'אמורא היה תופס לשונו' - בעניניים הלכתיים

[קאצ'קלה]

רואים כמה וכמה פעמים שר' יעקב אומר לר' ירמי' בר תחליפא 'אסברא לך'

בכל המקומות ההם, אמר לו ר' יעקב לר' ירמיה סתם: "בר תחליפא, אסברא לך". כפי שביאר הריב"ק בערכי תנאים ואמוראים ערך ר' ירמיה עמ' תרצז: "ונראה דהוא [ר' ירמיה] שר' יעקב אמורא היה רגיל לקרותו 'בר תחליפא', כההיא דחזקת הבתים...".

[קרן הפוך]

הדמיון מפתיע ממש, אלא שכמובן התם ריב"ז והכא ר"י האמורא

מה דעתכם?

למיטב זכרוני ראיתי פעם שדרכם של האמוראים לדרוש על-פי שמם (שכן הוא שורש נשמתם), וכן שיש קישור מיוחד בין אמוראים ותנאים בעלי אותו שם

בוודאי ביחס למשיח

עיין לחקר שמות וכינויים בתלמוד לר' ראובן מרגלית ובפרט פרק ב

[אבןטובה]

בהמרצ"ח בבא מציעא כה. כ' למשל דר' יצחק מגדלאה נקרא כן על שם מאמרו שם עשויין כמגדלין כיון שאינו בכל הש"ס חוץ מזה והוא לא הרגיש שר' יצחק מגדלאה מוזכר ביומא פא: וגם מס' נדה כמדומה לי ג' פעמים
יום שבתון אין לשכוח זכרו כריח ניחוח תעבוד את השם מאהבה

[מיללער]

במה שכ' התוס' שאמורא היה תופס לשונו, כיוונו שדוקא באמוראים מצינו את זה ולא בתנאים?

בקידושין כד: מביא הגמ' ברייתא לענין שן ועין שעבד יוצא בהם לחירות והברייתא מסיימת, המכריעים לפני חכמים אומרים נראין דברי ר"ט בשן ועין שהתורה זכתה לו ודברי ר"ע בשאר איברים הואיל וקנס חכמים הוא. ומקשה הגמ' קנס הוא? הא קרא קא דרשי, אלא אימא הואיל ומדרש חכמים הוא.

ולפלא שבכתובות דף י. לגבי ענין אחר לגמרי מביא הגמ' ברייתא לגבי כתובת אשה מן הזיבורית, תנא הואיל וקנס חכמים הוא לא תגבה אלא מן הזיבורית. ומקשו בגמ' קנסא, מאי קנסא? אלא אימא הואיל ותקנת חכמים הוא.

ניתן לומר שהלשון 'הואיל וקנס חכמים הוא' היתה שגורה בפי התנאים לדרשות ותקנות חז"ל והאמוראים תיקנו הל' לפי הלשון שהיתה מתקבלת בדורם?

[בברכה המשולשת]

ניתן לומר שהלשון 'הואיל וקנס חכמים הוא' היתה שגורה בפי התנאים לדרשות ותקנות חז"ל והאמוראים תיקנו הל' לפי הלשון שהיתה מתקבלת בדורם?

למיטב זכרוני יש על זה מקורות מלוקטים בעבודת הד"ר של ר' עמיחי רדזינר

[מיללער]

ניתן לומר שהלשון 'הואיל וקנס חכמים הוא' היתה שגורה בפי התנאים לדרשות ותקנות חז"ל והאמוראים תיקנו הל' לפי הלשון שהיתה מתקבלת בדורם?

למיטב זכרוני יש על זה מקורות מלוקטים בעבודת הד"ר של ר' עמיחי רדזינר

אשמח מאד לקבל את מה שכ'בזה, איפה ניתן לראותו?

[בברכה המשולשת]

בעז"ה אנסה לחפש אם יש דרך למצוא את זה

[פלוריש]

ידועים דברי התוספות כתובות ב, ב:
'וכל אמורא היה תופס לשונו, כמו [פריך רב אחאי (כתובות שם)], מגדף בה ר' אבהו (סנהדרין ג:) תהי בה ר' יוחנן (ב"ק קיב:) לייט עלה אביי (ברכות כט.)'.
דברי התוספות נסובים על מטבעות לשון, אבל כבר ציינו אחרונים שכן מוצאים גם בסגנון מו"מ, קושיות ופירוקים, וגם במידי דהלכתא. מלבד התופעה המעניינת לכשעצמה, יש בה בכדי לאוקמי גרסא במקום שנופל ספק על הגרסה המקורית שאז יש להעדיף אותו אמורא שזו לשונו תמיד וכידוע.
מצאתי בנתיים בהגהות מהרצ"ח בכמה מקומות. אבל ידוע לי שגם רעק"א בגליון הש"ס עמד ע"ז. מישהו יודע היכן?
כבר ציינתי כאן בעבר לקונטרס הפלאי של הגרב"ש דויטש הנקרא מגלת סתרים בסו"ס ברכת כהן שכולו הולך סובב על ענין זה.http://www.otzar.org/forums/viewtopic.p ... 216#p31215

מגילת סתרים-1שיטות ולשונות דומות בגמרא.PDF

(1.42 MiB) הורד 439 פעמים

מגילת סתרים-2.PDF

(921.92 KiB) הורד 491 פעמים

מגילת סתרים-3.PDF

(596.98 KiB) הורד 470 פעמים

[מיללער]

האם כבר דנו פה או במקו"א על הפורום, בזה שמצינו כמה פעמים עובדות בגמ' מ'רב נחמן' עם 'אפדנא'?

(ועוד יותר מזה - בכתובות צז. אמר רב נחמן דהדרי אפדני - התם נמי זביני בטעות, ובבא מציעא לח. אמר ר"ן והדרא אפדנא למרה ק- שאני התם דשומא בטעות הווה)

ואם כבר, מה הפירוש של 'אפדנא'? בערוך ראיתי שכ' 'פי' אפדנא חצר' אבל בחדר למדנו 'פאלאץ' (ארמון/פלטרין/טרקלין) וכן פי' המתרגם בערוך בדייטש-אידיש.

[קאצ'קלה]

ואם כבר, מה הפירוש של 'אפדנא'? בערוך ראיתי שכ' 'פי' אפדנא חצר' אבל בחדר למדנו 'פאלאץ' (ארמון/פלטרין/טרקלין) וכן פי' המתרגם בערוך בדייטש-אידיש.

ראה מצודת ציון דניאל יא מה:

אפדנו - עניינו ארמון ובדברי רז"ל חזאי אפדנא דאביי דנפל (ברכות נו) ור"ל אוהליו אשר היו יפים ומשובחים כארמונות.

וכבר פירש רש"י בשבת עז ע"ב: "אפדנא - טרקלין של מלכים".

[בקרו טלה]

בערוך ראיתי שכ' 'פי' אפדנא חצר'

וכן בר"ח ב"מ לה.

[אבןטובה]

אמר רב יהודה ביהודה שנו

[קאצ'קלה]

אמר ר' יוחנן מוחלפת השיטה
רוב הפעמים שנאמר בש"ס מוחלפת השיטה, הם מדברי ר' יוחנן. - - -

העיר על כך רמ"ש הכהן אנטקולסקי, הכרמל, ג, עמ' 402.

[אשר ברא]

דאמר רב יהודה אמר רב כך היה מנהגו של ר' יהודה בר אלעאי ערב שבת מביאים לו עריבה מלאה חמין ורוחץ פניו ידיו ורגליו ומתעטף ויושב בסדינין המצוייצין ודומה למלאך ה' צבאות (שבת כה,ב)

אמר רב יהודה אמר רב כך היה מנהגו של רבי יהודה ברבי אילעאי ערב תשעה באב מביאין לו פת חריבה במלח ויושב בין תנור לכיריים ואוכל ושותה עליה קיתון של מים ודומה כמי שמתו מוטל לפניו (תענית ל, ב)

הדמיון לא נראה טבעי...

[עזריאל ברגר]

דאמר רב יהודה אמר רב כך היה מנהגו של ר' יהודה בר אלעאי ערב שבת מביאים לו עריבה מלאה חמין ורוחץ פניו ידיו ורגליו ומתעטף ויושב בסדינין המצוייצין ודומה למלאך ה' צבאות (שבת כה,ב)

אמר רב יהודה אמר רב כך היה מנהגו של רבי יהודה ברבי אילעאי ערב תשעה באב מביאין לו פת חריבה במלח ויושב בין תנור לכיריים ואוכל ושותה עליה קיתון של מים ודומה כמי שמתו מוטל לפניו (תענית ל, ב)

הדמיון לא נראה טבעי...

יפה!!!

[עזריאל ברגר]

דבר מפליא

תוספתא מסכת סוטה (ליברמן) פרק יד

הלכה א
רבן יוחנן בן זכיי אומ' משרבו הרצחנין בטלה ערופה לפי שאין עגלה ערופה באה אלא על הספק עכשיו רבו ההורגין בגלוי

הלכה ב
משרבו המנאפין פסקו מי מרים לפי שאין מי מרים באין אלא על הספק עכשיו כבר רבו הרואין בגלוי

הלכה ג
משרבו בעלי הנאה בא חרון אף לעולם ובטל כבוד תורה משרבו לוחשי לחישות בבית דין נתעוותו המעשים ונתקלקלו הדינין ופסקה השכינה מישראל

הלכה ד
משרבו רואין לפנים בטל לא תכירו פנים במשפט ופסק לא תגורו מפני איש ופרקו מהן עול שמים והמליכו עליהם עול בשר ודם

הלכה ה
משרבו מטילי מלאי על בעלי בתים רבה שוחד והוטה משפט והיו לאחור ולא לפנים ועליהם נאמ' כעל בני שמואל ולא הלכו בניו בדרכיו וגו' וכי לקחו שוחד ומשפט הטו

הלכה ו
ר' מאיר אומ' חלקם שאלו בפיהם ר' יהוד' אומ' מלאי הטילו על בעלי בתים ר' עקיבא אומ' מתנות נטלו בזרוע ר' יוסה או' קופה של מעשרות לקחו בזרוע אף על פי שלא קלל עלי את שמואל אלא על תניי ראה היאך דבקה בו

הלכה ז
משרבו מקבל אני טובתך ומחזיק אני טובתך רבו איש הישר בעיניו יעשה וסרחה כל המלכות כולה ואזלא ונזלא ומשרבו איש הישר בעיניו יעשה שפלים הגבהו וגבוהים השפלו סרחה כל המלכות כולה אזלא ונזלא משרבו צרי עין וטורפי טרף הן הן שופכי דמים רבו אומצי הלב וכל אחד ואחד קופץ ידו ועברו על מה שכתו' בתורה השמר לך פן יהיה דבר וגו'

הלכה ח
משרבו מושכי הרוק נתמעטו התלמידים ובטל כבוד תורה משרבו אחרי בצעם לבם הולך רבו האומרים לרע טוב ולטוב רע משרבו האומרים לרע טוב ולטוב רע נתמלא כל העולם כולו הוי הוי משרבו היהירים התחילו בנות ישראל לינשא ליהירים לפי שבדורנו אין רואין אלא לפנים

הלכה ט
משרבו נטויות גרון ומסקרות עינים רבו מים מרים אלא שפסקו משרבו זחוחי הלב רבו מחלוקות בישראל והן הן שופכי דמים משרבו מקבלי מתנות נתמעטו ימים ונתקצרו שנים משרבו תלמידי שמיי והלל שלא שמשו כל צרכן הרבו מחלוקות בישראל ונעשו שתי תורות

הלכה י
משרבו מקבלי צדקה מן הגוים כביכול שהתחילו גוים להתמעט וישראל להתרומם איפכא אין נוח בעולם לישראל

--------------
ברור שכל התוספתא היא מפי ריב"ז, כמו שראינו במשנת סוטה מז א שאמרו בשם ריב"ז על ביטול ההשקאה. וז"פ.

והנה מצאנו בירושלמי סנהדרין פ"ז ה"ח (וכן מו"ק פ"ג ה"ז): ר' יוסה ר' ירמיה בשם ר' חייה בר בא ר' חזקיה ר' ירמיה בשם ר' יוחנן משרבו הגודפנים פסקו מלקרוע
הדמיון מפתיע ממש, אלא שכמובן התם ריב"ז והכא ר"י האמורא

ואולי גם בירושלמי מדובר בריב"ז התנא?

ואין לתמוה שאמוראים מביאים דבר בשם תנאים, ומצינו הרבה כזה בש"ס
ועיין למשל רש"י חולין קיג ב: הא דרביה- רבי אלעזר שאמר לעיל שמואל משמו וכל היכא דקתני משום פלוני לא שמע מפיו אלא מפי אחרים שאמרו מפיו ושמואל לא ראה את רבי אלעזר מימיו דר' אלעזר בחורבן היה (גיטין דף נו) מתלמידי רבן יוחנן בן זכאי ושמואל מדורות האחרונים היה בסוף שנותיו דרבי. ועי' רש"ש שם שכללא זה דרש"י הוא רק באמוראים השונים דברי תנאים.

מה דעתכם?

הלכה וא"ו לא ריב"ז אמרה.
אבל באופן כללי - מסתברים דבריך.

[מיללער]

גיטין עד. אמר רבי יוחנן אשם תלוי איכא בינייהו

כלשון הזה במס' הוריות ג: א"ר יוחנן אשם תלוי איכא בינייהו

[שמואל דוד]

במה שכ' התוס' שאמורא היה תופס לשונו, כיוונו שדוקא באמוראים מצינו את זה ולא בתנאים?

בקידושין כד: מביא הגמ' ברייתא לענין שן ועין שעבד יוצא בהם לחירות והברייתא מסיימת, המכריעים לפני חכמים אומרים נראין דברי ר"ט בשן ועין שהתורה זכתה לו ודברי ר"ע בשאר איברים הואיל וקנס חכמים הוא. ומקשה הגמ' קנס הוא? הא קרא קא דרשי, אלא אימא הואיל ומדרש חכמים הוא.

ולפלא שבכתובות דף י. לגבי ענין אחר לגמרי מביא הגמ' ברייתא לגבי כתובת אשה מן הזיבורית, תנא הואיל וקנס חכמים הוא לא תגבה אלא מן הזיבורית. ומקשו בגמ' קנסא, מאי קנסא? אלא אימא הואיל ותקנת חכמים הוא.

ניתן לומר שהלשון 'הואיל וקנס חכמים הוא' היתה שגורה בפי התנאים לדרשות ותקנות חז"ל והאמוראים תיקנו הל' לפי הלשון שהיתה מתקבלת בדורם?

עיין כלי גולה מנחות דף ע״א

[שמואל דוד]

בנידון זה לכאורה יש להבחין בין לשונות של המסדר "פריך רב אחאי" למשל, ששם ר' אחאי עצמו לא אמר "פריך ר' אחאי" אלא המסדר כשהעתיק שאלת ר' אחאי כתב לשון "פריך ר' אחאי" לבין שאר לשונות שהאמורא או התנא עצמו נקט, ולמשל "אקפח את בני" של ר' טרפון.

כמדומני שראיתי פעם ביאור בזה מרב יעקב קמינצקי ז"ל ואיני זוכר איפה...

[מיללער]

במה שכ' התוס' שאמורא היה תופס לשונו, כיוונו שדוקא באמוראים מצינו את זה ולא בתנאים?

בקידושין כד: מביא הגמ' ברייתא לענין שן ועין שעבד יוצא בהם לחירות והברייתא מסיימת, המכריעים לפני חכמים אומרים נראין דברי ר"ט בשן ועין שהתורה זכתה לו ודברי ר"ע בשאר איברים הואיל וקנס חכמים הוא. ומקשה הגמ' קנס הוא? הא קרא קא דרשי, אלא אימא הואיל ומדרש חכמים הוא.

ולפלא שבכתובות דף י. לגבי ענין אחר לגמרי מביא הגמ' ברייתא לגבי כתובת אשה מן הזיבורית, תנא הואיל וקנס חכמים הוא לא תגבה אלא מן הזיבורית. ומקשו בגמ' קנסא, מאי קנסא? אלא אימא הואיל ותקנת חכמים הוא.

ניתן לומר שהלשון 'הואיל וקנס חכמים הוא' היתה שגורה בפי התנאים לדרשות ותקנות חז"ל והאמוראים תיקנו הל' לפי הלשון שהיתה מתקבלת בדורם?

עיין כלי גולה מנחות דף ע״א

אפשר להעתיק דבריו?

[מיללער]

בעי רבי ירמיה כשיר מהו כשורה מהו

נזכר במס' בבא מציעא (כה.) כלפי מציאה של מעות אם הוי דרך הינוח או דרך נפילה, ואותו לשון במס' נדה (נח.) לגבי כתם שנמצא.

[אהרן תאומים]

בעי רבי ירמיה כשיר מהו כשורה מהו
נזכר במס' בבא מציעא (כה.) כלפי מציאה של מעות אם הוי דרך הינוח או דרך נפילה, ואותו לשון במס' נדה (נח.) לגבי כתם שנמצא.

גם בבא בתרא קג:
ברש"י בנידה כשיר. רצועה בעיגול כצמיד:
ברש"י בב"מ כשיר. מוטלין בעגול כאצעדה: כחצובה. כג' רגלי קנקן כל אחד כנגד אויר של שני כזה * _ *:
ברש"י על הפסוק ונקרב... איש אשר מצא כלי זהב אצעדה וצמיד טבעת עגיל וכומז לכפר ... "אצעדה" - אלו צמידים של רגל "וצמיד" - של יד "עגיל" - נזמי אוזן "וכומז" - דפוס של בית הרחם לכפר על הרהור הלב של בנות מדין.
ואפשר כמה טעמים בשינוי בבא מציעא בעניין מציאה כתב רש"י אצעדה הקרוב יותר למילים בתחילת הפסוק אשר מצא(מצא כלי זהב אצעדה - מצא מטבעות זהב כאצעדה) ובנידה לגבי טומאת דם נידה כתב רש"י צמיד הסמוך יותר לכומז שהו דפוס בית הרחם וכו' (וצמיד טבעת עגיל וכומז - דם כצמיד מאשה בטבעת מקודשת בחשש נידה וכומז),
עוד בבא מציעא מזכיר רגל לגבי כחצובה "רגלי" קנקן, וכן האצעדה היא על הרגל והוא שמציאה מוצא בדרך הילוכו, ולדייק שזה נימצא במקום הילוך ולא בצדדים (וגם אצעדה מלשון צעדה מה' מצעדי גבר) ובנידה צמיד - על היד, רמז ליד המרבה לבדוק בנשים משובחת, וכן מפני שמדובר קודם בגמרא לגבי המצאות הדם על שוקה של האישה עד החבק, ובכדי שלא נטעה שיש קשר בבעית רבי ירמיה לענין זה דווקא לאצעדה שעל הרגל הנמצאת לכאורה במקום חבק כתב רש"י כדוגמה את הצמיד שעל היד.
ופרפרת ברמז לשלוש מקומות אלו - שלוש עבירות שפיכות דמים בבא מציעא דמים מטבעות שפוכים , עבודה זרה בבא בתרא עבודת זריעה, (וכן מאמין בחי עולמים וזורע) גילוי עריות נידה - דם הנידה ערוה
ויעויין עוד במסכת שבת דף סג ע"ב על הקשר בן אצעדה וצמיד ורבי ירמיה וזה פלא:
אמר רב יהודה בירית זו אצעדה מתיב רב יוסף בירית טהורה ויוצא בה בשבת ואילו אצעדה טמאה היא ה"ק בירית תחת אצעדה עומדת יתיב רבין ורב הונא קמיה דרב ירמיה ויתיב רב ירמיה וקא מנמנם ויתיב רבין וקאמר בירית באחת כבלים בשתים א"ל רב הונא אלו ואלו בשתים ומטילין שלשלת ביניהן ונעשו כבלים ושלשלת שבו משויא ליה מנא וכ"ת כרבי שמואל בר נחמני דאמר רבי שמואל בר נחמני א"ר יוחנן מניין למשמיע קול בכלי מתכות שהוא טמא שנאמר (במדבר לא, כג) כל דבר אשר יבא באש אפילו דיבור במשמע בשלמא התם קא בעו לה לקלא וקעביד מעשה הכא מאי מעשה קעביד הכא נמי קא עביד מעשה דאמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן משפחה אחת היתה בירושלים שהיו פסיעותיהן גסות והיו בתולותיהן נושרות עשו להן כבלים והטילו שלשלת ביניהן שלא יהיו פסיעותיהן גסות ולא היו בתולותיהן נושרות איתער בהו ר' ירמיה אמר להו יישר ןכן אמר ר' יוחנן וכו'
וברש"י:
אצעדה - של זרוע:

ואילו אצעדה טמאה היא - דכתיב (במדבר לא) במעשה מדין אצעדה וצמיד וגו' וכתיב תתחטאו אתם ושביכם:

תחת אצעדה - שבזרוע עומדת בשוק להחזיק בתי שוקיה שלא יפלו ויראו שוקיה הלכך טהורה דלאו לנוי היא וכלי תשמיש נמי לא הוי אלא כלי המשמש כלי דומיא דטבעות הכלים דאמרינן בפרקין דלעיל דטהורין ויוצאין בהם דצורך לבישה היא ומישלף ואחויי נמי ליכא למיחש דלא מיגליא לשוקה:

בירית באחת - משוקיה:

ושלשלת משוי להו מנא - בתמיה דקתני כבלים טמאים: וכי תימא כדר' שמואל כו':

משמיע קול בכלי מתכות - בריש פרקין:

ועשו להן שלשלת כו' - הלכך שלשלת תשמיש אדם הוא ולאו תשמיש כלי דלא תקבל טומאה ואין יוצאין בהן דילמא שלפא לשלשלת שהיא של זהב ומחויא דכי שקלת לשלשלת לא מיגליא שוקה שהרי בירית במקומה עומדת:

יישר וכן אמר ר' יוחנן - יפה אמרת וכן שמעתי מר' יוחנן:

[מיללער]

בבא בתרא נג: אמר רב דימי בר יוסף אר"א המוצא פלטרין בנכסי הגר וסד בהן סיוד אחד או כיור אחד קנאן. וכמה אמר רב יוסף אמה אמר רב חסדא וכנגד הפתח

שם ס: אלא כך אמרו חכמים סד אדם ביתו בטיט ומשייר בו דבר מועט. וכמה, אמר רב יוסף אמה על אמה אמר רב חסדא כנגד הפתח.

[עושה חדשות]

לגבי לייט עלה אביי ראיתי כעת -

אמרינן בפ' כ"כ הקדש [שבת ק"כ ב'] אמר רב יהודה אמר שמואל פותח אדם דלת כנגד המדורה לייט עלה אביי ומסקינן אפי' ברוח מצויה וטעמא משום שמכבה ומבעיר ויש לחוש על קללת חכם.

וחידוש הוא שהקללה הוא על מי שנוהג כך, ולא על בעל המימרא או כיו"ב. האם כך הוא הדין בכל המקומות דלייט אביי, לחוש לקללת חכם.

[מיללער]

אמר ליה אביי לרב יוסף וכו' אמר ליה אנא לא ידענא, עובדא הוה בדורא דרעותא וכו'

דבר זה שאביי יקשה על רב יוסף על דבר שאמר משום רב יהודה, ור' יוסף משיבו באותו לשון נמצא (לכה"פ) ד' פעמים בש"ס על דברים שונים, עי' עירובין ז: ושם יב. ב"ב נד: ושם פב:

[לייטנר]

לגבי לייט עלה אביי ראיתי כעת -

אמרינן בפ' כ"כ הקדש [שבת ק"כ ב'] אמר רב יהודה אמר שמואל פותח אדם דלת כנגד המדורה לייט עלה אביי ומסקינן אפי' ברוח מצויה וטעמא משום שמכבה ומבעיר ויש לחוש על קללת חכם.

וחידוש הוא שהקללה הוא על מי שנוהג כך, ולא על בעל המימרא או כיו"ב. האם כך הוא הדין בכל המקומות דלייט אביי, לחוש לקללת חכם.

יש הו"א אחרת?!

[אשר ברא]

דבר נחמד ראיתי בהגהות הרמ"ש עירובין ט,א על לשון פוק תני לברא

[מיללער]

בעי רבי ירמיה כשיר מהו כשורה מהו

נזכר במס' בבא מציעא (כה.) כלפי מציאה של מעות אם הוי דרך הינוח או דרך נפילה, ואותו לשון במס' נדה (נח.) לגבי כתם שנמצא.

וכן במס' בבא בתרא קג. באותו לשון לגבי טרשים באמצע שדה

[אהרן תאומים]

וכן במס' בבא בתרא קג. באותו לשון לגבי טרשים באמצע שדה

פלא שנשמט ממך שכתבתי לך זאת כאן באשכול

[מיללער]

האם נמצא מי ששילב את מחלוקת אביי ורבא בפסחים (ל:) דאביי ס"ל בע"ח למפרע הוא גובה ורבא ס"ל דמכאן ולהבא גובה, לפלוגתתם בסגנון הזה בסנהדרין (כז.) ובבא קמא (עב:) דאביי ס"ל עד זומם למפרע הוא נפסל ורבא ס"ל דמכאן ולהבא הוא נפסל

על אף שבגמרא מצינו טעם מחלוקתן בשניהם ואין שייכים זל"ז, ורק במחלוקתן על עד זומם נקטינן דהלכתא כוותיה דאביי ביע"ל קג"ם, מכ"מ משום מה מצלצל אצלי הסגנון שכאילו תפסו שניהם שיטתם של למפרע/מכאן ולהבא.

[עזריאל ברגר]

כמדומני שיש מי שכתב על רבות ממחלוקות אביי ורבא שהן סביב השאלה של "בכוח או בפועל", והיינו טעמייהו גם בייאוש שלא מדעת.

[מתגעגע]

תוספות זבחים פז.


אמרי בי רב מ"ט דרב חסדא. אע"ג דאמרי בי רב. רב הונא ורב חסדא תלמידו שמא רב הונא נמי אמרה ופי' טעמו והש"ס קבעיא בלשון זה מ"ט דרב חסדא אי נמי מצינו שרב הונא רגיל לשבח דבריו כדאמר בגיטין (דף ז.) חסדא שמך וחסדאין מילך ובמסכת שבת (פב.) מ"ט לא שכיחת גבי רב חסדא דמחדדן שמעתתיה:

[מגופת חבית]

נראה דלשון ''מותבינן אשמעתין''
הוא לשון רבה

מוזכר בש''ס ח' פעמים, [בברכות לג. נדפס רבא והותקן בגליון לרבה, ובמנחות מט. נדפס רבא, ועי' גליון עוז והדר כמה גרסאות לרבה]
והשאר כולם ''רבה''

והם ברכות לג., שבת קכה:, עירובין ט:, שם פח., גיטין לח:, קידושין נ:, מנחות מט.

ובשבת דף קכה: מביא לשון זה על רבה, ואך הובא גם מרב יוסף

ובעירובין דף ט: אע''פ שהוזכר ''רבה'' לפ''ר משמע דקאי על רבה בר רב הונא, ברם יש לציין שרע''א בשו''ת קמא סי' ל''ה משמע דנקט שהוא רבה בר נחמיני וראה שם בהערות הגאון ר' שלמה אריאלי שליט''א שכ' שמן שהיות סתם מותבינן אשמעתא הוא מרבה בר נחמני להכי יש לקיים גם כאן שהוא רבה בר נחמני

[מתגעגע]

וכדאמר ליה שמואל לרב חנא בגדתאה פוק ואייתי לי בי עשרה ואימא לך באנפייהו

היעב"ץ בהגהותיו מציין שזה נמצא בכתובות ז: וכן בזבחים צ"ב

- חיפוש מהיר העלה אותו לי גם ביבמות סז ובבא בתרא קמב על אותו ההלכה גופיה.

[אהרן תאומים]

וכדאמר ליה שמואל לרב חנא בגדתאה פוק ואייתי לי בי עשרה ואימא לך באנפייהו

היעב"ץ בהגהותיו מציין שזה נמצא בכתובות ז: וכן בזבחים צ"ב

- חיפוש מהיר העלה אותו לי גם ביבמות סז ובבא בתרא קמב על אותו ההלכה גופיה.

מה שכתבתי בעניין זה במחזור הקודם של הדף היומי בכתובות ז
https://daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=29960

[מיללער]

חולין יח: קרי עליה ( ר' יוחנן על ריש לקיש) גיסא גיסא
שם יט: קרי עליה ( ר' יוחנן על ר' אלעזר) עובד כוכבים עובד כוכבים (נכרי נכרי - לגירסת החתם סופר)

[בברכה המשולשת]

שם יט: קרי עליה ( ר' יוחנן על ר' אלעזר) עובד כוכבים עובד כוכבים (נכרי נכרי - לגירסת החתם סופר)

זאת לא גרסת מרן החת"ס בדווקא.
הנוסח המודפס הוא שיבוש הצנזור (כמו כל עובד כוכבים בתלמודים ובראשונים)

[מיללער]

ידועים הדברים שרבינו הקדוש השתמש הרבה בהביטוי "אומר אני" וכבר האריך בזה רבינו הגדול מהר"י ענגיל בבית האוצר כלל לג, והדברים עתיקים.

שמתי לב, שיש דבר נוסף בזה והוא שרבי גם משתמש בלשון "אקרא אני" כשרוצה לומר שיש כאן יתור בכתוב, שהיה די אם לא נכתב.

א. פסחים מא: רבי אומר אקרא אני בשל, מה ת"ל מבושל שיכול וכו'
ב. חולין סג: רבי אומר אקרא אני איה, דיה למה נאמרה וכו'
ג. חולין עא. ושבועות ז. רבי אומר אקרא אני חיה, בהמה למה נאמרה וכו'

האם נמצא הלשון הזה בעוד מקומות ובשאר תנאים?

[לבי במערב]

תוספתא סנהדרין פ"ד (ר"י בן רועץ). מכילתא דרבי ישמעאל עה"פ בא יב, יט. משפטים כב, ט [וכן במדרש שכל טוב בא יב, י].

[מיללער]

תוספתא סנהדרין פ"ד (ר"י בן רועץ). מכילתא דרבי ישמעאל עה"פ בא יב, יט. משפטים כב, ט [וכן במדרש שכל טוב בא יב, י].

תודה רבה!