סגי נהור כתב:ראשית, הדבר פשוט וברור שעקרון הבחירה החפשית (שעליו מבוססים כל ציוויי התורה וכל ענין שכר ועונש וכו', וכפי שמאריך הרמב"ם) מתייחס לכל מעשי האדם שיש בהם בחירה בין טוב לרע, ולא רק להחלטה עמומה כלשהי של יעד סופי.
האמנם ה"דבר פשוט וברור"? היית צריך לדייק יותר ולכתוב: "
לי הדבר פשוט וברור", שכן לחברך (מש"ת) - פשוט וברור - ההפך הגמור.
סגי נהור כתב:היעדים הסופיים שבוחרים בני אדם בהחלט מושפעים מכל מיני גורמים...בהתאם לאופיים, החינוך שקיבלו, השפעת הסביבה וכו'.
אם כלשונך אני "מושפע" לבחור במטרה מסויימת כיעד סופי שלי, אז יוצא שאיזשהו גורם (כגון - כטענתך - אופי או חינוך או סביבה) "השפיע" עלי לבחור בה כיעד סופי שלי. כעת, ממה נפשך: האם, בלעדי אותו גורם, הייתי בוחר בה - או לא? אם גם בלעדיו הייתי בוחר בה, אז יוצא שהוא לא השפיע עלי כהוא זה, אז למה דיברת על השפעה? מאידך, אם בלעדיו - לא הייתי בוחר בה - אבל בגלל קיומו כן בחרתי בה, אז יוצא שהוא "משך" אותי לבחור בה, אבל אז זה מנוגד לדברי הרמב"ם שכתב להדיא שלבחירותיו של האדם "אין כופה ואין מושך".
סגי נהור כתב:היעדים הסופיים שבוחרים בני אדם בהחלט מושפעים מכל מיני גורמים, והראיה, רוב האנשים אינם בוחרים לגדל תותים אל הירח, אלא בדברים שיביאו להם לפי דעתם איזו תועלת (גשמית או רוחנית).
אם כלשונך רוב בני האדם "בוחרים...בדברים" שיביאו לבני האדם האלה איזו תועלת גשמית או רוחנית, אז יוצא שהיעד הסופי של אותם בני האדם - איננו ה"דברים" האלה (כלשונך), שכן "הדברים" האלה - הם רק טקטיקה בלבד שמיועדת להשגת היעד הסופי שהוא (כלשונך) "תועלת (גשמית או רוחנית)". לכן להבא, כאשר אתה מגיב לדבריי (כלומר לדבריי אודות היעדר סיבה ליעד הסופי), אנא דבר באמת על היעד סופי (כגון על השגת ה"תועלת" הנ"ל), ולא על הטקטיקה שמיועדת להשגת היעד הסופי (כלומר לא על "הדברים" שיביאו את התועלת).
על כל פנים, כדי להתייחס ישירות לדבריך, וכדי לפשט את העניין, בוא נניח ש"מיעוט" בני האדם בוחרים (כיעד סופי) לגדל תותים על הירח, בעוד ש"רוב" בני האדם בוחרים (כיעד סופי) בהשגת תועלת גשמית או רוחנית (כגון הנאות העולם הזה או שכר בעולם הבא וכדומה). אז ניתן לסכם ולומר כך: אצל "רוב" בני האדם, השגת התועלת הזו (גשמית או רוחנית) היא היא היעד הסופי שלהם, אבל שים לב שאין שום גורם אשר "כופה" ואשר "מושך" את רוב בני האדם לבחור כיעד סופי בהשגת תועלת גשמית או רוחנית, כי אילו היה גורם כזה - אז זה היה עומד בניגוד לדברי הרמב"ם שכתב שאין שום גורם אשר "כופה" ואשר "מושך" את בני האדם לבחור בהשגת יעד סופי פלוני. וה"ה לגבי "מיעוט" בני האדם, שעבורם גידול תותים על הירח הוא היעד הסופי שלהם: אין שום גורם אשר "כופה" ואשר "מושך" את מיעוט בני האדם לבחור כיעד סופי בגידול תותים על הירח, כי אילו היה גורם כזה - אז זה היה עומד בניגוד לדברי הרמב"ם שכתב שאין שום גורם אשר "כופה" ואשר "מושך" את בני האדם לבחור ביעד סופי פלוני.
סגי נהור כתב:עוד לא ראינו אסקימואי שהחליט ללמוד את כל הירושלמי בעל פה, וגם לא יהודי חרדי שהחליט להקים איגלו במרכז בני ברק.
שים לב כי, גם לאסקימואי בן אסקמואים - שמורה הבחירה להתגייר וללמוד את כל הירושלמי בע"פ. האמנם התכוונת, שלא קיימת אצל האסקימואי הבחירה הזאת (להתגייר וכו'), רק כי "לא ראינו" (כלשונך)?
שים לב כי, גם ליהודי חרדי בן חרדים - שמורה הבחירה לצאת בשאלה, ולחתור להקים בתוך מרכז בני ברק (נניח בין איצקוביץ לבין גן ורשה) מרכז התרסה כנגד הציבור החרדי, או להקים שם מוזיאון לשימור מורשתם של האינדיאנים, או של האסקימואים, באופן שהמוזיאון יכיל טוטם או איגלו או אפילו חללית. האמנם התכוונת, שלא קיימת אצל החרדי הבחירה הזאת (לצאת בשאלה ולהתריס וכו'), רק כי "לא ראינו" (כלשונך)? הבחירה תמיד קיימת, ועל זה בדיוק אמרה התורה: "ראה נתתי לפניך את הטוב ואת הרע וגו', ובחרת". מלשונך - ש"לא ראינו" - משמע, שבאת לשלול מראש את הבחירה הזאת (של האסקימואי ושל החרדי) - כי "לא ראינו" שהם בוחרים כך, וזה מאד תמוה בעיניי.
סגי נהור כתב:גם לאחר בחירת היעד הסופי, היעד איננו מכריח את האמצעים למימושו. שני אנשים בעלי יעד סופי זהה בהחלט יכולים לבחור טקטיקות שונות (לדוגמא, שניהם רוצים להתפרנס, אחד שודד בנק והשני הולך לעבוד).
אני במפורש דיברתי על דוגמה מאד מסויימת (כלשוני בהודעתי הקודמת): "
אם היעד הסופי שלי הוא לגדל תותים על הירח, בעוד שהדרך
היחידה שלי לגדל תותים על הירח - היא להשיג חללית שתיקח לשם אותי ואת זרעי התותים". אבל אתה עובר לדבר על מקרה אחר, שבו על האדם נכפות - לא דרך יחידה - אלא שתי דרכים: או לשדוד או לעבוד. אז יוצא שאתה לא מדבר על המקרה שבו אני דיברתי, וממילא אינך יכול להקשות על דבריי שהתייחסו ספציפית למקרה המאד מסויים הנ"ל של דרך יחידה ולא שתיים. למעשה, אילו מראש התייחסתי בתגובתי הקודמת למקרה שלך, אז הייתי משנה מעט את נוסח דבריי, אבל לא משמעותית. על כל פנים, לגבי המקרה שבו אתה מדבר - שוב יוצא - שהיעד הסופי (להתפרנס) מכריח את האמצעים למימושו; כלומר לפי הציור שאתה מצייר יוצא כי, אין לאדם ברירה אלא לשדוד בנק או לעבוד (אני כמובן מתייחס כרגע רק לציור שציירת ולא לציורים שאולי היו מאפשרים טקטיקה שלישית) - אבל עדין האדם הזה לא יוכל להרשות לעצמו להתבטל או לאכול פיצות כל היום - שהרי אם יעשה כך אז לא יוכל להתפרנס (שזה היעד הסופי שלו לפי הציור שלך). רק לכך התכוונתי כשכתבתי שהסיבה "כופה" (כלשון הרמב"ם) את תוצאותיה, כגון במקרה שלך שבו הסיבה (שהיא בחירת האדם להתפרנס) - "כופה" על האדם לשדוד או לעבוד - בעודה מונעת ממנו להתבטל וגם מונעת ממנו לאכול פיצות כל היום.
סגי נהור כתב:למרות כל זאת, הרמב"ם קובע שיש לאדם בחירה חפשית וביכולתו להתגבר על כל ההשפעות ולבחור בחפשיות לעשות מה שברצונו.
ברגע שאתה מסכים שלאדם יש יכולת להתגבר על כל ההשפעות, אז יוצא שאתה מסכים שאין גורם אשר "כופה ומושך" (כלשון הרמב"ם) לבחור דווקא כך ולא אחרת, וזאת בגלל שיקול ה"ממה נפשך" שהובא בתחילת הודעתי הנוכחית, ע"ש. כל ההבדל בינינו כעת הוא אם כן רק בשאלה, האם הרמב"ם דיבר על גם על טקטיקות ולא רק על יעדים הסופיים. בפיסקה הקודמת הבהרתי למה לדעתי הרמב"ם דיבר רק על היעדים הסופיים, ולא על הטקטיקות - שלגביהן כבר יש כפייה, בין אם מדובר בכך שהיעד הסופי של האדם כופה על האדם לנקוט במסלול יחיד (כגון לבנות חללית) - ובין אם מדובר בכך שהיעד הסופי של האדם כופה על האדם רשימה סגורה של טקטיקות (כגון הטקטיקה לשדוד והטקטיקה לעבוד) מבלי שהאדם יוכל לנקוט בשום טקטיקה שנמצאת מחוץ לאותה רשימה סגורה (כגון הטקטיקה להתבטל והטקטיקה לאכול פיצות כל היום).
