יחי חתס 1.PNG (44.28 KiB) נצפה 7213 פעמים

יחי חתס 2.PNG (33.99 KiB) נצפה 7213 פעמים

[פרנצויז]

שמעתי שאין היתר לומר "לעולם ועד" אלא על הקב"ה בלבד.
האם זה נכון?

"לעולם" כתוב על דהע"ה, כנ"ל.

לא דיברתי על "לעולם". ("לעולם" נזכר גם לגבי עבד נרצע "ועבדו לעולם" ופירושו עד היובל). דיברתי על "לעולם ועד".
האם המושג "לעולם ועד" נזכר בתורה שבכתב או בחז"ל או בדברי רבותינו, רק על הקב"ה בלבד?

בספר ישיבות הונגריה ... מסופר שבאחת הישיבות ... היה נהוג להכריז הכרזה זאת עם כניסת הרבי ... לאמירת השיעור.

מפי השמועה, על האדמו"ר רבי יואל מסטמאר זצ"ל, (בביקורו בארץ הקודש?), היו שרים "יחי אדונינו מורינו ורבינו צדיק דורינו".

[לייטנר]

שמעתי שאין היתר לומר "לעולם ועד" אלא על הקב"ה בלבד.
האם זה נכון?

"לעולם" כתוב על דהע"ה, כנ"ל.

לא דיברתי על "לעולם". ("לעולם" נזכר גם לגבי עבד נרצע "ועבדו לעולם" ופירושו עד היובל). דיברתי על "לעולם ועד".
האם המושג "לעולם ועד" נזכר בתורה שבכתב או בחז"ל או בדברי רבותינו, רק על הקב"ה בלבד?

דניאל יב ג

[מה שנכון נכון]

בספרים ובאגרות היה נהוג לברך י"נ או ש"נ, היינו [ש]יחיה נצח.
[ובכלל המושג חיי נצח לצדיקים מצוי ומקובל].
ולכאו' אין הבדל בין נצח לבין לעולם ועד.

[גביר]

קשור קצת לעניין - בניו של רבי חיים פלאג'י מספרים [איני זוכר כעת היכן, אבל הם כותבים זאת כמדומה באחד מספריו שהוציאו לאחר שנלב"ע, אפשר 'צוואה מחיים'] שמחה כאשר אחד מהם זימן בנוכחותו ואמר 'ברשות אבינו רוענו' מפני שאין להשתמש כלפי בו"ד בכינוי שנתייחד לקב"ה.

[פלגינן]

קשור קצת לעניין - בניו של רבי חיים פלאג'י מספרים [איני זוכר כעת היכן, אבל הם כותבים זאת כמדומה באחד מספריו שהוציאו לאחר שנלב"ע, אפשר 'צוואה מחיים'] שמחה כאשר אחד מהם זימן בנוכחותו ואמר 'ברשות אבינו רוענו' מפני שאין להשתמש כלפי בו"ד בכינוי שנתייחד לקב"ה.

על כינוי בו"ד בתארי ה' עסק רי"ש שפיגל בעמודים, בשערי הדפוס. והנושא נטחן כאן בפורום פעמים רבות [המפואר, קדוש ישראל ושאר תארים].
רק אצרף פנינה נאה [שמן הסתם גם היא הובאה בפורום]:

כתר שם טוב, א-ב, עמ' רמט, תארי ה' לאדם.JPG (68.96 KiB) נצפה 7013 פעמים

את הדברים אמרתי לאחרונה לשיפוצניק נחמד שקורא לעצמו 'בונה ירושלים'...

[מה שנכון נכון]

קשור קצת לעניין - בניו של רבי חיים פלאג'י מספרים [איני זוכר כעת היכן, אבל הם כותבים זאת כמדומה באחד מספריו שהוציאו לאחר שנלב"ע, אפשר 'צוואה מחיים'] שמחה כאשר אחד מהם זימן בנוכחותו ואמר 'ברשות אבינו רוענו' מפני שאין להשתמש כלפי בו"ד בכינוי שנתייחד לקב"ה.

אכן צואה מחיים (במהדו' ריח"ס עמ' פח) על התואר 'אבינו מלכנו'.
אך רח"פ עצמו השתמש בתואר זה על זקנו החק"ל. ראה דוגמא בתוספת חיים שם, ויש עוד.

[ושא_נס]

נכון כתב החכם מה שנכון נכון, ואציג מהרשום אצלי בזה בהגהות ספר נפש היפה מערכת ה אות ז: "הלצות שכותבים באגרות, בתוכם ומבחוץ, לגדולי ישראל חכמי ורבני ארץ ושרים העומדים בפרץ, יש ליזהר שלא ישנו את ה' הגדול והנורא מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא כלפי הדיוט בשר ודם, כמו שכתב בספר החסידים סימן תתקל"ו והרב ברית עולם שם בביאורו דף קל"ו סוף ע"ב. ואנא כתבנא את חטאי אני מזכיר שפעם אחת כתבתי לרב אחד ביוסף שמו על גבי הכתב בלשון זה: אל מלך יוס'ף וכו' . ושוב בראותי דברי הרבנים הנזכרים נתחרטתי על הדבר, והוא רחום יכפר". ובהגהותי שם שיערתי מי הוא החכם יוס'ף הנ"ל, ועוד העירותי: כתב מה"ר אברהם פאלאג'י ז"ל בספר צוואה מחיים בשבחי החבי"ף ז"ל אות מו דף כג סוף ע"א וז"ל: "פעם אחת ברכתי ברכת המזון על הכוס לפניו, ואמרתי 'ברשות אבינו מלכנו', ואחר ברכת המזון אמר לי הזהר והשמר שלא לומר כן עלי עוד הפעם כי הוא תואר מלכו של עולם, אלא 'מר אבי' או 'אבא מארי', זהו תורף דבריו. ומצאתי סמך כיוצא בזה בספר עיקרי הדט חלק יורה דעה סימן כ"ו אות ל'". וכן כתב בספרו וימהר אברהם מערכת ש אות שפ דף קצב ע"א וז"ל: "ופעם אחת לקחתי כוס של ברכה ואמרתי 'וברשות אבינו מלכנו', כלפי הרב אדוני אבי נר"ו, וגער בי אחר הברכה והזהירני שלא לומר עוד כן וכיוצא בזה". והרגיל בספרי החבי"ף ז"ל יראה פעמים הרבה שזכר לסבו מה"ר רפאל יוסף חזן ז"ל ועוד בתארים "אבינו מלכנו" ו"אבינו רוענו" ודומיהם, והבאתי לפחות עשרים מקומות כאלו בחיבורי החבי"ף, וה' יזכני להדפיס הדברים במהרה.

[פרנצויז]

בעיתון קול העיר בני ברק (קו עיתונות) מיום רביעי כ"א אייר תשע"ז היתה מודעה על עמוד שלם, שבה מבשר האדמו"ר מפרס (!) אבי אבות כל האדמורים של דורינו, שמי שלא מאמין שהוא סגן של האדמו"ר מחב"ד ... גורם שיהיו פצצות אטום וכו' וכו'
האם ידוע מי הבן אדם?
(יש שם תמונה)

[יום-טוב-שני]

מה הפשט בשאלה
זהו האדמו''ר מפרס אבי אבות האדמו''רים
איך מלאך לבך הערל להעיז לשאול
הלא תירא מפצצת האטום

[יוס'ל]

בספרים ובאגרות היה נהוג לברך י"נ או ש"נ, היינו [ש]יחיה נצח.
[ובכלל המושג חיי נצח לצדיקים מצוי ומקובל].
ולכאו' אין הבדל בין נצח לבין לעולם ועד.

בקצות החשן כשמביא דבר חידוש מאחיו (בעל קונטרס הספיקות) כותב כך; מוהר"ר יהודה כהן ש"ן
(באחד מן הדפוסים החדשים של שו''ע חו''מ הכניסו בעמוד השער את הכינוי ש''ן כאילו היה שם משפחתו, כמו שנחלקו בין הדפוסים בענין שם משפחתו הלר או כהנא)

[אספקלריא]

בקצות החשן כשמביא דבר חידוש מאחיו (בעל קונטרס הספיקות) כותב כך; מוהר"ר יהודה כהן ש"ן
(באחד מן הדפוסים החדשים של שו''ע חו''מ הכניסו בעמוד השער את הכינוי ש''ן כאילו היה שם משפחתו, כמו שנחלקו בין הדפוסים בענין שם משפחתו הלר או כהנא)

viewtopic.php?f=17&t=23712&p=343527&hilit#p343527

[גביר]

הרב עובדיה יוסף התבטא: 'שיחיו התלמידי חכמים לעולמי עד' [יעויין למשל: הדרכה לבן תורה [עורך: הרב יוסף בן פורת], סוף עמ' קכז]. בתשובה הוא דן האם מותר לשיר 'שאו שערים' לכבוד תלמיד חכם [שו"ת יחוה דעת חלק ג סימן עג, מועתק מפרויקט השו"ת]:
שאלה: נוהגים כשבא אדם גדול בתורה לביקור במוסד תורני, או למקום מסויים, מקבילים את פניו בשירה וזמרה, בפסוק: שאו שערים ראשיכם וכו', והרי פסוק זה נאמר על הקדוש ברוך הוא, והיאך אומרים אותו כלפי בשר ודם?
תשובה: בירושלמי (פרק ה' דעירובין הלכה א'): כל המקבל פני רבו כמקבל פני שכינה, שנאמר: והיה כל מבקש ה' יבא אל אהל מועד. ובמסכת קידושין (ל"א ע"ב) אמרו: רב יוסף כשהיה שומע קול צעדי אמו כשהיתה נכנסת לחדרו (רב יוסף מאור עינים היה), היה קם מלוא קומתו, ואומר: הריני קם מפני כבוד השכינה שנכנסת, כלומר, הואיל והוקש כיבוד אב ואם לכבוד המקום (כמו שאמרו בבבא מציעא ל"ב ע"א), המכבדם כאילו מכבד את השכינה. וכן אמרו (בקידושין שם /ל"א ע"ב/), בזמן שאדם מכבד את אביו ואת אמו אומר הקדוש ברוך הוא מעלה אני עליהם כאילו דרתי ביניהם וכיבדוני. וכבר שנינו (בבבא מציעא ל"ג ע"א) כבוד רבו קודם לכבוד אביו, שאביו הביאו לחיי העולם הזה, ורבו שמלמדו תורה מביאו לחיי העולם הבא. ולכן כשנכנס אדם גדול בתורה למקום מסויים, הרי כאילו השכינה נכנסת עמו, ואף אם לא למד ממנו כלל, הרי דין גדול הדור כדין רבו מובהק, (כמבואר בתוספות ברכות ל"א ע"ב, ובבא קמא מ"א ע"ב), לכן מותר לומר הפסוקים שאו שערים ראשיכם, מי הוא זה מלך הכבוד וכו', ועוד שכל שמפרשים בעצמם באר היטב שכוונתם להקדוש ברוך הוא, הרי ניכר הדבר שכוונתם לשמים, וחולקים כבוד לשכינה הנכנסת עמו, וכמו שאמרו בבראשית רבה (פרשה פ"ו סי' ז') אמר רבי שמעון בר יוחאי, בכל מקום שהצדיקים הולכים, השכינה הולכת עמהם. וראה בירושלמי ביכורים (פרק ג' הלכה ג'), וה' בהיכל קדשו, זה רבי יהודה בר' אלעאי בבי כנישתא דקסרין. ובזוהר הקדוש פרשת בא (דף ל"ח ע"א), פני האדון ה', דא רבי שמעון בר יוחאי. והגאון יעב"ץ הוסיף מלת את, וכדרשת חז"ל (בבא קמא מ"א ע"ב) את ה' אלהיך תירא, לרבות תלמידי חכמים. ובזוהר הקדוש פרשת אחרי מות (דף ע"ט ע"ב) מסופר, שכאשר היו רואים ר' אבא וחבריו את רבי שמעון בר יוחאי היו אומרים אחרי ה' ילכו וכו'. (וראה בניצוצי זהר פר' בא).
והנה בספר חסידים (סי' תתקל"ו) כתב: אין משנים את השם לכוין אותו כלפי הדיוט, כגון אחד ששלח לנדיב אחד, במקום יהי כבוד ה' לעולם, יהי כבוד אדוני (הנו"ן /הנ'/ בחיריק) לעולם, שלא יתכן לעשות כן. כעין מה שאמרו בראש השנה (כ"ד ע"א) לא יעשה אדם אולם תבנית אולם, מנורה כנגד מנורה וכו'. ומרן החיד"א בספרו ברית עולם בהגהותיו על הספר חסידים שם, כתב, ואני בעניי ראיתי במכתב ששלחו לשר אחד: אל מלך יושב על כסא רחמים, ונצטערתי מאד עד היכן הגיעה החנופה, ואיסור גמור הוא, מכל שכן ממה שכתב רבינו, ומלבד שהפכו מלת אל שהיא קודש ועשאוה חול, איך יתארו לבשר ודם ח"ו בתואר מלך הכבוד. ומזה יש להקיש על כמה דברי שטות שכותבים סופרים בורים בימינו ולא יראו אלקים, ויש למחות בידם בחזקת היד ע"כ. אולם נראה שאם עושים כן לגדולי התורה אין להקפיד על כך, כי מצינו שהקדוש ברוך הוא חלק כבוד לצדיקים יותר מכבודו יתברך, וכמו שאמרו בזוהר הקדוש (פרשת האזינו דף קפ"ח ע"א), שהקדוש ברוך הוא חפץ ביקרם וכבודם של צדיקים יותר מכבודו, כמו שמצינו בירבעם בן נבט שהיה מקטר ומזבח לעבודה זרה, והקדוש ברוך הוא האריך לו אפים, ומיד כשהושיט ידו נגד עדו הנביא, יבשה ידו, ותבע הקדוש ברוך הוא בכבודו של צדיק ע"ש. וכן הוא במדרש תנחומא (פרשת כי תשא אות ו'). ובמגילה (י"ח ע"א), אמר רבי אלעזר, מנין שקראו הקדוש ברוך הוא ליעקב אל, שנאמר ויקרא לו אל אלהי ישראל. ובבבא בתרא (ע"ה ע"ב), אמר רבי יוחנן, עתידים צדיקים שהיהיו נקראים על שמו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו. אמר רבי אלעזר עתידים צדיקים שאומרים לפניהם קדוש, כדרך שאומרים לפני הקדוש ברוך הוא, שנאמר והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו. וכתב רבינו בחיי בפרשת כי תשא (פרק ל"ג פסוק ז'), והיה כל מבקש ה', היה ראוי לומר כל מבקש משה, אלא מכאן שנקרא משה בשם המיוחד, כמו שמצינו ליעקב שנקרא אל, שנאמר ויקרא לו אל אלהי ישראל. וכן שם (בן נח) הצדיק נקרא בשם המיוחד, שנאמר ותלך לדרוש את ה', ויאמר ה' לה, ודרשו חז"ל (בראשית רבה פרשה ס"ג סימן ח') על ידי שם, כי השם המיוחד לא דיבר עמה כלל. וכן מצינו במלך המשיח שנקרא בשם המיוחד, שנאמר וזה שמו אשר יקראו ה' צדקנו (בבבא בתרא ע"ה ע"ב). וטעם הדבר בכולם כי הדבק בדבר נקרא על שם הדבר שנדבק בו, ונקרא השליח בשם השולח ע"ש. ונודע שדין תלמיד חכם המופלג בדורו כדין רבו מובהק, שאמרו עליו חז"ל (אבות פרק ד' משנה י"ב): מורא רבך כמורא שמים, וכמו שכתבו התוספות בברכות (ל"א ע"ב), ובבבא קמא (מ"א ע"ב). וכן כתב בשו"ת תרומת הדשן (סימן קל"ח). וכן פסק מרן בשלחן ערוך (אורח חיים סימן תע"ב סעיף ה', ויורה דעה סימן רמ"ד סעיף י'). וכבר אמרו בבבא בתרא (דף קי"ט ע"ב) חולקים כבוד לתלמיד במקום הרב היכא דפליג ליה רביה יקרא. וכן פסק בשלחן ערוך יורה דעה (סימן רמ"ב סעיף כ"א). ועיין בש"ך שם. וכן מצאתי להגאון רבי ישראל יעקב אלגאזי (בתשובה שנדפסה בסוף שו"ת הסבא קדישא חלק ג', סימן ב') שנשאל, אודות סופר מליץ שכתב באגרות לרבני ישראל תארי כבוד וכינויים הניתנים להשי"ת, כגון מאורן של ישראל, אור צחצחות וכו', וערערו עליו בזה, ונראה לי שאין עיכוב בדבר, שהרי השוה הקדוש ברוך הוא כבודם של חכמי ישראל לכבוד ולמורא הקדוש ברוך הוא. ואמרו במדרש אגדה (תנחומא פרשת וארא אות ח'), מלך הכבוד, שהוא חולק מכבודו לבריותיו, הוא נקרא אלקים, וקרא למשה אלקים, ראה נתתיך אלקים לפרעה. וכן אלקים לא תקלל. ולא עוד אלא שהחמיר בכבוד תלמידי חכמים יותר מכבודו, כמו שכתוב ומקללך אאור, אני בעצמי, ואילו בכבודו נאמר ובוזי יקלו, מאליהם. ואף על פי שלכאורה יש לבעל דין לחלוק, שדוקא הקדוש ברוך הוא עצמו יכול לחלוק כבוד בשמו, אבל שיהיה אדם רשאי לתאר תלמידי חכמים בתארי כבוד של הקדוש ברוך הוא, מי יאמר שמותר, אולם מצינו בזוהר הקדוש (פרשת בא דף ל"ח) את פני האדון ה', מאן פני האדון ה', דא רבי שמעון בר יוחאי וכו', ולא חששו חסידי קמאי תלמידי רבי שמעון בר יוחאי לומר שאין מן הנאות לתת שבחו ותארו של הקדוש ברוך הוא לבשר ודם. והוא הדין לדידן בכל דור ודור, כי יפתח בדורו כשמואל בדורו (ראש השנה כ"ה ע"ב). וכל שכן לגדולי רבני הגולה אשר מימיהם אנו שותים שאין קפידא בדבר, וחולקין כבוד לתלמיד במקום הרב היכא דפליג ליה רביה יקרא ע"כ. והגאון רבי חיים פלאג'י בספרו כף החיים (סימן ל"ו אות מ"ד), וכן בשו"ת נשמת כל חי חלק ב' (דף צ"ט ע"ג) כתב על הגאון מר זקנו, בעל חקרי לב, תאר אבינו מלכנו, ואף על פי שהוא עצמו הקפיד על בנו הרה"ג רבי אברהם פלאג'י שתיארו בשעת הזימון בתאר אבינו מלכנו, הואיל והוא תארו של הקדוש ברוך הוא מלכו של עולם, וכמו שכתב בספר צוואה מחיים (דף כ"ג ע"א), צריך לומר שסובר שאין לעשות כן אלא לגדולי הדור, והוא ז"ל ברוב ענותנותו לא החזיק עצמו שהוא מגדולי הדור, ולכן הקפיד על בנו בזה, וכמו שכתבו כיוצא בזה התוספות (בבא מציעא ס"ז סע"ב) ע"ש. גם הלום ראיתי בספר עקרי הד"ט (יורה דעה סימן כ"ו אות ל'), שהביא מה שכתב מרן החיד"א בספר ברית עולם הנ"ל, וכתב לתמוה מזה על המוציא לאור שו"ת רבינו ברוך אנג'יל, שכתב בדברי ההקדמה שלו על הגאון המחבר, רבינו הגדול והקדוש ברוך הוא, אם לא שנאמר דשאני צדיקים שהקדוש ברוך הוא חפץ ביקרם ורוצה שיקראו על שמו, כמו שאמרו במגילה (י"ח ע"א) שקראו ליעקב אל, (אף שיש לדחות קצת, שהוא דוקא יכול למחול על כבודו, ולא לנו בריותיו לכנות צדיקים בכינויי ותארי הקדוש ברוך הוא). וכן בבבא בתרא (ע"ה ע"ב) עתידים צדיקים שיקראו על שמו של הקדוש ברוך הוא, וכן עתידים שיאמרו לפניהם קדוש כדרך שאומרים לפני הקדוש ברוך הוא ע"ש. ולפי זה יש להליץ על מה שעשו סופרים מוקירי תורה להגאון רבי אלעזר רוקח, כשנתקבל לאב בית הדין באמסטרדם, וכתבו לו בין השאר, לשון שבח וקילוס לעילא מן כל ברכתא וכו', והגאון יעב"ץ בשו"ת שאילת יעב"ץ חלק א' (סוף סימן ק"ע) מחי לה אמוחא, על פי דברי הספר חסידים (סימן תתקל"ו) הנ"ל, שאיך הקילו ראש בשבחי וקילוסי המקום ברוך הוא להשתמש בו בתאר כבוד לבשר ודם, אף כי בלשון כבוד ותהלה שנאמר בקדיש המקודש, חלילה לעשות כן, ולא תהא כזאת בישראל ע"ש. ולפי מה שכתבנו יש מקום להליץ בעדם, שכבודו של גאון וצדיק המופלג בדורו, הוא כבודו יתברך, ואין להקפיד על כך. ומעתה גם בנידון דידן יש מקום להתיר אמירת שאו שערים ראשיכם בקבלת פנים של תלמידי חכמים מגדולי הדור, ששכינה הולכת עמהם, והכבוד והתהלה להשי"ת שחפץ בכבודם. וידוע מה שאמרו (בשבת ל' ע"א) שכאשר אמר שלמה, שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבוא מלך הכבוד, ביקשו שערי ההיכל לבולעו, כסבורים הם שעל עצמו הוא אומר, ובודאי הכוונה על מלאכי השרת הממונים על שערי ההיכל, שאף הם אינם יודעים מחשבות בני אדם, וכמו שאמר שלמה כי אתה לבדך ידעת את לבב האדם. ועיין בתוספות שבת (י"ב ע"ב) ובהגהות מהר"ץ חיות שם, ובפתח עינים שם, ובשו"ת יביע אומר ח"א (חלק אורח חיים סימן ל"ה אות ו', ובהערה לשם) ע"ש. עד שאמר, מי זה מלך הכבוד ה' עזוז וגבור ה' גבור מלחמה וכו'. ואף כאן שבאומרם שאו שערים ראשיכם ויבוא מלך הכבוד, הכוונה היא לכבוד השי"ת, רחמנא לבא בעי, ואין להקפיד על כך, כשעושים כן לתלמידי חכמים, וכל שכן לגדולי הדור, ה' עליהם יחיו, ובפרט שמיד מפרשים בשירתם מי הוא זה מלך הכבוד ה' צבאות הוא מלך הכבוד סלה. הרי פירשו כוונתם באר היטב. ואף אם כופלים בשירה פעמים מספר את הפסוק הראשון, טרם יפרשו כוונתם שהכוונה על השי"ת, בפסוק השני, כבר אמרו על כיוצא בזה (בסוכה ל"ט רע"א): אסוקי מילתא היא ולית לן בה ע"ש. ולכן הנח להם לישראל אם אינם נביאים בני נביאים הם, ויש להם על מה שיסמוכו.

[לבי במערב]

על כינוי בו"ד בתארי ה' עסק רי"ש שפיגל בעמודים, בשערי הדפוס. והנושא נטחן כאן בפורום פעמים רבות [המפואר, קדוש ישראל ושאר תארים].
רק אצרף פנינה נאה [שמן הסתם גם היא הובאה בפורום]:

כתר שם טוב, א-ב, עמ' רמט, תארי ה' לאדם.JPG

את הדברים אמרתי לאחרונה לשיפוצניק נחמד שקורא לעצמו 'בונה ירושלים'...

המליצה הנ"ל מקורה מהנוב"י ז"ל.

[דרופתקי דאורייתא]

בעיקר התשובה שהובאה מיחוה דעת לעיל, לגבי שיר שאו שערים וכו' מלך הכבוד וכו', ששרים לרבנים וכו',
ראיתי בספר אבני שלמה, מהמשגיח ר"ש וולבה זצ"ל (ח"א סוף עמוד לז):
פעם נכנס למסיבה ושרו לו "שאו שערים" [טרום "ימים"]. השקיט המשגיח את הציבור, פתח ואמר: "אני מפחד שיפלו עלי הדלתות, שהרי אמרו חז"ל [ילקוט כ"ד] שכשהתפלל שלמה המלך שאו שערים ראשיכם וכו' ויבוא מלך הכבוד, באותה שעה בקשו השערים לירד ולכוף את ראשו של שלמה, שהיו סבורים שמא על עצמו הוא אמר...".

[צביב]

במשך חכמה פרשת בהעלותך,
לא נאמר עבדי על יהושע, ואהרן, כי אמרו לבשר ודם ( משה אבינו ע''ה) אדוני.