עקביה כתב:
הרמ"א (או"ח תקפא ב) מביא הלכה זו. אבל שם הוא משום חשש דרכי האמורי. מה שלא שייך בנד"ד.
מה גויי בלעמוד בצפירה? מישהו מכיר מדינה נוספת שנוהגים בה כך?
עקביה כתב:משולש
באמת איני מבין איזה חשש יש בתענית של ערב ר"ה. הרי אין בזה לא סרך פריצות ולא סרך ע"ז. זהו מנהג יהודי שיש בו טעם יהודי. זה קצת מזכיר את הגר"א שאוסר אופן מסוים של קישוט הבית בעצים בשבועות.
ייש"כ על הציטוט מויקיפדיה.
את השורה הזאת:
דקת דומייה היא אמצעי ביטוי לאבל או לצער, בדומה להנפת דגל בחצי התורן. ראשית המנהג היא בשנת 1919, אז אפשרה דקת הדומייה להחליף את רגעי התפילה המקובלים עד אז באות שיספק גם את האתאיסטים והלא-מאמינים.
לא מצאתי שם. מהיכן היא לקוחה? דברים אלה גם לא נראים לי נכונים, שכן דקת הדומיה אינה מחליפה תפילה.
הדימוי לאהרן מגוחך, כפי שכתב הרב לעומקו. וגם הטענה של 'לא תתגודדו'.
ומ"מ מנהג הצפירה לא נעשה כחיקוי למנהג הגויי, או מתוך רצון להידמות להם, הוא רק הועתק מהם כמנהג שיש בו טעם.
משולש כתב:השאלה איזה טעם יש בו, האם טעם יהודי או טעם גויי.
עקביה כתב:משולש כתב:השאלה איזה טעם יש בו, האם טעם יהודי או טעם גויי.
טעם אנושי. (ולא גרע מ'שורפים על המלכים').
היום למדתי שערביי יו"ש הנהיגו לאחרונה צפירה לעמידת דומיה ביום הנאכבה הנחוג אצלם, ואם כן זכינו סוף סוף שתהיה הצפירה חוקות איזה שהוא גוי (אם כי די ברור מי למד ממי). אגב, בשונה מן הנהוג במקומותינו, הצפירה אצלם נמשכת מספר שניות כמספר השנים מאז תש"ח, ששים ושמונה שניות בשנה זו. נאחל להם המשך עמידה ארוכה לאורך ימים ושנים.ברזילי כתב:עוד לפני השאלה ההלכתית אם יש כאן חשש בחוקותיהם, יש להעיר שעצם ההנחה המציאותית שיש כאן חוקות איזה שהוא גוי מפוקפקת....
לולי דמסתפינא הוו"א שהדנים בזה מצד חוקות הגוי חוששים בעיקר שלא לילך בחוקות הגוי היושב בציון, שנא' וראה כי עמך הגוי הזה. על זה באמת
יש לדון מבחינה הלכתית, אם גם זה נכלל בלאו.
ברזילי כתב: ואם כן זכינו סוף סוף שתהיה הצפירה חוקות איזה שהוא גוי
ותיקי תלמידי ישיבת מרכז הרב זוכרים את דירתו הישנה של הרב בשכונת גאולה הירושלמית ברחוב עובדיה, סמוך לביתו של הרב צבי יהודה קוק, בטרם נבחר הרב שפירא כרב ראשי לישראל, והעתיק את דירתו לבניין חדש, סמוך לישיבת מרכז הרב בשכונת קרית משה.
חברי לספסל הלימודים פרץ כהן, שהיה ברשותו מכונית כנכה צה"ל, היה מסיע את הרב מביתו בגאולה לישיבה בקרית משה. כך מידי כל בוקר במשך שנה שלמה (תשמ"ב 1982) נסיעה של כעשר דקות. באותם דקות יקרות ניצל פרץ לשאול את הרב שאלות שונות: מהן אישיות ומהן ציבוריות ובמגוון רחב של נושאים. בהגיעו לישיבה העלה פרץ על הכתב את השו"ת (=השאלות ותשובות) שהיה בינו לבין הרב על דפי פנקס, המכונה על ידו "שו"ת על גלגלים".
עמוד ראשון בפנקס "שו"ת על גלגלים"
עברתי על הפנקס כולו ודגמתי מעט מן המעט.
הנה שתי תשובות הנוגעות לביטול תורה, המפתיעות כל אחת לחוד וביותר כשהן נקראות ביחד.
השתתפות תלמידי הישיבה בהלוויה של רעיית ראש הממשלה עליזה בגין.
יש "עניין" ללכת להלויה של עליזה בגין משום כבוד מלכות. ["ויאספו כל העיר לספוד לשרה ולבכותה"].
בקשר לביטול תורה שייגרם – מסתמא יישאר מניין לומדים בישיבה.
2. האם יש לעמוד בצפירת דומיה?
לכאורה אין לבטל תורה לצפירת דומיה. וכן אני [הרב שפירא] נוהג בבית לא לעמוד.
בציבור וברחוב יש לעמוד מדין של חלול השם.
לא מצאנו כמעט בשום מקום במקורותינו עניין של הפסקת לימוד (חוץ מיום ז' בין השמשות שזו שעת מיתת מרע"ה [=משה רבינו עליו השלום]).
[לעניין חוקות הגוי – נראה לי (פרץ) שאין פה קפידא גדולה לפי דעתו מרן]
לייטנר כתב: ["ויאספו כל העיר לספוד לשרה ולבכותה"].
צופר הנעמתי כתב:לייטנר כתב: ["ויאספו כל העיר לספוד לשרה ולבכותה"].
מהיכן הציטוט ה"תנכ"י"?
רבינו חננאל מסכת בבא מציעא דף כה עמוד ב
פי' המנק, כלי שיש בו שני ראשים, כגון המזלג שיש לו ג' שינים ודרך בני יון להחזיק חתיכת הבשר ולחתוך עם הסכין ולאכול ונוטל זה שחתך ונותנו לתוך פיו ואין ידיו נוגעות בבשר כלל מפני הזוהמה.
עקביה כתב:למען האמת שיטת הגר"א לא נתבררה לי. האם לשיטתו אסור לאכול בסכין ומזלג, שכן זהו מנהג בני יון?רבינו חננאל מסכת בבא מציעא דף כה עמוד ב
פי' המנק, כלי שיש בו שני ראשים, כגון המזלג שיש לו ג' שינים ודרך בני יון להחזיק חתיכת הבשר ולחתוך עם הסכין ולאכול ונוטל זה שחתך ונותנו לתוך פיו ואין ידיו נוגעות בבשר כלל מפני הזוהמה.
עמקן כתב:עקביה כתב:למען האמת שיטת הגר"א לא נתבררה לי. האם לשיטתו אסור לאכול בסכין ומזלג, שכן זהו מנהג בני יון?רבינו חננאל מסכת בבא מציעא דף כה עמוד ב
פי' המנק, כלי שיש בו שני ראשים, כגון המזלג שיש לו ג' שינים ודרך בני יון להחזיק חתיכת הבשר ולחתוך עם הסכין ולאכול ונוטל זה שחתך ונותנו לתוך פיו ואין ידיו נוגעות בבשר כלל מפני הזוהמה.
מר"ח מבואר שבזמן הש"ס יהודים השתמשו במזלג, דאל"כ לא היה חיוב השבה מצד אבידת גוי.
עמקן כתב:מר"ח מבואר שבזמן הש"ס יהודים השתמשו במזלג, דאל"כ לא היה חיוב השבה מצד אבידת גוי.
אש משמים כתב:לא הבנתי איזה איסור ואיזה חוקותיהם?
כל דבר שהמדינה עושה הופך לאיסור?
אפילו אם הם עמלק לא כל מה שהוא אומר נהפך לאיסור!
אבקש לבאר בצורה יסודית ורצינית!
משולש כתב:אש משמים כתב:לא הבנתי איזה איסור ואיזה חוקותיהם?
כל דבר שהמדינה עושה הופך לאיסור?
אפילו אם הם עמלק לא כל מה שהוא אומר נהפך לאיסור!
אבקש לבאר בצורה יסודית ורצינית!
איני מאמין שלא ביארו כאן את העניין הזה בצורה יסודית ורצינית.
ועל כל פנים אני אתמצת שוב:
הב"י קעח מביא ב' הגדרות לחוקות הגוים: א. דברים חסרי פשר שיש להם משמעות סגולית וכדומה. ב. דברים שהיהודים פרשו מהם בגלל צניעות או סיבה אחרת. וממילא נהיה מיוחד לגויים.
והנה עמידת דום לזכר מתים בוודאי לא הומצאה ע"י יהודים, ומסתבר שלא נהגו בו גם בגלל שהוא מתעלם מהאמונה הבסיסית של השארות הנפש, ושהיא מקבלת שכר ועונש בעולם האמת, (ולכן אצל יהודים לזכר נפטרים אומרים קדיש, מדליקים נרות נשמה, לומדים משניות לע"נ, וכו' וכו').
ואף אם אין כאן וודאי חוקות הגוי, עכ"פ חשש בוודאי יש כאן.
עקביה כתב:משולש כתב:אש משמים כתב:לא הבנתי איזה איסור ואיזה חוקותיהם?
כל דבר שהמדינה עושה הופך לאיסור?
אפילו אם הם עמלק לא כל מה שהוא אומר נהפך לאיסור!
אבקש לבאר בצורה יסודית ורצינית!
איני מאמין שלא ביארו כאן את העניין הזה בצורה יסודית ורצינית.
ועל כל פנים אני אתמצת שוב:
הב"י קעח מביא ב' הגדרות לחוקות הגוים: א. דברים חסרי פשר שיש להם משמעות סגולית וכדומה. ב. דברים שהיהודים פרשו מהם בגלל צניעות או סיבה אחרת. וממילא נהיה מיוחד לגויים.
והנה עמידת דום לזכר מתים בוודאי לא הומצאה ע"י יהודים, ומסתבר שלא נהגו בו גם בגלל שהוא מתעלם מהאמונה הבסיסית של השארות הנפש, ושהיא מקבלת שכר ועונש בעולם האמת, (ולכן אצל יהודים לזכר נפטרים אומרים קדיש, מדליקים נרות נשמה, לומדים משניות לע"נ, וכו' וכו').
ואף אם אין כאן וודאי חוקות הגוי, עכ"פ חשש בוודאי יש כאן.
בטובך הרב משולש,
לפי הב"י אין ספק שאין כאן סרך איסור משום בחוקותיהם.
מנהג העמידה אינו נופל לא בהגדרה א. ולא בהגדרה ב. שהגדרת יפה מאד.
מנהג העמידה אינו מתעלם מהישארות הנפש. מה הקשר? זה מנהג יפה של מתן כבוד לנופלים והתייחדות עם זכרם.
קדיש ונרות נשמה וכו' הם עניינם של היחידים. כאשר המדינה רוצה שכלל האזרחים יזכרו ויתנו כבוד, חייבים לחשוב על משהו אחר. ופשוט.
מי שלשיטתו אולי כן יש כאן בעיה של בחוקותיהם זה הגר"א. הכותב שכל דבר שאין בו טעם אסור משום בחוקותיהם, אם הגויים נוהגים בו. שיטתו לא נתבררה לי, ואיני יודע לומר בזה דבר ברור.
משולש כתב:א. דברים שאין בהם טעם זה הגדרה א' של הב"י שהבאתי. זה לא חידוש של הגר"א.
ב. לגבי הרישא של דבריך הבהרתי את דברי בצורה ברורה מאוד ואיני רואה בדבריך שום תשובה או דחיה עליהם.
שולחן ערוך יורה דעה הלכות חוקות העובדי כוכבים סימן קעח
או בדבר שנהגו למנהג ולחוק ואין טעם בדבר דאיכא למיחש ביה משום דרכי האמורי ושיש בו שמץ עבודת כוכבים מאבותיהם,
אבל דבר שנהגו לתועלת, כגון שדרכן שכל מי שהוא רופא מומחה יש לו מלבוש מיוחד שניכר בו שהוא רופא אומן, מותר ללובשו.
וכן שעושין משום כבוד או טעם אחר, מותר.
עקביה כתב:ב. איני יודע מה הבהרת, ואשרי העומדים על סודך.
משולש כתב:עקביה כתב:ב. איני יודע מה הבהרת, ואשרי העומדים על סודך.
אמרתי שהמנהג לעמוד בצפירה הוא מתעלם מהשארת הנפש, ועל זה הודית בשעורים שזה מנהג יפה להתייחד עם הנפטרים.
אני מסכים אתך שזה יפה, אבל לא כל מה שיפה זה סימן שהוא טוב.
ובהודעה אח"כ הוספתי שהם בעצמם מודים שהדקת דומיה נועדה לתת "תחליף אתאיסטי" לתפילות וכו'. ועל כן זה נכנס בהגדרה השניה בב"י הנ"ל (שכל מנהג גויי שיהודים מתרחקים ממנו מחמת שהוא בעייתי, נחשב לחוקות הגוי [גם אם הוא לכבוד, יש שם כמה דוגמאות].).
דורשי יחודך כתב:לענ"ד יש כאן נקודה חשובה שצריכה ליבון ושימת לב.
נשים בצד לרגע את השאילה של בחוקותיהם ואת השאילה של חילול ה' כשלא עומדים.
ברגע של הצפירה של מאות ואלפים ועשרות אלפי יהודים שנמצאים בצער רב ויגון קודר על יקיריהם ששיכלו.
ביניהם אף אנשים שותומ"צ, אף לומדי תורה, אף מדקדקים בהלכה ששיכלו את יקיריהם אף הם תלמידי חכמים ומדקדקים במצוות.
מה עם "נושא בעול עם חבירו"?
האם יש צד שיש דוקא להתעלם מהכאב שלהם?
אני לא מדבר עכשיו על הצטרפות לעמידת דום שלהם, שחוץ מהשאילה של בחוקותיהם, יש עוד סיבות שלא להצטרף.
אבל למה לא לייחד אז את הלב לחוש את הכאב שלהם?
תלך, תרוץ, תקפוץ, תעשה מה שאתה רוצה, אבל לא לחשוב על הכאב של השכולים?
הלב אבן לנו?
דורשי יחודך כתב:לענ"ד יש כאן נקודה חשובה שצריכה ליבון ושימת לב.
נשים בצד לרגע את השאילה של בחוקותיהם ואת השאילה של חילול ה' כשלא עומדים.
ברגע של הצפירה של מאות ואלפים ועשרות אלפי יהודים שנמצאים בצער רב ויגון קודר על יקיריהם ששיכלו.
ביניהם אף אנשים שותומ"צ, אף לומדי תורה, אף מדקדקים בהלכה ששיכלו את יקיריהם אף הם תלמידי חכמים ומדקדקים במצוות.
מה עם "נושא בעול עם חבירו"?
האם יש צד שיש דוקא להתעלם מהכאב שלהם?
אני לא מדבר עכשיו על הצטרפות לעמידת דום שלהם, שחוץ מהשאילה של בחוקותיהם, יש עוד סיבות שלא להצטרף.
אבל למה לא לייחד אז את הלב לחוש את הכאב שלהם?
תלך, תרוץ, תקפוץ, תעשה מה שאתה רוצה, אבל לא לחשוב על הכאב של השכולים?
הלב אבן לנו?
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 136 אורחים