במערות צורים שעמדת, שם קנית הודך והדרך

[נוטר הכרמים]

בפיוט בר יוחאי, בר יוחאי מושב טוב ישבת, יום נבסת יום אשר ברחת, במערות צורים שעמדת, שם קנית הודך והדרך.

בפשוטו המושג 'מערות צורים' הוא ביטוי למערה מוסתרת אשר היא חצובה בין נקבי הסלעים והצורים, אולם נראה שטמונה בכאן כוונה עמוקה, בכך שהיה ר"ש בר יוחאי דווקא ב'מערות צורים', ובמקום הזה קנה מידות הוד והדר, ובהקדם כמה הקדמות.

[נוטר הכרמים]

[א] בספר 'לבנת הספיר' לרבי דוד בנו של רבי יהודה החסיד (פר' בראשית אות ג) מובא בתוך דבריו על רשב"י בזה"ל,

דעביד ליה [קוב"ה] ניסא במערת משה ואליהו תליסר שנין חרובא ועינא דמיא, ועסיק באורייתא עילאה הוא ובריה וכו'.

הרי מבואר שהמערה שנתחבא בה רשב"י עם ר"א בנו היא המערה של משה ואליהו, ומהי אותה המערה?

איתא בפסחים (נד, א),

והא תניא עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות, אלו הן: באר, והמן, וקשת, כתב, ומכתב, והלוחות, וקברו של משה, ומערה שעמד בו משה ואליהו.
ופירש"י, ומערה שעמד בו משה - ושמתיך בנקרת הצור עד עברי (שמות לג), וכן באליהו וילך עד הר האלהים חורב ויבא שם אל המערה וילן שם (מלכים א יט).

והיינו דמיירי במערה שהיתה בהר סיני, וזה היה מקום מיוחד לגילוי השכינה, וכמו שיתבאר להלן אי"ה, שם נתגלה הקב"ה למשה, ושם הלך אליהו ג"כ להתעלות במדרגת הנבואה.

ובאותה המערה בסתר בצל שד"י התלוננו רשב"י ור"א בנו, ואף שבודאי מערת רשב"י היתה בארץ ישראל ולא בהר סיני, יתכן שזה על דרך שמצינו לחז"ל במדרש תהילים (מזמור סח), וסיני מהיכן בא, אמר ר' יוסי מהר המוריה נתלש, כחלה מעיסה, ממקום שנעקד יצחק אבינו, אמר הקדוש ברוך הוא הואיל ויצחק אביהם נעקד עליו נאה לבניו לקבל עליו את התורה, ובדומה לזה ניתן לומר כאן.

[נוטר הכרמים]

[ב] והנה על אותה המערה, איתא עוד במגילה (יט, ב),

ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן אלמלי נשתייר במערה שעמד בה משה ואליהו כמלא נקב מחט סדקית לא היו יכולין לעמוד מפני האורה, שנאמר כי לא יראני האדם וחי.

ופירש"י,

מערה שעמד בה משה - כשעבר הקדוש ברוך הוא לפניו, שנאמר ושמתיך בנקרת הצור (שמות לג), ואליהו אף הוא עמד באותה מערה ועבר הקדוש ברוך הוא לפניו, שנאמר ויבא שם אל המערה וגו' ויאמר צא ועמדת בהר וגו' והנה ה' עובר וגו' (מלכים א' יט)... אלמלי נשתייר בה נקב - כפי מחט, כשעבר עליהן הקדוש ברוך הוא, כמו שנאמר ושכותי כפי עליך עד עברי (שמות לג).

הרי לנו גודל ועוצם השראת השכינה באותה מערה, שהיתה בנקרת הצור דייקא, מחמת שהמקום הוא סתום וחתום לגמרי מאויר העולם.

[נוטר הכרמים]

[ג] ונראה שזוהי ההדגשה כאן בלשון הפיוט ד'מערות צורים' זהו המקום לקניית ההוד וההדר, שזהו מקום חתום ומסוגר לגמרי מאוירת והשפעת העולם וחומריותו.

ואולי זהו גם המכוון בלשון הכתוב בישעיהו (ב כא) לָבוֹא֙ בְּנִקְר֣וֹת הַצֻּרִ֔ים וּבִסְעִפֵ֖י הַסְּלָעִ֑ים מִפְּנֵ֫י פַּ֤חַד ד' וּמֵהֲדַ֣ר גְּאוֹנ֔וֹ בְּקוּמ֖וֹ לַעֲרֹ֥ץ הָאָֽרֶץ. והיינו דנקרות הצורים – מערות צורים זה משל לדבר חתום ומסוגר להיחבא בו, וכשם שמשה ואליהו נחבאו בו לקבל את השראת השכינה אשר היתה שם, כן שייך בהיפוך להתחבא שמה מחמת השראת השכינה בעולם מחוץ למערה, ודוק.

[נוטר הכרמים]

[ד] אולם זה ברור שמלבד היות המקום סתום והתום מן האויר החומרי של העולם, שזה באמת תנאי ראשון ומוקדם להשגת נבואה, שככל שמתבודד מן העולם החומרי ומזכך את גופו להתנתק למעלה מן החומר בדביקות אל אדוניו ככה שורה עליו רוח הנביאה, ומקום זה היה מבודד ומסוגר מן העולם, וכמו שכתב המאירי בפי' לאבות (פ"ה), וז"ל,

ושם בפסחים הוסיפו בה מן הדברים התוריים מערה שעמד בה משה ואליהו ורומז בזה לדעתי לנבואה והזכיר משה ואליהו ששניהם מבחר הנביאים משה היה אדון הנביאים ואחריו היה אליהו במדרגה גדולה עד מאד ואין ספק שקיום הדת והתמדת הצלחתו הוא בנבואה והזכיר המערה להיות בה תכלית ההתבודדות שהוא עיקר לנבואה למוכנים לה כאשר יגיעם רצון אלהי בכך.

נוסף לזה, היתה בו סגולה מיוחדת כי היה בריאה מיוחדת מתחילת הבריאה לזה, ונברא בין השמשות של יום השישי לתכלית זו , וכלשון הספורנו בפר' כי תשא (לג, כא), וז"ל,

הנה מקום אתי. מקום מוכן למראות אלהים, כאמרם ז"ל (מגלה פרק הקורא) על מערה שעמדו בה משה ואליהו שהיא מעשרה דברים שנבראו בין השמשות.

ולכן זכו רשב"י ובנו לאותה מערה של משה ואליהו דייקא, שמערה זו היא המקום להתפשטות מן החומר לגמרי ולעלות במעלות עליונות, וכה מצינו בדברי האלשיך בפי' למלכים שם על הכתובים לגבי אליהו, וז"ל,

ויקם וילך אל נפשו, שהמשיך גופו אל נפשו שהוא אל איכותה להיות גם גופו כרוחני לבלתי יראוהו כאשר עשה בית רחב, וילך כך עם נערו עד באר שבע להניחו שם, והוא הלך המדברה.
והענין שהיתה כוונתו לבלתי בקש מי שיפרנסהו והוא בורח כאשר בתחלה על ידי עורבים ואשה אלמנה, רק ללכת אל נקרת הצור הוא המערה אשר בה יש מרז"ל אומרים כי שם נזדכך משה עד שנעשו לו קרני ההוד, כך רצה אליהו ללכת שם למען יגמר שם זיכוך חומרו לגמרי, שיתקיים בו החיים והשלום שיזדכך וחי לעולם, ושם לא יצטרך לאכול כי יזדכך חומרו ויהיה הולך אחר איכות נפשו.
וזהו גם הוא כיוון באומרו וילך אל נפשו, וכוונתו היתה ללכת עד חורב כי שם המערה ההיא, אך אחר לכתו מהלך יום אחד לא יכול לסבול בלי אכילה, כי גם שחומרו היה זך עד יוכל להסתר מעיני כל, לא היה עוד גדר שיתקיים בלי אוכל ומים, כי עדיין עביות חומר בצד מה היה בו, כי לא נהפך חומרו עדיין לרוחניות גמור, על כן אחר מהלך יום וירא כי לא יכול להתאפק בלא אכילה התחיל לשוב מדרכו.

[נוטר הכרמים]

[ה] ובזה מבואר דמקום מיוחד זה הוא המסוגל לקניית 'הודך והדרך', שכן איתא בדברי האלשיך בפר' כי תשא כאן, וז"ל,

כי והיה בעבור כבודי כל כך תהיה ההארה שאין צריך לומר שלא תסבול, כי אם שירדמו כל חושיך עד שלא תרגיש כי ושמתיך בעצמי תוך נקרת הצור שעל ידי שיתי אותך שם תזדכך. וגם שם ושכתי כפי עליך להגן, ועל כל הזיכוך שתקנה שם תשיג שוראית את אחורי ולא יעלה על רוחך שאחר זאת תהיה הולך ומזדכך יותר, שאחר זמן תחזור לשאלה זאת. כי מעתה דע לך כי ופני לא יראו. וראיה אל היות שם מקום זיכוך, הוא מאליהו שם. וגם אמרו רבותינו ז"ל (שמות רבה מז ו) שמשם קבל משה קרני ההוד.

ועי' מדרש תנחומא (פרשת כי תשא סימן כ) כמה דעות מהיכן נטל משה קרני ההוד, 'רבותינו אומרים מן המערה, שנאמר והיה בעבור כבודי [ושמתיך בנקרת הצור]'.

וכפי' רבי מתתיה היצהרי לאבות שם, וז"ל,

ובגמ' פסחים יש מערה שעמד בה משה ואליהו ר"ל שסגולת אותו מקום היה למשה עליו בהשגתו עד שקרן עור פניו ולא נס ליחה אחר מותו, [ולאליהו שהוא חי בגוף ונפש].

[נוטר הכרמים]

[ו] והנה כתב מהר"ל בספר נצח ישראל (פרק כח), וז"ל,

דע שאין ספק, כי יש מקומות בעולם מיוחדים לדבר קדושה אלקית ביותר, ובפרט המערה שהיה רבי שמעון בן יוחאי הקדוש נטמן ראוי לזה. ואין ספק שהיה נגלה אליהו להקדוש רשב"י כמה פעמים במערה, והיה גלוי של אליהו נמצא שם בשכבר, גם עתה נגלה שם אליהו.

ולפי האמור, הנה כי כן, המערה היא המקום הראוי לגילויו של אליהו, כי מערת אליהו היא זו, שם נגלו לו מראות אלקים.

[דודי צח]

דברים מחכימים מאד. דרוש יפה המתקבל על הלב והנתמך על יסודות מושרשים

[פייש]

נהניתי מאוד, תשוח"ח לך

[בינוני]

כדרכך, דברים מאירים מלאי הוד והדר.

[הא לחמא עניא]

[א] בספר 'לבנת הספיר' לרבי דוד בנו של רבי יהודה החסיד (פר' בראשית אות ג) מובא בתוך דבריו על רשב"י בזה"ל,

דעביד ליה [קוב"ה] ניסא במערת משה ואליהו תליסר שנין חרובא ועינא דמיא, ועסיק באורייתא עילאה הוא ובריה וכו'.

הרי מבואר שהמערה שנתחבא בה רשב"י עם ר"א בנו היא המערה של משה ואליהו, ומהי אותה המערה?

דברים מחודשים מאוד.
האם יש למעלתו צילום מהספר לבנת הספיר???

[לייטנר]

יפה מאוד!
בד"כ אני תוהה האם הכותב/הדרשן מעמיס יתר כוונות על הכתוב (וגם עכשו, כמובן, איני יודע אם כיון אל נכון), אך בוודאי בשיר יש הרבה עומק וראוי לעמול בו.

[שבע]

אגב, מחבר הספר ''לבנת הספיר'' - הוא ר' יוסף אנג'לט, ולא רדב''י.

את הספר אפשר להוריד בהיברו-בוקס

[איש לוי]

[א] בספר 'לבנת הספיר' לרבי דוד בנו של רבי יהודה החסיד (פר' בראשית אות ג) מובא בתוך דבריו על רשב"י בזה"ל,

דעביד ליה [קוב"ה] ניסא במערת משה ואליהו תליסר שנין חרובא ועינא דמיא, ועסיק באורייתא עילאה הוא ובריה וכו'.

הרי מבואר שהמערה שנתחבא בה רשב"י עם ר"א בנו היא המערה של משה ואליהו, ומהי אותה המערה?

דברים מחודשים מאוד.
האם יש למעלתו צילום מהספר לבנת הספיר???

מצ"ב מהיברבוקס

[הא לחמא עניא]

שכויח גדול

[איש לוי]

בפיוט בר יוחאי, בר יוחאי מושב טוב ישבת, יום נבסת יום אשר ברחת, במערות צורים שעמדת, שם קנית הודך והדרך.

בפשוטו המושג 'מערות צורים' הוא ביטוי למערה מוסתרת אשר היא חצובה בין נקבי הסלעים והצורים, אולם נראה שטמונה בכאן כוונה עמוקה, בכך שהיה ר"ש בר יוחאי דווקא ב'מערות צורים', ובמקום הזה קנה מידות הוד והדר, ובהקדם כמה הקדמות.

בספר 'שיר בר יוחאי' לריאז"מ (מובא בהיברובוקס) ביאר ככל הנכתב כאן.

[נוטר הכרמים]

אגב, מחבר הספר ''לבנת הספיר'' - הוא ר' יוסף אנג'לט, ולא רדב''י.

את הספר אפשר להוריד בהיברו-בוקס

יש גם באוצר, ושם המחבר כמובא בדבריי, וראה בהקדמת הרש"א ורטהיימר שם. https://www.otzar.org/wotzar/getimg.asp ... 00-0-1-512

[שבע]

כיום הוברר הדבר ללא כל ספק
כי ר' יוסף אנג'לט הוא מחבר ''לבנת הספיר''
ולא ר' דוד ב''ר יהודה.

וכל המתעקש לטעון אחרת - אינו אלא מן המתמיהין!

[משה ובני ישראל]

מאוצר המועדים מתיבתא

[עושה חדשות]

ונפלא הדבר, מש"כ האשכול בהל' תפילין, על מה שראה משה רבינו בעומדו באותה המערה;

מלמד שהראה הקדוש ברוך הוא <למשה> קשר של תפלין ולמדו במראית העין, כמו מעשה משכן ומעשה מנורה ומטבע של <אש> כשאמר לו זה יתנו, כך הראה לו למשה כמין צורות <תפילין> של הוד <והדר> להודיעו שזו המצוה חביבה לפני הקדוש ברוך הוא. ועל הא דגרסי' הני תפלי דמארי עלמא כתיב בהו מי כעמך ישראל, שהראה לו כמין צורת תפלין ובאלו כתיב בהן הני פסוקי להודיע חבת ישראל לפניו וחיבת המצוה, והראהו קשר תפלין ולמדו עשייתן.

(מפי גיסי הג"ר יוסף שליט"א. והוסיף עוד דבפיוט הנ"ל נזכר עוד פעמיים ענין התפילין, חבוש על ראשך פארך, וקשרת קשרי שין קשריך).