איסרלין כתב:נתבקשתי על ידי אחד מידידיי להעלות קונטרס לתועלת הציבור, הערות יתקבלו בברכה.
עקביה כתב:ג. שם. לא נ"ל שמהמג"א (סי' תנז ס"ק ח) אכן עולה מה שהביאו ממנו. אדם הטובל לקריו עושה זאת בד"כ פעם אחת ביום. ולכן מזהיר המג"א שיאכל הכהן את החלה לפני שהטיל מים, מפני שאם יטיל מים אולי יראה מים חלוקים או עכורים וייאסר באכילת החלה עד לאחר שיטבול, מה שמן הסתם יקרה רק למחרת, ונמצא שאפו חלה ביו"ט עבור מי שאינה ראויה לו היום. אבל ודאי שאדם יכול לשים לב לכך שלא ראה מים חלוקים או עכורים, ואין כאן שום חשש.
עקביה כתב:ה. בספר המנהיג לא כתב שאין מועיל לטבול לטומאה קלה כל זמן שיש עליו טומאה חמורה, וז"ל: ספר המנהיג דיני תפילה עמוד קיד
ותשובה אחרת בזמן הבית היו טובלין בעלי קריין שלא להכנס במקדש בטומאה, ועכשיו שכולנו טמאי' בטומאת מת חמורה שאין שום טבילה מועלת לה בלא הזאת מי חטאת שלישית (ורביעי') [ושביעית] אין דין לבעלי קריין ומשמש אלא רחיצה בלבד. אין כוונתו אלא שהיות ובלאו הכי הטומאה החמורה נשארת, אין טעם לטבול לטומאה הקלה. מלבד זאת, יש בבע"ק צד חומרא שאין בטמא מת, שבע"ק אסור להיכנס להר הבית וטמא מת מותר.
אפשר כתב:עקביה כתב:ג. שם. לא נ"ל שמהמג"א (סי' תנז ס"ק ח) אכן עולה מה שהביאו ממנו. אדם הטובל לקריו עושה זאת בד"כ פעם אחת ביום. ולכן מזהיר המג"א שיאכל הכהן את החלה לפני שהטיל מים, מפני שאם יטיל מים אולי יראה מים חלוקים או עכורים וייאסר באכילת החלה עד לאחר שיטבול, מה שמן הסתם יקרה רק למחרת, ונמצא שאפו חלה ביו"ט עבור מי שאינה ראויה לו היום. אבל ודאי שאדם יכול לשים לב לכך שלא ראה מים חלוקים או עכורים, ואין כאן שום חשש.
אין זה משמעות דברי המג"א, ובודאי לא במשנ"ב שכתב וז"ל, וטוב ליזהר שיאכל מיד אחר טבילתו ולא יטיל מים בין טבילה לאכילה שמא יטיל מים חלוקים או עכורים שיש בהן חשש קרי ויהא אסור לאכול חלה זו עד שיחזור ויטבול.
הרי דכל שהטיל מים אסור עד שיחזור ויטבול.
אפשר כתב:עקביה כתב:ה. בספר המנהיג לא כתב שאין מועיל לטבול לטומאה קלה כל זמן שיש עליו טומאה חמורה, וז"ל: ספר המנהיג דיני תפילה עמוד קיד
ותשובה אחרת בזמן הבית היו טובלין בעלי קריין שלא להכנס במקדש בטומאה, ועכשיו שכולנו טמאי' בטומאת מת חמורה שאין שום טבילה מועלת לה בלא הזאת מי חטאת שלישית (ורביעי') [ושביעית] אין דין לבעלי קריין ומשמש אלא רחיצה בלבד. אין כוונתו אלא שהיות ובלאו הכי הטומאה החמורה נשארת, אין טעם לטבול לטומאה הקלה. מלבד זאת, יש בבע"ק צד חומרא שאין בטמא מת, שבע"ק אסור להיכנס להר הבית וטמא מת מותר.
לא הבנתי, המנהיג בא לבאר מדוע אין טובלים לראיית קרי, אם הטבילה מועלת למה שלא יטבלו, מה פירוש 'אין טעם'?, הרי בודאי יש טעם, כי ע"י טבילתו יטהר מטומאת קרי, והרי כל האיסור בד"ת ותפילה הוא רק בבע"ק, לא בטמא מת, וא"כ אם יטהר יסור ממנו המניעה לד"ת ותפילה.
עקביה כתב:אפשר כתב:עקביה כתב:תמהני על כב', הלא בלשון המשנ"ב משמע כדבריי עוד יותר מאשר בלשון המג"א. הוא אומר שכל הסיבה היא שמא יטיל מים חלוקים או עכורים. ז"א שהוא ספק אם יקרה ד"ז או לא. אין בדבריו משמעות שהאדם אינו יכול לשים לב לזה ולכן אנו תמיד חוששים. אלא שאם יקרה ד"ז הוא לא ישוב ויטבול היום ונמצא שהאפייה ביו"ט הייתה לשווא.
אף אני איני מבין. הלא תקנת עזרא בטלה, וזו הסיבה שלא טובלים. אין כיום מניעה לד"ת ותפילה אם לא טבל (עי' רמב"ם תפילה פ"ד ד-ו). המנהיג מסביר מדוע בזמן המקדש טבלו לטומאת קרי והיום לא. זה הכל.
אפשר כתב:א. המשנ"ב אומר מפורש שכל שהטיל מים צריך לחזור ולטבול!
ב. המנהיג דן שם אי בטילה, ומביא תשובות ע"ז, וע"ז מביא עוד טעם שממילא לא מועיל הטבילה, ומזה מוכח דס"ל שזה לא מועיל כפשוטו.
עקביה כתב:אפשר כתב:א. המשנ"ב אומר מפורש שכל שהטיל מים צריך לחזור ולטבול!
ב. המנהיג דן שם אי בטילה, ומביא תשובות ע"ז, וע"ז מביא עוד טעם שממילא לא מועיל הטבילה, ומזה מוכח דס"ל שזה לא מועיל כפשוטו.
א. לא כי המשנ"ב אינו אומר ד"ז. ליתר ביטחון אעתיק את לשונו: משנה ברורה סימן תנז
(כא) או גדול שטבל לקריו - ר"ל אף על פי שלא העריב שמשו וטוב ליזהר שיאכל מיד אחר טבילתו ולא יטיל מים בין טבילה לאכילה שמא יטיל מים חלוקים או עכורים שיש בהן חשש קרי ויהא אסור לאכול חלה זו עד שיחזור ויטבול: הווה אומר - רק אם הטיל מים חלוקים או עכורים אסור לאכול חלה זו עד שיחזור ויטבול.
ב. נכון. זה לא מועיל כפשוטו לשום דבר שיש בו נפק"מ ל'מנהיג' שחי בחו"ל ולא התלבט בשאלת עליה להר הבית. איני רואה כיצד ניתן להוציא מדברי התשובה שהוא מביא מעבר לכך.
עקביה כתב:אפשר כתב:א. המשנ"ב אומר מפורש שכל שהטיל מים צריך לחזור ולטבול!
ב. המנהיג דן שם אי בטילה, ומביא תשובות ע"ז, וע"ז מביא עוד טעם שממילא לא מועיל הטבילה, ומזה מוכח דס"ל שזה לא מועיל כפשוטו.
א. לא כי המשנ"ב אינו אומר ד"ז. ליתר ביטחון אעתיק את לשונו: משנה ברורה סימן תנז
(כא) או גדול שטבל לקריו - ר"ל אף על פי שלא העריב שמשו וטוב ליזהר שיאכל מיד אחר טבילתו ולא יטיל מים בין טבילה לאכילה שמא יטיל מים חלוקים או עכורים שיש בהן חשש קרי ויהא אסור לאכול חלה זו עד שיחזור ויטבול: הווה אומר - רק אם הטיל מים חלוקים או עכורים אסור לאכול חלה זו עד שיחזור ויטבול.
ב. נכון. זה לא מועיל כפשוטו לשום דבר שיש בו נפק"מ ל'מנהיג' שחי בחו"ל ולא התלבט בשאלת עליה להר הבית. איני רואה כיצד ניתן להוציא מדברי התשובה שהוא מביא מעבר לכך.
אפשר כתב:יש כאן שאלה איך לקרוא את המשנ"ב, [אגב כבר הועתק בדברי], אני קורא כך 'ולא יטיל מים בין טבילה לאכילה' בשום אופן, כי 'שמא יטיל מים חלוקים או עכורים שיש בהן חשש קרי', והוא לא יודע מזה, אלא יחשוב שהטיל מים בעלמא, אבל לא כן הוא, אלא הוא צריך לחשוש שמא באמת יצא קרי, 'ויהא אסור לאכול חלה עד שיחזור ויטבול'.
וכך פירשו בעל הקונטרס.
לדידן מש"כ המשנ"ב ולא יטיל הוא דין.
אתה מפרש 'ולא יטיל מים בין טבילה לאכילה', כי אם יטיל 'שמא' באמת 'יטיל מים חלוקים ועכורים שיש בהן חשש קרי', והוא יראה את זה ואז 'ויהא אסור לאכול חלה עד שיחזור ויטבול'.
לשיטתך דברי המשנ"ב הם עצה טובה בעלמא, כי אפשר שיטיל מים ולא יראה ואז יוכל לאכול.
נטיית לבי כמובן אחרי הפירוש שלי שהמשנ"ב בא לומר דין ולא עצה.
פלוגתא זו תוכרע בעוד כמה שנים כאשר יהיה משנ"ב שוטנשטיין.
בענין המנהיג, שוב, המנהיג שם אוחז באמצע הנידון אם צריך לטבול, והתשובה שלפני זה מתייחס לזמנו ומחייב רחיצה היינו טבילה, ולא סומך על ביטול תקנת עזרא, וע"ז הביא תשובה זו שבאה ליישב מנהג אי הטבילה באופ"א, ולפי ריהטא דלישנא משמע שהוא קאי באותה השיטה של התשובה הקודמת דס"ל דלא מקילים משום בטלה תקנת עזרא, עיי"ש היטב.
עקביה כתב:אפשר כתב:יש כאן שאלה איך לקרוא את המשנ"ב, [אגב כבר הועתק בדברי], אני קורא כך 'ולא יטיל מים בין טבילה לאכילה' בשום אופן, כי 'שמא יטיל מים חלוקים או עכורים שיש בהן חשש קרי', והוא לא יודע מזה, אלא יחשוב שהטיל מים בעלמא, אבל לא כן הוא, אלא הוא צריך לחשוש שמא באמת יצא קרי, 'ויהא אסור לאכול חלה עד שיחזור ויטבול'.
וכך פירשו בעל הקונטרס.
לדידן מש"כ המשנ"ב ולא יטיל הוא דין.
אתה מפרש 'ולא יטיל מים בין טבילה לאכילה', כי אם יטיל 'שמא' באמת 'יטיל מים חלוקים ועכורים שיש בהן חשש קרי', והוא יראה את זה ואז 'ויהא אסור לאכול חלה עד שיחזור ויטבול'.
לשיטתך דברי המשנ"ב הם עצה טובה בעלמא, כי אפשר שיטיל מים ולא יראה ואז יוכל לאכול.
נטיית לבי כמובן אחרי הפירוש שלי שהמשנ"ב בא לומר דין ולא עצה.
פלוגתא זו תוכרע בעוד כמה שנים כאשר יהיה משנ"ב שוטנשטיין.
בענין המנהיג, שוב, המנהיג שם אוחז באמצע הנידון אם צריך לטבול, והתשובה שלפני זה מתייחס לזמנו ומחייב רחיצה היינו טבילה, ולא סומך על ביטול תקנת עזרא, וע"ז הביא תשובה זו שבאה ליישב מנהג אי הטבילה באופ"א, ולפי ריהטא דלישנא משמע שהוא קאי באותה השיטה של התשובה הקודמת דס"ל דלא מקילים משום בטלה תקנת עזרא, עיי"ש היטב.
א. הקטע שסימנתי בדבריך הוא תוספת על דברי המשנ"ב, ואין כל הכרח לחשוב שהוא התכוון לזה. אם ב"משנ"ב שוטנשטיין" יפרשו כך, הריני מוסר מודעה שאני חולק עליהם מכאן ולהבא...
ב. לגבי המנהיג, וכי עלה על דעת אדם מעולם שתקנת עזרא לא באה אלא עבור מי שטהור מטומאת מת? אם לא בטלה תק"ע צריך לטבול גם כיום. תשובה זו ס"ל שבטלה תק"ע אבל נהגו לרחוץ בט"ק (ראה רמב"ם תפילה ד ו, וכס"מ), והיא מסבירה שבטבילה (ללא תק"ע) אין עניין כיום כי בלאו הכי אנו טמאי מתים.
בתבונה כתב:אם אכן הייתה כוונת המשנה ברורה שלאחר שהטיל מים לטבול אז מה פתאום טוב להיזהר?
מהו לפירושך בספר המנהיג התירוץ על הגמרא והמשנה ?
ואם לדעתך לא צריך לחשוש לדעה זו אז למה שיופיע בחוברת לאסור עליה להר הבית?
לעצם דברי ספר המנהיג שכתב שם בזמן הבית היו טובלין בעלי קריין שלא להכנס במקדש בטומאה וכי טבילת עזרא היא רק לרוצה להיכנס למקדש אלא שכוונתו טבילת עזרא אלא למעלת הטהרה שהיתה נוהגת בזמן הבית שאינה היום
גם אם הכוונה לטבילת עזרא המשך דבריו מוקשים שם כאילו בעל קרי חמור ממשמש והרי לגבי טבילת עזרא אדרבה במשמש שהוא המרגיל החמירו יותר מאשר קרי שהוא לאונסו.
ואולי דבריו הם לתשובת המינים
בתבונה כתב:טוב ליזהר שלא להטיל מים כי אם יטיל מים הוא סתם יטריח עצמו ויצטרך לטבול עוד הפעם.
בתחילת דבריך הסברת שברצונך לפרש כך כ י אין המשנה ברורה מתפרש כעצה בעלמא
אמנם רק לפי דבריך מדובר בעצה בעלמא להימנע מטרחה שטוב להיזהר שחלילה לא יטרח לטבול,
ואולי עצה שאינה הוגנת שלפעמים להימנע מלהטיל מים לפני אכילתו זה יותר קושי ולפעמים זה אפילו איסור.
אמנם לפי הפרשנות הפשטנית במשנה ברורה שהביא עקביה טוב לכתחילה להחמיר לפנים משורת הדין לא להטיל מים שמא יראה מים חלוקים ואז יצא שהאפייה ביו"ט הייתה לשווא, אמנם אם קשה לו שילך להטיל ורק אם ימצא בודאי מים חלוקים אז בלבד ינסה למצוא מקום לטבול.
בכל אופן כפי שהבאתי לעיל גם כשראה מים חלוקים הוא רק לתרומה וקדשים ומותר מע"ש וכן במחנה לוויה (ויתכן שגם בביאת מקדש דהיינו מחנה שכינה וכמו שלא נאסרה כניסת ע"ה).
עקביה כתב:במשנה (מקוואות פ"ח מ"ב) נאמר: אלו בעלי קריין שהם צריכין טבילה, ראה מים חלוקים או עכורים בתחלה טהור, באמצע ובסוף טמא, מתחלה ועד סוף טהור.
אם כן, רק במקרה שהיה שינוי באמצע - טמא.
איזו בעיה יש להבחין בכך, ומדוע לחשוב שהמג"א או המשנ"ב התכוונו לומר שאם הטיל מים אחר שטבל אסור לו לאכול את החלה בכל מקרה?
אפשר כתב:דברי המשנ"ב אינם עצה כלל אלא דין, רק דין בתורת לשון זהירות, והיינו שיש ליזהר להטיל, כי אם יטיל הדין שצריך טבילה.
בתבונה כתב:אמנם יש לתמוה לשיטת המחמירים לאסור כניסה להר הבית, למה לא חששו לכניסה לירושלים בזמן הזה משום חשש צרעת שהוא איסור דאורייתא ולא חשש דרבנן,
קו ירוק כתב:בתבונה כתב:אמנם יש לתמוה לשיטת המחמירים לאסור כניסה להר הבית, למה לא חששו לכניסה לירושלים בזמן הזה משום חשש צרעת שהוא איסור דאורייתא ולא חשש דרבנן,
מבלי להכנס לעצם שאלתך (והיום איננו בקיאים ובפשוטו הפטראויזיס איננו צרעת של התורה),
הרי גם חומרת האיסור שונה, הר הבית כניסתו בכרת ומצורע בעשה.
חזור אל “וַיַּעְפִּלוּ לַעֲלוֹת אֶל רֹאשׁ הָהָר”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 2 אורחים