מחולת המחנים כתב:ציטרון כתב:מה הסיבה שהרב ד״ר דב אריה ריטר נבחר ע״י בלוך להיות ה״שחקן הראשי״ בהצגת הזיוף של הדובב ?
מה ידוע לגבי משנתו הציונית/אנטי ?
רד"א ריטטער היה פעיל אנטי ציוני גדול, וממקום מושבו בהולנד ניהל את המערכה נגד הציונות והמזרחי, בירחון הפלס תשרי תרס"ה פורסמו י"ח מכתבים מגדולי ישראל נגד המזרחי והציונות, אשר נשלחו להרב ריטטער, וראה עוד בקובץ תל תלפיות (ר"ד קצבורג מווייטצען) משנת תרס"ד-תרס"ה.
בעבר
ציינתי כאן לעצמי שיש מקום להאריך בזה, וכעת אמלא מעט מחובתי במשהו.
הנקודה היא שהרב ריטר פשיטא שלא התנגד לעלייה ארצה, יישוב הארץ וכו', אלא אכן היה מתנגד מאוד חריף לתנועה ציונית חילונית ושיתוף פעולה עמה
(לכן התנגד למזרחי). החל מכסלו תרע"ט, לאחר התכתבות מוקדמת עם הראי"ה קוק ואחרים, היה חבר תקופה מסוימת חבר בהסתדרות "דגל ירושלים" של הראי"ה, שאז ראה אותה כתואמת את השקפותיו
(בינו לבין עצמו סבר כבר אז הראי"ה כי מטרותיהם שונות, אגרות הראיה ג, תתקלב). במכתב ששלחו אליו הראי"ה קוק והרב מאיר צבי יונג בטבת תרע"ט, כותבים השניים: "לשמחת לבבנו ממכתבו הגלוי אשר בו הודיע שנכון הוא לתן את ידו עם הסתדרותנו הקדושה העומדת כולה במעמד חופשי בלתי תלויה כלל בשום ענין עם הציוניות, הננו מעוררים בזה את הדר"ג שיוסיף אומץ... לרומם את מפעלות הסתדרותנו והרמת דגל קדשנו דגל ירושלים, העומד להודיע לכל באי עולם שעיקר כח הקשור של עם ד' עם א"י אינו קשור של חול התלוי במחשבות אדם להבל דמה, כ"א שהוא קשר קדוש המיוסד ע"פ דבר ד' בתוה"ק" וכו'
(ארכיון בית הרב). הרב ריטר אף שלח את נציגיו מטעם התנועה לאסיפת "אגודת ישראל" בציריך בסוף אותו החורף. אולם בהמשך, בקיץ של אותה שנה, משבירר לעצמו בעזרת רמ"צ יונג שהרב קוק רואה גם בתנועה הציונות גופא עניין חיובי, לא המשיך להיות חבר בה. ויש עוד להאריך.
בן חפר כתב:אולי תוכל לציין איפה אפשר למצא גליון 'המעיין' הנ"ל אודות הרב ריטטער? כבר מזמן חפשתי תולדות וקו"ח של אותו גאון זצ"ל, ולא מצאתי די סיפוקי.
תולדות חייו בקצרה ממה שרשמתי לעצמי לפני כמה שנים. הרב ד"ר דוב אריה ריטר, אב"ד רוטרדם
(תרט"ו-תרצ"ו). נולד בריינסדורף, נתחנך בבית אביו האמיד ששכר לו עבורו מלמדים פרטיים. כן למד בבית המדרש לרבנים ובאוניברסיטה בברסלוי, פולין. נסמך לרבנות בידי רבי יצחק אלחנן ספקטור ורבי שמשון אורנשטיין אב"ד אוזורקוב וקאליש. בשנת תרל"ט החל לשמש ברבנות בעיר פרנצלאו שבגרמניה ובשנת תרמ"ה ברוטרדם. התמחה בתלמוד הירושלמי ונודע במיוחד בזכות היותו הראשון שהתריע על זיופו של התלמוד הירושלמי לסדר קודשים. התנגד להצטרפות אל התנועה הציונית בשל חילוניותה, אולם הביע שמחה עם הצהרת בלפור
(הדרום כג, ניו יורק תשכ"ו, עמ' 159). עמד בקשרים עם רבים מגאוני דורו ובשנת תרפ"ג השתתף בכנסייה הראשונה של אגודת ישראל בווינה. בתרפ"ח התפטר מכהונתו רבת השנים ברוטרדם בשל סירוב הקהילה לקבל את הנחייתו לאסור כיבוד מתבוללים בבתי הכנסת, עבר לאנטוורפן ונתקבל שם בכבוד גדול.
מה שכב' חיפש מהמעיין: ראה ד' האוסדורף, 'הרב ד"ר דוב אריה ריטר זצ"ל', המעין
[כו, ב], טבת תשמ"ו, עמ' 28-34.
