יחס התורה למלאכת שבת בשינוי וכד'

[עושה חדשות]

יל"ע בדברים המותרים מדאו' מחמת חיסרון שיעור או כוונה וכד', כמו למ"ד חצי שיעור מותר מן התורה, או מלאכה בשבת כשהיא נעשית בשינוי, האם מדאו' זה היתר גמור בלי שום פקפוק (עד שבאו חכמים ואסרוהו), או שיש בזה גנאי וכיעור, (בעצם, ולא רק מדין משמרת וכד'), אע"ג שאין בזה איסור, (וכגון מש"כ הראש' בחולין דצ"ח שביטול איסור לכתחילה אף שלא נאסר אלא מדרבנן מ"מ מדאו' נמי הוי דבר מכוער ומגונה).
אשמח למצוא מקורות.

[סעדיה]

יל"ע בדברים המותרים מדאו' מחמת חיסרון שיעור או כוונה וכד', כמו למ"ד חצי שיעור מותר מן התורה, או מלאכה בשבת כשהיא נעשית בשינוי, האם מדאו' זה היתר גמור בלי שום פקפוק (עד שבאו חכמים ואסרוהו), או שיש בזה גנאי וכיעור, (בעצם, ולא רק מדין משמרת וכד'), אע"ג שאין בזה איסור, (וכגון מש"כ הראש' בחולין דצ"ח שביטול איסור לכתחילה אף שלא נאסר אלא מדרבנן מ"מ מדאו' נמי הוי דבר מכוער ומגונה).
אשמח למצוא מקורות.

[אבי 1000]

יל"ע בדברים המותרים מדאו' מחמת חיסרון שיעור או כוונה וכד', כמו למ"ד חצי שיעור מותר מן התורה, או מלאכה בשבת כשהיא נעשית בשינוי, האם מדאו' זה היתר גמור בלי שום פקפוק (עד שבאו חכמים ואסרוהו), או שיש בזה גנאי וכיעור, (בעצם, ולא רק מדין משמרת וכד'), אע"ג שאין בזה איסור, (וכגון מש"כ הראש' בחולין דצ"ח שביטול איסור לכתחילה אף שלא נאסר אלא מדרבנן מ"מ מדאו' נמי הוי דבר מכוער ומגונה).
אשמח למצוא מקורות.

נדמה שאין כוונת הרב עו"ח רק מפני האיסור בחפצא כמאכלות אסורות וכדומה וא"כ יועיל נא הרב לבסס לנו דבר חדש זה בכדי שנמצא ידינו בשאלתו [דברי הרא"ש הינם רק בביטול שיסודו הוא מהלכות ספק ואף שהרא"ש הוא מן המתירים לבשלם מ"מ תחילתו הוא צורת הלך אחר הרוב.

1 לגבי מלאכת מחשבת נראה הדבר שהוא היתר גמור שאינו בכלל מה שאסרה התורה ואינו דומה כלל לנידון בשיעורי תורה שיש כאן איסור אלא שאינו עדיין בחשיבותו.

[עושה חדשות]

ר' סעדיה, יש"כ, הזכרתני - viewtopic.php?f=17&t=26398&hilit#p268818

דברי הרא"ש הינם רק בביטול שיסודו הוא מהלכות ספק ואף שהרא"ש הוא מן המתירים לבשלם מ"מ תחילתו הוא צורת הלך אחר הרוב

לא רא"ש אלא ראש', ולכו"ע התערובת מותרת באכילת כולה בב"א, (מלבד התורי"ד), והגנאי שדיברו עליו הוא בביטול עצמו ולא באכילה אח"כ.

[אבי 1000]

דברי הרא"ש הינם רק בביטול שיסודו הוא מהלכות ספק ואף שהרא"ש הוא מן המתירים לבשלם מ"מ תחילתו הוא צורת הלך אחר הרוב

לא רא"ש אלא ראש', ולכו"ע התערובת מותרת באכילת כולה בב"א, (מלבד התורי"ד), והגנאי שדיברו עליו הוא בביטול עצמו ולא באכילה אח"כ.

אכן לא דקדקתי היטב בדבריך וסברתי שמא יש בידו של מר רא"ש כזה.

והדברים הם דברי הרשב"א בחידושים ובתורת הבית (ב"ד ש"ג)

[אבי 1000]

יל"ע בדברים המותרים מדאו' מחמת חיסרון שיעור או כוונה וכד', כמו למ"ד חצי שיעור מותר מן התורה, או מלאכה בשבת כשהיא נעשית בשינוי, האם מדאו' זה היתר גמור בלי שום פקפוק (עד שבאו חכמים ואסרוהו), או שיש בזה גנאי וכיעור, (בעצם, ולא רק מדין משמרת וכד'), אע"ג שאין בזה איסור, (וכגון מש"כ הראש' בחולין דצ"ח שביטול איסור לכתחילה אף שלא נאסר אלא מדרבנן מ"מ מדאו' נמי הוי דבר מכוער ומגונה).
אשמח למצוא מקורות.

שו"ת אפרקסתא דעניא חלק ד - עניינים שונים סימן שעד

ולולא מסתפינא י"ל דאע"ג דח"ש מותר מה"ת, מ"מ הוא בכלל נבל ברשות התורה, עי' רמב"ן ר"פ קדושים. וזה רמזה לנו תורה במה שצותה ליתן נבלה לגר. ועכ"פ אין כאן איסור מה"ת, אלא רמז אזהרה להכניס ח"ש באיסורין בכלל קדושים תהיו. לזה מסיים שפיר כי עם קדוש אתה לה"א.

אולי כבודו נתכוון לכעין זה אך כמובן שיש לחלק בין ח"ש לבין שבת.
ומקור המושג נבל ברשות התורה הוא ברמב"ן בקדושים ודבריו ודאי שיהלמו את שאלת כבודו.

[בברכה המשולשת]

יל"ע בדברים המותרים מדאו' מחמת חיסרון שיעור או כוונה וכד', כמו למ"ד חצי שיעור מותר מן התורה, או מלאכה בשבת כשהיא נעשית בשינוי, האם מדאו' זה היתר גמור בלי שום פקפוק (עד שבאו חכמים ואסרוהו), או שיש בזה גנאי וכיעור, (בעצם, ולא רק מדין משמרת וכד'), אע"ג שאין בזה איסור, (וכגון מש"כ הראש' בחולין דצ"ח שביטול איסור לכתחילה אף שלא נאסר אלא מדרבנן מ"מ מדאו' נמי הוי דבר מכוער ומגונה).
אשמח למצוא מקורות.

לכאו' מלאכה בשינוי תיכלל בכלל האיסור דאו' של מניעת שביתה בשבת אליבא דהרמב"ן

[עושה חדשות]

...וכגון מש"כ הראש' בחולין דצ"ח שביטול איסור לכתחילה אף שלא נאסר אלא מדרבנן מ"מ מדאו' נמי הוי דבר מכוער ומגונה...

ראיתי כעת דבר נאה -

בשם הגרז''נ גולדברג.png (40.37 KiB) נצפה 2389 פעמים

[פלוריש]

...וכגון מש"כ הראש' בחולין דצ"ח שביטול איסור לכתחילה אף שלא נאסר אלא מדרבנן מ"מ מדאו' נמי הוי דבר מכוער ומגונה...

ראיתי כעת דבר נאה -

בשם הגרז''נ גולדברג.png

הגרז"ן האריך בהערתו שבסוף קונטרס יסודות הלכות תערובות: https://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?6073&
ובעיקר בספרו נתיב מצוותיך, בפתיחה הכוללת פרקים ד-ה, ובמצווה עח: https://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?605477&

[עושה חדשות]

שייך לנושא במקצת -

הרב יחיאל מאיר - דרבנן.docx

(39.29 KiB) הורד 148 פעמים

[עושה חדשות]

מעל"ע
לדעת רוב הפוסקים מותר לכתחי' לטלטל מוקצה, ע"י טלטול בגופו, ואפילו לצורך המוקצה עצמו.
לכאו' לפ"ז כמעט אין אופן שא"א 'להסתדר' עם המוקצה ע"י טלטול בשינוי. וצ"ע.
(ואולי מה"ט באמת נטה החזו"א להחמיר בזה).

[מקדש מלך]

יצויין לספר תורה שבעל פה (הר"י ענבל) עמוד 233

[דרומי]

לשאלת פותח האשכול, יש להעיר מדברי רש"י עה"פ "ויכל אלקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה" (בפ' בראשית), שהקב"ה "נכנס בו כחוט השערה", כלומר, שעשה איזשהו ענין של 'מלאכה' בתוך שבת גופא, ולכאורה צריך לפרש שהוא כעין חצי שיעור וכיו"ב, ואכמ"ל

[עושה חדשות]

יצויין לספר תורה שבעל פה (הר"י ענבל) עמוד 233

הובא באשכול שצויין לעיל.
ובזה הוספתי את הערתי השניה לגבי טלטול מוקצה, כי באמת נראים הדברים דאיסור חצי שיעור דרבנן או מלאכת שבת בשינוי האסורה מדרבנן, אף קודם שנתקן בזה האיסור מדרבנן, כבר היה ראוי לפרוש מכך, ולא זהו רצון התורה, שיעשה אדם שבתו חול ע"י עשיית מלאכות בשינוי, ויהיה מאכלו נבילות וטריפות באכילת חצאי שיעורים. אבל מה נאמר על טלטול מוקצה, שההיתר של טלטול בגופו הוא היתר גמור לכתחילה, והוא עוקר כמעט את כל האיסור של טלטול מוקצה. ולמשל, לפמש"כ התוספת שבת ריש הל' מוקצה, והביאו הרעק"א בחולין דט"ו, שהנוטל בשתי ידיו דבר שרגיל להינטל ביד אחת, הוי טלטול כלאח"י ואין בו איסור טלטול מוקצה. וכמה דנו על מעות שע"ג הכר וכד' כיצד ליטלן בשבת, והפיתרון פשוט כ"כ ליטול כל מטבע בב' ידיו. וצ"ע בזה.