בקרבן פסח נצטוו (שמות יב,כא): משכו וקחו לכם...ושחטו הפסח. ובמכילתא: ר' יוסי הגלילי אומר, משכו מעבודת כוכבים והדבקו במצוה.
ובמדרש שמו"ר (טז,ג): הה"ד יבושו כל עובדי פסל. בשעה שאמר הקב"ה למשה לשחוט הפסח, אמר לו משה, רבון העולם הדבר הזה היאך אני יכול לעשות אי אתה יודע שהצאן אלהיהן של מצרים הן, שנאמר הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו. אמר לו הקב"ה, חייך אין ישראל יוצאין מכאן עד שישחטו את אלהי מצרים לעיניהם שאודיע להם שאין אלהיהם כלום.
ומבואר בספרים (תורת חיים חולין צב,א ד"ה גפן, בני יששכר ועוד), ששחיטת השה לקרבן פסח זה ביטול הע"ז של מצרים שישראל היו שטופים בו (עי' רמב"ם הל' ע"ז סוף פר' א), שכן הטלה הוא אלהיהם של מצרים, ובשחיטתו הוכיחו את אפסיותו.
וראה בספר שפתי כהן עה"ת כאן שהאריך לבאר שזהו כל מצות שחיטת הפסח, לבטל את את מזל טלה שהמצרים שלטו בו, וגם לשחוט הפה - סח של המקטרג שרו של מצרים שאמר מה נשתנו אלו מאלו, לזה שחטוהו כדי שידע שבטלתם אתו ויסתם פיו. ושחטוהו יום יד לפי שליל טו היו נימולים וע"ז של ישראל אין לה ביטול.
ועוד כתב טעם לאיסור 'כל עצם לא תשברו בו', לפי שאיזה מישראל היו עובדים למזל טלה, וע"ז של ישראל אין לה ביטול עולמית, לזה העצם שהוא העיקר לא ישבר שהוא אסור בהנאה ואין לו ביטול.
וכן כתב בחתם סופר על אתר, והוסיף לבאר לפי"ז הכתוב להלן (שם יב,כד): ושמרתם את הדבר הזה לחק לך ולבניך עד עולם, דהיינו בעתיד בזמן שכבר לא יזדקקו לבטל את הע"ז, ואז תהא מצות קרבן פסח כחק בלא טעם.