. עי"ש שהק' כמה קושיות על שיטת רש"י.הלכך נראה לי דאותה מצה אינה לשם חובה אלא אוכלין אותה זכר לפסח שהיה נאכל על השובע באחרונה ולפי שהוא זכר לפסח יש ליתן לה דין הפסח שלא לאכול אחריה
עכ"פ יוצא שמי שסובר שהמצה האחרונה היא זכר למצה שנאכלת עם הפסח ניתן לומר שזו עיקר המצוה. אבל הרא"ש סובר שזו תקנה זכר לקרבן פסח, וממילא לא באה כקיום אכילת מצה.
לכן קשה כי בפי' ר"י בר יקר בפסקת "הא לחמא עניא", כתב בתחילה שמי שאין לו אפשרות אין לו לקחת מן גבאי הצדקה עבור אכילת מצה הראשונה, רק עבור המצה האחורנה. ומבואר בזה דס"ל שעיקר החיוב הוא במצה האחרונה. ומאידך כתב שם שהלשון כל דצריך ייתי ויפסח מתייחס למצה האחורנה כיון שהיא מגיע "כנגד הפסח", אשר משמע מזה כדעת הרא"ש דעיקר המצוה היא במצה הראשונה.