לחובבי הפשט, אצטט מהגדה של פסח בן מלך לרבי לייבל מינצברג:
... ולא נתבאר בגמרא מקור הדין דהסיבה, ובדברי רש"י משמע... אמנם בדעת הרמב"ם משמע... ונראה שלמדו זאת חז"ל ממה שנאמר בתורה בדין אכילת פסח מצרים: 'וככה תאכלו אותו, מתניכם חגורים נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם, ואכלתם אותו בחפזון פסח הוא לה'' (שמות יב, יא). והנה כבר נתבאר במשנה כי דין זה נוהג רק בפסח מצרים ולא בפסח דורות, ואמרו בגמרא (פסחים צו.): מנא לן, דאמר קרא 'ואכלתם אותו בחפזון', אותו נאכל בחפזון, ואין אחר נאכל בחפזון'.
אמנם לא נתבאר טעמם של דינים אלו שציוותה התורה 'מתניכם חגורים, נעליכם ברגליכם, ומקלכם בידכם', ומה טעם נתחייבו בזה רק בפסח מצרים ולא בפסח דורות.
אכילת פסח מצרים ערוכים כעומדים לצאת
והנראה לבאר, כי גדר מצוה זו היינו שיהא הפסח נאכל בצורה של חירות. ולימדתנו תורה כיצד יתבטא הדבר של אכילת קרבן הפסח בדרך חירות, לכן נאמר כי באכילת הפסח בארץ מצרים אשר עד אז היו ישראל משועבדים לפרעה, אזי מתבטא מצב החירות באופן כזה אשר יהיו כולם ערוכים ולבושים כעומדים לצאת, אשר זוהי דרך ביטוי החירות בהתאם למצבם במצרים.
אמנם בפסח דורות אין מקום להביע 'דרך חירות' ע"י כך שיראה עצמו כמזומן לצאת לדרך. ולכן מיעטה תורה את פסח דורות ממצות אכילת 'חיפזון', כי אין החיפזון מורה עכשיו על החירות. והיינו דילפינן 'אותו נאכל בחפזון ואין אחר נאכל בחפזון'. אכן מכל מקום עיקר הדין של אכילה דרך חירות שפיר ילפי חכמים מכאן, גם בפסח דורות.
וזהו מה שקבעו כי פסח דורות יש לאכול 'בהסיבה'. ולמדוהו ממצות החיפזון שהיה במצרים, אלא דעכשיו אדרבה, דרך החירות היא לאכול ברוגע ובישוב הדעת, בלי חיפזון, רק מוסבים בביתנו כמלכים ושרים השמחים בחירותם ופדות נפשם. ומכאן נובעת תקנת הסיבה בליל פסח.
הנה כי כן, דווקא מדין זה של 'אכילה בחיפזון' ילפינן כי בפסח דורות בעינן 'הסיבה'. אלא שבמצרים מבטא אופן אכילה של חיפזון, מציאות של חירות. אבל בפסח דורות דרך חירות הוא אכילה בהסיבה, בנחת והרחבה בלא מרוצה וחיפזון, כדרך אכילתם של מלכים וגדולים.
ובמקום אחר:
ומה שחיפזון מזכיר את החירות, הוא לא רק משום שכך היתה המציאות שיצאו בני ישראל ממצרים בחיפזון. אלא שעצם היציאה בחיפזון מורה על חירות, כי כשאדם יוצא ממקום למקום בנחת, אי אתה יודע מה כוונת יציאתו, אם היא יציאה לטיול או למסחר וכל כיוצ"ב, אבל כשרואים שיוצא בחיפזון, מבינים בזה שסיבת היציאה היא הבריחה מן המקום שהוא לו לרועץ, אשר ע"כ נחפז לעזוב את המקום. הרי שהחיפזון מצד עצמו מורה על גאולה וחירות.