שוגג קרוב לאונס - מי מחליט?

[עפר תחת רגליכם]

יש נ"מ בכמה דינים האם דבר אירע בשוגג או באונס או בשוגג הקרוב לאונס. כמובן יש נ"מ ברוצח בשגגה, אבל גם בימינו, בכהן שהרג את הנפש (למשל בתאונת דרכים). אני שואל: מי מחליט איך יכונה המקרה. בית הדין? עדים? האיש עצמו?

[עזריאל ברגר]

יש נ"מ בכמה דינים האם דבר אירע בשוגג או באונס או בשוגג הקרוב לאונס. כמובן יש נ"מ ברוצח בשגגה, אבל גם בימינו, בכהן שהרג את הנפש (למשל בתאונת דרכים). אני שואל: מי מחליט איך יכונה המקרה. בית הדין? עדים? האיש עצמו?

ומי מחליט אם להביא קרבן חטאת או לא?
מאן דכאיב ליה כאיבא - אזיל לבי אסיא, ומי שאינו יודע הלכות ברכות - יילך אצל חכם וילמדנו הלכות ברכות.
כלומר: מי שהענין נוגע לו למעשה - הוא זה שצריך לברר את ההלכה, ואם אין יודע - ישאל חכם, כמו כל שאלה באו"ה או בחו"מ.

[עפר תחת רגליכם]

כוונתי היא: הרי האדם קרוב אצל עצמו. הוא עלול להכתיר את מעשיו "אונס", כאשר על פי האמת זה היה קרוב למזיד וכד'. ואז כל חייו הוא עולה לדוכן ומברך את העם. האם התורה סמכה עליו להחליט החלטה כזו, כמו שהתורה סמכה על האישה בספירת ז"נ?

[עזריאל ברגר]

כוונתי היא: הרי האדם קרוב אצל עצמו. הוא עלול להכתיר את מעשיו "אונס", כאשר על פי האמת זה היה קרוב למזיד וכד'. ואז כל חייו הוא עולה לדוכן ומברך את העם. האם התורה סמכה עליו להחליט החלטה כזו, כמו שהתורה סמכה על האישה בספירת ז"נ?

לכאורה ראוי לאדם שלא לסמוך על עצמו אם מדובר בענין שיש בו צדדים לכאן ולכאן, ולפנות לרב שיחליט.
אבל מעיקר הדין - אדם יכול לפסוק לעצמו, כמו שמותר לאדם לראות כתמי אשתו וכל כיו"ב.

[עזריאל ברגר]

כוונתי היא: הרי האדם קרוב אצל עצמו. הוא עלול להכתיר את מעשיו "אונס", כאשר על פי האמת זה היה קרוב למזיד וכד'. ואז כל חייו הוא עולה לדוכן ומברך את העם. האם התורה סמכה עליו להחליט החלטה כזו, כמו שהתורה סמכה על האישה בספירת ז"נ?

מן הדין מותר לאדם לפסוק לעצמו כמעט בכל דבר.
אבל ברור שראוי להתייעץ עם אדם מן החוץ שיעזור לו לכוון אל האמת, בפרט אם מדובר במקרה גבולי.