הראש' בתחילת פ"ג דביצה דנים האם צידת דגים חשיב "אפשר מבעוד יום". רש"י כ' "אפשר לצודו מבעוד יום ויניחנו במצודתו במים", ואילו הרשב"א כ' "הן נפסדין הרבה בעומדין במצודה", והר"ן כ' "שהדגים כיון שנצודו אף על פי שעומדין במים במצודה נפסדין הם יותר מתבלין הנשחקים מעיו"ט שהתירו לדוכן כדרכן".
האם מישהו התנסה במציאות להבחין בטיב טעמו של דג שלא עמד במצודה, ועל איזה פער מדובר. (קשה לומר בזה נשתנו הטבעים וכד', הראש' מעידים כאן את הידוע להם בחוש).