עניני השואה

חוקר ודורש

האם יש עניין לקרוא על השואה באופן סתמי,כי לכאורה איזה נפק"מ יש בעניין?
השואה כמו כל הצרות שהיו לעם ישראל לכאורה הם מתאימים לימים עצובים כמו תש"ב
ובשביל מה עניין לקרוא וללמוד לפרטי פרטים הזוועות והאכזריות של הגרמנים?
אלא אם לומדים גבורת הנפש של חרדי לדבר ה איך שבמסירות נפש הם שמרו תומ"צ. וזה ניתן לקרוא
בספר בסתר רעם ועוד אבל היסטוריה מה עניין בזה יותר מגזרות תח ות"ט או גירוש ספרד
ועוד

לעולם יהיה אדם

חוקרנוביץ כתב:האם יש עניין לקרוא על השואה באופן סתמי, מה עניין בזה יותר מגזרות תח ות"ט או גירוש ספרד
ועוד

נשמע מדבריך שלגבי גזרות ת"ח ות"ט וגירוש ספרד ברור לך שצריך לקרוא, ואתה שואל רק על השואה.
תוכל להסביר את ההבדל?

חוקר ודורש

אין הבדל ולכן תמהתי למה עסוקים בזה יותר מהגזירות הנ"ל שלא עסוקים בהם.

לעולם יהיה אדם

חוקרנוביץ כתב:אין הבדל ולכן תמהתי למה עסוקים בזה יותר מהגזירות הנ"ל שלא עסוקים בהם.

עסוקים בזה יותר משום שעבר מאז פחות זמן, וזה יותר שייך אלינו וגם יש יותר תיעודים מאז.
מעבר לכך כמובן שהשואה היא טרגדיה נוראה בהרבה, שאי אפשר בכלל להשוות אותה לגזירות ת"ח ות"ט או לגירוש ספרד (שהן טרגדיות נוראות בפני עצמם).

חוקר ודורש

זה העניין מה הזוועות שייכים אלינו יותר מכל הגזירות שהיו בעבר? מה כוונתך

משה נטע · הודעהעל ידי **משה נטע** » ש' אפריל 22, 2017 11:31 pm

חוקרנוביץ כתב:זה העניין מה הזעות שייכים אלינו יותר מכל הגזירות שהיו בעבר? מה כוונתך

שאנחנו נמצאים היום ממש במציאות אחרת של עולם - שנוצרה בגלל זוועות מלחמת העולם השניה. בוודאי שזה יותר שייך לשורנו מכל הזוועות האחרות.
חוץ מההנימוק שישנם יותר תיעודים, הרבה מאיתנו מגיעים מאנשים שניצלו משם וכן על זה הדרך.

עושה חדשות

: מגד גבעות עולם.png (168.98 KiB) נצפה 12369 פעמים

לא הבנתי את ההבדל בין סיפור הצרות בחורבן בית ראשון ע"י ירמיהו ובית שני על ידי הגמרא בגיטין ופרעות מסעות הצלב ע"י מחברי הקינות לבין סיפור צרות השואה. מה הוא מדרכי התשובה ומה אינו מדרכי התשובה.

חוקר ודורש

העניין שקינות אומרים בת"שב ולא כל יום, ד"א אם מדברים על השואה ראוי יותר להתייחס על התקומה של עולם התורה ועל אנשים פרטיים שעל אף התופת זכו להקים דורות ישרים זה הדגש שצריך ללמוד מהסיפור הזה.

פשיסחא · הודעהעל ידי **פשיסחא** » א' אפריל 23, 2017 2:18 pm

עיין אהלי יעקב פר' זכור תש"א, הכותב שזכירת מעשיה של גרמניה היא בכלל מצוות זכירת עמלק

משה ובני ישראל

הקדמת האדמו"ר מקאליב שליט"א לאנציקלופדיה שמע ישראל.
השפע חיים זי"ע בימי הזעם.
הרב מאוונגוואר זי"ע בימי הזעם.
האמרי שאול ממודזיץ זי"ע בימי הזעם.

עושה חדשות · הודעהעל ידי **עושה חדשות** » א' אפריל 23, 2017 9:39 pm

אני מעלה כאן כמה קטעים מתוך התכתבות פרטית שהיתה לי היום עם אחד החברים כאן בעקבות מה שהעליתי לעיל:

אני כתבתי לו:

זה שאני הוא "בעל הסקופ" לא הופך אותי אוטומטית להיות סניגור...
אעפ"כ ארצה לדון בדברים לגופן, בלי אמוציות מיותרות.

כאשר אדם הרחוק מאמונה בבורא העולם פועל להקמת מוזיאונים על השואה וכו', קשה למצוא בזה הרבה טעם חיובי, מה בא זה ללמדינו. על הסרת ההשגחה רח"ל, או על שפלות העם בין האומות, וכן הלאה. אלא שיש בזה תועלת מדינית לכאו' חשובה מאד, כדי לנגן על המצפון של העולם לעמוד לימין העם היהודי ומדינתו הרשמית בנסיבות נוספות המתחדשות, וזה נעשה באמצעות מקום המתעד ומשמר את הזוועות וכו'. אבל זוהי פעולה פוליטית בעלמא, (הנכנסת כנראה בגדרי ההשתדלות), ואין לה שייכות עם אמונה בבורא או חיזוק הקשר של העם עם אלוקיו. גם חיזוק הפטריוטיות של אזרחי המדינה יכול להיחשב כתועלת, בהנחה שהמבקר במקומות אלו יוצא במסקנה שבזה הדבר תלוי. ואמנם מי שמחונך על ההשקפה החרדית מבית מדרשם של גדול"י, לא ימצא טעם בעיסוק זה כאשר הוא בא מהסיבות הנ"ל.

לגבי דרכי התשובה, פשיטא שאין חילוק בין לימוד מאורעות החורבן או מאורעות השואה, אדרבה איפכא מסתברא.

סיפור נפלאותיו של הקב"ה כאשר הוא מטיב עם בני האדם הוא מטרה בפנ"ע, כידוע. ויל"ע מה הדין בסיפור עונשיו, הן אמת שיש בזה התעוררות לשיפור המעשים, (לא פחות מתיאור זוועות הגיהנום), אבל לכאו' אין בזה מעלה בעצם. אדרבה, הרב שורקין מביא ב' מקורות המורים לכאו' שיש בזה משום חילול ה'. ובאמת הדבר צריך ליבון, איזה חילול ה' יש כאשר ה' מעניש את עמו, הלא אדרבה כך הזהירם מראש מקדם, ואין בכך אלא גילוי השגחתו מן הצד האחר. אעפ"כ ליבי מהסס בזה, ראה לדוג' כאן שיש עונשים כאלו אשר יכולים לפטור את האדם בטענת אונס לרוב חריפותם, וא"כ הסיפור והעיסוק בזה הוא הבלטה והדגשה שכביכול עזב ה' את הארץ. ומה תועלת יש בזה.

ובנימה אישית. הרבה פעמים תהיתי בזה, היות ואחרי קריאת ספרים-מאמרים על השואה, (ואני מתכוין לחומרים הקשים יותר, לא למצונזרים), הריני אפוף בהרגשות זעם ועליבות ותסכול, בלא יכולת להפיק מזה שום תועלת, חוץ מנדודי שינה. (ובזה ביארתי לעצמי את המקובל בחינוך של היום שלא להזכיר יתר על המידה את עונשי הגיהנום אלא בעיקר לפרסם את הג"ע). מוציא אותי משלוותי לראות מסעות ריגושים לכבשנים, תוך שירה מהדהדת של אני מאמין וכד', כאשר כל הנוכחים חוזרים לבתיהם בהרגשה שנוספה קומה מרשימה לאישיותם התמירה, ואני הקטן שואל - אם כבר למה לא עד הסוף, חוויה אמיתית של קבלת מכות מפרגולים בכל האזורים הרגישים בגוף, אכילת צואה, עמידה בכפור בעירום, רעב טוטאלי, וכן הלאה.

אני מרגיש שאפשר לפזר כאן הרבה סברות וטענות, למה לעסוק בהיסטוריית השואה, או למה להימנע מזה. אבל ההכרעה בנושא הזה היא כבידה, וזקוקה לדעת תורה אמיתית.

אם אתה יודע על הנהגותיהם של גדול"י, אשמח לשמוע. (לשם דוג', האם הגרשז"א היה עוסק בהסטוריית השואה, האם הגרח"ק בקיא בזה, מה היתה השייכות של הגרמ"פ לנושא, וכן הלאה).

וידידי החכם השיב לי:

לדעתי יש בעיה בסיסית בתפיסת היהדות המיוצגת בדברים מעין אלו שהבאת מאותו ספר, אנחנו מחפשים היום יהדות של תרי"ג מצוות שאמורות להיות מאוד מדידות, כלומר יש את מה שצריך לעשות ואמור להיות לזה גדרים הלכתיים ברורים, ולכן אם מתעסקים בטובות ה' עלינו זה בהכרח כדי לקיים מצווה X יש לדון אם כאשר דן אותנו הקב"ה יש לנו להתבונן בזה כדי לקיים מצווה Y.
וכיוון שהחילונים אין להם מצוות, בהכרח זה בא בשביל אינטרס פוליטי כזה או אחר.
למעשה היהדות היא הרבה מעבר לקיום תרי"ג מצוות, התרי"ג הן המסגרת שאותה חייב כל יהודי לקיים, אבל בסוף יש את החיים עצמם שאינן מונחות בתוך תבניות הלכתיות, כמו שלחיי נישואין יש גבולות של חיובים של בעל לאשתו ולהיפך, אבל החיובים הללו הם רק מסגרת לחיי הנישואין עצמם, שמעצם טבען אינם יכולים להיות בתוך מסגרת, והם מעצבות את חייו של כל אחד באופן שונה.
היה כאן פעם בפורום אשכול פתטי שדן למה האחים קרעו בגדיהם, איזה קיום דין יש בזה?
כאשר ההנחה היא שכל הקריעה באבלות נעשית בגלל 'קיום דין', שזה בעצם המתה של כל החיות של היהדות.
יש מצב בסיסי של האדם שהוא באבל כאשר מי מקרוביו נפטר, והיהדות נותנת לזה צורה ואופי, אם אצל החילונים עושים תחרות ריצה לזכר אדם שנפטר, אצלנו לומדים לזכרו, לא רק בגלל מושגים ערטילאיים שזה עוזר לנשמתו (זה גם נכון) אלא כי לנו יש צורה בסיסית איך לשמור את זכרון הנפטר, אצלם זה עיסוק בדברים טפלים ואצלנו זה דרך העיסוק בתורת ה'.

ומכאן לשואה
להיסטוריה החילונים קוראים 'עיצוב תודעה', שאני חושב שהוא משהו מאוד בסיסי בנפש האדם, ז"א המוזיאונים הם לא בשביל רווחים פוליטיים, וכמו שתחרות ריצה שהם עושים זה לא בשביל רווח פוליטי, אלא שיש כאן משהו ערכי בבסיסו שרוצים לכבד את זכר הנפטר, אבל הצורה היא צורה חלולה מנותקת מחיים של רוחניות, כך גם ההסטוריה באה לעצב את תודעת הציבור, שאנחנו עם שעבר שואה.
ההיסטוריה היהודית לא שונה במהותה, היא לא באה בשביל להרוויח מצוות, אלא היא ג"כ באה 'לכונן תודעה', מעמד הר סיני לא נעשה רק כדי לתת מידע טכני להכרת ה', אלא נעשה בקולות ורעמים, יש צורה איך ה' מתגלה ומעמד הר סיני לא רק נתן מידע על מציאות ה', אלא העביר לעם ישראל חוויה שלמה של גילוי כבוד ה' שעוברת לדורות הבאים, עם ישראל של אחרי מעמד הר סיני הוא אחר לגמרי, לא כי הוא יודע משהו נוסף, אלא כל חייו שונים בעקבות אותו אירוע.
כך גם זכר החורבן/השואה, אני לא חושב שזה נועד בשביל להרוויח התעוררות לתשובה, אלא שחווינו אירוע שלם כעם, ועם ישראל אחרי החורבן הוא עם ישראל שחי בצורה אחרת, כל אדם שעובר צרות בחיים הצרות משפיעות על האופי והתרבות שלו, כשעם שלם עובר כזה אירוע הוא בהכרח משפיע על כל צורתו.

וכאן מגיע החילוק איך לשמר את זכר השואה, אם הייתה השואה נכתבת בידי חז"ל, היטלר היה פסיק קטן בכל העסק, והיו מתחילים לתאר את חטאי עם ישראל, ואיך הקים עליהם ה' את אותו רשע לקיים מה שנאמר וכו', וכל זה לא רק כדי לעורר בתשובה, אלא כאמור זה אירוע מכונן בתולדות עם ישראל, אלא שיש הבדל באיזה משקפיים מסתכלים על אותו אירוע, אם זה אירוע ריק מתוכן רוחני והוא בס"ה כמו תחרות ריצה לזכר נפטר, או שמסתכלים על יד ה' שהייתה עלינו וכו'.
וכמו שאבלות היא עניין בסיסי בנפש האדם, שהיהדות 'רק' נותנת לו תבנית איך להיות מתוך חיים רוחניים ולא בצורה ריקה וחלולה, ולא היכ"ת להרוויח עוד תשובה או מצוות, כך התודעה ההיסטורית דרך משקפיים של יד ה' לא נועדה להרוויח מצוות אלא לחיות את ההיסטוריה דרך משקפיים של יד ה'.

מה ידוע לכם "דעת תורה" בענין?

.

לעולם יהיה אדם

כמובן שאין כאן דעת תורה, אבל אכתוב את דעתי.
אני מסכים מאוד עם ידידך החכם, ניסיתי לכתוב זאת קודם, אבל התקשיתי בניסוח והגדרת הרגשתי.
הוסיף משהו - לא ללמוד או לקרוא על השואה זה לא רק "לא ללמוד" אלא זה להתעלם במופגן. כיון שלא עברו הרבה מאוד שנים מאז, כיון שקיימים ביננו עדיין אנשים שחוו את הגדולה שבטרגדיות, כיון שעם ישראל כולו מתעסק בזה, אם אנו לא נעסוק בכך זה כמו להתעלם במופגן. אדם בעל רגש יהודי, או אפילו בעל רגש אנושי, אינו יכול להתעלם במופגן מהשואה.
מאידך, אני מסכים עם הרגשתך שהדבר מדיד שנתך, ולכן צריך לאזן בין הדברים. ללמוד על השואה אבל בזמן, במקום, ולא יותר מידי.

סלקא דעתך · הודעהעל ידי **סלקא דעתך** » ב' אפריל 24, 2017 12:32 am

עושה חדשות כתב:
מה ידוע לכם "דעת תורה" בענין?

החזו"א אמונה וביטחון פ"א אות ח

"דברי הימים וקורות עולם הם מאלפים הרבה את החכם בדרכו, ועל תולדות העבר ייסד אדני חכמתו"

לעומקו של דבר

אותו גדול הוא מן הסתם אדמו"ר ר' אהרן מבעלזא זיע"א אשר כן ידוע הנהגתו בקודש. (חביב עלי להזכיר מבעלז שכן בתחום זה אני יודע שהרה"צ עתניאל תיכף יבוא להביא ציטוטים ונימוקים לדברי, ולחילופין לנקות את שקשקשתי. באמת תודה. אתה כמובן לא חייב...).

אפשר להפריד לשני שאלות, האם בכלל יש עניין בעיסוק זה, והשני האם יש לנו את הידע והאפשרות לעיסוק זה.
יש גם בעיה אחרת, שההיסטוריה, כדברי ר"י הוטנר, היא גמרא בלי רש"י. כלומר, אין לנו את הידע המספיק, כפי שהזכרת בשונה מחורבן הבית יש לנו עליו מדברי חז"ל.

במחשבה שניה, אני די בטוח שעל החלק הראשון אין כלל ויכוח, השאלה היא רק החלק השני. כמובן בשילוב מה שיש בעניין הזה גם סיכון.

הרואה · הודעהעל ידי **הרואה** » ב' אפריל 24, 2017 8:11 pm

אם הייתה השואה נכתבת בידי חז"ל, היטלר היה פסיק קטן בכל העסק

אני לא מסכים, אין כאן מה להשוות לנבוכדנצר וכדו', זה יותר דומה לעמלק שכן יש עניין בעצם העמלק להשמידו.

סגי נהור · הודעהעל ידי **סגי נהור** » ב' אפריל 24, 2017 8:30 pm

נידון זה מעוררני לשאלה כללית יותר. בבחרותי היה לי חברותא שגם כאשר קרו דברים נוראים, כגון פיגועים קשים, הוא לא רצה לדעת על כך ולא התעניין בכך והיה שקוע רק בתלמודו ובמילוי חובותיו בעולמו (והיה שקוע בזה באמת). לי התנהגות זו מאוד הציקה, והייתי ממש משתדל בכל מיני אופנים לזעזעו ולהוציאו משלוותו.
הרגשתי אז, ועודני מרגיש היום, שכשקורה משהו כואב, יהודי צריך לדעת על כך ולכאוב על כך, ויש חסרון גדול בחוסר ידיעה ובהתעלמות. והוא הדין כמובן לענין השואה.
כאז כן היום, אינני יודע אם הרגשה זו צודקת.

חוקר ודורש · הודעהעל ידי **חוקר ודורש** » ב' אפריל 24, 2017 9:30 pm

חלק מיצאה מהטראומה זה לשוחח על זה,כל זה שייך בניצולי השואה ואולי דור שני אבל צאצאים לכאורה לא שייכים בזה.

עושה חדשות · הודעהעל ידי **עושה חדשות** » ה' אפריל 27, 2017 9:24 pm

על ההגדרה של חילול ה', וכפי שהביא הרב שורקין מדברי רש"י ביומא דפ"ו, הנה חז"ל אמרו בפירוש "בשעה שעושה הקדוש ברוך הוא דין בקדושיו מתיירא ומתעלה ומתהלל", (ונראה דאין הדברים סותרים וכמבו' למעיין).

אגב שמתי לב כעת על הפס' אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁיֲקֹוָק אֱלֹהָיו, שבמקומו בס' תהילים הוא נאמר כאשר הקב"ה מיטיב לעם בריבוי הטבה גשמית.

סיסטעם · הודעהעל ידי **סיסטעם** » ה' אפריל 27, 2017 11:53 pm

אם אתה עוסק בתולדות ימי אבא שלך ומישהו מפסיק אותך ושואל מה זה נוגע לעבודת ה'? מה היית עונה, מה אתך?! זה אבא שלי! כן הדבר הזה מי שכלל ישראל קרוב ללבו הוא עוסק בתולדותיו, דברים אחרים לא מעניינים אותו רק ענינים אודות עם ישראל.

אראל · הודעהעל ידי **אראל** » ו' אפריל 28, 2017 12:40 am

מי שמאמין שהשואה בא לעונש על חטאי הדור [הבחירה להאמין על איזה חטא שתרצה], הרי מן החובה ללמוד מה שקרה לאבותינו ורבותינו, גודל החרון אף שיכול להיות אם אין הולכים בדרך הישר והטוב ואין שומעים לקול השי"ת
יש על בחינה זו מראי מקומות רבים, ואדרבא יבואו החכמים ויציינו

עושה חדשות · הודעהעל ידי **עושה חדשות** » ג' מאי 02, 2017 9:37 pm

הכיצד זה שלא דנו באספקלריא על דבריו של הרב מאזוז שליט"א מהשבוע האחרון?

ראה במצורף, עמוד 2, וצע"ג.

בית נאמן תזריע מצורע.pdf: (1.67 MiB) הורד 607 פעמים

שש ושמח · הודעהעל ידי **שש ושמח** » ד' מאי 03, 2017 12:34 am

התלבטתי הרבה אם להעלות כאן את דברי הנ"ל שיושב ודורש בתועבות ירושלים כדי למחות עליהם, מתחילה סברתי שאינו מכבוד המקום ונמנעתי מכך. מ"מ כיון שהעלו דבריו כאן לא אמנע מלהביע מחאתי הנמרצת, כצאצא לקדושים וטהורים ההרוגים על קידוש שמו יתברך, על ניצול דמם השפוך לצורך ביזוי יהדות אשכנז לעומת יהדות המזרח.
אינני יודע האם יש לנו רשות לדון למה אירעה השואה באירופה ולא בארצות המזרח [נראה לי שלא], מה שבטוח הוא שגם אם יש לדון בזה, הוא רק אצל מי שרואה עצמו כממשיך את דרך יהדות אירופה ובנסיון לתקן את דרכיו, ולא כאחד שבא מבחוץ ומשתמש בשואה כדי להצדיק את דרכו ולקנטר את צאצאיהם של הקדושים הי"ד. ויש עוד כמה תנאים שלא התקיימו בנושא, וד"ל.
כ"ז מלבד מה שמבזה גם את עצמו בהסבריו המגוחכים על הענין, אבל על כבודו יכול למחול.

מה שנכון נכון

באשר למובא בעלון בשם ר"צ חוצין בדרשתו בר"ה תש"ד.
כמצויין שם מקור הדברים הוא מספר אם למקרא, ושם הוא מופיע במאמר של רב"צ מוצפי.
ר"צ חוצין עצמו הו"ל את דרשתו בקונטרס בשם מקיץ נרדמים ח"ב הנמצא באוצר. (ח"א היא דרשתו בר"ה תש"ג, ישנו בה"ב).
ר"צ עוסק שם בשאלה למה הצדיקים אינם ניצולים מהצרות המתרחשות, וכותב ע"ז כמה טעמים, ובהמשך מזהיר על גופי תורה, ובסוף הדרשה גם על ענין זהירות בדקדוק התפלה (אצל בני קהלתו, לא נחת שם למבטא אשכנזים), אך אינו מקשר זאת (עכ"פ ע"פ מה שבכתב לפנינו) לענין גזרות השואה.

יש להבהיר שגם בנוסח שהובאו דבריו באם למקרא ובגליון אין הם באים ליתן טעם לשואה, אלא לענות על השאלה למה לא הועילו התפלות לבטל את הגזרה. ולזה שורש בספר יסוד ושה"ע (ש"ה פ"ג ובצואתו) שהעיד חסיד א' מפי אליהו שאריכות הגלות היא בגלל שאין נזהרים בקריאת תיבות התפלה ונקודותיהן כהוגן, וע"כ אין התפלה עושה פרי. [אם כי יש לחלק בין מבטא מסוים דלא גרע מכל לשון, לשבושים של בליעת אותיות וכדו' ואכמ"ל].

עושה חדשות · הודעהעל ידי **עושה חדשות** » ה' מאי 11, 2017 8:26 pm

1. האם בזמן משפט אייכמן ימ"ש וכד', היו אנשי רוח יהודים שתמכו בעד חנינתו ממות? אם כן, מי ולמה?
2. האם זה נכון שהמשתפי"ם היהודים רח"ל באו באחוזים גדולים יותר מתוך החוגים ה'נאורים' בדוקא?

עקביה · הודעהעל ידי **עקביה** » ה' מאי 11, 2017 8:47 pm

עושה חדשות כתב:1. האם בזמן משפט אייכמן ימ"ש וכד', היו אנשי רוח יהודים שתמכו בעד חנינתו ממות? אם כן, מי ולמה?

ראיתי פעם צילום של מכתב כזה. בין החתומים היו גרשם שלום ולאה גולדברג. אינני זוכר את השאר. המכתב הופנה לנשיא דאז, יצחק בן צבי, בבקשה שיחון את איכמן ימ"ש. נדמה לי שטענתם הייתה שפשע השואה גדול כ"כ עד שאין משמעות להריגתו של הנ"ל. אולי גם כתבו שגדלות היא שכעת, כאשר הוא בידינו, נרחם עליו. קשה לי כרגע לדמיין משוגעים גדולים מאלה.

לייטנר · הודעהעל ידי **לייטנר** » ה' מאי 11, 2017 9:29 pm

עקביה כתב:
עושה חדשות כתב:1. האם בזמן משפט אייכמן ימ"ש וכד', היו אנשי רוח יהודים שתמכו בעד חנינתו ממות? אם כן, מי ולמה?

ראיתי פעם צילום של מכתב כזה. בין החתומים היו גרשם שלום ולאה גולדברג. אינני זוכר את השאר. המכתב הופנה לנשיא דאז, יצחק בן צבי, בבקשה שיחון את איכמן ימ"ש. נדמה לי שטענתם הייתה שפשע השואה גדול כ"כ עד שאין משמעות להריגתו של הנ"ל. אולי גם כתבו שגדלות היא שכעת, כאשר הוא בידינו, נרחם עליו. קשה לי כרגע לדמיין משוגעים גדולים מאלה.

אינני חושב שלאה גולדברג היתה חתומה על המכתב. זכור לי שחתמו על המכתב הזה עקיבא ארנסט סימון, הוגו ברגמן ומרטין בובר (שדומני שישב ישיבת שבת מול בית הנשיא באותו עניין).

פלוריש · הודעהעל ידי **פלוריש** » ה' מאי 11, 2017 10:00 pm

על בקשת החנינה מצאתי באתר 'מידה' כך:

אדולף אייכמן ימ"ש, שהיה איש מפתח בביצוע תכנית "הפתרון הסופי" של הנאצים והיה אחראי אישית על מותם של מאות אלפי יהודים, נחטף ממקום מחבואו בארגנטינה על-ידי שליחי 'המוסד' והובא ארצה במאי 1960. משפטו, שהיה אחד האירועים הלאומיים החשובים בתולדות עם ישראל ואחד המשפטים המורכבים ביותר בתולדות המדינה, נפתח ב-11 באפריל 1961. המשפט הסתיים אחרי ארבעה חודשים, ב-14 באוגוסט 1961. גזר דינו של הצורר הנאצי נחרץ ב-15 בדצמבר 1961. (כדאי לשים לב למהירות התהליך המשפטי. לו משפט דומה היה מתרחש היום, והיה נמשך אפילו פי ארבעה או פי חמישה, עדיין היינו מלאי פליאה).
בתחילת 1962 החל ערעורם של אייכמן וסנגוריו בפני בית המשפט העליון. הערעור נמשך עד ה-29 במאי 1962. במקביל לתהליך הערעור נשלחו עשרות פניות לנשיא המדינה השני, יצחק בן-צבי, שבהן הוא התבקש לחון את הצורר הנאצי אם בית המשפט העליון יחזור ויגזור עליו גזר דין מוות.
כמה מפרטי בקשות החנינה מהנשיא נחשפו בימים האחרונים על-ידי המחלקה המשפטית של הנשיא ראובן ריבלין. חזרנו ושמענו את תחינתו של הצורר הנאצי שטען כי רק ביצע פקודות 'מלמעלה', היה בורג קטן במכונת ההשמדה הגרמנית ושימש כלי שרת בידי הממונים עליו. נודע לנו גם על בקשת החנינה של אשתו שביקשה לחון את בעלה כ"רעיה ואם לארבעה ילדים". קראנו על פנייתם של ארבעת אחיו שביקשו לחוס על חייו.
בעיניי, בקשות חנינה אחרות שעליהן, למרבה הצער, לא דווח השבוע – מרתקות הרבה יותר. יש להדגיש: כל פניות החנינה נדחו במחי יד על-ידי הנשיא בן-צבי, שאישיותו הייחודית מעוררת אצלי געגועים רבים. אני בכל פעם תוהה לעצמי: האם היום היו הפניות נדחות?
ובכן, מי עוד ביקש שאייכמן ימ"ש לא יוצא להורג? אמנה רק כמה, מבין רבים. רבים מדי!

ראשית, כיוון שהמשפט היה בעל משמעות פוליטית-מדינית, דנו על גזר הדין בממשלת ישראל. שם, שני שרים קראו לחון את אייכמן והצביעו נגד הוצאתו להורג. אחד מהם היה, לא פחות ולא יותר, לוי אשכול, שכעבור שנה – ב-1963 – החליף את בן-גוריון בראשות הממשלה. השני היה אבא אבן, שאז היה שר החינוך והתרבות. באותה העת איש לא ידע על הצבעה זו, וראש הממשלה בן-גוריון, כדרכו, ביקש הצבעה חוזרת. בהצבעה השנייה כל הממשלה הכריעה פה אחד לקבל את עמדת בית המשפט העליון. לציבור דווח רק על ההצבעה זו.

שנית, שורה של עשרים אינטלקטואלים ואישי ציבור אחרים פנתה לנשיא בן-צבי. ביניהם היו רבים שנחשבו אז לגדולי הדור. הם ניסו ללחוץ על הנשיא שהוא יחליט בעצמו על חנינה. את מכתב הפנייה לנשיא ניסח פרופ' נתן רוטנשטרייך, מגדולי הפילוסופים בארץ ובעולם, שהיה מאוחר יותר רקטור האוניברסיטה העברית. על מכתבו חתמו גם: פרופ' מרטין בובר, פרופ' הוגו ברגמן, פרופ' עקיבא ארנסט סימון ואחרים.
והנה קטע מהמכתב:
אין אנו מבקשים על נפשו כי יודעים אנו שאין איש הראוי פחות ממנו לרחמים… אנו מבקשים את החלטתך למען ארצנו למען עמנו. הכרתנו היא שסיום משפט אייכמן על ידי הוצאתו להורג ימעט את דמות השואה ויסלף את משמעותו ההיסטורית והמוסרית של משפט זה. אין אנו רוצים שהצורר יביאנו לכך שנעמיד תליין מתוכנו ואם נעשה כן יהיה בכך משום נצחון הצורר עלינו ואין אנו רוצים בניצחונו של זה. שונאי ישראל בכל העולם רוצים שנילכד במלכודת זו, שאחרי ההוצאה לפועל של פסק דין מוות תניח בידיהם את האפשרות לטעון כי נרצה עוונם של הנאצים, ששולם לעם היהודי על הדם ששפכו. אל ניתן ידינו לכך ואל ניצור אפשרות וצל צילו של רושם כי ניתן כושר קורבנם של ששת המיליונים על ידי העלאתו לגרדום של רשע זה.

שלישית, שורה של משפטנים הביעה את דעתה בפני בן-צבי. ביניהם, היועץ המשפטי לשעבר ואז השופט העליון, חיים כהן, היועץ המשפטי בימי המנדט הבריטי נורמן בנטואיץ ואחרים.

הנשיא יצחק בן-צבי לא נכנע. הוא עמד על כך שאייכמן יוצא להורג. בשל פנייתו של הצורר עצמו, החליט לרשום בכתב-ידו על הטופס בו דחה את בקשות החנינה, את דברי שמואל הנביא על אגג מלך עמלק: "כאשר שכלה נשים חרבך, כן תשכל מנשים אמך" (שמואל א', טו, לג).
אייכמן הוצא להורג ב-31 במאי 1962 בחצות הלילה. גופתו נשרפה ואפרו פוזר בלב-ים, מחוץ למים הטריטוריאלים של ישראל.
אחרי ההוצאה להורג, אחת מנשות השמאל הבולטות וחדות-הניסוח, הסופרת שולמית הראבן, כתבה, בין היתר: "בשל אנשים כמו רבקה יוסלבסקה [מהעדות המרשימות והמזעזעות נגד אייכמן בעת משפטו]. לה ושכמותה היה בית הדין חייב לשבור מפרקתו של זה… אם הגיע פעם עונש מוות לברנש – הגיע לאייכמן, ועשינו זאת לא מתוך רגש נקמה – אלא מתוך התחשבות עם רבבות הניצולים ובני משפחותיהם".
________________
ד"ר צבי צמרת היה, בין היתר, מנהל 'יד יצחק בן צבי' משך כ"ח שנים.

עקביה · הודעהעל ידי **עקביה** » ה' מאי 11, 2017 10:01 pm

לייטנר כתב:אינני חושב שלאה גולדברג היתה חתומה על המכתב.

את לאה גולדברג אני זוכר בבירור.

פלוריש · הודעהעל ידי **פלוריש** » ה' מאי 11, 2017 11:00 pm

מצאתי את המכתב: http://www.archives.gov.il/archives/#/A ... 0684d1ce34
היא אכן חתומה שם

דעת_האברך · הודעהעל ידי **דעת_האברך** » ב' מאי 15, 2017 2:34 pm

סיפר לי המשגיח בישיבתי, שבעבר היה נוהג לקרוא המון ספרים על השואה מתוך רצון וכוונה להתחבר באיזשהו אופן עם הזיכרון והגורל של אותם קדושים, עד שהרגיש שמרוב הספרים שקרא כבר קהתה נפשו באסונות שארעו לעם ישראל, ומאז החליט להפסיק קריאה זו.

עושה חדשות · הודעהעל ידי **עושה חדשות** » ו' מאי 19, 2017 2:39 pm

עיני ישראל - על השואה.PDF: (1.5 MiB) הורד 360 פעמים

עושה חדשות · הודעהעל ידי **עושה חדשות** » ג' יוני 26, 2018 11:01 pm

עושה חדשות כתב:
מגד גבעות עולם.png

האם מישהו יכול לברר אצל הרב שורקין, מיהו אותו "גדול אחד"?
[לכתוב לי בפרטי].

עקביה · הודעהעל ידי **עקביה** » ג' דצמבר 11, 2018 8:44 am

עושה חדשות כתב:1. האם בזמן משפט אייכמן ימ"ש וכד', היו אנשי רוח יהודים שתמכו בעד חנינתו ממות? אם כן, מי ולמה?

בקישור זה מובא מכתבה של סופרת יהודיה מגרמניה בשם נלי זק"ש.
הגברת ניצלה ממוות הודות להתערבותם של כמה גויים, ולכן היא כותבת לבן גוריון ומבקשת חנינה בעד אייכמן ימ"ש, שכן בגרמניה היו גם צדיקים.
https://toldotofakim.cet.ac.il/ShowItem ... 0&lang=HEB

נראה שהיא תופסת את משפט אייכמן כאילו תפסו סתם כך איזה גרמני מסכן ברחוב, והעמידו אותו למשפט כדי שיעלה כקרבן ציבור עבור בני עמו, ולא כפי האמת - זהו אשמדאי בכבודו ובעצמו.
לקרוא ולא להאמין.

לייטנר · הודעהעל ידי **לייטנר** » ג' דצמבר 11, 2018 9:43 am

עקביה כתב:
עושה חדשות כתב:1. האם בזמן משפט אייכמן ימ"ש וכד', היו אנשי רוח יהודים שתמכו בעד חנינתו ממות? אם כן, מי ולמה?

בקישור זה מובא מכתבה של סופרת יהודיה מגרמניה בשם נלי זק"ש.

שותפתו של עגנון לפרס נובל.

שמואל_הקטן

ר"י סרנא על משפט אייכמן

: רי סרנא-1.png (722.58 KiB) נצפה 9437 פעמים

: רי סרנא-2.png (913.54 KiB) נצפה 9437 פעמים

מה שנכון נכון

שמואל_הקטן כתב:ר"ח אברמסקי על משפט אייכמן
רח אברמסקי-1.png
רח אברמסקי-2.png

מסתמא ר"ח = ר' חצקל.
אבל זה לא מתאים לסגנון של הר"י אברמסקי.
---

שו"ר שצ"ל ר' יחזקאל סרנא. נדפס בסה"ז שלו אחר האסף.

שמואל_הקטן · הודעהעל ידי **שמואל_הקטן** » ד' דצמבר 12, 2018 1:03 am

אכן, תקנתי.

יהודהא · הודעהעל ידי **יהודהא** » ד' אפריל 27, 2022 11:07 pm

על השואה - שלוש סיפורים ומימרא אחת- נוקבת.
החייאתו והמשכיותו של עולם התורה שרובו הושמד בשואה הוא אצלנו מעשה רציף בכל ימות השנה .
ואעפ"כ - מחר בחידרים של החנע"צ ובבתי הספר של בית יעקב ייאמרו פרקי תהלים\ משניות לע"נ הקדושים .
וארשה לעצמי להוסיף מספר מילים כנדבך לזכר הקדושים הי"ד..
הדברים דלהלן ידועים בגירסאות שונות - אבל לוז הדברים אחד הוא.

א. ראית אותו ? !
ונתחיל בסיפור הידוע על המפגש של הבית ישראל ונפתלי לאו.( בספר אל תשלח עמוד111).
הם הסתובבו שעה שלמה הלוך ושוב ברחוב בגאולה בדממה . השתיקה הזועקת.
הבית ישראל איבד את כל משפחתו שם ( הוא עוד לא ידע/ רק חשש) וכך גם נפתלי לאו האח של.

ואז..
" ראיתם אותו" שאל הב"י ?
את מי שאל נפתלי ? והב"י ממשיך. את העשן העולה מהארובות ? כן. הוא עונה. והשתיקה הכבדה מעיקה ולוחצת. ואחרי שתיקה ארוכה נוספת,
בפינת הרחוב הב"י שוב מנער אותו בבגדו ושואל : אתה בטוח שראית את הארובות.? ואת העשן העולה מהם ? האם זה בער.... היה אש...
כן הוא עונה. וראיתי גם מה מכניסים לקרמיטוריום כדי שייצא ממנו העשן.... !

ואז מגיעה ה -שאלה אליה כוונה כל השיחה:
ו א ו ת ו את הקבה ראית שם לידך..! ?
והיה זה ביידיש - און עהם דעם גאט אוסטי געזען שטיין ביידיר ?

מי יכול לשער את עומק הכאב היגון שחשו שתי הדמויות הנל בשיחה הנוקבת הזו.

את השאלות שאין - אין להם תשובה. ולא יכול להיות להם הסבר. והרוצה להסבירם חוטא לעצמו ולמקשיביו.

ואת ההובלה של הב"י זצל את נפתלי לנקודת האמונה בתוך השבר הנורא והבלתי פתיר הזה.

ןכדברי ידידי זל. איך ומי יכול לעשות דבר נורא ואיום ככ לעמו - " הרי אתה בחרתנו מכל העמים - עמ"י ?
....ר ק ה ו א. כביכול -בכבודו ובעצמו מסוגל לכך !

כי אילו ידעתיו - הייתיו.

ב. איך וויל נישט !

. כידוע, בשואה האיומה, עם תת תזונה של 24 ק"ג לנשים ו-29 ק"ג לגברים, בממוצע, כל הפוסקים התירו לאכול לא כשר מצד פיקוח נפש.

וכאן ברצוני להזכיר את המאורע עם האדמו"ר מקלויזנבורג זצל, שרעייתו ו-11 ילדיו נרצחו על קדשה"ש, ומתוך מסירות נפש של אדם הדומה למלאך, כל התקופה האיומה, זכה לאכול (או יותר נכון-לצום) רק דברים כשרים, ולא לטעום אפילו ממים חמים (המכונים מרק דלוח) כאשר היה ספק שהיה שם בשר לא כשר.

.ועל ישיבתו בודד בצריף. בשעה שכולם הלכו לקחת את מנת האוכל , והוא יושב בוכה ומתחנן : רבשע איך וויל נישט. איך וויל ננניישט עסען טריפות..
. ואז מגיע השליח. האדם שלא ראהו אף פעם קודם. ולא אחכ. והוא מביא לו - לחם עם מרמולדה( ריבה).
וכל זה ביידיש . לשמוע אותו, בהקלטה.....

ג. אבי יתומות
. .ואם כבר אז עוד על הנל . שהיה קדוש וטהור. ובכז לא נמנע מלברך בשתי ידיו מעל לראשי היתומות את ברכת הבנים בערבי הימים הנוראים.

כי מי יכול לעמוד מול יתומה הפועה ובוכיה :
. ." כל שנה אבא היה מברך אותי. אבל מי ? מי ? יברכני השנה. ? " מי יברך אותי לקראת השנה החדשה"?
גיבור כוח לעשות רצון קונו.שהוא - אבי יתומים ודיין אלמנות...

ואנו . ואנו.
אם ראשונים בני מלאכים - אנחנו בני אנשים.
ואם ראשונים בני אנשים - אנו כחמורים,
ולא כחמורו של רבי חנינא בן דוסא ושל רבי פנחס בן יאיר,
אלא כשאר חמורים.

ד. ב א מ ת הן שרות ?
ןבכז סיפור נוסף עם טיפת ניחומים.
בבני ברק על הר השלום היה מוסד לבנות פליטי שואה.
כנאמר אחד מעיר ושניים ממשפחה . עם שרידי חרב.

ובלילות שבת אותן נשמות אומללות אילצו עצמן לערוך שולחן, לקבל שבת בהדלקת נרות,
ו ל ש י ר - זמירות שבת.

אבל היה שכן שחשש לשירת נשים והוא בא לחזוא
עם שאלה בהלכה : שירת נשים !

הקשיבו מה הגיב החזוא.
מה !
מה אמרת הוא שאלו ?
הן שרות . שרות ביחד זמירות.
אתה בטוח ?
אתה בעצמך שמעת שהן שרות ?
ה ן ע ד י י ן יכולות לשיר ? !.
חסדי השם- הן ממש שרות .
אמת - הינך דובר. בעצמך שמעת ?

החזוא כולו נרגש ומתפעל על כוח עמידתן של לבבות מרוסקות . היתומות הללו.

ואת זאת אתה רוצה למנוע מהן - שאל - תמה.??
[יש להניח שהיו לשואל אפשרויות נוספות להימנע משמיעת השירה, אם עי סגירת חלונות, ואם עי שירה של בני ביתו וכדומה,
ולכך התכוון החזוא]

ה.
ולסיום- חלק גדול ממשפחת רעייתי עלתה בכבשנים השמימה. ולגבי , הרי משפחתי עלתה לארץ שנים רבות לפני מלחהע הראשונה והשנייה . ובכז כשהייתי ביד ושם ביקשתי להוציא לי רשימת בני המשפחה שנרצחו בשואה . התשובה אמרה מעל 100 איש עם שם משפחתי. השם יקום דמם. ות.נ.צ.ב.ה

יהודהא · הודעהעל ידי **יהודהא** » ד' אפריל 27, 2022 11:27 pm

[quote="יהודהא"]על השואה - שלוש סיפורים ומימרא אחת. נוקבת.

ואז..
" ראיתם אותו" שאל הב"י ?
את מי שאל נפתלי ? והב"י ממשיך. את העשן העולה מהארובות ? כן. הוא עונה. והשתיקה הכבדה מעיקה ולוחצת. ואחרי שתיקה ארוכה נוספת,
בפינת הרחוב הב"י שוב מנער אותו בבגדו ושואל : אתה בטוח שראית את הארובות.? ואת העשן העולה מהם ? האם זה בער.... היה אש...
כן הוא עונה. וראיתי גם מה מכניסים לקרמיטוריום כדי שייצא ממנו העשן.... !

ואז מגיעה ה -שאלה אליה כוונה כל השיחה:
ו א ו ת ו את הקבה ראית שם לידך..! ?
והיה זה ביידיש - און עהם דעם גאט אוסטי געזען שטיין ביידיר ?

מי יכול לשער את עומק הכאב היגון שחשו שתי הדמויות הנל בשיחה הנוקבת הזו.

את השאלות שאין - אין להם תשובה. ולא יכול להיות להם הסבר. והרוצה להסבירם חוטא לעצמו ולמקשיביו.

ואת ההובלה של הב"י זצל את נפתלי לנקודת האמונה בתוך השבר הנורא והבלתי פתיר הזה.

: הרב לאו.jpg (127.47 KiB) נצפה 4825 פעמים

פורום אוצר החכמה

מי מחובר