ידוע הסיפור המובא בירושלמי על אביו של אלישע בן אבויה בסעודת ברית המילה של בנו:
אבויה אבא מגדולי ירושלים היה, ביום שבא למוהליני קרא לכל גדולי ירושלים והושיבן בבית אחד ולר' אליעזר ולר' יהושע בבית אחר.
מן דאכלון ושתון שרון מטפחין ומרקדקין, א"ר אליעזר לר' יהושע:
עד דאינון עסיקין בדידון נעסוק אנן בדירן (עד שהם עוסקים בשלהם - נעסוק אנו בשלנו), וישבו ונתעסקו בדברי תורה, מן התורה לנביאים, ומן הנביאים לכתובים, וירדה אש מן השמים והקיפה אותם.
אמר להן אבויה: רבותיי! מה באתם לשרוף את ביתי עלי?!
אמרו לו: חס ושלום! אלא יושבין היינו וחוזרין בדברי תורה, מן התורה לנביאים, ומן הנביאים לכתובים, והיו הדברים שמחים כנתינתן מסיני...
אמר להן אבויה אבא: רבותיי! אם כך היא כוחה של תורה, אם נתקיים לי בן הזה, לתורה אני מפרישו.
לפי שלא הייתה כוונתו לשם שמים לפיכך לא נתקיימו באותו האיש
שמעתי אומרים כי כנגד זה, עומד אבי-הבן ומראה שכוונתו לשם-שמים בעוסקו בדברי תורה לשמה.
אשמח להחכים בעניין.
