משולש כתב:ולו היו מגלים להם טיפה מהי יהדות כמו שמלמדים אותם מהו איסלם או נצרות להבדיל אא"ה.
נכתבו כאן הרבה הבלים, אבל זה אחד הגדולים ביותר.
משולש כתב:ולו היו מגלים להם טיפה מהי יהדות כמו שמלמדים אותם מהו איסלם או נצרות להבדיל אא"ה.
לייטנר כתב:משולש כתב:ולו היו מגלים להם טיפה מהי יהדות כמו שמלמדים אותם מהו איסלם או נצרות להבדיל אא"ה.
נכתבו כאן הרבה הבלים, אבל זה אחד הגדולים ביותר.
משולש כתב:על העלייה מגרוזיה קראתי מזמן ואני זוכר רק במעורפל שדיברו על זה.
אוצר החכמה כתב:שאלה למי שיודע, אני לא יודע. האם היהודים שנשארו בגרוזיה ולא עלו ארצה הם דתיים?
נקדש את שמך בעולם כתב:כיון שהפורום הזה מאד ארוך וקשה לי לעבור על כולו, אשמח אם מישהוא יוכל לציין קטעים שדנו בהם על ההשוואה בין רמת שמירת התורה בחוגי השלטון ובעם הפשוט בין תקופתנו לבין תקופת בית ראשון ושני,
כי לפי פשוטו של מקרא היה תקופות רבות שקיום התורה היה חלש מאד והיו חוטאים בעבירות חמורות ביותר ויד השרים והסגנים הייתה במעל הזה ראשונה, וביותר במלכות עשרת השבטים ובמלכות אחרוני החשמונאים,
ואע"פ כן מצאנו בכמה מקומות שעם הביקורת של חז"ל והנביאים על החוטאים (ויש מלכים שגזרו עליהם שאין להם חלק לעולה"ב) מ"מ התיחסו בחיוב לעצם מציאות המלכות.
מה שנכון נכון כתב:קדוש ליום העצמאות.יוֹם הָעַצְמָאוּת וַיְכֻלּוּ וַיִיתַּמּוּ יְמֵי הַגָּלּות,
וַיְכַל עַם יִשְׂרָאֵל בְּ-ה בְּאִיָּיר לַחְתּוֹם מְגִלָּתוֹ,
וַיַּכְרֵז בּוֹ בַּיוֹם עַל הֲקָמַת יִשְׂרָאֵל מְדִינָתוֹ,
וַיִגְמֹר הָעָם אֶת הַהַלֵּל עַל פְּאֵר יְצִירָתוֹ
וַיּעֲשֵׂהוּ לְיוֹם חַג לְדוֹרוֹת
כִּי בּוֹ הִגְשִׁים אֶת מִקְצָת הַחֲלוֹמוֹת
בִּרְשׁוּת כָּל הַמְסוּבִּים
לְחַיִּים
בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן
אָמֵן
נְבָרֵךְ אֶת עַם יִשְׂרָאֵל, עַם עוֹלָם,
אֲשֶׁר קִדֵשׁ הַחַיִּים וְרָצָה בָּהֶם,
וְיוֹם חַג עַצְמָאוּתוֹ בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן הוֹרִישׁ לָנוּ,
זִיכָּרוֹן לְדוֹר הַתְּקוּמָה, רֵאשִׁית צְמִיחַת הַגְּאֻלָּה
זֵכֶר לַיְּצִיאָה מִשִּעְבּוּד גָלֻיוֹת,
וְיוֹם חַג זֶה לְאַהֲבָה וּלְשָׁלוֹם הִנְחִילָנוּ
בָּרוּךְ הָעַם אֲשֶר הַיּוֹם יוֹם חַג עַצְמָאוּתוֹ.
אָמֵן
ויוצרות ליום העצמאות מר' מנחם עמנואל הרטום.
http://toravoda.org.il/node/84
אוצר החכמה כתב:מה פירוש לא נבוא עד הלום ונלחם בכם לעילום? מה פירוש המילה לעילום?
"...למרות שדעו לכם, שבהשקפה, אנו יותר קנאים מהנטורי קרתא! מבחינתנו, אין מדינה כלל ועיקר! איך עלינו להתנהג מול האתגרים שהיא מציבה בפנינו, זו שאלה אחרת - ובה אנו נוהגים כפי שקיבלנו ממרן החזון איש זצוק"ל. אך השקפתית, אנו מבחינתנו לא מכירים בה כלל".
בר ששת כתב:גלאגוזים כתב:קול אומר קרא כתב: אבל איך למען ה' יכולים אנשי תורה לעמוד ולשיר בתוך בית כנסת מול ההיכל, שיר של אדם ששם אלקים לא עולה על שפתיו, שבשיריו גם דברי כפירה ומינות, [מחלל שבת, ידידם של אנשי המסיון בארץ, לצד שאר תכונותיו ותחביביו....], רק בגלל שכך הוכרע באיזה קונגרס ע"י חבר עסקנים חילונים.
כמדומני שכל יהודי שומר תורה ומצוות פותח את יומו בביהכנ"ס במילים: "מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל".
מחבר הפסוק גם הוא היה מן הסתם ידידם של אנשי רשע לצד שאר תכונותיו ותחביביו...
האם רק אני רואה כאן דמגוגיה מזעזעת?!
דבריו של אותו רשע נכתבו על ידי משה, ואם תחסר אות אחת מהן או קוץ מהקטנה שבה, פסול ספר תורת האלוקים.
בקיצור: אחרי ה'עריכה' של משה רבינו, עפ"י הכללים שקיבל מסיני, הפך הטקסט קדוש ונורא ואל מי תדמהו?!
גאולה בקרוב כתב:הקמת המדינה היא קיום מצות עשה מהתורה (ראו היטב מצות עשה ד' לפי הרמב"ן) שכוללת ארבעה דברים:
לכבוש את הארץ
לשלוט בה
ליישב אותה
לשבת בה
על ידי המדינה יש לנו כיבוש, שלטון, יישוב וישיבה.
וכבר ידוע שדעת רוב גדולי האחרונים כרמב"ן, ופלפלו הרבה, וידוע שהרמב"ם השמיט מצוה זו.
ביום העצמאות אנחנו שמחים ומודים להשם שעם ישראל חזר לארצו, שהיא מקום חיותו וגם מקום תורתו (אין תורה כתורת ארץ ישראל, וכיוון שגלו ישראל ממקומם, אין לך ביטול תורה גדול מזה).
עם הקמת המדינה מתקיימת האפשרות המעשית לכל יהודי העולם לחזור לארצנו.
נכון שיש עדיין חסרונות גדולים ועצומים בשלטון הנוכחי, אבל עצם קיום מערכות המדינה הוא דבר גדול מאד.
בעזרת השם, הדברים ישתפרו ויעלו מעלה מעלה, עד ביאת משיח צדקנו במהרה בימינו.
עמיחי כנרתי,
יישוב איתמר שבשומרון, צופה על שכם, העיר שאליה נכנס אברהם אבינו בתחילה, ובה נכרתה הברית על ידי יהושע והעם, בה נקבר יוסף הצדיק, ובמהרה תבנה ותכונן.
גאולה בקרוב כתב:בס"ד
שלום רב לכולם!
כבוד הרבנים והידידים שליט"א, אני מנסה כאן להמשיך דיון על יום העצמאות. האם ניתן להבין מבחינה תורנית השקפתית מי ששמח ביום זה. כלומר: אין הכוונה 'לשכנע' מישהו "לעבור צד" השקפתי, אלא פשוט לראות האם יש הגיון מאחורי כל שיטה.
להמחיש את הדברים, נביא דברי הרצי"ה קוק זצ"ל, כששאלוהו למה היו גדולי ישראל שהתנגדו לציונות, והשיב: "וכי לא היה למה להתנגד?". כלומר, שיש כאן הבנה וממילא כבוד לשיטה החולקת, להבין שהמציאות מורכבת, וזכותם לחשוב כך, אע"פ שאנחנו בהחלט מאמינים וחושבים אחרת, ובטוחים שכך האמת לאמיתה.
נזכור, שתלמידי ר"ע מתו בגלל ש"לא נהגו כבוד זה בזה".
זאת מטרת הכתיבה כאן. שנבין מעט את הצד השני, וממילא יותר נכבד ונרבה אהבת ישראל ואחדות ישראל. אני באמת ובתמים, בכבוד ובאהבה רוצה להבין מה חושבים האחרים, אחי בתורה ובמצוות.
נבין, שיש אנשים שהם מה שמכונה "חרדי לאומי" (חרד"ל), דהיינו שמשתדלים מאד בקיום כל המצוות, ללא 'פשרנות', ועם זה הם רואים ושמחים במעשה השם עימנו בדור האחרון, בהקמת המדינה, בהתחלת קיבוץ הגלויות (רוב בנין עם ישראל כבר בארצו, וכמעט גם רוב מנין!), בנתינת א"י פירותיה בעין יפה, ועוד.
ואמנם יש הרבה בעיות כואבות, ויש גם כואבות מאד מאד, מסוגים שונים, ועליהם צריך למחות, לתקן ולהתפלל-- אבל פשוט אי אפשר שלא להודות לקב"ה על כל מה שב"ה יש לנו, וזה המון!
בברכת חברים, מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ!
עמיחי כנרתי
איש_ספר כתב:אכתוב בזה הנלענ"ד ומתוך זה יבואר שכל הדו שיח חסר תועלת באשר הוא עומד בשני קוים שאינם נפגשים.
שתי קבוצות הם בציבור התורתי, להם בלבד הלכה ברורה ומשנה סדורה בסוגית מדינת ישראל. והם: הלאומיים וכל כינויהם מחד, ומאידך ההולכים בשיטת הרב מסאטמר.
הראשונים סבורים, שאנו בעיצומו של תהליך גאולה, ואף אם רבו הצללים, ואף אם ההליך מונע בידי מינים ומשומדים, אין בכ"ז לעמעם או להחליש את הידיעה שהיא היא גאולתן של ישראל, גם אם היא קמעה קמעה. וממילא לשיטתם, ראוי לקבוע יום להודות ולהלל על תחילת גאולתן של ישראל. מאידך לשיטת הרב מסאטמר, הקמתה של מדינה קודם ביאת המשיח, הרי היא מרידה במלכות שמים ועבירה על ג' שבועות, ואפילו יעמוד בראשה החפץ חיים וכו' וכו'. לגבי דידם פשיטא שהקמת המדינה כולה בחטא יסודה, וגם לאור יקראו חושך, לא כ"ש שלחושך מצרים לא יקראו אור. וממילא גם לשיטתם אין ספק ומבוכה בדבר.
ואלו ואלו שווים, שכל משענתם ומקורם, הרי הם בדברי אגדה !
ובכן בתווך יעמדו אנשי ההלכה, (והם וההולכים לאורם, רוב מנין ובנין של שומרי תו"מ) הרואים במעשה ה' כי נורא הוא, אבל בתורתם ובמידות שהיא נדרשת, לא נמצא פתרון ברור מה טיבם ומה עניינם של אלו. והם גם לא נצטוו לדון בהם ! ואילו מן האגדה, לא יוציאו משפט ערוך כבדבר הלכה. ואין כאן חולשה או חסרון, אלא שיטה שלימה שאין לנו, אלא את מה שעיניו של דיין רואות, בתלמוד ופוסקים, והלכה למעשה לא תוכרע אלא בבית המדרש ומן התלמוד והפוסקים. דין מדינת ישראל, כדין כף חולבת שנתחבה ליורה של בשר, דין פרוטה כדין מאה. ולא יוכל אדם לכונן צעדיו לאור דברי אגדה המתהפכים כחומר חותם.
וכמה אופיינים דברי הגרי"ז מבריסק שהתבטא על הכרזת המדינה ומלחמת השחרור שנכרכה בה: 'מנין לקחו לעצמם ראשי הישוב את ההימור לשפוך דם יהודי עבור הקמת המדינה בשעה שלא ידעו מה יעלה בגורלה', (בסגנון קרוב לזה) . הוי אומר לא 'מלכות ישראל' ולא 'זקיפת קומתן של ישראל', הם שיינחו התייחסות לשאלות הנוגעות למדינה, כי שאלת הקמת המדינה הרי היא - למשל- כשאלת ניתוח לחולה מסוכן, שהיא תוכרע אך ורק מתוך עיון בדיני פיקו"נ ורציחה, ולא משום שיקול אחר. יהיו שיראו בכך צמצום או ניוון, אבל עינינו הרואות בכך עולם מלא של עמידה עקבית על טהרתה של תורה והוראה לבל יתערבו בה מין בשאינו מינו.
יבוא השואל וישאל, ילמדונו רבותינו מה עולה על מה: מחד קיבוץ גלויות, הפרחת שממות הארץ וכו', מאידך... (לא אחטא בדילטוריא על ישראל שהוא עוון כבד, אך זאת אעיר כי לשון 'בעיות' שנשתמשו בה למעלה היא כמובן לשון נקיה וחסרה וד"ל). ובכן בס"ה האם יש להודות או להתאבל? שאלה זו, שבמהותה ובעיקרה אינה שאלה הלכתית, אין לה מקום אצל איש ההלכה !
הוא לא קיבל כי כל הנראה לפניו מעשה שטן, וגם אינו יכול לשפוט מדברי אגדה איך היא גאולתן של ישראל . וממילא את הטוב יקבל ויודה לה' ע"כ, ועל הרע לא יכסה ולא יחפה. ובנתיים עומד הוא ומחריש, עומד ומצפה לישועה, מאמין ומקוה כי קרב יום גאולה, אשר לא יסתפק בו שום אדם, וכל אחד ואחד מראה באצבעו, ואומר: זה ה' קוינו לו ויושיענו זה ה' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו: בב"א אנס"ו.
------------------------------------
כמובן שאין כונת הדברים לשלול התבוננות בדברים ונסיון להבין את מהותם מתוך דברי רז"ל, אך זאת ראוי לזכור כי לעולם לא נוכל להוציא משפט ברור ומוחלט בדרך זו, והרי זה ככל לימוד אגדה, באופן שכל שיבואו הדברים הלכה למעשה, לא יהיו מוכרעים באופן זה.
איש_ספר כתב:שומע כתב:מה יש ביום ירושלים יותר מאשר ביומיים שלפניו או בשלושה שלאחריו?
מה יש ביום ירושלים יותר מאשר בתאריך סיום מלחמת השחרור?
מה יש ביום ירושלים יותר מאשר ביום סיום מלחמת יוה"כ? יותר מאשר בתאריכי נטיית המערכות בצפון ובדרום לטובת עם ישראל?
ואם כבר הבאת דוגמא מחכ"א בנוגע לזה, אחשוף אשר על לבי: הנני סבור שקבוץ הגלויות הדתי, ואולי גם החילוני, שקרה מאז העליות הראשונות, הלא דבר הוא. לא יתכן להתעלם ולומר ע"כ שעולם כמנהגו נוהג. אין יודע עד מה ועל מה עשה ה' ככה, אבל בודאי שהוא חסד. ועכ"ז גם אם נאמר שזה קצה תחלת הגאולה העתידית, אין לזה קשר עם ההסתכלות על המדינה בעצמה. הקב"ה בחר להעביר את החסד דרך מדינת הרשעה, כפי שמעביר חסדו בצורות גלויות ונסתרות אחרות.
בענין 'יום ירושלים', איני מונח בעניין כעת. ועמו הס"ר.
----------------------------
לגבי קבוץ גלויות, הנה מה שכתב כותב אחד (מכנה עצמו שילת) בפורום אחר, ואני איני אלא כדולה ומשקה:אני חוזר שוב על הפסוקים [יחזקאל לז] שהדגשתי, עם ביאור קצר.
וַיָּבוֹא אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁם וַיְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי בֶּאֱמֹר לָהֶם עַם ה' אֵלֶּה וּמֵאַרְצוֹ יָצָאוּ:
(כשעם ישראל בגלות נוצר חילול השם, מכיון שהגויים מוכיחים מכך שהקב"ה זנח ח"ו את עמו והשליכם מארצו)
וָאֶחְמֹל עַל שֵׁם קָדְשִׁי אֲשֶׁר חִלְּלוּהוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁמָּה:
(הקב"ה חומל על חילול שמו)
לָכֵן אֱמֹר לְבֵית יִשְׂרָאֵל כֹּה אָמַר אֲ-דֹנָי ה' לֹא לְמַעַנְכֶם אֲנִי עֹשֶׂה בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי אִם לְשֵׁם קָדְשִׁי אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאתֶם שָׁם:
(הקב"ה מדגיש: אני אגאל את עם ישראל לא בגלל שמגיע להם, אלא בגלל שהימצאותם בגלות היא חילול שמו)
וְקִדַּשְׁתִּי אֶת שְׁמִי הַגָּדוֹל הַמְחֻלָּל בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בְּתוֹכָם וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי אֲנִי ה' נְאֻם אֲ-דֹנָי ה' בְּהִקָּדְשִׁי בָכֶם לְעֵינֵיהֶם:
(ולכן, הקב"ה יקדש את שמו המחולל, וחילול שמו שבא ע"י הגלות יפסק, ואיך?)
וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם מִן הַגּוֹיִם וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל הָאֲרָצוֹת וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַתְכֶם:
(הקב"ה יחזיר את עם ישראל מכל הארצות לארץ ישראל)
וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם:
(ואז, לאחר שעם ישראל יהיה בארץ ישראל, הקב"ה יחזיר אותם בתשובה)
וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר:
וְאֶת רוּחִי אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וְעָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר בְּחֻקַּי תֵּלֵכוּ וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם:
(ואח"כ יחזיר גם את הנבואה)
עד כאן פירוש קצר.
יש כאן הדגשה שהחזרה של עם ישראל לא"י תהיה כשעם ישראל יהיה במצב רוחני שבעצם לא מגיע לו לחזור לא"י,
ואעפ"כ הקב"ה יחזיר אותם לא"י למען קידוש שמו, ורק אחר כך הקב"ה יחזיר אותם בתשובה.
לענ"ד אי אפשר לא לראות בפסוקים האלו נבואה על הקמת המדינה דוקא כשעם ישראל לא ראוי לכך.
ואכן, מי שמביט על ההסטוריה ועל המציאות כיום רואה שעם ישראל (לפחות זה שבארץ ישראל) התהפך ממגמה של חילון למגמה של התקרבות ליהדות,
ולא נשאר לנו אלא לחכות להמשך הנבואה שהליך התשובה יושלם ונזכה ג"כ לנבואה.
כל זה, אגב, לא בהכרח אומר שהיה נכון (מבחינת ג' השבועות וכדו') להקים את המדינה, אבל זה אומר שזה תהליך של גאולה.
מקור: http://ladaat.net/forum/index.php?topic=55960.0;wap2
היא שיחתי כתב:בר ששת
הנושא איננו השמחה
הנושא הוא היחס הנפשי הראוי כלפי המדינה
ואבאר יותר,
לכל אדם יש את המערכת שאותה הוא תופס כחלק מהאגו שלו, וכגון אם תשמע שאיראן ניצחה את ארה"ב בכדורגל אפי' אם זה לא יעניין אותך כקליפת השום, מכל מקום תרגיש איזה תחושת אכזבה/כעס/חוסר שביעות רצון, ומאידך אם תשמע שאוסמה בן לאדן נהרג אפי' אם זה לא ישנה לך כקליפת השום (וזה באמת לא משנה) בכל אופן תהיה לך איזו תחושת סיפוק
והסיבה היא פשוטה, אוסמה ואיראן נתפסים אצלך כמחוץ לאגו שלך ואילו ארה"ב נתפסת כמזוהה איתך
וברור שעל האדם להקפיד על מידותיו שיהיו מכוונות כראוי
לדוגמא: אם אם שומע שאוסמה בן לאדן נהרג וזה מעציב אותו, הרי ברור שיש לו בעיה חמורה בהבנת הטוב והרע וההזדהות עם הטוב
מעתה אמור שאף ביחס למדינת ישראל הוא הדין והוא הטעם
אם תשמע שמדינת ישראל הובכה באיזה פורום בינלאומי, שצבאה נחל תבוסה מוראלית (אבל בלא נזק כמובן), או כל דבר אחר,
איך אתה אמור להתייחס לכזה מצב?
אם אתה אדיש ואפתי לכל מה שחורג מעבר לקערית המרק שלפניך אז אולי זה באמת לא נוגע אליך
אולם לרוב הבני אדם יש כאן שאלה מהותית של הזדהות, האם להזדהות עם המדינה או לא
האם להתאכזב מכשלונותיה ולהרגיש שביעות רצון בהצלחותיה או שלא
ואוסיף שברורה המגמה המתמשכת שאף החרדים מרגישים הזדהות גמורה עם המדינה
ויעידו על זה כל העיתונים החרדיים המודיע יתד המבשר (מקווה שלא שכחתי מישהו) והשבועונים למיניהם
שמקדישים כתבות ארוכות למצב הפוליטי ביטחוני וגיבובי שטויות ובילוי הזמן כיו"ב
והציבור קונה וקורא
כי הוא מעוניין לדעת מה קורה עם המדינה שלו
והשאלה היא כאמור האם יש להזדהות עם המדינה?
חד וחלק כתב:שמח תשמח כתב:חד וחלק כתב:האיש ההוא - שמדבר בגללי אבל לא אלי - יושב ודורש כמשה מפי הגבורה.
שמעו נא אחי ורעי באי אתרא קדישא הדין, חידוש נורא שלא שמעתו אוזן מעולם:
"שתיקתם של גדולינו מלמדת שהם לא ראו במדינה לכשעצמה שום קדושה מיוחדת או להבדיל ע"ז החמורה".
אמתין שיבוא אחד מאלו שלבבם כרוי ויואיל לאאלפו בינה חינם אין כסף.
איש ספר כותב דברים נכוחים בתבונה ובדעת, ואילו בדבריך אין שום טעם וריח, שום כלום. לא גמרא ולא סברא. יותר היתה יפה לך השתיקה.
צדקת ידידי. האמת היא שהנני די עצל, ועל כן לא יצאתי לקבץ מדברי רבותינו על הקמת המדינה, אלא קוה קויתי שמלאכתי תיעשה בידי אחרים. וכעת הנני עומד נבוך, כי כל אלו שעליהם סמכתי בסתר ליבי פשוט נעלמו מהמפה. עט סופר? נוטר? אליהוא? איפה אתם?!
על כל פנים, עצלותי גדולה גם מגאוותי, ועל כן לא אטרח עוד להוכיח כאן את צדקתי. אוכל רק להפנות את מבקשי האמת לכל כרכי מעשה איש בפרק 'מדברנא דאומתיה', שם נתבאר באר היטב שעל פי דעת מרן הקמת המדינה היתה אסון. ('מדינה לא תהיה'! 'ראוי לשבת בתענית'! 'המדינה לא היתה צריכה לקום', 'ביום מן הימים לא תהיה עוד מדינה, כי גזירה עבידא דבטלה'!!!) נסיונו של א"ס, שאותו אני לא פחות ממעריץ, להציג את כל אלו כהתייחסות לפעולות הציונים בלבד, הם טיוח המציאות.
שורה תחתונה: הדברים שהבאתי ידועים הם ופשוטים לכל בר בי רב, ומי שבא לאפוקי מהם עליו חובת ההוכחה.
גוראריה כתב:שבוע טוב לכולם.
בעוד ר' עמיחי כנרתי הציג את עמדתו בשפה ברורה, נקט הצד שכנגד בשפת חרבות, עד שבא ידידנו איש הספר שליט"א והחזיר את הדיון לעניינו, הגדיר כל נקודה ופרש, את השאלה והספק, כשהם מחוורים כשמלה.
יורשה לי להוסיף כמה מילים כתוספת ביאור לדבריו הנכוחים של אי"ס. דברים של טעם, כדרכו בקודש.
ובכן: תחת השם הכולל 'ציונות' נכנסים ה מ ו ן שיטות, הגדרות, תנועות זרמים ופלגים, שרוב הציבור כאן מערב אותן לעיסה בלוסה אחת, ומכאן מקור לבלבולים וטעויות הרבה.
ועל קצה המזלג ממש:
תנועת חיבת ציון קמה כתנועה של עלייה והתיישבות בארה"ק, רוב אנשיה היו שומתו"מ, ובראשה עמדו כו"כ מנכבדי גדול"י. זו היתה הציונות ההתיישבותית. מטרתה לא היתה להעביר את העם על דתו.
אח"כ נכנסה לתמונה הציונות "החינוכית" של אשר צבי גינצברג, ["אחד העם"], שר"י, ששמה לה למטרה להעביר את העם על דת ולחנכו מחדש, והיא השתלטה על הרעיון הציוני ומוסדותיו ורתמתהו למטרותיה, והיה את הרצל שר"י, שדבר ה' בז"ה, שהוביל את הציונות המדינית, ולא הכיר את היהדות כלל ועיקר.
עם התחלנות הציונות ברחו ממנה רוב גדו"י שעדיין היו עמה. הבעי' היתה שאלו שנשארו עמה לא אזרו עוז לעמוד על שלהם ונסחפו כגרורה של התנועה הציונית כולה.
אז לבוא ולעשות מהתנועה הזאת המשך של רבי אלי' גוטמאכר, רבי יהודה אלקלעי ורבי צבי הירש קלישר, זכר צדיקים לברכה?
התערובת הזאת יוצרת בלבול בכל הצדדים.
ועדיין לא נגענו בגישת הגראי"ה קוק זצ"ל , ביחסו לתנועת המזרחי, בכך שהוא לא דגל ביהדות פשרנית, ועל הפרשנות המעוותת הניתנת לעיתים לדבריו ע"י אי אלה בעלי עניין.
שומע כתב:אוצר החכמה כתב:אוצר החכמה כתב:כפי שציינתי לעיל הרמב"ם מדגיש וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתיים שנה, אולי להדגיש כי גם שלטון החשמונאים באחרית ימיהם שכבר
לא היו נאמנים לדרך ישראל גם הוא עניין לשמוח בו.
אבל למה באמת?
ואולי התשובה פשוטה, מלכות בית חשמונאי עם כל חסרונותיה קיבלה באופן עקרוני את מרות התורה, אע"פ שבאופן מעשי היו פעולות אחרות ושונות.
אבל מלכות שבאופן עקרוני אין לה דבר עם התורה ואינה מקבלת עליה כלל את מרות התורה, אלא אדרבה סבורה שתפקידה לעקרה ולהנהיג חוק תחתיה, עליה אין בכלל מה לשמוח אלא אדרבה.
ואולי התשובה פשוטה עוד יותר (הריני כמוסיף ומעמיק בדבריך): אין שמחה במלכות חשמונאי כשלעצמה, אלא בעובדה שהיתה מלכות ישראל שלא מנעה משומרי התורה את עבודת הבורא. כלומר השמחה היא בהעדר החסרון שנגרם משלטון הזרים.
הולך בטל כתב:ישראל הר כסף כתב:גאולה בקרוב כתב:ודרך אגב, גם הם אינם ח"ו מושחתים לגמרי, ולא "כלי שלטוני הפועל נגד התורה ומצוותיה בכל התחומים" כפי שמישהו כתב כאן. יש להם מה לתקן אם הם המבולבלים חוטאים - הם "תינוקות שנשבו", בקיצור, אני לא מסתכל עליהם 'ממרומי האולימפוס' כצדיק שמשקיף על רשע, אברהם שהשקיף על פני סדום...
גם בהם, האחים שלנו, יש הרבה דברים טובים (ומי שלא חושב כך סימן שלא מכיר, או סתם עוצם עיניים), וכבר חז"ל אמרו על פושעי ישראל שמלאים מצוות כרימון, נעזור נא אחד לשני להתחזק, ונתפלל עלינו ועליהם שנחזור בתשובה שלמה, גם על שנאת חינם שהחריבה את ביתנו ועדיין שטן זה מרקד בתוכנו.
עמיחי כנרתי
גם כשהחריבו את גוש קטיף הם רק התבלבלו...
פתאום היו כאלו שלא אמרו הלל או הפסיקו לומר את התפילה שבדו מליבם להצלחת ראשיה ויועציה.
איפה הם היו כשהרסו את התורה וביזו את שומרי מצוותיה. אז הם היו בסדר...אה???
רק בגוש קטיף יוצאים לרחובות וסותמים כבישים?
גם אני הקטן לא ראיתי תינוקות ולא שבויים, רק רשעים גמורים מחללי שבתות בפרהסיא שדינם נגזר בש"ס ובשו"ע מורידים ולא מעלין, עי' יו"ד קנח, ב: והאפיקורסים, והם שכופרים בתורה ובנבואה מישראל, היו נוהגין בארץ ישראל להרגן. אם היה בידו כח להרגן בסייף, בפרהסיא, הורגו. ואם לאו, היה בא בעלילות עד שיסבב הריגתו. כיצד, ראה אחד מהם שנפל לבאר והסולם בבאר, קודם ומסלקו ואומר: הריני טרוד להוריד בני מן הגג ואחזירנו לך, וכיוצא בדברים אלו. וכן בחו"מ חכה, ה: הכופרים בתורה ובנבואה, מישראל, מצוה להרגן; אם יש בידו כח להרגן בסיף בפרהסיא, הורג; ואם לאו, יבא עליהם בעלילות עד שיסבב הריגתן. כיצד, ראה אחד מהם שנפל לבאר, והסולם בבאר, קודם ומסלקו ואומר: הריני טרוד להוריד בני מהגג ואחזירנו לך, וכיוצא בדברים אלו.
ומה לנו להיות מליצי טוב על המלעיגים בריש גלי לכל שומר תורה ומצות, וכי המחבר לא ידע שרשעי ישראל מלאי מצות כרימון.
עושה חדשות כתב:על היחס התורני/חרדי לחגיגות ה' באייר, ראיתי כעת זוית אחרת אצל הגר"י לוינשטיין. מצורף.
אליעזר ג כתב:שומע כתב:אוצר החכמה כתב:אוצר החכמה כתב:כפי שציינתי לעיל הרמב"ם מדגיש וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתיים שנה, אולי להדגיש כי גם שלטון החשמונאים באחרית ימיהם שכבר
לא היו נאמנים לדרך ישראל גם הוא עניין לשמוח בו.
אבל למה באמת?
ואולי התשובה פשוטה, מלכות בית חשמונאי עם כל חסרונותיה קיבלה באופן עקרוני את מרות התורה, אע"פ שבאופן מעשי היו פעולות אחרות ושונות.
אבל מלכות שבאופן עקרוני אין לה דבר עם התורה ואינה מקבלת עליה כלל את מרות התורה, אלא אדרבה סבורה שתפקידה לעקרה ולהנהיג חוק תחתיה, עליה אין בכלל מה לשמוח אלא אדרבה.
ואולי התשובה פשוטה עוד יותר (הריני כמוסיף ומעמיק בדבריך): אין שמחה במלכות חשמונאי כשלעצמה, אלא בעובדה שהיתה מלכות ישראל שלא מנעה משומרי התורה את עבודת הבורא. כלומר השמחה היא בהעדר החסרון שנגרם משלטון הזרים.
סתם נתון היסטורי היה מלך מבית חשמונאי שהרג את כל חכמי ישראל והשליט את הצדוקים כלומר לפחות דור אחד נמנעה עבודת הבורא כמעט לגמרי.
החוזר כתב:לייבעדיג יענקל כתב:ולגבי המשפט האחרון המוסגר: אל תשכח מי נמנה על החותמים על מגילת העצמאות.
מה שנכון נכון כתב:בענין הדגל.
וכאן דיון על הצבתו בבית הכנסת.
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... 15&hilite=
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... 17&hilite=
http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?re ... =3&hilite=
ובלויה על המטה.
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... 14&hilite=
לייבעדיג יענקל כתב:פעם קראתי שבבית הרצי"ה קוק היתה תלויה תמונתו של תיאודור שרצל לצד תמונת אביו הגראי"ה. וכן כתוב הדר בויקיפדיה: "הרב צבי יהודה העריך את הרצל על פועלו בעניין שיבת ציון, ואף תלה תמונתו על הקיר". האם זה נכון?
ובעקבות ההשוואה דלעיל אשאל: אם נמצא תמונה של בן תמליון נתלה גם אותה?
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 36 אורחים