הנאמן כתב:כיום מי שעוסק בזה הרבה הוא הרב חיים כץ מחיפה... כמדומה שיש מס' טלפון שאפשר לשמוע הנ"ל. והשנה נוסף מייל שאפשר להרשם לקבל עדכונים על הנ"ל - [email protected]
ברים כתב:יש לומר של חסידים להיזהר דווקא לפני שבועות בגלל קדושת ימי הספירה, והוא דומה לזהירות של פת פלטר בעשי"ת, ואינו מיועד להמונים אלא ליחידי סגולה.
ידועים דבריו של מהר"ש מבעלזא זי"ע (מובאים שו"ת בית אבי [להרה"ג ר' יצחק אייזיק ליבעס זצ"ל, ח"ד או"ח סי' קלח], ועוד), שכל יהודי צריך להיות כל השנה גודר גדרים וסייגים ונזהר זהירות יתירה במאכלו. והסביר דבין סוכות לפסח, צריכים להיות זהירים מאיסור 'חדש' . בין פסח לשבועות, צריכים להיות זהירים בחמץ של ישראל שנמכר לגוי. ובין שבועות לסוכות - ימי הקיץ - צריכים להזהר מאכילת פירות יבשים, שמצוי בהם תולעים ...
ובטעם קפידא זו, מובא באחרונים ביאורים שונים. במעשה רב מובא "... כי המכירה גרוע ...". ... ועי' שו"ת עטרת חכמים (להגאון ר' ברוך פרענקיל תאומים - ה'ברוך טעם' זצ"ל, חו"מ סי' טו ד"ה ומה שמחליט, בדברי תשובתו לה'חתם סופר' זצ"ל) ...
אמנם מהר"א מבעלזא הדגיש , שטעם הקפידא בבעלזא לא היתה משום טעם האמור - שפקפקו בעצם מכירת חמץ. אלא מחשש שמא יש אנשים שונים המוכרים את החמץ ב'היתרים שונים' שלא באופן הראוי, ואין המכירה עולה יפה על פי דין . ולכן למיגדר מילתא החמירו שבכל גוונא אין אוכלים חמץ של ישראל שנמכר לגוי .
וכן מובא בפתחא זוטא (ברכת הפסח - לרבי פינחס הורוויץ זצ"ל, הדיין מקאסוב. סי' י"ז אות ב) "חמץ שעבר עליו הפסח אסור אף בהנאה, ולכן צריך כל אדם להיות נזהר שלא לקנות חמץ אחר הפסח ממקום שיש עליו חשש שלא מכר החמץ קודם לפסח כהלכתו. ועבור זה מנהג חסידים ואנשי מעשה, שאין אוכלים חמץ איזהו זמן אחר הפסח, עד שיצא הספק מלבם שליכא עוד חשש על אותו חמץ שהוא ממה שעבר עליו הפסח ...".
...
ובנוגע עד אימת נוהג חומרא זו. הנה מלשונות האחרונים והפוסקים הנזכרים (הגר"א, רעק"א, וברוך טעם), לא מצאנו שום הגבלה בזמן החומרא, כל זמן שיש עדיין אצל ישראל חמץ שנמכר לגוי.
אמנם המנהג היה אצל החסידים - כפי שהבאנו לעיל בשם מהר"ש מבעלזא - לאחוז בחומרא זו עד חג השבועות דייקא. וטעמא בעי.
והמובן הפשוט ניתן לומר, שהרי אף אצל הסוחרים הישראלים לא נשאר החמץ הנמכר לעולם, ובמשך הזמן מוכרין את הסחורה הישנה, ומביאים סחורה חדשה [שנוצרה או נקנתה מגוי לאחר הפסח]. וע"כ קבעו זמן ממוצע של ששה שבועות, שהוא פרק זמן בדרך כלל היה מתחדש המלאי בבתי המסחר.
וכן משמע מלשון ה'פתחא זוטא' שהבאנו " ... ועבור זה מנהג חסידים ואנשי מעשה, שאין אוכלים חמץ איזהו זמן אחר הפסח, עד שיצא הספק מלבם שליכא עוד חשש על אותו חמץ שהוא ממה שעבר עליו הפסח ...". [ולפי זה, אם ידוע בהדיא שחמץ זה הוא מלפני הפסח, יש להחמיר בו אף לאחר חג השבועות].
אמנם בספרי רבי יחיאל מיכל היבנר אב"ד ניזנוב זצ"ל (משכנות הרועים, ח"ב קונטרס עת מצא, אות ז) מצאנו התייחסות שונה לזמן זה. ונעתיק את דבריו "... והנה לפום ריהטא אין הדבר מובן, וכי אחר שבועות כבר נמכרו כל השמרים וכל היי"ש של ישראל, ולא נשאר עוד רק של נכרי. ומאן דלביש מדא ילבש מדא, ובכל השנה היה לו להזהר. אך נראה על פי פשוטו, על דרך המבואר בשו"ע ופוסקים (ראה או"ח תרג), דאף מי שאינו נזהר מפת עכו"ם, יזהר בעשרת ימי תשובה עכ"פ. א"כ ה"נ הרי על פי הדין אין שום מקום לחשוש לזה, כיון דחמץ שעבר עליו הפסח הוא רק דרבנן, וספיקו להקל. מכל שכן שישראל קדושים מוכרין כדינא. רק יען שימי הספירה הם ימים קדושים ונוראים מאוד, כמובאר בכל ספרים הקדושים ... ע"כ אחז צדיק דרכו ליזהר בימים הקדושים אף מחשש רחוק של חמץ שעבר עליו הפסח, ותיכף אחר שבועות, נהג על פי התורה, דכתיב בה אמת...".
...
וככל הנראה בגישה זו גם נהגו בבעלזא. אשר כפי הידוע ביום הראשון של חג השבועות נמנעו עדיין מלשתות בירה שנמכרה לגוי בפסח, וביום שני של שבועות כבר שתו זאת. למרות שמדובר באותו משקה עצמו...
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 6 אורחים