עיק כתב:אבל מישהו צריך להסביר להם שמספר אחד האחרונים על הש"ס אי אפשר לברוא מליצות.
זה ה"חידוש בהל' מליצה" שכתבתי.
עיק כתב:אבל מישהו צריך להסביר להם שמספר אחד האחרונים על הש"ס אי אפשר לברוא מליצות.
אוצר החכמה כתב:ככה זה כשלא בוחרים את המליצה מתוך זכרון אלא מקלידים באוצר החכמה שמא הגיע לגבורות ועושים מהתוצאה מליצה.
הקיק כתב:דרך אגב, מישהו יודע מה הפשט בשם הפרטי 'שמא'? האם זה קיצור של שמאי?
הרוצה להחכים כתב:הקיק כתב:דרך אגב, מישהו יודע מה הפשט בשם הפרטי 'שמא'? האם זה קיצור של שמאי?
שם תנכ"י.
אחד מגיבורי דוד (שמו"ב כג, יא)
אחד מנכדי אשר (דהי"א ז, לז)
היא שיחתי כתב:למה כל כך פשוט לך שהס"מ זה לא ר"ת סטרא דמסאבא???
לעומקו של דבר כתב:היא שיחתי כתב:למה כל כך פשוט לך שהס"מ זה לא ר"ת סטרא דמסאבא???
ס"מ בפשטות כוונתו "סמאל". ונקצר כדי לא להזכירו.
המינוח סטרא מסאבותא לא כ"כ שגור. (בחיפוש בפורום וגם בפרוייקט השו"ת לא נמצא כלל המושג הזה). וחסר ד' השימוש.
פלתי כתב:לעומקו של דבר כתב:היא שיחתי כתב:למה כל כך פשוט לך שהס"מ זה לא ר"ת סטרא דמסאבא???
ס"מ בפשטות כוונתו "סמאל". ונקצר כדי לא להזכירו.
המינוח סטרא מסאבותא לא כ"כ שגור. (בחיפוש בפורום וגם בפרוייקט השו"ת לא נמצא כלל המושג הזה). וחסר ד' השימוש.
באוצר מופיע +ס[י]טרא-(דמסאבא/דמסאבותא) = 3162 פעמים
מתבגרים רבים מפרשים, בטעות, את הציווי המקראי "עד לא ידע" כחוק לא כתוב לפיו יש להשתכר עד אובדן חושים.
לעומקו של דבר כתב:יקירי, אז תחפש באוצר ותמצא את כל ההתייחסות של ס"מ בהקשר סמאל ותגיד לי אם יש התייחסות אחת בהקשר של מסאבותא.
האמן לי שבראון מוחל לך על ההתעקמות להצדיקו...
פלתי כתב:לעומקו של דבר כתב:יקירי, אז תחפש באוצר ותמצא את כל ההתייחסות של ס"מ בהקשר סמאל ותגיד לי אם יש התייחסות אחת בהקשר של מסאבותא.
האמן לי שבראון מוחל לך על ההתעקמות להצדיקו...
איני יודע מי זה בראון וגם לא מעניין אותי מי הוא. רק התייחסתי למש"כ רומ"כ שהביטוי לא שגור.
אוצר החכמה כתב:למה לא חיפשתם סיטרא מסאבא.
יש לזה גם משמעות של השטן המקטרג על בני אדם למשל כאן.
לעומקו של דבר כתב:היא שיחתי כתב:למה כל כך פשוט לך שהס"מ זה לא ר"ת סטרא דמסאבא???
ס"מ בפשטות כוונתו "סמאל". ונקצר כדי לא להזכירו.
אפרקסתא דעניא כתב:מתבגרים רבים מפרשים, בטעות, את הציווי המקראי "עד לא ידע" כחוק לא כתוב לפיו יש להשתכר עד אובדן חושים.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4930898,00.html
אוצר החכמה כתב:לא הבנתי. יש מישהו שמסתפק כאן בזה שנוהגים לכתוב ס"מ במשמעות הזאת כקיצור לשם המלאך?
העניין הוא שבספר המופנה לציבור הרחב בהחלט יתכן שפתיחת הר"ת (של איזה מאמר, לא דברי הזהר או האריז"ל) סטרא מסאבא וביאור כח הטומאה בעולם זו בהחלט החלטה סבירה ואולי גם צודקת.
אוצר החכמה כתב:לא הבנתי. יש מישהו שמסתפק כאן בזה שנוהגים לכתוב ס"מ במשמעות הזאת כקיצור לשם המלאך?
העניין הוא שבספר המופנה לציבור הרחב בהחלט יתכן שפתיחת הר"ת (של איזה מאמר, לא דברי הזהר או האריז"ל) סטרא מסאבא וביאור כח הטומאה בעולם זו בהחלט החלטה סבירה ואולי גם צודקת.
א' זעירא כתב:בראון ציטט את דברי הרמ"מ מליובאוויטש, שלבטח כיוון לדברי האריז"ל ולא פנה לציבור הרחב.
פלוריש כתב: פעם שמעתי הקלטת שיעור שלו, ובשיעור הוא טרח להוכיח ע"פ מקורות תנאיים מקבילים, שהפשט במשנה מסויימת אינה כמו שפירשו בבבלי.
הוא הוסיף שודאי למעשה נוקטים כמו הבבלי, אך צריך להבין מדוע האמוראים עשו זאת.
לטענתו, מכיוון שהמשנה הולכת לפי תנא מסויים ולהלכה פוסקים כתנא אחר, ומכיוון שהמשנה היא הספר שהתקבל, לכן 'דרשו' האמוראים את המשנה באופן שתתאים גם לתנא שהתקבל להלכה.
בברכה המשולשת כתב:פלוריש כתב: פעם שמעתי הקלטת שיעור שלו, ובשיעור הוא טרח להוכיח ע"פ מקורות תנאיים מקבילים, שהפשט במשנה מסויימת אינה כמו שפירשו בבבלי.
הוא הוסיף שודאי למעשה נוקטים כמו הבבלי, אך צריך להבין מדוע האמוראים עשו זאת.
לטענתו, מכיוון שהמשנה הולכת לפי תנא מסויים ולהלכה פוסקים כתנא אחר, ומכיוון שהמשנה היא הספר שהתקבל, לכן 'דרשו' האמוראים את המשנה באופן שתתאים גם לתנא שהתקבל להלכה.
נכב"ב שזו דעת (רבו) הגרש"פ שליט"א
ׁ
אוצר החכמה כתב:לא הבנתי את הקשר בין הדברים שהבאת לנושא. השאלה כאן היתה האם הפירוש שהגמרא נותנת למשנה אינו נכון, כלומר זו לא היתה כוונת רבי במשנה וחז"ל עיקמו את הפשט כדי להתאימו להלכה. איך הדוגמאות שהבאת ממשנה לא זזה ממקומה מייצגות את הטענה הזו?
איש_ספר כתב:...אמנם, וזה חייב להאמר כאן, הוא נמנה על אסכולת החוקרים שכלי העבודה המרכזי שלה הוא לעשות את התלמוד קרעים קרעים, האמוראים לא הכירו את המסורות התנאים, הסתמאים לא הבינו דברי האמוראים, ובסוף נשאר איזה שכבה דקיקה איתה מסכימים... הוי אומר לא מדובר בשימוש מוגבר בגרסאות, או עיסוק בריאליה, ועוד מתודות זרות לבית המדרש, אלא בגישה המחללת את קדושת התלמוד לחלוטין. מי שמעונין לשבח ספרים מהסוג הזה, טוב יעשה אם לכה"פ יתן לקורא תמונה מלאה להבין במאי עסקינן.
עושה חדשות כתב:איש_ספר כתב:...אמנם, וזה חייב להאמר כאן, הוא נמנה על אסכולת החוקרים שכלי העבודה המרכזי שלה הוא לעשות את התלמוד קרעים קרעים, האמוראים לא הכירו את המסורות התנאים, הסתמאים לא הבינו דברי האמוראים, ובסוף נשאר איזה שכבה דקיקה איתה מסכימים... הוי אומר לא מדובר בשימוש מוגבר בגרסאות, או עיסוק בריאליה, ועוד מתודות זרות לבית המדרש, אלא בגישה המחללת את קדושת התלמוד לחלוטין. מי שמעונין לשבח ספרים מהסוג הזה, טוב יעשה אם לכה"פ יתן לקורא תמונה מלאה להבין במאי עסקינן.
היות ומידי פעם מעלים כאן מאמרים שונים, וביניהם גם מהחוקרים הנ"ל, ראוי להזהיר שאם נמצא בדבריהם פסול, הקולר תלוי גם בצואר המפיץ, ועבירה גדולה בידו. (עי' ס' דעת יהודה להגר"י שפירא עמוד רכה, ודו"ק). נזכרתי כעת כי לאחרונה הועלה באשכול אחר מאמר על מצות ספירת העומר, מלא בדברים שהם על גבול האפיקורסות, (ודעתי אינה רחבה דיה כדי לפסוק מאיזה צד של הגבול), דברים שחכמינו ומאורי דרכינו היו קורעים קריעה בשומעם כן. ושאלתי את החבר שהעלה, האם הוא לא חושש שמדובר במאמר המצוי הרבה מתחת הקו האדום התחתון, השיב לי כי לא קרא את תוכנו. אז ליהוי ידוע שהושטת כוס יין לנזיר איננה מצות חסד אלא עבירה ונתינת מכשול.
אוצר החכמה כתב:מי זאת הרבנית צ שפירא
פלגינן כתב:כך כותבת הרבנית צ' שפירא:
ובפרק רבי עקיבא (שבת פח א) "ויתיצבו בתחתית ההר" (שמות יט, יז), אמר רב אבדימי בר חמא, מלמד שכפה עליהם הר כגיגית, ואמר להם, אם אתם מקבלים את התורה - מוטב, ואם לאו - שם תהא קבורתכם. אמר רב אחא בר יעקב, מכאן מודעה רבא לאורייתא. אמר רבא, אף על פי כן הדור קבלוה בימי אחשורוש, שנאמר (אסתר ט, כז) "קיימו וקבלו", קיימו מה שקבלו עליהם כבר, עד כאן. וביאור ענין זה, אף על גב שכבר אמרו "נעשה ונשמע" (שמות כד, ז), ואם כן למה הוצרך לכפות עליהם הר כגיגית. אלא הטעם כי קבלת התורה הכרחי, ואילו היו מקבלים עליהם את התורה מרצונם, היו סבורים כי הדבר תולה בדעתם, ואפשר שיהיה פירוד לדבר זה, שאם לא ישמרו התורה יהא בטול לנתינתה. אבל עתה שהיתה קבלת התורה הכרחי, אם כן אי אפשר שיהיה בטול והסרה לדבר זה, כי אם נתינת התורה וקבלתה מחוייב, כל שכן שמחויב שלא תהא בטול לתורה.
ובמדרש מצאתי, כשבאו ישראל לקבל התורה, כפה עליהם הר כגיגית, שיהיו אנוסים לקבל את התורה, וכתיב אצל אונס (ר' דברים כב, כט) "ולו תהיה לאשה ולא יוכל לשלחה". ופירוש ענין זה, כי לכך אמרה תורה אצל אונס "לא יוכל לשלחה כל ימיו", מפני שהחבור שהוא מצד עצמו, אפשר שיהיה ואפשר שלא יהיה, כמו כל איש שנשא אשה, אפשר שישא אותה ואפשר שלא ישא אותה. לכך אפשר שיתן גט גם כן, וישלח אותה מאיתו. אבל כאשר היה החבור הכרחי, כמו זה שאנסה, ודבר שהוא מוכרח להיות אין לו פירוד והסרה. לכך אמרה התורה על המאנס את האשה, ועשה החבור בהכרח, "לא יכול לשלחה כל ימיו". וכן השם יתברך נהג בחבור זה עם ישראל, החבור שעשה [היה] הכרחי, שהרי כפה עליהם הר כגיגית לקבל את התורה, וקבלת התורה היא עצם החבור, כמו שהתבאר, לכך אין הסרה לחבור זה. וכך הוא לפי אמת שהחבור הזה מוכרח, ומכיון שהוא מוכרח אין לו פירוד לדבר זה כלל. והרי הדברים אשר אמרנו רמזו חכמים בדבריהם.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 517 אורחים