אור וחושך בערבוביה - ר' שלמה קרליבך

הודעהעל ידי **אוצר החכמה** » א' מרץ 26, 2017 11:37 pm

דברי דרומי ממש מקוממים אותי, חס מלאמרם. ראשית אין דין יעקב אבינו אפילו שהיה יעקב אבינו כדין הקב"ה. יעקב אבינו היה אדם גדול ככל שיהיה אבל אדם. ויכולים שמעון ולוי גם לעבור על ציוויו, וגם יכול דרומי לומר שהוא לא כל כך התכוון במה שאמר ומחשבתו הפנימית שונה (אני לא נכנס לשאלה אם זה הפירוש הנכון בעניין)

אבל הקב"ה אינו אדם ואין לו שום כוונות נסתרות שהוא לא מסוגל לאמרם או דברים שהוא לא מתכוון בהם. מה שהקב"ה ציווה זה מה שאנחנו צריכים לעשות. נכון שגם בתורה עצמה כחלק מלימוד התורה יש כללים מתי דין הוא חיוב גמור מתי הוא נדחה מפני דין אחר וגם מתי ומי יכול לומר עת לעשת לה' הפרו תורתך. אבל כל זה מדרכי הלימוד והתורה המסורים בידינו וכך צריך לאמדם ולעמוד עליהם.

סגי נהור · הודעהעל ידי **סגי נהור** » ב' מרץ 27, 2017 12:46 am

כיון שבלאו הכי חזרנו הנה לטחון את הקמח הטחון מראשית האשכול, אחזור על טענתי מאז עם דוגמה חדשה ובולטת יותר.

אירע פיגוע ר"ל ביום השבת. הגיעה השמועה לבית הכנסת והתחילו כמה יהודים כואבים ומצטערים ועונג השבת שלהם אבד כליל. ורק יהודי אחד, הידוע באטימות לבו, חייך והכריז "אסור להצטער בשבת" והשבת עברה עליו מתוך שמחה, בטוב ובנעימים.

עד כאן המקרה, ומכאן ואילך פרשנות:
א. צדיק גמור היה מתגבר על מחשבות הצער כמדת יכולתו, מה שלא עשו אותם יהודים בבית הכנסת. נמצא שאינם צדיקים גמורים.
ב. אעפ"כ, קשה לומר שאותו יהודי שנהג כדין ולא הצטער נעלה במדרגתו הרוחנית מהם.

ודון מינה ואוקי בכל אתר ואתר.

הודעה זו מבקשת רק התייחסות לגוף הטענה והדוגמא (מה שלא זכו לו הודעותי הקודמות).

הודעהעל ידי **אוצר החכמה** » ב' מרץ 27, 2017 12:51 am

לפני שאתה מבקש מאיתנו לדון את היהודי. תגיד קודם כל מה הדין לדעתך.

זה איסור גמור להצטער כשהיה פיגוע.
מותר אבל מידת חסידות שלא להצטער.
מותר להצטער וראוי להצטער על מות יהודים אפילו בשבת.
חובה להצטער.
או אפשרות נוספת שלא הצעתי אותה.

ואם אתה יכול גם להביא ראיות לפסיקה שלך כדאי. כי רק אז נוכל להתחיל לדון את היהודים מסיפורך.

סגי נהור · הודעהעל ידי **סגי נהור** » ב' מרץ 27, 2017 1:05 am

למאי נפק"מ לצורך הדיון מה הדין אליבא דאמת? הרי איננו דנים כרגע בהלכות שבת אלא בעיקרון, וניתן להניח הנחות לצורך הדיון.

את ההנחה לצורך הדיון כבר כתבתי בתוך ההודעה, שיש לדחות את המחשבות המצערות (יש סיפורים ידועים על צדיקים שנהגו כך), וכתבתי שאותם יהודים בביהכנ"ס לא עשו כך. מן הסתם כולנו היינו מתקשים בכך אילו היינו מקבלים ח"ו בשורת איוב בעצם יום השבת, וגם אותו יהודי אטום לב היה מתקשה בכך אילו היה מדובר בבן משפחתו וכדומה, אך כיון שמדובר היה בזרים הוא דחה בקלות את הצער שאין בו ממש והתענג בשבת כדין.

דרומי · הודעהעל ידי **דרומי** » ב' מרץ 27, 2017 11:33 pm

ראיתי עכשיו את דברי הרב אוצר החכמה שכתב על דבריי כי הס מלאומרם. אכן כמדומה שטעיתי שהעליתי רעיון זה לפורום ציבורי, כי זהו רעיון שיש בו דקות ועדינות ולאו כל מוחא סביל דא.

עם זאת, כיוון שכבר נכנסנו לענין אעיר על דבריו, שכתב כי הקב"ה אומר ברור את רצונו ואין שייך בו רצון נסתר.

הדבר לא מדוייק. ראשית, כל הענין של מצוות דרבנן, שאמרו "חביבים עליי דברי סופרים יותר מדברי תורה כו'", ומבואר ע"ז בכמה ספרים שהקב"ה שמח בזה שרבנן כיוונו לרצונו הפנימי אף שלא גילה אותו בפירוש. אקווה שהובנתי.

שנית, יש בהלכה עצמה מושג של "הלכה ואין מורין כן"! כלומר, חכמי ההלכה שהם נציגיו ה'רשמיים' של הקב"ה לא ירשו לך לעשות את הדבר, אך אם יש לך רגש יהודי עליך לעשות זאת.

שלישית, יש מדרש שרש"י מביא בפירושו על התורה (שזה מוכיח שהדבר אינו 'מדרש פליאה' השייך ליחידי סגולה בלבד אלא לכל יהודי פשוט), בענין שעיר ר"ח - מענינא דיומא - שנאמר בו "ושעיר עזים חטאת לה'": "אמר הקב"ה, הביאו כפרה עליי על שמיעטתי את הירח". ומאליה מתעוררת השאלה, וכי מי יאמר לו מה תעשה? הרי אם מיעט הירח בוודאי עשה זאת מרצונו החופשי, וא"כ איך יתכן שצריך 'כפרה' על זה?... וגם כאן רואים שגם ברצונו של הקב"ה כביכול יש שני צדדים. והדברים עמוקים מאוד ואכמ"ל.

עכ"פ בוודאי שכל דבריי נכתבו כהגיגים מחשבתיים בלבד, לא להלכה ולא למעשה.

הודעהעל ידי **אוצר החכמה** » ב' מרץ 27, 2017 11:58 pm

טוב שאינך אומר את הדברים להלכה למעשה.
בשבילנו התורה כולה בכתב ובע"פ דאורייתא ודרבנן היא גילוי רצונו יתברך. אבל רעיונות העולים בלב אנשים היפך התוה"ק אין רצונו שנעשה כך. לא הפנימי ולא החיצוני.

הפירוש שהסברת על הלכה ואין מורין כן אינו נכון כלל ועיקר וגובל לצערי בהשקפה זרה.

כאמור מדובר על מה שהקב"ה ציווה בתורתו. מעשיו של הקב"ה מורכבים מהרבה פנים ואין אנו יכולים להשיגם וודאי שאנו רואים בהם פנים סותרות. אין זה מחמת שהבורא אינו יודע ח"ו מה שרוצה אלא מחמת מיעוט השגתינו. לגבי מיעוט הירח בלא"ה הפירוש אחר ואכ"מ.

דרומי · הודעהעל ידי **דרומי** » ג' מרץ 28, 2017 12:09 am

עם מיעוט השגתנו אני מסכים בהחלט, ויחד ע"ז יש דברים שכן ניתנה לנו הרשות להבין בהם, גם אם לא עד תומם... וה' יצילנו משגיאות.

שומע ומשמיע · הודעהעל ידי **שומע ומשמיע** » ג' מרץ 28, 2017 1:00 am

הרב אוצה"ח אני מזדהה עמך באופן כללי, אבל מה שהרב דרומי מנסה לומר [להבנתי] הוא שגם בתורה עצמה יכולים להיות שיקולים כללים שיתגברו על הלכות מסויימות. וזה לא משהו מחוץ לתורה אלא דברים שיוצאים מהתורה עצמה.
זה בודאי לא נוגע למי שכתב דברים הזויים שיקבל על זה גיהינום ובכל זאת יעשה.

בר ישראל · הודעהעל ידי **בר ישראל** » ג' מרץ 28, 2017 2:54 am

בלי להכנס לבתי מדרש שהם לכא' יותר קיצוניים (כמו ה"מי השילוח" ור' צדוק הכהן) הרי מצינו משהו דומה לדברי הר' דרומי בדברי הגר"א (אך דכמובן מדבריו עצמם מוכח שכמעט ואינם נוגעים הלכה למעשה)

פירוש הגר"א ע"ס משלי (סוף פרק טז)

וסוד העניין של ארבעת הפסוקים הוא: דרך ועצה טובה לאדם, איך להתנהג ולילך ברצונו יתברך. כי לכל אדם ואדם יש לו דרך בפני עצמו לילך בו, כי אין דעתם דומה זה לזה ואין פרצופיהם דומים זה לזה, ואין טבע שני בני אדם שווה. וכשהיו נביאים, היו הולכים אצל הנביאים (בראשית כה כב): "לדרוש את ה'", והיה הנביא אומר, על-פי משפט הנבואה, דרכו אשר יילך בה, לפי שורש נשמתו ולפי טבע גופו. וזהו: "לאדם מערכי לב" - שלו לא היה רק לערוך לבבו לדרוש את ה' בכל לבבו, "ומה'" היה "מענה לשון", על ידי הנביא, איך יתנהג. ומשבטלה הנבואה, יש רוח הקודש בישראל. ואיש - רוחו הוא יודיענו איך להתנהג. ורוח הקודש יש לכל אדם ואדם, אך (תהלים לב ב): "אשרי אדם לא יחשוב ה' לו עוון ואין ברוחו רמיה" ... ואין ברוחו שום דופי, אז (משלי טז ב): "תוכן רוחות ה'" ו"כל דרכי איש זך בעיניו", וזהו (משלי יט כא): "רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום". אבל (משלי כ ט): "מי יאמר זיכיתי ליבי", ש"אין ברוחו רמיה" כלל, ואין טבעו מתאווה ונוטה חוץ מדבר רצונו יתברך, כמו שאמרו בזוהר פרשת וארא, כי זה שאין ברוחו רמיה, זה דבוק ממש במידותיו של הקב"ה; אבל אם, חס ושלום, יש בלבבו שורש קטן שפורה ראש ולענה, אז יש ברוחו רמיה, אם יהיה מתנהג על-פי רוחו, ודרכי איש זך וישר בעיניו, וייפול משמיים לארץ, עד אשר לא יוכל לקום, ויסור מדרכי ה' ומצוותיו, ולא יידע עצמו. וזהו (משלי טז ג): "גול אל ה' מעשיך", כלומר, עכשיו אין לנו להלך בגדולות ובנפלאות, אך לראות שיהיו מעשינו אל ה', היינו לפי רצונו יתברך, וייכונו מחשבותיך, כלומר בקיום המעשים עצמם, שהם מצוות עשה, וזהירות מלא תעשה, הם ייכונו מחשבותיך, (משלי טז ד): "כי כל פעל ה' למענהו". כלומר, שעיקר רצון ה' הם התורה והמצוות, וכל מה שפעל - הכל למען ה ו, שהן מצוות עשה ולא תעשה, תורה שבכתב ותורה שבעל-פה.

הרואה · הודעהעל ידי **הרואה** » ג' מרץ 28, 2017 9:48 pm

בן ראובן כתב:
אוצר החכמה כתב:אם זה היה בדיחה אז צחקתי.
אבל אם ברצינות. מי שמעדיף מצווה אחת ומוכן לעשות עבירה בגלל זה, הוא רשע. מה לעשות.

צדיק בדינו ורשע בדינו אינם המדד היחיד לדרגתו הרוחנית של אדם. גם בגמרא מצינו שיכול אדם להיות צדיק גמור ועדיין מעידה עליו תורה "אשר לא עבדו".

דבריך נובעים מחוסר הכרה את הספר מסילת ישרים
במסילת ישרים מחלק את כל הספר בין צדיק, חסיד, וקדוש.
צדיק זה עד נקיות (ועד בכלל), חסיד זה עד חסידות, וקדוש זה עד קדושה.
"עבודת ה'" - לעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם - זה מידת הטהרה, שאדם שמתחיל לעבוד על מידת הטהרה, הוא כבר צדיק מזמן.
זה בפשט האגדה הנ"ל עד כמה ששייך פשט.

זאת אומרת - אין מדד נוסף חוץ מצדיק ורשע. רק שצדיק זה לא הקצה העליון של הסקאלה, יש יותר גבוה מזה פרוש, עבד ה' - טהור, חסיד, עניו וכו'.

בן ראובן · הודעהעל ידי **בן ראובן** » ג' מרץ 28, 2017 10:26 pm

מה הקשר בין מידת הטהרה ללימוד תורה מאה פעמים ואחת? ועוד "בדרך הפשט"?

הרואה · הודעהעל ידי **הרואה** » ד' מרץ 29, 2017 9:47 am

בן ראובן כתב:מה הקשר בין מידת הטהרה ללימוד תורה מאה פעמים ואחת? ועוד "בדרך הפשט"?

מי שליבו לא טהור, ובליבו יש קצת רצון להרגשת חשיבות (גאווה בלע"ז), אם למד כבר מאה פעמים יתגנב לליבו המחשבה ש"יואו! כבר חזרתי על זה 100 פעם", ויניח מלחזור עוד פעם, ועל אף שייתכן שאם יחשוב היטב יבין שהקב"ה רוצה שיחזור עוד פעם. מי שליבו טהור - כל הסיבה שלומד היא לעשות את רצן ה', ולכן יחשוב טוב האם כדאי לחזור עוד פעם או לא.
בדרך הפשט התכוונתי בלי להכנס למעלות ע"פ הסוד של חזרה 101 פעם. בדרך הפשט 101 זה דוגמא.

בן ראובן · הודעהעל ידי **בן ראובן** » ד' מרץ 29, 2017 4:46 pm

אז ה"צדיק" שלך הוא אדם בעל גאווה הנמנע מלקיים מ"ע דאורייתא של ולעבדו.

אלא שדבריך שלך נובעים מחוסר הכרה של ספר התניא, שבו מבואר ענין זה שלא ע"פ סוד כלל, אלא בדרך הפשט ממש. והוא שם פט"ו:

ובזה יובן מ"ש בגמרא דעובד אלקים היינו מי ששונה פרקו מאה פעמים ואחד ולא עבדו היינו מי ששונה פרקו מאה פעמים לבד והיינו משום שבימיהם היה הרגילות לשנות כל פרק מאה פעמים כדאיתא התם בגמרא משל משוק של חמרים שנשכרים לעשר פרסי בזוזא ולאחד עשר פרסי בתרי זוזי מפני שהוא יותר מרגילותם. ולכן זאת הפעם המאה ואחת היתרה על הרגילות שהורגל מנעוריו שקולה כנגד כולן ועולה על גביהן ביתר שאת ויתר עז להיות נקרא עובד אלקים

עיי"ש בארוכה.

עכ"פ זכינו לדין שיש עכ"פ שני סולמות נפרדים, סולם ההישגים וסולם היגיעה. ומובן שיכול אדם להיות נעלה יותר מחבירו בסולם ההישגים (של "צדיק בדינו" ו"רשע בדינו"), ובה בעת נחות ממנו בסולם היגיעה (של "עובד אלקים" ו"אשר לא עבדו").

מהעבר · הודעהעל ידי **מהעבר** » ד' מרץ 29, 2017 5:26 pm

בתשובות הרמ"א תש' קכה קראקא ת'
ואשמע אחרי קול רעש גדול ..הביטו אחרי משה במעשה הנעשה על ידי שסדרתי קדושין ... והיה באישון לילה בליל שבת וכו'
ויש לחוש לפירוד הזיווג או לביוש הבתולה וכיוצא בזה הסומך להקל לא הפסיד .. ויכולה המצוה לכפר עליו אם כוונתו לש"ש

ע. התשבי · הודעהעל ידי **ע. התשבי** » ד' מרץ 29, 2017 5:42 pm

בקשר להנחה החוזרת על עצמה באשכול זה - שהעונש (גיהנם) מוכיח האם המעשה ראוי;

נראה שלפי ההשקפה החסידית, העונשים בגיהנם אינם 'נקמה' על מה שהרשיע האדם, אלא 'זיכוך ומירוק' לנפשו החוטאת, על מנת שבסופו של דבר תגיע למקום מנוחתה בגן עדן (כאשר מדובר על אדם שזכאי לכך).

לפי זה יתכן, שבמקרה של 'חטא כדי שיזכה חברך' האדם אמנם יקבל גיהנם על המעשה שעשה, אבל לאו דוקא שהמעשה היה מושלל, רק שבפועל נתלכלך בחטא וצריך להתנקות (וכמשל האב הרוחץ בנו, שגם אם בנו נתלכלך בכדי לשלות יהלומים מהאשפה - האב ישמח בכך מאד וישבח את בנו, אבל עדיין יצטרך לנקות את הלכלוך).

השאלה היא רק בידי מי הסמכות לקבוע את סדר העדיפויות - בשביל מה מותר להתלכלך (וכמו במשל הקודם, אם הילד היה מוציא טופי מהאשפה, כן היה מקבל על הראש...).

הודעהעל ידי **אוצר החכמה** » ד' מרץ 29, 2017 6:17 pm

הגדרת נכונה והתשובה היא שהסמכות נמצאת ביד הקב"ה ולא ביד בני אדם ולכן כל הדיון כאן למותר כמו שכתבתי.

אסביר יותר. הרעיון שהגיהנום מתקן אינו "השקפה חסידית" הוא השקפה כללית.
אבל אפשר להתווכח עם ההנחה הסמויה (אולי) בדבריך שיכול אדם לעשות רק את מה שהוא מצווה בלי לחטוא מאומה ובכל אופן להתחייב גהינום שכן זה לא נובע מהטענה הבסיסית שהעלית ואיני יודע אם החסידות טוענת דבר כזה.

בכל מקרה הרעיון של כפרה על חטא נלווה הוזכר כבר. הנקודה שאתה מתעלם ממנה היא שהשאלה שנידונה כאן היתה איך בסופו של דבר דנים את האדם, או מה הקב"ה חושב על אדם זה.
לו הטענה היתה שפלוני יקבל שכר גדול בשמים על מעשיו אבל לא ימלט גם מכפרה על דברים שעשה תוך כדי המעשה היה כאן ויכוח מאד קטן כי גם החושב שמעשיו רצויים יוכל לומר שמא חטא לפעמים וכדומה.
הויכוח הגדול הוא כי הטענה היא שבשמים ידונו אותו לכף חובה (לא לגיהינום זמני שאחריו יקבל שכר גדול מאד) אבל הוא (ואנחנו) יודעים שמעשיו טובים. כלומר אנחנו יודעים יותר טוב מהקב"ה מה טוב ומה רע. בעיני זה כפירה גמורה.

הודעהעל ידי **אוצר החכמה** » ד' מרץ 29, 2017 6:23 pm

בן ראובן כתב:אז ה"צדיק" שלך הוא אדם בעל גאווה הנמנע מלקיים מ"ע דאורייתא של ולעבדו.

אלא שדבריך שלך נובעים מחוסר הכרה של ספר התניא, שבו מבואר ענין זה שלא ע"פ סוד כלל, אלא בדרך הפשט ממש. והוא שם פט"ו:

ובזה יובן מ"ש בגמרא דעובד אלקים היינו מי ששונה פרקו מאה פעמים ואחד ולא עבדו היינו מי ששונה פרקו מאה פעמים לבד והיינו משום שבימיהם היה הרגילות לשנות כל פרק מאה פעמים כדאיתא התם בגמרא משל משוק של חמרים שנשכרים לעשר פרסי בזוזא ולאחד עשר פרסי בתרי זוזי מפני שהוא יותר מרגילותם. ולכן זאת הפעם המאה ואחת היתרה על הרגילות שהורגל מנעוריו שקולה כנגד כולן ועולה על גביהן ביתר שאת ויתר עז להיות נקרא עובד אלקים

עיי"ש בארוכה.

עכ"פ זכינו לדין שיש עכ"פ שני סולמות נפרדים, סולם ההישגים וסולם היגיעה. ומובן שיכול אדם להיות נעלה יותר מחבירו בסולם ההישגים (של "צדיק בדינו" ו"רשע בדינו"), ובה בעת נחות ממנו בסולם היגיעה (של "עובד אלקים" ו"אשר לא עבדו").

איני מכיר את דברי התניא אבל מקובלנו שהקב"ה דן לפי היגיעה וכן הוא השכל הפשוט שהקב"ה ישר בדיניו. כך שצדיק בדינו (אם כוונתך למה שמילים מכוונות) וסולם היגיעה חופפים.

אם אתה מדבר על סולם הישגים של ידיעת התורה שזה תלוי גם בכשרון ועוד דברים זה מוסכם על כולם שיכול להיות אדם יותר יודע ופחות צדיק.

בן ראובן · הודעהעל ידי **בן ראובן** » ד' מרץ 29, 2017 8:07 pm

"צדיק בדינו" ו"רשע בדינו" הם סולמות של עבירות, שבזה דן האשכול. איך זה חופף לסולם היגיעה?

אדם שאינו עובר עבירה כלל אך אינו נזקק ליגיעה רבה לשם כך, ואדם המתייגע להתגבר על יצרו אך נכשל לעתים בעבירה, מי הצדיק מביניהם?

הודעהעל ידי **אוצר החכמה** » ד' מרץ 29, 2017 8:11 pm

על זה אמרו חז"ל במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם עומדים. אבל כאן עברת לנושא לגמרי אחר. במילים אחרות אם בחרת להגדיר כך את המושג צדיק בדינו המסקנה תהיה שאין זה חופף ליגיעה אבל השכר עדיין יהיה לפי היגיעה

דרומי · הודעהעל ידי **דרומי** » ד' מרץ 29, 2017 9:06 pm

ראיתי שהמשיכו לדון בסוגיא הנ"ל, ואביא בזה דוגמא מוחשית שבה רואים שגם ברצונו של הקב"ה יש עומק לפנים מעומק, ואין הדברים כה פשוטים וחתוכים כפי שנדמה בהשקפה ראשונה.

נציג שאלה: חייל יוצא למלחמה (לא ניכנס כאן לשאלה האם זה אקטואלי היום, בוא נדבר על חייל מחיילי בית דוד המלך בזמנו) ורואה אשת יפת תואר וחושק בה. מה רוצה הקב"ה מחייל זה? האם עליו להתייחס לחשק זה או להתעלם ממנו כליל?

3 תשובות לדבר:

1) ברמת הפשט - הקב"ה מתיר לו אותה. כדי שלא תוסח דעתו בעת המלחמה, עליו להיכנע ליצרו ולעשות כחשקו, כדי שיוכל להמשיך להילחם למען כלל ישראל.

2) ברמה יותר עמוקה, מוסר ומדרש - נכון שהקב"ה 'מסכים' לו לקחת אותה, אבל עליו לדעת שרצונו האמיתי של הקב"ה הוא שהוא לא יקח אותה. אם יקח אותה זה יביא לו הפסדים ונזקים, בן סורר ומורה וכו', וכמו שהיה אצל דוד המלך עצמו.

3) באספקלריית הקבלה - בוא וראה את דבריו המפתיעים של האריז"ל: "ידוע כי כל אותם ההולכים לאותה מלחמה מלחמת הרשות היו צדיקים גמורים .. וא"כ לצדיק גמור כזה, אי אפשר שיתגבר עליו יצר הרע לטמא עצמו .. ולכן הודיעתו התורה, שאם יחשוק בה - אין זה כי אם ניצוץ הקדושה המעורב באומה ההיא נמצא ממנו בגויה ההיא, ניצוץ הנוגע לנשמת האיש הזה, ולכן חשק בה, ולכן התירה התורה שיבוא עליה .. ותכנס האשה ההיא אל הקדושה ותתגייר; ואפילו הכי יצא ממנה בן סורר ומורה, דאי אפשר שלא ישארו בה סיגים מעורבים עדיין". כלומר, לפי האריז"ל הקב"ה רוצה שהוא כן יקח את האשה, גם אם הוא יסבול מכך מבחינה רוחנית!

והוא שאמר שלמה בחכמתו: "כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם".

בן ראובן · הודעהעל ידי **בן ראובן** » ד' מרץ 29, 2017 10:08 pm

אוצר החכמה כתב:על זה אמרו חז"ל במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם עומדים. אבל כאן עברת לנושא לגמרי אחר. במילים אחרות אם בחרת להגדיר כך את המושג צדיק בדינו המסקנה תהיה שאין זה חופף ליגיעה אבל השכר עדיין יהיה לפי היגיעה

על השכר תוכל לומר שהוא לפי היגיעה, ומה תאמר על העונש? הראשון לא ייענש מכיון שלא עבר כל עבירה. השני ייענש על עוונותיו. ואעפ"כ אתה מודה שהוא נעלה במדריגתו מצד היגיעה.

הודעהעל ידי **אוצר החכמה** » ד' מרץ 29, 2017 10:41 pm

ההבחנה שאתה עושה כאן בין שכר ועונש אינה נכונה. כביכול אנחנו מחשבים את העונש ומתעלמים מהשכר.

בן ראובן · הודעהעל ידי **בן ראובן** » ד' מרץ 29, 2017 10:43 pm

בחינה של פן מסויים אינה התעלמות מהפן השני.

הרי כל מה שאני מנסה לומר הוא שיש כמה פנים במדריגתו של אדם, ואין בהכרח חפיפה גמורה ביניהם.

שמן · הודעהעל ידי **שמן** » ד' מרץ 29, 2017 11:24 pm

אני מתפלא עליך שתאמר שאחר שקראת הספר יש לך מביט אחר עליו, מה אתה רוצה שתכתובו בספר כל העבירות שעשה, ודאי בספר אינם כותבים רק דברים הטובים, ובכלל אני יודע שכבר בשנות בחרותו כשהיה לאיזה זמן בבאבוב עדיין בוועסט סייד וכבר ידעו אז שיש לו דעות שונות והיו אז כמה ענינים בינו להאדמו"ר מ'באבוב זצ"ל, ושנים הרבה אח"כ כשבא פעם לבאבוב לא רצה אפי' האדמו"ר זצ"ל שהוי ידוע עם מדותיו המזהבות להביט עליו ולקח המעות של הפדיון וזרק לאשפה

דעת_האברך · הודעהעל ידי **דעת_האברך** » ה' מרץ 30, 2017 2:08 am

שמן כתב:אני מתפלא עליך שתאמר שאחר שקראת הספר יש לך מביט אחר עליו, מה אתה רוצה שתכתובו בספר כל העבירות שעשה, ודאי בספר אינם כותבים רק דברים הטובים, ובכלל אני יודע שכבר בשנות בחרותו כשהיה לאיזה זמן בבאבוב עדיין בוועסט סייד וכבר ידעו אז שיש לו דעות שונות והיו אז כמה ענינים בינו להאדמו"ר מ'באבוב זצ"ל, ושנים הרבה אח"כ כשבא פעם לבאבוב לא רצה אפי' האדמו"ר זצ"ל שהוי ידוע עם מדותיו המזהבות להביט עליו ולקח המעות של הפדיון וזרק לאשפה

האם קראת בעצמך את הספר, או שאתה מתפלא עלי מבלי שקראת אותו?

דעת_האברך · הודעהעל ידי **דעת_האברך** » ה' מרץ 30, 2017 2:17 am

דרומי כתב:ראיתי שהמשיכו לדון בסוגיא הנ"ל, ואביא בזה דוגמא מוחשית שבה רואים שגם ברצונו של הקב"ה יש עומק לפנים מעומק, ואין הדברים כה פשוטים וחתוכים כפי שנדמה בהשקפה ראשונה.

נציג שאלה: חייל יוצא למלחמה (לא ניכנס כאן לשאלה האם זה אקטואלי היום, בוא נדבר על חייל מחיילי בית דוד המלך בזמנו) ורואה אשת יפת תואר וחושק בה. מה רוצה הקב"ה מחייל זה? האם עליו להתייחס לחשק זה או להתעלם ממנו כליל?

3 תשובות לדבר:

1) ברמת הפשט - הקב"ה מתיר לו אותה. כדי שלא תוסח דעתו בעת המלחמה, עליו להיכנע ליצרו ולעשות כחשקו, כדי שיוכל להמשיך להילחם למען כלל ישראל.

2) ברמה יותר עמוקה, מוסר ומדרש - נכון שהקב"ה 'מסכים' לו לקחת אותה, אבל עליו לדעת שרצונו האמיתי של הקב"ה הוא שהוא לא יקח אותה. אם יקח אותה זה יביא לו הפסדים ונזקים, בן סורר ומורה וכו', וכמו שהיה אצל דוד המלך עצמו.

3) באספקלריית הקבלה - בוא וראה את דבריו המפתיעים של האריז"ל: "ידוע כי כל אותם ההולכים לאותה מלחמה מלחמת הרשות היו צדיקים גמורים .. וא"כ לצדיק גמור כזה, אי אפשר שיתגבר עליו יצר הרע לטמא עצמו .. ולכן הודיעתו התורה, שאם יחשוק בה - אין זה כי אם ניצוץ הקדושה המעורב באומה ההיא נמצא ממנו בגויה ההיא, ניצוץ הנוגע לנשמת האיש הזה, ולכן חשק בה, ולכן התירה התורה שיבוא עליה .. ותכנס האשה ההיא אל הקדושה ותתגייר; ואפילו הכי יצא ממנה בן סורר ומורה, דאי אפשר שלא ישארו בה סיגים מעורבים עדיין". כלומר, לפי האריז"ל הקב"ה רוצה שהוא כן יקח את האשה, גם אם הוא יסבול מכך מבחינה רוחנית!

והוא שאמר שלמה בחכמתו: "כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם".

כהמשך לדברי הרב דרומי, ובדוגמא שעוד יותר שייכת לעניין המדובר כאן, ניתן להביא גם את העניין של "ערב רב", שמשה רבנו גייר מדעתו, ועליהם אמר לו הקב"ה אחרי שהחטיאו את ישראל בחטא העגל "לך רד כי שיחת עמך". ומתבאר לכאורה שמשה עשה "טעות", בכך שקיבל את הערב רב לעם ישראל.
ובכן, האם באמת משה רבנו טעה ח"ו כנגד רצון הבוי"ת?
ראיתי לפני שנים ארוכות באיגרת המפורסמת של הרב קוק זצ"ל להרידב"ז מסלוצק זצ"ל בה הרב קוק מצדיק את שיטתו לקרב את הרחוקים, ומביא דוגמא ממשה רבנו שקירב את הערב רב לעם ישראל, ומסביר שם את המהלך של משה רבנו, ולדבריו, משה רבנו לקח בחשבון את כל מה שיוכל לקרות, ואף על פי כן הכריע שיותר כבוד ה' יתרבה בעולם אם יקבל את הערב רב, עיין שם [ממרחק השנים אינני זוכר במדויק את הכתוב באיגרת אלא את ההתרשמות הכללית ממנה, ואיני יודע באיזו איגרת בדיוק זה נמצא].

בברכה המשולשת

איגרת תקנ"ה (ללא שאני מביע בזה דעה על הנאמר באשכול זה)

ע. התשבי · הודעהעל ידי **ע. התשבי** » ה' מרץ 30, 2017 3:05 pm

אוצר החכמה כתב:הויכוח הגדול הוא כי הטענה היא שבשמים ידונו אותו לכף חובה (לא לגיהינום זמני שאחריו יקבל שכר גדול מאד) אבל הוא (ואנחנו) יודעים שמעשיו טובים. כלומר אנחנו יודעים יותר טוב מהקב"ה מה טוב ומה רע. בעיני זה כפירה גמורה.

לא הצלחתי למצוא כעת באשכול, אולם לפי מה שזכרתי ההגדרה של 'כף חובה' נקבעה לפי העונש (כדי להגיע לגיהנם ש'אינו כלה' צריך 'דרגות' מאד חמורות...)

שמן · הודעהעל ידי **שמן** » ה' מרץ 30, 2017 5:25 pm

דעת_האברך כתב:
שמן כתב:אני מתפלא עליך שתאמר שאחר שקראת הספר יש לך מביט אחר עליו, מה אתה רוצה שתכתובו בספר כל העבירות שעשה, ודאי בספר אינם כותבים רק דברים הטובים, ובכלל אני יודע שכבר בשנות בחרותו כשהיה לאיזה זמן בבאבוב עדיין בוועסט סייד וכבר ידעו אז שיש לו דעות שונות והיו אז כמה ענינים בינו להאדמו"ר מ'באבוב זצ"ל, ושנים הרבה אח"כ כשבא פעם לבאבוב לא רצה אפי' האדמו"ר זצ"ל שהוי ידוע עם מדותיו המזהבות להביט עליו ולקח המעות של הפדיון וזרק לאשפה

האם קראת בעצמך את הספר, או שאתה מתפלא עלי מבלי שקראת אותו?

מהו שם של הספר ? אם יהי לי זמן אפשר שאקרנו, אבל זה ברור לי אפי' בלא קריאת הספר שבודאי לא כתבו בהספר אפי' לא מיניה ולא מקצתיה מהעבירות שעשה ורק כותבים הדברים הטובים שעשה, ואפי' מהדברים הטובים האם אתה יודע כמה מה"בעלי תשובות" שעשה עדיין הם בעלי עבירות ושומעים קול באשה שמזמר בתו על כמה מטעיפ'ס שעשה ועדיין אין הבדלה בין איש לאשה כיון שרבם לא היה לו

דעת_האברך · הודעהעל ידי **דעת_האברך** » ו' מרץ 31, 2017 3:44 pm

שמן כתב:
דעת_האברך כתב:
שמן כתב:אני מתפלא עליך שתאמר שאחר שקראת הספר יש לך מביט אחר עליו, מה אתה רוצה שתכתובו בספר כל העבירות שעשה, ודאי בספר אינם כותבים רק דברים הטובים, ובכלל אני יודע שכבר בשנות בחרותו כשהיה לאיזה זמן בבאבוב עדיין בוועסט סייד וכבר ידעו אז שיש לו דעות שונות והיו אז כמה ענינים בינו להאדמו"ר מ'באבוב זצ"ל, ושנים הרבה אח"כ כשבא פעם לבאבוב לא רצה אפי' האדמו"ר זצ"ל שהוי ידוע עם מדותיו המזהבות להביט עליו ולקח המעות של הפדיון וזרק לאשפה

האם קראת בעצמך את הספר, או שאתה מתפלא עלי מבלי שקראת אותו?

מהו שם של הספר ? אם יהי לי זמן אפשר שאקרנו, אבל זה ברור לי אפי' בלא קריאת הספר שבודאי לא כתבו בהספר אפי' לא מיניה ולא מקצתיה מהעבירות שעשה ורק כותבים הדברים הטובים שעשה, ואפי' מהדברים הטובים האם אתה יודע כמה מה"בעלי תשובות" שעשה עדיין הם בעלי עבירות ושומעים קול באשה שמזמר בתו על כמה מטעיפ'ס שעשה ועדיין אין הבדלה בין איש לאשה כיון שרבם לא היה לו

שם הספר הוא: "הרבי מקרן הרחוב". נדבר שוב אחרי שתקרא... ועל זה נאמר "והוי דן את כל האדם לכף זכות", וכבר הסבירו, הוי דן את כל האדם, היינו, אל תדון את האדם לפי מעשה אחד שעושה, אלא לפי כל המכלול של המעשים שלו.

נופל וקם · הודעהעל ידי **נופל וקם** » ד' אפריל 05, 2017 4:54 pm

שמעתי פעם שמועה שקרליבך, ור' מרדכי אליפנט זצ"ל ראש ישיבת איתרי היו חברי חדר כשלמדו יחד בלייקווד.
האם מישהו יודע על נכונות השמועה? ואם כן האם מישהו יודע עוד פרטים על היכרותם?

כח עליון · הודעהעל ידי **כח עליון** » ה' אפריל 06, 2017 12:37 am

כתוספת לדברים שנכתבו למעלה

פשוט לי שמה שאמרו צריך לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה, היינו כשמברך 'דין האמת' על רעות שקרו איתו, אבל השומע שמתה אשת חבירו בתאונת דרכים ומברך בשמחה ברוך דין האמת, הר"ז שפל.

קראקובער · הודעהעל ידי **קראקובער** » ב' מאי 15, 2017 6:06 pm

הקלטה משידור חי ברדיו מלפני 30 שנה, קרליבך מנסה להסביר מעשיו לאחד ששאל אותו ברחל בתך הקטנה היתכן שהוא עובר על הלכות מפורשות בשו"ע , הקטע באנגלית.

http://matzav.com/flashback-audio-radio ... -approach/

שמן · הודעהעל ידי **שמן** » ב' מאי 15, 2017 8:41 pm

קראקובער כתב:הקלטה משידור חי ברדיו מלפני 30 שנה, קרליבך מנסה להסביר מעשיו לאחד ששאל אותו ברחל בתך הקטנה היתכן שהוא עובר על הלכות מפורשות בשו"ע , הקטע באנגלית.

http://matzav.com/flashback-audio-radio ... -approach/

האם אפשר להוריד על דראפ באקס או גומבא מייל זה ממש מתוק

הגיונות · הודעהעל ידי **הגיונות** » ד' אוגוסט 09, 2017 1:24 pm

קראקובער כתב:הקלטה משידור חי ברדיו מלפני 30 שנה, קרליבך מנסה להסביר מעשיו לאחד ששאל אותו ברחל בתך הקטנה היתכן שהוא עובר על הלכות מפורשות בשו"ע , הקטע באנגלית.

מצאתי כעת דברים שלו בספר היובל לרד"צ הופמן ('לדוד צבי', עמ' 218):

... כי הושטת יד לאישה אינו אסור אלא משום הרהור, ורק אם נתכוון הנוגע להנאת איסור. ואף שגם אני בעצמי נזהרתי מקדמת דנא, לא היה לאל ידי לעמוד בדרך הפרושים, משום לא פלוג. כי אף שקצת נשים יודעות מאיסור זה ואינן מושיטות ידיהן לאיש בבואן ובצאתן, רובן לא ראו ולא שמעו שיש למנוע מזה ונותנות יד לפי תומן, ואין לך ביוש גדול יותר מזה לסרב להכות כף אל כף דרך כבוד כמנהג ארצנו וגדול כבוד הבריות שדוחה וכו'.

צופר הנעמתי

הגיונות כתב:
קראקובער כתב:הקלטה משידור חי ברדיו מלפני 30 שנה, קרליבך מנסה להסביר מעשיו לאחד ששאל אותו ברחל בתך הקטנה היתכן שהוא עובר על הלכות מפורשות בשו"ע , הקטע באנגלית.

מצאתי כעת דברים שלו בספר היובל לרד"צ הופמן ('לדוד צבי', עמ' 218):

... כי הושטת יד לאישה אינו אסור אלא משום הרהור, ורק אם נתכוון הנוגע להנאת איסור. ואף שגם אני בעצמי נזהרתי מקדמת דנא, לא היה לאל ידי לעמוד בדרך הפרושים, משום לא פלוג. כי אף שקצת נשים יודעות מאיסור זה ואינן מושיטות ידיהן לאיש בבואן ובצאתן, רובן לא ראו ולא שמעו שיש למנוע מזה ונותנות יד לפי תומן, ואין לך ביוש גדול יותר מזה לסרב להכות כף אל כף דרך כבוד כמנהג ארצנו וגדול כבוד הבריות שדוחה וכו'.

זה לא הוא (הספר יצא עשר שנים לפני שקרליבך נולד) אלא רב בגרמניה באותו השם.

הגיונות · הודעהעל ידי **הגיונות** » ד' אוגוסט 09, 2017 2:15 pm

צופר הנעמתי כתב:זה לא הוא (הספר יצא עשר שנים לפני שקרליבך נולד) אלא רב בגרמניה באותו השם.

וודאי. הכוונה היא לרב שלמה קרליבך שהיה רבה של ליבק בגרמניה ותלמידו וממשיך דרכו של הרש"ר הירש.

ואגב שיטפא דמקלדתא נוצרו כאן ערבוב פרשיות.

מטעים · הודעהעל ידי **מטעים** » ד' אוגוסט 23, 2017 4:14 pm

אריה במסתרים כתב:שמעתי פעם שמועה שקרליבך, ור' מרדכי אליפנט זצ"ל ראש ישיבת איתרי היו חברי חדר כשלמדו יחד בלייקווד.
האם מישהו יודע על נכונות השמועה? ואם כן האם מישהו יודע עוד פרטים על היכרותם?

האגדה מספרת שבליקווד היה חדר שחבריו היו רבי הלל זקס, שלמה קרליבך , מאיר כהנא , ומשה הירש (מנטורי קרתא).

הגיונות · הודעהעל ידי **הגיונות** » ד' אוגוסט 23, 2017 8:49 pm

מטעים כתב:האגדה מספרת שבליקווד היה חדר שחבריו היו רבי הלל זקס, שלמה קרליבך , מאיר כהנא , ומשה הירש (מנטורי קרתא).

אגדות פורחות באוויר. קרליבך עזב את לייקווד לפני שהגר"ה זקס הגיע לשם...

מטעים · הודעהעל ידי **מטעים** » ד' אוגוסט 23, 2017 8:56 pm

הגיונות כתב:
מטעים כתב:האגדה מספרת שבליקווד היה חדר שחבריו היו רבי הלל זקס, שלמה קרליבך , מאיר כהנא , ומשה הירש (מנטורי קרתא).

אגדות פורחות באוויר. קרליבך עזב את לייקווד לפני שהגר"ה זקס הגיע לשם...

יש כאן עדות מהימנה שסותרת דבריך.

אברהם כתב:סיפר לי אבי שליט"א ששמע מרבו הגר"ה זקס זצ"ל

שבעת לימודיו בליקווד היה לו חבר אחד שבכוח פלפולו קישר את כל מחלוקות הרמב"ם והראב"ד שבספר נזיקין [כמדומה] 'לשיטתם', וקראו לו שלמה קרליבך.

פורום אוצר החכמה

מי מחובר