בחירות - קידוש ה' ומצוה קדושה, או חילול ה' ואביזרייהו דע"ז

[ברים]

א. אין גם תשובה לגבי ההיתר לשלם במכלת וכן ע"כ שמותר להוציא ת. זהות. הרב מטשיבין כתב בספרו על שאלות ולא על דברים פשוטים לכל
ב. הרב מטשיבין היה יהודי פיקח ולא אבה ישרפו את ספרו בכו"כ מקומות ידועים
ג. הרי זה גופא מה שטענו, שאין ע"ז תשובות בשו"תים כיון שאיננו נידון הלכתי אלא השקפתי, ןע"ז דנים בחדרי חדרים ולא בשו"תים

מחק את המיותר - או כל התשובות נכונות

[ברים]

קצת יותר ברצינות

אין כאן נידון "הלכתי" אם "מותר"/"אסור" ולכן אין על כך נידון ותשובות הלכתיות בספרי ההלכה, לא להיתר ולא לאיסור.

יש כאן שאלה השקפתית, והיא השתתפות והכרה מסויימת בשלטון חילוני וכופר בכדי להציל ולהרבות בקדושה ולמעט מטומאה ולהשפיע על צביון יהודי על אחינו החילוניים.

ובשאלה ההשקפתית הזו, הכריע הסאטמערער רב ורבני העדה"ח איתו ש"איסור חמור" הוא (שוב, לא איסור הלכתי אלא השקפתי), ולעומת זאת גדולי אגו"י החזו"א הרב מטשעבין האדמו"ר מבעלז [וכן דעת רובא דרובא של גדולי הרבנים בארה"ק] הכריעו שזו "מצוה גדולה" (שוב, לא מצוה מרמ"ח מצות עשה ולא מצוה דרבנן מדינא דגמרא, אלא חובה למען כבוד שמים והצלת היידישקייט וכדומה).

[אראל]

קצת יותר ברצינות

אין כאן נידון "הלכתי" אם "מותר"/"אסור" ולכן אין על כך נידון ותשובות הלכתיות בספרי ההלכה, לא להיתר ולא לאיסור.

יש כאן שאלה השקפתית, והיא השתתפות והכרה מסויימת בשלטון חילוני וכופר בכדי להציל ולהרבות בקדושה ולמעט מטומאה ולהשפיע על צביון יהודי על אחינו החילוניים.

ובשאלה ההשקפתית הזו, הכריע הסאטמערער רב ורבני העדה"ח איתו ש"איסור חמור" הוא (שוב, לא איסור הלכתי אלא השקפתי), ולעומת זאת גדולי אגו"י החזו"א הרב מטשעבין האדמו"ר מבעלז [וכן דעת רובא דרובא של גדולי הרבנים בארה"ק] הכריעו שזו "מצוה גדולה" (שוב, לא מצוה מרמ"ח מצות עשה ולא מצוה דרבנן מדינא דגמרא, אלא חובה למען כבוד שמים והצלת היידישקייט וכדומה).

לא מדויק כ"כ, כי הסאטמארער רב אכן כתב ע"ז בהרחבה בספרו, מצד הלכה ומצד השקפה, ולעומתו מועטים המה מן הגדו"י שהזכרת שכתבו כ"כ להיתר כמו שהוא כתב לאיסור [בין הסאטמארים מקובל לומר שהאדמו"ר התכונן לכתוב חיבור שלם לברר ענין הבחירות, ולא הספיק לו השעה שנחלה בשנת תשכ"ח, ואם תרצה להאמין, האמן]

[ברים]

אינני צריך אמונה על דברים גלויים וידועים, כבר הארכתי לעיל שמלימוד בספר ויוא"מ גופיה נוכחתי שלא דן בזה כעניין הלכתי.

לגופה של עובדה, איני מאמין.
נער הייתי גם זקנתי, וברור לי כשמלה כי קנאות ושקר הוו תרין ריעין דלא מתפרשין.
משקרים המה במילתא דעבידא לאגלויי ומשקרים בין לצורך ובין שלא לצורך, רובם באלימות (הבאה מתאוות רציחה כמבואר להפליא בדברי הצ"צ) וכולם בשקר.

ומסתמא נתחלף להם לאבותיהם הקו"ף של קללה בקוף של קנאות במעשה הידוע מתיבת נח.

[ברים]

לאהבת האמת, הנני להביא את הדברים דלהלן שקיבלתי בפרטי

אני מן המצביעים כדעת רבותינו, אבל באמת קשה לי, ואולי תעלה זאת לדיון בפורום [כי איני כותב שם מטעם מסויים]: בסוגיא דריש האיש מקדש מבואר שהאומר לשלוח צא הרוג את הנפש, הוא שליח לדבר עבירה, ולשמאי הזקן חייב המשלח, וגם לדידן - אם המשלח הוא שוגג ואינו יודע שזו עבירה לשיטת תוס' שם חייב המשלח. כמובן שהאומר לשלוחו צא הרוג את הנפש, אינו יכול לומר לעצמו או לאחרים עשרים אלף פעם 'איני ממנה אותו לשליח', כי בזה ששלחו די בכך ואין צריך שום 'חלות' חוץ מזה.
ולפי זה תמוה לי מזמן, שכל אדם שממנה איזה מינוי שיהיה, במדינה, במפעל, בועד בית, יש כאן שליחות גמורה, שהרי אמר לו 'צא ועשה כך וכך'. ולא יועיל שיאמר שאינו מתכוון לשליחות. ולשיטת תוס' שאם השליח שוגג יש שלדב"ע, כמו במדינה שהממונים הם שוגגים [לדעות רבות], אם כן יהיה המשלח חייב על מעשיהם [ולכל הפחות בגדר שנים שעשו ובגדרי שנים שעשו]. ושאלתי כמה וכמה ואין משיב לי.

[ברים]

קצת יותר ברצינות

אין כאן נידון "הלכתי" אם "מותר"/"אסור" ולכן אין על כך נידון ותשובות הלכתיות בספרי ההלכה, לא להיתר ולא לאיסור.

יש כאן שאלה השקפתית, והיא השתתפות והכרה מסויימת בשלטון חילוני וכופר בכדי להציל ולהרבות בקדושה ולמעט מטומאה ולהשפיע על צביון יהודי על אחינו החילוניים.

ובשאלה ההשקפתית הזו, הכריע הסאטמערער רב ורבני העדה"ח איתו ש"איסור חמור" הוא (שוב, לא איסור הלכתי אלא השקפתי), ולעומת זאת גדולי אגו"י החזו"א הרב מטשעבין האדמו"ר מבעלז [וכן דעת רובא דרובא של גדולי הרבנים בארה"ק] הכריעו שזו "מצוה גדולה" (שוב, לא מצוה מרמ"ח מצות עשה ולא מצוה דרבנן מדינא דגמרא, אלא חובה למען כבוד שמים והצלת היידישקייט וכדומה).

לא מדויק כ"כ, כי הסאטמארער רב אכן כתב ע"ז בהרחבה בספרו, מצד הלכה ומצד השקפה, ולעומתו מועטים המה מן הגדו"י שהזכרת שכתבו כ"כ להיתר כמו שהוא כתב לאיסור [בין הסאטמארים מקובל לומר שהאדמו"ר התכונן לכתוב חיבור שלם לברר ענין הבחירות, ולא הספיק לו השעה שנחלה בשנת תשכ"ח, ואם תרצה להאמין, האמן]

אולי לא קראת את האשכול מתחילתו? כי אני חושב שהדברים די לובנו כבר.

אני הוכחתי מכך שכל המתירים לא התייחסו לנושא בספרי ההלכה, וגם האוסרים לא כתבו כן בספרי ההלכה שלהם, שאין כאן נושא הלכתי, ומה שכתב הרב מסאטמאר טעמים על פי הלכה (כמדומה גם לא בתור בירור הלכתי בשו"ת דברי יואל), אין הם טעמים הלכתיים נטו, דהיינו שאין זה טעמים שלולא ההשקפה שמאחוריהם היה בהם כדי לאסור. (הבאתי דוגמא לאיסורים שמנו רבנים בזמנו נגד שינוי מקום הבימה, שברור שהענין היה בגלל רצון הרפורמים לעקור הדת ולהדמות לגויים, והטעמים ההלכתיים הם בד"כ לא יותר מ"ציצים ופרחים" למצוא סמך הלכתי לאסור).
אבל עכ"פ גם אם תרצה לומר שהוא סבר שיש בזה איסור הלכתי ממש, עכ"פ כל הרבנים המתירים והמחייבים להצביע, שלמרות היותם פוסקי הלכה מחברי שו"תים וכדומה, ולא היו ח"ו מזלזלים בהלכה, ולא טרחו לכתוב איזה דין ודברים לבאר מדוע אין איסור ומדוע הוי מצוה, ודאי שהם סברו שזה רק ענין השקפתי, ולכן אין צורך להתייחס בכלל ל"בעיות ההלכתיות" שהעלה הסאטמארער רב.

[בסדר]

קצת יותר ברצינות

אין כאן נידון "הלכתי" אם "מותר"/"אסור" ולכן אין על כך נידון ותשובות הלכתיות בספרי ההלכה, לא להיתר ולא לאיסור.

יש כאן שאלה השקפתית, והיא השתתפות והכרה מסויימת בשלטון חילוני וכופר בכדי להציל ולהרבות בקדושה ולמעט מטומאה ולהשפיע על צביון יהודי על אחינו החילוניים.

ובשאלה ההשקפתית הזו, הכריע הסאטמערער רב ורבני העדה"ח איתו ש"איסור חמור" הוא (שוב, לא איסור הלכתי אלא השקפתי), ולעומת זאת גדולי אגו"י החזו"א הרב מטשעבין האדמו"ר מבעלז [וכן דעת רובא דרובא של גדולי הרבנים בארה"ק] הכריעו שזו "מצוה גדולה" (שוב, לא מצוה מרמ"ח מצות עשה ולא מצוה דרבנן מדינא דגמרא, אלא חובה למען כבוד שמים והצלת היידישקייט וכדומה).

לא מדויק כ"כ, כי הסאטמארער רב אכן כתב ע"ז בהרחבה בספרו, מצד הלכה ומצד השקפה, ולעומתו מועטים המה מן הגדו"י שהזכרת שכתבו כ"כ להיתר כמו שהוא כתב לאיסור [בין הסאטמארים מקובל לומר שהאדמו"ר התכונן לכתוב חיבור שלם לברר ענין הבחירות, ולא הספיק לו השעה שנחלה בשנת תשכ"ח, ואם תרצה להאמין, האמן]

אולי לא קראת את האשכול מתחילתו? כי אני חושב שהדברים די לובנו כבר.

אני הוכחתי מכך שכל המתירים לא התייחסו לנושא בספרי ההלכה, וגם האוסרים לא כתבו כן בספרי ההלכה שלהם, שאין כאן נושא הלכתי, ומה שכתב הרב מסאטמאר טעמים על פי הלכה (כמדומה גם לא בתור בירור הלכתי בשו"ת דברי יואל), אין הם טעמים הלכתיים נטו, דהיינו שאין זה טעמים שלולא ההשקפה שמאחוריהם היה בהם כדי לאסור. (הבאתי דוגמא לאיסורים שמנו רבנים בזמנו נגד שינוי מקום הבימה, שברור שהענין היה בגלל רצון הרפורמים לעקור הדת ולהדמות לגויים, והטעמים ההלכתיים הם בד"כ לא יותר מ"ציצים ופרחים" למצוא סמך הלכתי לאסור).
אבל עכ"פ גם אם תרצה לומר שהוא סבר שיש בזה איסור הלכתי ממש, עכ"פ כל הרבנים המתירים והמחייבים להצביע, שלמרות היותם פוסקי הלכה מחברי שו"תים וכדומה, ולא היו ח"ו מזלזלים בהלכה, ולא טרחו לכתוב איזה דין ודברים לבאר מדוע אין איסור ומדוע הוי מצוה, ודאי שהם סברו שזה רק ענין השקפתי, ולכן אין צורך להתייחס בכלל ל"בעיות ההלכתיות" שהעלה הסאטמארער רב.

בלי להתערב בהוויכוח [כעת עכ"פ], אני פשוט רוצה להעיר ע"מ שכתבם שהאדמו"ר מסאטמאר לא הדפיס בענין זה בשו"ת שלו, שהאדמו"ר מסאטמאר לא הוציא לאור את השו"ת שלו כלל, רק המשב"ק ר' יוסף אשכנזי הדפיסו כחמש שנים אחר פטירתו, מהכתב"י שקיבץ, ואם היה רוצה היה מדפיס את כל ה'ויואל משה' תוך השו"ת...

[חיים ושלו']

אינני צריך אמונה על דברים גלויים וידועים, כבר הארכתי לעיל שמלימוד בספר ויוא"מ גופיה נוכחתי שלא דן בזה כעניין הלכתי.

לגופה של עובדה, איני מאמין.
נער הייתי גם זקנתי, וברור לי כשמלה כי קנאות ושקר הוו תרין ריעין דלא מתפרשין.
משקרים המה במילתא דעבידא לאגלויי ומשקרים בין לצורך ובין שלא לצורך, רובם באלימות (הבאה מתאוות רציחה כמבואר להפליא בדברי הצ"צ) וכולם בשקר.

ומסתמא נתחלף להם לאבותיהם הקו"ף של קללה בקוף של קנאות במעשה הידוע מתיבת נח.

את השנאה העמוקה של 'ברים' נגד הקנאים אין בידו ואינו רוצה להסתירו, את הדברי הבלע שכתב על הקנאים כאילו הם ושקר הן תרי וכו' וכן שיש להם תאוות רציחה וכו', הוא הוצאת לעז באופן נורא, ואם ימצא מעשה אלימות ושקר הרי ברור לכולם שאין זה אלא משולי המחנה הקיצונים שבעצמם אינם מצייתים לדברי רבותיהם, וכיוצא בו יש בכל קהילה ובכל מקום, וגם אצל האגודאיים אלט שכאן התקשורת מסתירו, ולהכניס כל הקנאים בקטוגריה אחד הוא שקר ועוול נורא.
ולדבריו עדיין הוא רוצה שנאמין לו איזה רב היה קנאי ואיזה לא.

ולגופא דעניין איך נאמר שהאיסור ליכנס לבית המינים אינו הלכתי?

[ברים]

יעוי' דרך מצוותיך להצ"צ דף פ"ט שהקדים וראה ל פשות הקנאים על בוריה, ןמשם תקחנו

[חיים ושלו']

יעוי' דרך מצוותיך להצ"צ דף פ"ט שהקדים וראה ל פשות הקנאים על בוריה, ןמשם תקחנו

לא ראיתי, אבל בודאי אכן התכוין להקנאים האוסרים את הבחירות שיתקיימו מאה וחמשים שנה לאחר הסתלקותו.

[ברים]

התכוון לקנאים אמיתיים נגד העוברים על עבירות אמיתיות, עאכו"כ קנאים הרודפים יהודים שכל חטאם הוא קיום מצוות התורה עפ"י הוראת רוב מוחלט של פוסקי ישראל

[אש משמים]

מאוד מוזר שעדיין אני רואה טענות שאין הבחירות נושא הלכתי אלא "השקפתי" הרי ברור שכל התורה מלאה בדיני "לפני עיוור", "מסייע לדבר עבירה", "אין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חברך" ועוד ועוד בלי די ???

[אש משמים]

טוב. אני סיימתי את הויכוח העקר עם העיקש בעל האש השמימית. אני וברים עוסקים רק ב"טפל" בטענה שהויכוח הוא רק השקפתי ואין כל איסור הלכתי, שואלים שאלות "טפלות", ולא עוסקים בעיקר שכורתים אברים מחולה נוטה למות ועושים הרבה רע...

די. מיציתי. מבחינתי האשכול נעול.

ולא אגיב יותר גם אם יקשה לי להתאפק מלהשיב.

לא ראיתי פה שום ויכוח ולו טענה אחת אמתית, אבל ברור שלדון בפוליטיקה המסריחה של החוגים השונים לא תבאר יותר את הנידון הרציני ההלכתי או ה"השקפתי". (מה זה "השקפה"???)

[עפר לרגלם]

מאוד מוזר שעדיין אני רואה טענות שאין הבחירות נושא הלכתי אלא "השקפתי" הרי ברור שכל התורה מלאה בדיני "לפני עיוור", "מסייע לדבר עבירה", "אין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חברך" ועוד ועוד בלי די ???

וכן אולי כדי גם לבאר אחת ולתמיד מהי "השקפה" כדי שנוכל להתמודד עם הבריחה הזאת ל"השקפה".

נראה שברים הסביר לך טוב מאוד מה בין הלכה להשקפה.
הלכה היא פסק מחייב לכולם ללא יוצא מן הכלל, בלי שייכות לסיטואציה או לאדם השואל, ואם היה מקרה שלאדם אחד נפסקה הלכה לאיסור מפני טעמים מסוימים, כל מקרה דומים ששייכים בו אותם טעמים ג"כ אסור. ונפ"מ גם שמי שעובר עבר על איסור אם מדאו' או מדרבנן [או מנהג מחייב].
השקפה היא לפי שיקול ככלי של רוח התורה, ויכולה בהחלט להתחשב בשיקולים עניינים אע"פ שבכללי הלכה אין מתחשבים בכאלו שיקולים. [כמובן שמבחינת האיסור ייתכן שזה הרבה יותר חמור מאיסור פרטי, כידוע מש"כ היעב"ץ על המעשים שבהניזקין שבעבורם נחתם גזר הדין, שלא היה בהם שום איסור אבל היו רוע מוחלט].

ולענייננו, אם רואים שבאותה סיטואציה בדיוק במקום אחד אסור (א"י) ומקום אחד מותר (ארה"ב), ש"מ שהשיקולים הם השקפתיים ולא הלכתיים.

[המעיין]

השאלות האלה הן מאד רציניות ולענות זה עניין של השקפה לא מיישב את הלב.
אבל כיוון דאתינן להכי, יש שאלה יותר גדולה וחמורה, מה ההסבר לזה שהתנאים לא התייחסו לשאלות החמורות האלה אלא שיתפו פעולה בצורה כמעט מזרחניקית עם הרשעים שבימיהם. ישבו עם צדוקים בסנהדרין (ע"מ להעיפם אבל זה לקח זמן) קיבלו את העובדה שכה"ג יכול להיות צדוקי, הזהירו אותו אבל לא אמרו אין לנו חלק ונחלה בבית מקדש המינים הזה ועוד דוגמאות.
אני לא יודע תשובה לזה, כי כמו שכתבתי זה אפילו לא מתאים לגישה של גדולי ישראל שהציבור החרדי הולך אחריהם ואיני מבין איך זה מתיישב עם ההלכה.

כמדומני שראיתי פעם מישהו שמעיר בזה איני זוכר אם בספר או אולי כאן בפורום אבל לא זכור לי שכתב תשובה משכנעת.

[אש משמים]

מאוד מוזר שעדיין אני רואה טענות שאין הבחירות נושא הלכתי אלא "השקפתי" הרי ברור שכל התורה מלאה בדיני "לפני עיוור", "מסייע לדבר עבירה", "אין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חברך" ועוד ועוד בלי די ???

וכן אולי כדי גם לבאר אחת ולתמיד מהי "השקפה" כדי שנוכל להתמודד עם הבריחה הזאת ל"השקפה".

נראה שברים הסביר לך טוב מאוד מה בין הלכה להשקפה.
הלכה היא פסק מחייב לכולם ללא יוצא מן הכלל, בלי שייכות לסיטואציה או לאדם השואל, ואם היה מקרה שלאדם אחד נפסקה הלכה לאיסור מפני טעמים מסוימים, כל מקרה דומים ששייכים בו אותם טעמים ג"כ אסור. ונפ"מ גם שמי שעובר עבר על איסור אם מדאו' או מדרבנן [או מנהג מחייב].
השקפה היא לפי שיקול ככלי של רוח התורה, ויכולה בהחלט להתחשב בשיקולים עניינים אע"פ שבכללי הלכה אין מתחשבים בכאלו שיקולים. [כמובן שמבחינת האיסור ייתכן שזה הרבה יותר חמור מאיסור פרטי, כידוע מש"כ היעב"ץ על המעשים שבהניזקין שבעבורם נחתם גזר הדין, שלא היה בהם שום איסור אבל היו רוע מוחלט].

ולענייננו, אם רואים שבאותה סיטואציה בדיוק במקום אחד אסור (א"י) ומקום אחד מותר (ארה"ב), ש"מ שהשיקולים הם השקפתיים ולא הלכתיים.

ברור כשמש שההלכה "מתחשבת" בשואל ובזמן ובדיוק ע"ז הבאתי את הסוגיות ההלכתיות לעיל שהם כולם ללא יוצא מהכלל דנות באדם בזמן ובמצב.

לא זכיתי להבין מה זה "רוח התורה" ?

ולענייננו, אם רואים שבמקום אחד מותר ובשני אסור יש להתעמק בסוגיה ולהבין ולא לזרוק שזה "השקפה"!

[עפר לרגלם]

ברור כשמש שההלכה "מתחשבת" בשואל ובזמן ובדיוק ע"ז הבאתי את הסוגיות ההלכתיות לעיל שהם כולם ללא יוצא מהכלל דנות באדם בזמן ובמצב.

לא זכיתי להבין מה זה "רוח התורה" ?

ולענייננו, אם רואים שבמקום אחד מותר ובשני אסור יש להתעמק בסוגיה ולהבין ולא לזרוק שזה "השקפה"!

ההלכה לא "מתחשבת", השינוי בין האדם והמצב וכדו' זה שינוי מצב הלכתי, אבל אין כזה דבר שיש איסור מסייע לדבר עבירה ולפני עוור, ונניח בגלל קושי יהיה לו דין אחר. (ואילו על הצבעה בבחירות שאמרו שהיא 'מצווה' בפירוש אפשר לשמוע על הוראות שמי שצריך לשלם מחיר חברתי וכיוצ"ב אינו חייב במצווה זו).

אם אתה לא מבין מה זה רוח התורה אתה יכול להיכשל בדברים שבגללם אירע החורבן. [הבאתי לך דוגמא מאותם מקרים שבהניזקין בגיטין שעליהם נחתם גזר דינם ולא עברו בשום איסור הלכתי].
גם אלה שהורו שיש 'חובה' להצביע, אף אחד לא התכוון שיש סעיף הלכתי מסוים שמחייב את זה, ושמי שלא מצביע עובר עבירה, [ולא נכנס לגדרי אפרושי מאיסורא וכדו'], אלא יש עלינו חיוב לשמור על התורה, וברור שמי שרואה שהולכים לגרום לביטול תורה ומצוות מעם ישראל צריך לדאוג שלא יקרה הדבר גם אם אין סעיף הלכתי שמחייב את זה. וכאשר הורו חלק מגדולי ישראל להימנע מהצבעה [בגלל פא"י] אף אחד לא שקל הלכתית האם אפרושי מאיסורי נדחה במקום התחברות עם רשעים וכיוצ"ב, אלא השיקול הוא ענייני של רווח והפסד בלי גדרים הלכתיים.

מבחינה הלכתית אין דברי הויואל משה לא מתחילים ולא נגמרים כידוע לכל, וברור לכולם שהיה ברור לו שאסור כי לא ייתכן להשתתף עם רשעים וכו', ואח"כ מצא גם סעיפים הלכתיים שאוסרים את זה.

[ברים]

אינני צריך אמונה על דברים גלויים וידועים, כבר הארכתי לעיל שמלימוד בספר ויוא"מ גופיה נוכחתי שלא דן בזה כעניין הלכתי.

לגופה של עובדה, איני מאמין.
נער הייתי גם זקנתי, וברור לי כשמלה כי קנאות ושקר הוו תרין ריעין דלא מתפרשין.
משקרים המה במילתא דעבידא לאגלויי ומשקרים בין לצורך ובין שלא לצורך, רובם באלימות (הבאה מתאוות רציחה כמבואר להפליא בדברי הצ"צ) וכולם בשקר.

ומסתמא נתחלף להם לאבותיהם הקו"ף של קללה בקוף של קנאות במעשה הידוע מתיבת נח.

מבלי קשר לויכוח אני מתנצל על שבשעה מאוחרת נפלטו מממקלדתי מילים פוגעות על הכלל דרך הפלגה ויכולים לצער אנשים כשרים וישרים.
בוודאי יש גם מחוגי הקנאים רבים יראים ושלמים שקיבלו כן מרבותיהם ומכוונים לשמים.

[אש משמים]

אני מבין ש"השקפה" בנויה על התורה וההלכה אכן לא על דברים מפורשים ממש אלא על טעמי התורה ושיקול על פי מקומות שונים ודימוי מילתא למילתא אבל וודאי שלא כל עיתונאי יכול להמציא "השקפה" משלו.
לכן וודאי שאין סעיף הלכתי ברור אך א"א לעבור איסור משום שזה רוח התורה וכדו' אז חוזר הנידון ההלכתי ואחרי שנבין מדוע אין נידון הלכתי אפשר לדון ברוח ההלכה.
אשמח לשמוע טענות הלכתיות מדוע אין איסורים בהצבעה (כדלעיל) ואח"כ נדון בענייני רוח התורה.

[חיים ושלו']

אינני צריך אמונה על דברים גלויים וידועים, כבר הארכתי לעיל שמלימוד בספר ויוא"מ גופיה נוכחתי שלא דן בזה כעניין הלכתי.

לגופה של עובדה, איני מאמין.
נער הייתי גם זקנתי, וברור לי כשמלה כי קנאות ושקר הוו תרין ריעין דלא מתפרשין.
משקרים המה במילתא דעבידא לאגלויי ומשקרים בין לצורך ובין שלא לצורך, רובם באלימות (הבאה מתאוות רציחה כמבואר להפליא בדברי הצ"צ) וכולם בשקר.

ומסתמא נתחלף להם לאבותיהם הקו"ף של קללה בקוף של קנאות במעשה הידוע מתיבת נח.

מבלי קשר לויכוח אני מתנצל על שבשעה מאוחרת נפלטו מממקלדתי מילים פוגעות על הכלל דרך הפלגה ויכולים לצער אנשים כשרים וישרים.
בוודאי יש גם מחוגי הקנאים רבים יראים ושלמים שקיבלו כן מרבותיהם ומכוונים לשמים.

כל הכבוד על ההתנצלות, אבל אין כאן צבור שיש בהם גם רבים יראים ושלמים, אלא כמו כל הקהילות (ואפילו יותר - לך נא ראה את מפעלי החסד הכבירים שיש בסאטמר) כולם יראים ושלמים ויש קצת בשוליהם הנחשלים אחריהם כמה סוררים שאינם שמעים לרבותיהם וכו'.

[ברים]

אינני צריך אמונה על דברים גלויים וידועים, כבר הארכתי לעיל שמלימוד בספר ויוא"מ גופיה נוכחתי שלא דן בזה כעניין הלכתי.

לגופה של עובדה, איני מאמין.
נער הייתי גם זקנתי, וברור לי כשמלה כי קנאות ושקר הוו תרין ריעין דלא מתפרשין.
משקרים המה במילתא דעבידא לאגלויי ומשקרים בין לצורך ובין שלא לצורך, רובם באלימות (הבאה מתאוות רציחה כמבואר להפליא בדברי הצ"צ) וכולם בשקר.

ומסתמא נתחלף להם לאבותיהם הקו"ף של קללה בקוף של קנאות במעשה הידוע מתיבת נח.

מבלי קשר לויכוח אני מתנצל על שבשעה מאוחרת נפלטו מממקלדתי מילים פוגעות על הכלל דרך הפלגה ויכולים לצער אנשים כשרים וישרים.
בוודאי יש גם מחוגי הקנאים רבים יראים ושלמים שקיבלו כן מרבותיהם ומכוונים לשמים.

כל הכבוד על ההתנצלות, אבל אין כאן צבור שיש בהם גם רבים יראים ושלמים, אלא כמו כל הקהילות (ואפילו יותר - לך נא ראה את מפעלי החסד הכבירים שיש בסאטמר) כולם יראים ושלמים ויש קצת בשוליהם הנחשלים אחריהם כמה סוררים שאינם שמעים לרבותיהם וכו'.

יש מקומות שהשוליים כ"כ רחבים שקשה למצוא את הדרך עצמה, כמו שביל צר במעבה היער.
עם כל הכבוד, חסידי סאטמר בארה"ב רחוקים מאד מקנאות, הם חיים חיים אמריקניים מלאים, ויוצאים י"ח קנאות במס שפתיים נגד הציונים בארץ הרחוקה מהם אלפי פרסאות.

[ברים]

את השנאה העמוקה של 'ברים' נגד הקנאים אין בידו ואינו רוצה להסתירו,
[quote]אינני שונא אנשים ח"ו, שונא אני בתכלית אלימות ושקר, ובפרט כשהם באים בשם התורה הקדושה שכל דרכיה דרכי נועם ואמת

[/quote] את הדברי הבלע שכתב על הקנאים כאילו הם ושקר הן תרי וכו' וכן שיש להם תאוות רציחה וכו', הוא הוצאת לעז באופן נורא, ואם ימצא מעשה אלימות ושקר הרי ברור לכולם שאין זה אלא משולי המחנה הקיצונים שבעצמם אינם מצייתים לדברי רבותיהם, וכיוצא בו יש בכל קהילה ובכל מקום, וגם אצל האגודאיים אלט שכאן התקשורת מסתירו,

הדברים ידועים שהאגודאיים שורפים פחים ע"י בתים של אנשים מבוגרים אשר נאלצים לעזוב את הבית, רוגמים באבנים אוטובוסים של קנאים בדרך להפגנות, באים לבתי המדרש של אנשים שנמנעים מלהצביע וממלאים אותם במליוני כתבי פלסתר כי מי ששומע לרבותיו ואינו מצביע הוא בגדר מין ויינו יין נסך, ועוד ועוד כמה דברים מפורסמים שהאגודאיים עושים אותם רק התקשורת מסתירה אותם...

ולדבריו עדיין הוא רוצה שנאמין לו איזה רב היה קנאי ואיזה לא.

קוד: בחר הכל

את האמת בזה יודעים כולם ואין צריכים לדידי וכוותי

[/quote]
ואסיים בשאלת תם
האם לדעתך מותר לשקר כדי למנוע מיהודי להצביע בבחירות ולעבור על עבירה חמורה יותר מכל העבירות שבתורה?