רמב"ם פרנקל - החזרת השמטות הצנזורה

[חוצפא יסגא]

שמעתי בשם ר' דוד שמידל שכאשר החל להגות את רעיון ההדרת הרמב"ם חשש להחזיר את השמטות הצנזורה לאחר שבמשך כל הדורות הורו גדולי ישראל להשמיטם מחשש התגרות באומות וסכנה של פרעות, וניגש אל מרן הרב מבריסק לשאול את פיו. והיתה תשובתו שכיום אין חשש מלהדפיסם, שהרי אין הגויים בימינו מתעניינים כל כך בביזוי הנצרות וכדומה. ולכך נדפסו גם הקטעים המצונזרים במהדורת שבתי פרנקל.

[איש_ספר]

[ובכן?]
כיון ששמעתי הדברים מפי הרדמ"ש בעצמו, אספרם בשלימותם.
הגרד"מ הגה בדעתו להדפיס חיבור קטן דוגמת 'חסרונות הש"ס' ובו השמטות שנשמטו בעקבות הצנזורה מן הרמב"ם, בתוספת איזה תיקונים. (לא היה לו את האמצעים להדפיס רמב"ם שלם ומתוקן ולכן לא עלה הדבר בדעתו).
הוא נכנס למרן הגרי"ז והראה לו דוגמא מעבודתו ושאלו האם ישר הדבר בעיניו, הרב הכניסו לחדרו הפנימי והראה לו שברשותו רמב"ם ונציה ש"י, בו עוד לא שלטו ידי הטמאים (הצנזורה התחילה ברמב"ם שי"א או שי"ד), וכל החסרונות מופיעים בו. הרב שמידל הבהיר את עצמו שלא היתה כונתו לשאול על נאמנות הדברים, אלא האם נכון להדפיס את הקטעים שנשמטו או שיש לחוש לאיבה. הרב השיבו, כיום אין הדברים האלו מעניינים אותם בכלל, מעניניים אותם דברים אחרים לגמרי. כעבור איזה זמן פגש את ר' שבתי פרנקל ז"ל שהסתובב עם רעיון ההדרת הרמב"ם, והם חברו יחד. ע"פ הסכמתו של הגרי"ז הדפיסו מהדורת הרש"פ את כל חסרונות הצנזורה.

[תוך כדי דיבור]

אני לתומי חשבתי שמי שהורה להשמיטם "לאורך כל הדורות" לא היה גדולי ישראל אלא הצנזור הנוצרי... (האם מבלוך הוא זה?)

[איש_ספר]

היה גם מה שנקרא 'צנזורה עצמית' שעשו חכמים מפני הסכנה, (וא"צ בשביל זה להסמך על השמועה הבדויה שהביא בלוך מהחת"ס). ומן הסתם אני לא מחדש לך דבר.

[צנוע ומעלי]

כיון שעלו דברים בשם הגאון ר' דוד מיכאל שמידל שליט''א על מרן רי''ז הלוי אוסיף ג''א את חלקי בעדות נאמנה ששמעתי מהגאון הנ''ל על מרן החזון איש זצללה''ה, ואף קשורה לעניני החודש.

עובדא הוי לאחר הפסח שהיה החזו''א אצל אחד ממקרוביו בשמחה משפחתית ובעל השמחה שהיה יר''ש מרבים שאל לחזו''א האם להגיש בקבוק משקה לשולחן שהיה בו תערובת או חשש חמץ ונמכר לגוי בפסח והשיב החזו''א הרי אם היית שואלני לפני פסח מה לעשות הייתי משיב למכור לגוי וכיון שעשית כדין איזה חומרא שייך שלא לשתות מזה, ע''כ המעשה,

ושאלתי להגאון הנ''ל האם לא נהג החזו''א כחומרת הגר''א והשיבני פשיטא שנהג אבל בודאי שכל הנהגת הגר''א לא היתה משום שלא הסתמך על מכירת חמץ משום שמא לא קנה הגוי וכדו' דהרי פשיטא שלא בא הגר''א לפקפק בתקנה זו אלא הנהגת הגר''א היתה משום שחשש למכירה גרועה שאין דעת המוכר שלמה או שאין דעתו על המכירה אלא על שיקולים זרים וממילא הוי כחמץ שעבר עליו הפסח אבל ביר''ש אמיתי שמוכר באמת ואף מוכן להפסיד כל ממונו בשביל לא להכשל באיסור בל יראה ובל ימצא לא שייך חומרת הגר''א והרי כל איסור חמץ לאחר הפסח הוא קנסא דרבנן ובכה''ג לא שייך קנסא שהרי עשה כדין ומכר בלב שלם וממילא אין ולא שייך חומרת הגר''א.

[נוטר הכרמים]

אגב דאיירינן בענין צנזורה, אכתוב דבר נאה שקראתי לא מכבר ושייך קצת לענינא דיומא (ערב פסח - תענית בכורים).

הג"ר יונה שטינצל זצ"ל {מחולל רעיון ה'משנה יומית'} הריץ לרבו הגאון הק' בעל הארץ צבי מקוז'יגלוב זצ"ל שאלה מענינת. במסכתות שישנם 'חסרונות' מחמת הצינזור, האם נחשב לסיום כאשר מסיים את המסכת בלעדי אותם חסרונות.

הארץ צבי השיב בהמצאה מענינת, מאחר ובעצם סיום של מס' משניות זה ג"כ סיום כמו שעשה אביי {עי' שבת קיח,ב}, אלא שאחר חתימת התלמוד אין אדם מוצא בלימוד משניות לבד קורת רוח והפקת רצון מחמת חסרון הגמ'. אולם ודאי לא מתלוית הרגשה זו ללומד את הגמ' בלא 'חסרונות הש"ס', וא"כ אף שידי סיום מס' גמ' לא יצא, ידי סיום מס' משניות יצא בהידור.

[איש_ספר]

viewtopic.php?f=7&t=500&p=2912&hilit=%D7%90%D7%A8%D7%A5+%D7%A6%D7%91%D7%99#p2912

[אליהוא]

במ"ש הרב צנוע שהגר"א לא פקפק בעצם המכירה איני יודע הא מנ"ל, שהרי בה"ג גרס בתוספתא ובלבד שלא יערים וכן הובא ברשב"א בתשובה וובריטב"א ובמאירי ועוד ראשונים,
ובריטב"א פסחים כ"א כתב דהמערים קנסינן לו ולכל ישראל, ולא מצינו חולק בראשונים. וכל ההתר רעוע מאוד.

[איש_ספר]

אמנם קראתי פעם את הקו' של הר' ברנד ...(שזכה להתקפה חריפה בצפונות) אבל אני כעת לא בענין, זכרוני שמפרשים ולא יערים שעושה כן בדרך קבע, אבל אין מפרשים ולא יערים כפשוטו, באופן שכשמוכר מכירה גמורה בלב שלם אינו בכלל זה?

[ר' גרונם יקום פורקן]

הקשר בין מכירת חמץ הנהוגה ובין שלטון הערב רב ששולט היום

ע' בגמ' (ביצה לב:) הני מערב רב קא אתו, דכתיב (דברים יג) ונתן לך רחמים ורחמך, כל המרחם על הבריות, בידוע שהוא מזרעו של אברהם אבינו, וכל מי שאינו מרחם על הבריות, בידוע שאינו מזרעו של אברהם אבינו. וע' בזה בספר הזוהר כמה פעמים, שיבוא זמן שאנשים עם נשמות הערב רב ישלטו על עם ישראל, והם מכונים בשם שאור וחמץ,
רעיא מהימנא נשא דף קכה: ואני חשיב בעינייהו בין ערב רב רשיעייא ככלב מת דסרח בינייהו דחכמת סופרים תסרח בינייהו בכל קרתא וקרתא ובכל אתר דישראל מפוזרין בינייהו בין מלכוון, ואתהדרו אינון ערב רב רעיין על ישראל. (ונעשין הערב רב מנהיגים על ישראל). רע"מ פנחס דף רלב: ובגין דערב רב אינון שאור שבעיסה, ואינון אומין דעלמא דמיין למוץ, יתיר מעכבין בגלותא ערב רב לישראל מאומין, כמה דאוקמוה רבנן, מי מעכב שאור שבעיסה מעכב, דאינון דבקין בישראל כשאור בעיסה.
ע' תק"ז תקון כא דף נ: חלק לב"ם ומאן חלק לבם, שאור וחמץ דאינון ערב רב, ורזא דמלתא ויהי מבדיל בין מים למים, דעלייהו אתמר אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם, אך חלק, ואומאה דיתמחון (ושבועה שימחו) בי"ד דאינון ארבע סרי יומי דפסחא לקיימא כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, וכו' , ובגין דא אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר.
ויש לשאול איך אפשר לבער את הערב רב מבינינו, זה שהזוהר מכנה בשם חמץ ושאור, שהם 'הרעיין על ישראל', רועים ומנהיגים על ישראל, ושאור שבעיסה מעכב.
ונראה לומר, שכיון שהזוהר מכנה הערב רב (אשר כעת שולט עלינו) בשם שאור שבעיסה, ונשבע שהכליון של הערב רב יעשה בי"ד בניסן בשעת שמקיימים מצות ביום הראשון תשביתו, א"כ יש לנו ללמוד מזה, שזה מתקיים ע"י שבאמת אנו מקיימים מצוה זו כהוגן, ויש שאלה האם באמת היום מקיימים זה כהוגן.
וע' במעשה רב של הגר"א שחמץ הנמכר אסור גם בדיעבד וז"ל ס' קע"ז אחרי פסח אין ליקח מן השוק מה שאופין מקמח של ישראל ומשמרים ויין שרף ושכר של ישראל, כי המכירה גרועה, ע"כ לא יקנה רק משל נכרי או הקמח של ישראל אם אינה לתותה, ויי"ש ושכר של ישראל לא ישתה עד שיעשה מחדש.


קצת מן הבעיות החמורות במכירה הנהוגה

הנה מכירה זו הנהוגה הוא צע"ג מכל הבחינות, הארכנו בחיבור 'ביום הראשון תשביתו' ותמצית הדברים במאמר 'כי אין לבא אל שער המלך בלבוש שק', ומקור המכירה בנוי על תוספתא פ"ב ו-ז וירושלמי פ"ב ב'
ישראל וגוי שהיו באין בספינה וחמץ ביד ישראל הרי זה מוכרו לנכרי ונותנו במתנה וחוזר ולוקח ממנו לאחר הפסח ובלבד שיתנו לו במתנה גמורה. רשאי ישראל שיאמר לנכרי עד שאתה לוקח במנה קח במאתים שמא אצטרך ואבוא ואקח ממך אחר הפסח והבה"ג מוסיף ובלבד שלא יערים.

תוספתא זו הובא ברא"ש (ב' ד') רמב"ם (ד' ו') ועוד בגאונים והרבה ראשונים, ובש"ע ס' תמ"ח סע' ד'.
והוספת הבה"ג הובא בגאונים וראשונים (רבינו ירוחם הובא בב"י ס' תמ"ח, או"ז ס' רנ"ו תש' הרשב"א ס"ס ע', תלמיד הרשב"א דף לא: חידושי רבנו דוד ו. וכן כל הראשונים שהביאו דברי ר' עמרם גאון ע' לקמן ד"ה אבל) ואין מי שחולק עליו, וע' לקמן בכוונתו.
אולם במה שנתגלגל במשך הדורות, יש התרחקת גדולה מן המקור, עד שכעת מוכרים לגוי ונותן דמי קדימה ומחייבים אותו לשלם השאר (ע' בה"ל ס' תמ"ח ד"ה בדבר מועט) והוא בערמה מוכחת, ואין כלל גמירות דעת לגוי להתחייב לשלם, וכן אינו מקבל אחריות אונסא וזולא על החמץ (ע' יבמות סו: וש"ע ס' רמ"ו סע' ד') וממילא לא חל.
וזה אפילו אילו היינו מסכימים באופן המכירה שכתב בשו"ע ס' תמ"ח סע’ ג', שמתיר למכור בדבר מועט וחוזר ולוקח מן הגוי לאחר הפסח, ושם אין כ"כ בעיה מצד גמירות דעת של הגוי, שהגוי אינו מתחייב יותר ממה ששילם, ומצד הישראל יש גמירות דעת, שכדי שלא יעבור על בל יראה ובל ימצא גומר ומקנה, (ע' שה"צ ס"ק מ"ט) משא"כ היום ששינו המכירה כמבואר בבה"ל הנ"ל, שהדבר המועט שהגוי משלם, הוא רק דמי קדימה והשאר מתחייב לשלם, וכל אחד יודע שאינו מתחייב באמת, ממילא אין כאן גמ"ד מצד הגוי וכ"ש במכירה של כל העיר, שהגוי כלל אינו יודע כמה קונה וכמה מתחייב, אין כלל סיכוי שהגוי יגמור בדעתו להתחייב, וכל מה שעושה, משום שיודע בודאי שלא יגבו ממנו, ומחשיב המכירה כדתי-סימלי שאינו כלום.
ושינוי זה אחרי תקופת הב"י עשו לטובת הישראל, כדי שהגוי לא יוכל ליקח החמץ בדבר מועט, אלא צריך לשלם הכל אם ירצה לקחת, וקלקלו בשינוי זה את המכירה הרבה, שעכשיו אין גמירות דעת מצד הגוי לשלם אם יתבעו ממנו, שמה שבשאר מכירות רגילות יכול אדם לשלם דמי קדימה ולהתחייב על השאר, זה בסחורה שמעונין בו, אבל כאן שאינו מעונין בזה כלל, וכל מה שעושה, זה משום שיודע בבירור שלא יתבעו ממנו הכסף והוה בלבו ובלב כל אדם כאילו אמר זה מפורש (ברמ"א חו"מ ס' ר"ז סע' ד'. וכן בש"ע ס' צ"ט סע' ז'.)
וכן לפי מה שהביא הב"י דברי רבינו ירוחם בשם הבה"ג ובלבד שלא יערים, והביאור הכי מיקל הוא ביאור הב"י שכתב שלא יעשה תנאי במכירה, (ביאור זה כתב הב"י בלשון 'ואפשר') וכאן כיון שהגוי אינו מתחייב באמת, נחשב כעשה תנאי שהישראל מוכרח לקבל בחזרה את החמץ אם הגוי רוצה, ותנאי זה הוא אסור כמבואר בחיי אדם (כלל קכ"ד ס"ק ז' ובנשמת אדם שאלה ח'), וזה בכלל שלא יערים גם לביאור של הב"י.
וכבר הקשו קושיה זו בתבואת שור בבכור שור ובמחצית השקל ועוד, ובת"ש תירץ, שיש כבר ביטול חמץ וממילא יש רק איסור דרבנן ועל זה מהני מכירה שבדרבנן מותר להערים, וזה צע"ג משני טעמים, חדא, שאין למדים הערמות זו מזו (ע' רא"ש שבת כ' ה', הובא בב"י ס' של"ט, וריטב"א שם קלט:) וכ"ש כאן שנאמר מפורש שאסור להערים, שנית, מה שכתב שביטל, כבר דחו האחרונים, שאין כאן ביטול, כיון שרצונו לזכות ולמכור, וכן דעתו לזכות אחר פסח אין זה אצלו עפרא דארעא, (ע' מ"ב ס' תל"ו ס"ק י"ז ומקורו מתש' הרשב"א ס' ע' בשם רב האי גאון) ועוד תירץ החיי"א, שהגוי יכול למכור החמץ ולשלם עי"ז, אולם לפי המציאות, גוי שאינו רוצה בחמץ אינו מוכן לכך ובודאי לא בסכומים ענקים והוא אינו סוחר בכך וסומך בהנחה גמורה שהישראל לא יגבה ממנו.
וכן נאמרו תירוצים אחרים על זה שאינו מתרץ בעצם הקושיה החזקה.
אבל יותר מזה, שגם מכירת השו"ע, צע"ג להמשיך, אחרי שנתגלה תשובת רב עמרם גאון, שהובא בהרבה ראשונים שלא היו לפני הב"י, שמבאר דברי הבה"ג שכתב על המכירה של התוספתא ובלבד שלא יערים, שכל מכירה שמוכרים לגוי וחוזרים וקונים ממנו המבואר בתוספתא, הוא רק בפעם אחת, אבל בלבד שלא יעשה בשנה הבאה, שאז זה כבר הערמה, ואם עשה כך נאסר גם בדיעבד לאחר הפסח, (וכנראה מקור של רע"ג הוא מן המשנה בכורות לה. בענין שהגוי עושה מום בבכור, שבפעם ראשון לא ידע הגוי שזה יתיר הבכור, ומש"ה מותר, ובפעם שנית כבר ידע הגוי, ומש"ה הבכור אסור, וכן כאן, ההיתר של התוספתא הוא משום שזה רק ספק אם הישראל יקנה בחזרה, כמו שכתוב בתוספתא שמא אצטרך ואבוא ואקח ממך אחר הפסח, אבל בפעם שניה נחשב כודאי שהישראל יקנה בחזרה) וזה לא היה ידוע להב"י, שאף שהב"י הביא דברי רבינו ירוחם בשם הבה"ג שכתב ובלבד שלא יערים, אבל הביאור מה זה ערמה לא ידע, ולא ראה דברי רע"ג בזה, ועל כן מנסה לפרש ובלבד שלא יערים היינו שלא יעשה תנאי במכירה, ובודאי אילו ראה הב"י תשובת רע"ג, היה מסכים לדבריו, (ותשובה זו הובא בהרבה ראשונים שלא היו ידועים להב"י כמו תשו' גאוני מזרח ומערב ס' ק"י, המאירי דף ו' ומהר"ם חלואה דף ל: ואהל מועד שער הפסח דרך י"ב ריש נתיב ט', וחידושי הריטב"א דף כא. ונמוקי יוסף דף ו. וכעת נתגלה תשובת רע"ג המקורית בגיאוניקא ב' עמוד 326 שנכתב בירחי כלה קס"ט דשטרות, שמבואר שם כל מה שנאמר בשמו, ואין שום פקפוק על אמיתיות התשובה. וע' בזה בש"ע חו"מ ס' כ"ה סע' ב' בסוף ההג"ה וברא"ש סנהדרין פ"ד ס' ו' שאם ראו תשובת הגאונים מה שלא ראו מקודם ונראה בעיניו צריך לחזור בו, ורק אם רואה שהגאון אינו צודק יש לו רשות לחלוק, וכאן לא ראינו ראשון שאומר שראה דברי רע"ג וחלק עליו)
וא"כ בודאי כל הרבנים שליט"א היו צריכים להפסיק מכירת חמץ, וכ"ש מכירה שאחרי הב"י שהתדרדר הרבה הרבה, וכ"ש אחרי מכירה של כל בני העיר וכ"ש של כל בני המדינה.
והלכתי לזקני הדור, ואף אחד לא השיב על הקושיה ולא אמר שהטענה אינו צודקת. (בפרטות מה ששאלתי לכמה זקני הדור ומה שאמרו, ע' במאמר 'כי אין לבא אל שער המלך בלבוש שק', והיוצא מזה שאין להם תשובה, ממילא לא שייך כאן אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל, ע' רמב"ן על ס' המצות שורש א' דפ' פרנקל עמ' כ"ו קטע 'ויש בזה תנאי')
אולם מטרת מאמר זה שלא להאריך בזה כי לזה צריך חיבור מיוחד, איך הלכו כל ההשתלשלות במשך הדורות והתדרדרות של המכירה, ואיך נתגלגל אח"כ למכירת ארץ ישראל להפקיע שביעית, ושם כבר אין גמירות דעת גם מצד הישראל לתת לגוי, (בהיתר מכירת א"י יש עוד הרבה בעיות, שאסור למכור לגוי ואסור להפקיע שביעית, וגם לדעת כמעט כל הראשונים אסור לעבוד בקרקע של גוי), וכן עשית גרות פיקטיבי שמקבלים מצות רק בפה וכולם יודעים שאין אמת בדבריהם, הכל התחיל בהערמה של מכירת חמץ, שתחת הכותרת שנאמר במכירת חמץ ובלבד שלא יערים, ובכל זאת עושים הערמה שאין גרוע מזה, למדו מזה מקור ויסוד שבכל התורה אפשר לעשות הערמות, עד שבסופו של דבר ח"ו לא ישאר הרבה מן התורה
וביררנו גם, שמכונות גרמא שנעשו ע"י מכון צומת ומכון טכנולוגיה, שהם טעות גמורה וחייבין חטאת על זה, וכן מאיים לעקירת כל השבת, כי אפשר לעשות כל ל"ט מלאכות בזה, כל זה הוא תוצאה של מכירת חמץ.
ומה שנעשה ע"י גדולי ישראל, אף שאנו זקוקים ומחויבים לגדולי ישראל באופן כללי, מ"מ דבר זה אינו כולל מה שנתברר שהוא נגד התורה, וכמו שאצל שלמה המלך, שאנו משתמשין בספרים שכתב כמו משלי שיר השירים וקהלת, מ"מ מה שעשה שלא כדין לא מקבלים, וע' שמ"ר (פ' ו' ד"ה א') באותה שעה עלתה יו"ד שב'ירבה' ונשתטחה לפני הקב"ה ואמרה, רבון העולמים, לא כך אמרת אין אות בטלה מן התורה לעולם, הרי שלמה עומד ומבטל אותי, ושמא היום יבטל אחת ולמחר אחרת עד שתתבטל כל התורה כולה, אמר לה הקב"ה, שלמה ואלף כיוצא בו יהיו בטלין, וקוצה ממך איני מבטל. (וע' סנהדרין פב.) כל מקום שיש חילול השם - אין חולקין כבוד לרב. ואשמדאי ישב על כסא שלמה בגלל חטאיו, (גיטין סח.)
ולמעשה, כל אחד ידאוג שלא ישאר אצלו הרבה חמץ והשאר ישרוף, וכן שלא לאכול חמץ שנמכר, דהיינו חמץ שבודאי נעשה לפני פסח, וכמבואר במעשה רב.
ובטוחים אנו, שאם באמת יפסיקו כל הפיקטיביות, מכירת חמץ ומכירת הארץ ומכונת גרמא וגרות פיקטיבי, וישמרו שבת ושביעית כהלכתו (שנת תשס"ח), זה יעזור שהקב"ה יבטל שלטון הערב רב, ונוכל להקריב קרבן פסח בלי לעבור על לא תזבח על חמץ דם זבחי, ונזכה לבנין בית המקדש ולגאולה שלמה בקרוב בב"א.
נכתב בעהי"ת ע"י יצחק ברנד, ח' ניסן תשס"ז עה"ק עמנואל ת"ו, ת.ד.905

[איש_ספר]

קדם לזה קונטרס שלם שנכתב בתשנ"ב ובו שפה הלכתית יותר וחצופה עוד יותר
וכאן תגובתו של הרה"ג י"י וויס
http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?1 ... KS&page=66

[נוטר הכרמים]

הקפצה, חומר מענין וקשור לכמה נידונים מענינא דיומא.