יש לי שאלה מאד פשוטה, ותמוה לי שלא מצאתי עליה לע"ע התייחסות מפורשת.
מה דינו של אדם החייב קרבן, אמנם ברי לו שיבוא על ידו לאיסור נותר,
וכגון שהוא מביא קר"פ, אבל ברור שלא יגמר הכל, ויעברו על 'לא תותירו'.
מביא או נמנע?
דרומי כתב:ההיכי תימצי לא מספיק ברור. למה לא נחייב אותו לשלם כסף לכמה כהנים שיעזרו לו לאכול ולסיים?
הוה אמינא כתב:למ"ד שאין מקריבין תודה בי"ד ניסן גם כשנאנס ולא הצליח להביא בי"ג, ועי"ז יצטרך לשרוף לחמי החמץ הקדושים כבר.
ביקורת תהיה כתב:הוה אמינא כתב:למ"ד שאין מקריבין תודה בי"ד ניסן גם כשנאנס ולא הצליח להביא בי"ג, ועי"ז יצטרך לשרוף לחמי החמץ הקדושים כבר.
כאשר אין הוא מקריב את התודה הוא פודה את הלחם ואחר כך שורפו.
ביקורת תהיה כתב:במלואים נאמר: וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו בַּשְּׁלוּ אֶת הַבָּשָׂר פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וְשָׁם תֹּאכְלוּ אֹתוֹ וְאֶת הַלֶּחֶם אֲשֶׁר בְּסַל הַמִּלֻּאִים כַּאֲשֶׁר צִוֵּיתִי לֵאמֹר אַהֲרֹן וּבָנָיו יֹאכְלֻהוּ. וְהַנּוֹתָר בַּבָּשָׂר וּבַלָּחֶם בָּאֵשׁ תִּשְׂרֹפוּ.
הלשון מורה לכאורה, כי ברי היה שיוותר מבשר המלואים ומן הלחם (וכן הדעת נותנת, שהרי אין זה כדרך הטבע שחמשה אנשים יאכלו ביום אחד בשר איל וכ"ז לחמים עד תום), ואעפ"כ ציוה המקום להקריב בכל יום משבעת ימי המלואים איל מלואים וסל מצות.
עושה חדשות כתב:מי שהביא קרבן ועשה כל טצדקי לא להותיר אבל לא עלתה בידו, האם עובר (באונס) על האיסור או לאו.
בלא"ה הרי בשנים הראשונות של בני ישראל במדבר, קשה לצייר שמספר מועט של כהנים יצליחו לאכול את כל החטאות וכו'.סעדיה כתב:עי' במש"ח שמות כ"ט ל"דביקורת תהיה כתב:במלואים נאמר: וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו בַּשְּׁלוּ אֶת הַבָּשָׂר פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וְשָׁם תֹּאכְלוּ אֹתוֹ וְאֶת הַלֶּחֶם אֲשֶׁר בְּסַל הַמִּלֻּאִים כַּאֲשֶׁר צִוֵּיתִי לֵאמֹר אַהֲרֹן וּבָנָיו יֹאכְלֻהוּ. וְהַנּוֹתָר בַּבָּשָׂר וּבַלָּחֶם בָּאֵשׁ תִּשְׂרֹפוּ.
הלשון מורה לכאורה, כי ברי היה שיוותר מבשר המלואים ומן הלחם (וכן הדעת נותנת, שהרי אין זה כדרך הטבע שחמשה אנשים יאכלו ביום אחד בשר איל וכ"ז לחמים עד תום), ואעפ"כ ציוה המקום להקריב בכל יום משבעת ימי המלואים איל מלואים וסל מצות.
בן אליהו כתב:לכאורה תליא במחלוקת הרמב"ן ובעל המאור בעניין אישתפיך חמימי
סעדיה כתב:ביקורת תהיה כתב:במלואים נאמר: וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו בַּשְּׁלוּ אֶת הַבָּשָׂר פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וְשָׁם תֹּאכְלוּ אֹתוֹ וְאֶת הַלֶּחֶם אֲשֶׁר בְּסַל הַמִּלֻּאִים כַּאֲשֶׁר צִוֵּיתִי לֵאמֹר אַהֲרֹן וּבָנָיו יֹאכְלֻהוּ. וְהַנּוֹתָר בַּבָּשָׂר וּבַלָּחֶם בָּאֵשׁ תִּשְׂרֹפוּ.
הלשון מורה לכאורה, כי ברי היה שיוותר מבשר המלואים ומן הלחם (וכן הדעת נותנת, שהרי אין זה כדרך הטבע שחמשה אנשים יאכלו ביום אחד בשר איל וכ"ז לחמים עד תום), ואעפ"כ ציוה המקום להקריב בכל יום משבעת ימי המלואים איל מלואים וסל מצות.
עי' במש"ח שמות כ"ט ל"ד
לא הזכיר שלא יותירו כמו שצוה בכל הקרבנות, פשוט שלא יוכל אחד לאוכלו, ואכילה כזה לאו מצוה, לכן אין מהנימוס להזהירן על זה. ולכאורה יתכן לומר דבבמה אין איסור להותיר. והא ששנינו בסוף זבחים הזמן שוה בבמה, היינו שאם נותר אסור לאוכלו. ותוספות כתבו בעבודה זרה דכיון שלא היו המחיצות קבועות דין במה היה להם, ולכן לא היה אסור להותיר. ובפסח שאני, שבארתי במקום אחר דדין קדשי מזבח היה במצרים שנתגלה שכינה, והוי אתי שפיר.
עושה חדשות כתב:בפסחים פג: מבואר דגיד הנשה השמאלי אינו נאכל לחומרא לפי רבי יהודה, וכן שמנו של גיד שנהגו בו איסור וקדושה. א"כ כל המביא קרבן הרי בהכרח יבוא להותיר. וצ"ע.
מקדש מלך כתב:הטעם דחטאת חיצונה דמילואים נשרפת, שהרי רק משה רבינו היה כהן יחיד, ולא יוכל לאכול כל כך הרבה.
ואגב אורחא, הרי לך תחיית המתים מפורשת בנביאים.אֵלֶּה חֻקּוֹת הַמִּזְבֵּחַ בְּיוֹם הֵעָשׂוֹתוֹ, וְנָתַתָּה אֶל הַכֹּהֲנִים פַּר בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת, וְלָקַחְתָּ מִדָּמוֹ וְנָתַתָּה עַל אַרְבַּע קַרְנֹתָיו, וְחִטֵּאתָ אוֹתוֹ וְכִפַּרְתָּהוּ, וְלָקַחְתָּ אֵת הַפָּר הַחַטָּאת וּשְׂרָפוֹ בְּמִפְקַד הַבַּיִת מִחוּץ לַמִּקְדָּשׁ.
לא הויא דומה בדומה:מקדש מלך כתב:ביום השמיני גם כן נשרפה החטאת.
עושה חדשות כתב:יש לי שאלה מאד פשוטה, ותמוה לי שלא מצאתי עליה לע"ע התייחסות מפורשת.
מה דינו של אדם החייב קרבן, אמנם ברי לו שיבוא על ידו לאיסור נותר,
וכגון שהוא מביא קר"פ, אבל ברור שלא יגמר הכל, ויעברו על 'לא תותירו'.
מביא או נמנע?
ויותר מזה אני מסתפק, אפשר על הלאו לחודיה ג"כ לא העמידו דבריהם, ואפילו יצא ידי חובת אכילה בכזית קודם חצות – אוכל אחר חצות כדי שלא יעבור על הלאו, וגזירת חכמים לא מהני רק אהא דמיקרי עבריין כשהניח מהפסח עד אחר חצות, וכמו שהוא מדת הרמב"ם בק"ש דקורא כל הלילה רק דמקרי עבריין. וכן מסתבר.
ולי נראה דגם דעת הרמב"ם כן הוא, דהנה פסק כן בק"ש דתיקנו חכמים ג"כ עד חצות כדי להרחיק את האדם וכו', ואעפ"כ פסק אם עבר ואיחר וקרא יצא י"ח עד עלות השחר (רק דמיקרי עבריין עובר על ד"ח), ורואה אני בכאן שהדברים ק"ו (שכן איחור קריאת שמע פשיעה היא, ואיחור אכילת הפסח לאו פשיעה היא ע"ש). זה מה שנראה לפע"ד.
ביקורת תהיה כתב:'דרך פקודיך' (דינוב) מצוה ח:ויותר מזה אני מסתפק, אפשר על הלאו לחודיה ג"כ לא העמידו דבריהם, ואפילו יצא ידי חובת אכילה בכזית קודם חצות – אוכל אחר חצות כדי שלא יעבור על הלאו, וגזירת חכמים לא מהני רק אהא דמיקרי עבריין כשהניח מהפסח עד אחר חצות, וכמו שהוא מדת הרמב"ם בק"ש דקורא כל הלילה רק דמקרי עבריין. וכן מסתבר.
ולי נראה דגם דעת הרמב"ם כן הוא, דהנה פסק כן בק"ש דתיקנו חכמים ג"כ עד חצות כדי להרחיק את האדם וכו', ואעפ"כ פסק אם עבר ואיחר וקרא יצא י"ח עד עלות השחר (רק דמיקרי עבריין עובר על ד"ח), ורואה אני בכאן שהדברים ק"ו (שכן איחור קריאת שמע פשיעה היא, ואיחור אכילת הפסח לאו פשיעה היא ע"ש). זה מה שנראה לפע"ד.
וכבר נתבאר למעלה, כי גדר אזהרת 'לא תותירו ממנו עד בקר' היא שלא להניח מבשר הקרבן כדי לאכלו לאחר זמנו; אבל השארוּת שירים מן הקרבן לאחר האכילה – דרכו של עולם הוא ואין בכך כלום.וְעוֹד צָוְחָה הָעֲזָרָה: שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְיִכָּנֵס יוֹחָנָן בֶּן נִרְבַּאי, תַּלְמִידוֹ שֶׁל פִּנְקַאי, וִימַלֵּא כְּרֵסוֹ מִקָּדְשֵׁי שָׁמַיִם. אָמְרוּ עָלָיו עַל יוֹחָנָן בֶּן נִרְבַּאי: שֶׁהָיָה אוֹכֵל שְׁלשׁ מֵאוֹת עֲגָלִים, וְשׁוֹתֶה שְׁלשׁ מֵאוֹת גַּרְבֵי יַיִן, וְאוֹכֵל אַרְבָּעִים סְאָה גוֹזָלוֹת בְּקִנּוּחַ סְעוּדָה. אָמְרוּ: כָּל יָמָיו שֶׁל יוֹחָנָן בֶּן נִרְבַּאי לֹא נִמְצָא נוֹתָר בַּמִּקְדָּשׁ.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 112 אורחים