לא מכר חמץ <מכירת חמץ של אחרים שלא בידיעתם>

[אבן ישראל]

מעשה באחד ששכח למכור את החמץ האם אפשר לסמוך על הרבנות שמכרה לו מדין זכין

[קולמוס הסופר]

בס"ד
יש על זה הרבה באוצר. הנה קצת.

אורח ישראל - גרוסמן - 314.JPG (18.73 KiB) נצפה 8616 פעמים

בנין אב ד 102 הרב בקשי דורון.JPG (29.57 KiB) נצפה 8616 פעמים

דרכי הוראה ז 53.JPG (90.9 KiB) נצפה 8616 פעמים

[אבן ישראל]

בספר מכירת חמץ כהלכתה כתב שזה מחלוקת אם זכין מאדם וגם זה דוקא מכירה של אדם ידוע אבל אי אפשר למכור סתם לאדם לא ידוע מי הוא זה מזכיר לי מה שראיתי שהרב גניחבסוקי רצה לחדש שיש אפשרות מחית עמלק עי הקנאת חפץ לעמלק היכן שהוא ולמחות את החפץ והגרח קניבסקי אמר שאי אפשר להקנות אדם לא ידוע לפי זה צריך לשרוף החמץ

[קראקובער]

למרות שממשיך לאכול בשאט נפש??!!

בחור בן עליה, נכנס השבוע אל מעונו של הגר"ח קנייבסקי עם שאלה הלכתית נוקבת וקשה. "אני" סיפר הבחור לרבי חיים, זוכה לקיים ולשמור תורה ומצוות כדין וכמו בן כל ישיבה, אבל לצערי הרב, משפחתי, הורי אחי ואחיותי אינם. הם נוהגים באורח חיים אחר, ואינם שומרים תורה ומצוות כלל, אמנם הם מכבדים את הדרך בה בחרתי ואני מכבד אותם, אך הם אינם הולכים אחרי.

"וכעת" סיפר הבחור "אני עומד נבוך לקראת חג הפסח, ברצוני לחזור הביתה להתאכסן שם, מוכן לי מצות מהודרות ויין כשר ושאר סימני הסדר, אלא שבבית, הם הורי אוכלים חמץ גמור. לא מוכנים לנקות את הבית ולא להפסיק לאכול חמץ לשבעה ימים".

"אמי אמרה לי, תאכל לך מה שאתה רוצה מתי שאתה רוצה ואיך שאתה רוצה, אך אל תפריע לנו וכעת השאלה היא - אם אשהה עמם בחג, יתכן ואכבד אותם מהמצות ויאכלו איתי בליל הסדר. אבל השאלה אם מותר לי לשהות שם בכלל, הלכה פסוקה היא שאסור ליהודי לגור במקום בו שיש חמץ שמא יבוא לאוכלו, אפילו אינו החמץ שלו מאידך אם לל אהיה, הם יאכלו חמץ גמור רח"ל ולי לא
יהיה מקום להרגיש בו 'בן חורין'.

עורך העלון 'דברי שי"ח' בו פורסמה השבוע השאלה, כותב כי אין ללמוד הלכה למעשה ו"בשלב זה יש להדגיש במקרים רגישים מעין אלו, שצריך לעשות הכל בדעת ובתבונה כי יש הרבה פרטים היכולים להשתנות, ופעמים במעט רצון טוב ניתן לשכנע, ופעמים אסור לשכנע כי זה גורם להיפך, וכבר אמרו חז"ל 'ימין דוחה ושמאל מקרבת' ומי כעמך ישראל שעומדים במצבים רגישים כאלה".

הגר"ח קנייבסקי ענה לבחור כך: עליך לעשות כל טצדקי ולחפש מקום אחר בו ללון בימי הפסח, ולא לגור במקום בו אוכלים חמץ גמור. ובודאי תמצא, שהרי כל אחד מישראל אומר בליל הסדר כל דיכפין ייתי וייכול... והוסיף כי שמע שיש שמוכרים חמץ עבור אנשים שאינם שומרי תורה ומצוות, אפילו בלי ידיעתם 'מדין זכין', שאפשר לזכות עבור אדם גם בלי ידיעתו.

[עושה חדשות]

עי' אבנ"ז או"ח סי' שלז.
ובאופן כללי - על מכירת חמץ מדין זכין, ראה במצורף:

זכין במכירת חמץ.PDF

(228.86 KiB) הורד 398 פעמים

[אפשר]

הגר"ח קנייבסקי ענה לבחור כך: עליך לעשות כל טצדקי ולחפש מקום אחר בו ללון בימי הפסח, ולא לגור במקום בו אוכלים חמץ גמור. ובודאי תמצא, שהרי כל אחד מישראל אומר בליל הסדר כל דיכפין ייתי וייכול... והוסיף כי שמע שיש שמוכרים חמץ עבור אנשים שאינם שומרי תורה ומצוות, אפילו בלי ידיעתם 'מדין זכין', שאפשר לזכות עבור אדם גם בלי ידיעתו.

בנוי על השו"ע סי' תמג ס"ב
ישראל שהיה בידו חמצו של ישראל אחר בפקדון, יעכבנו עד שעה חמישית, ואם לא בא בעליו ימכרנו לא"י. ומקורו בגמ' פסחים יג.

[דרומי]

לגבי דין זכין זה אכן חידוש, אולם עצם העובדה שיהודי מוכר חמץ ואחר כך אוכל ממנו בפסח אינה מופרכת לצערנו, וכתבו הפוסקים שיתכן שהמכירה תקפה וקיימת ואינו אלא גוזל את הגוי (זאת אומרת, שהרווחנו במכירה זו שלפחות באותו זמן שבו אינו אוכל מהחמץ הרי הוא לא עובר על בל יראה ובללי ימצא)

[אוצר החכמה]

רב אחא בר יעקב לפי רש"י וקודם דהדר ביה סבר שאפילו מותר לעשות כן לשיטת ר"י. היינו למכור את החמץ לגוי ואח"כ לאכול ממנו בפסח.

[קראקובער]

לגבי דין זכין זה אכן חידוש, אולם עצם העובדה שיהודי מוכר חמץ ואחר כך אוכל ממנו בפסח אינה מופרכת לצערנו, וכתבו הפוסקים שיתכן שהמכירה תקפה וקיימת ואינו אלא גוזל את הגוי (זאת אומרת, שהרווחנו במכירה זו שלפחות באותו זמן שבו אינו אוכל מהחמץ הרי הוא לא עובר על בל יראה ובללי ימצא)

ממוכר שמיפר התנאי עד לזכין הדרך רחוקה מאוד.

[דרומי]

מסכים אתך בהחלט. אגב, שאלה קשה אחרת ראיתי בעיניי, יהודי יקר קצת 'טייס' בלשון העם, חתם על שטר מכירת חמץ ותיכנן להביאו אל הרב, אך פשוט שכח וגילה את השטר חתום בתוך הרכב באמצע פסח... חשכו עיניו ובא בבהלה אל הרב המקומי לשאול מה לעשות, לאותו יהודי היה חמץ גמור בבית ואולי אפילו בכמות גדולה. אני לתומי סברתי מיד שאין תקנה, אך להפתעתי כמה רבנים חשובים נטו להתיר זאת

[קראקובער]

לא מובן הסיפור הרי אם מדובר לאחר הפסח וזה רק קנס עוד אפשר להגיד שהוא אנוס וזכין וכו' אבל באמצע הפסח הרי מחויב לבער, לא אתפלא אם אותם רבנים מקפידים למכור בליעות בכלים....

[אפשר]

צ"ל שהיה אחר הפסח, כי כתיבת שטר בלי מסירתו אינו שום קנין, וגם אינו הפקר, ולענין אחר הפסח יש בית מאיר, והביאו המשנ"ב באונס גמור אין קנס, אבל כאן זה רחוק מלהיות אונס גמור.
אך יתכן ויהודי זה שייך לרב קהילה שמוכר חמץ שבני קהילתו שכחו למכור, ויש שדי חמד ע"ז באורך, וא"כ אפשר שבזה ניצל. ויל"ד.

[דורש מבקש]

עיין בס' פסקי תשובות סימן תמ"ח אות כ"א שמביא חבילות אחרונים בנידון זה.

[אפשר]

צ"ל שהיה אחר הפסח, כי כתיבת שטר בלי מסירתו אינו שום קנין, וגם אינו הפקר, ולענין אחר הפסח יש בית מאיר, והביאו המשנ"ב באונס גמור אין קנס, אבל כאן זה רחוק מלהיות אונס גמור.
אך יתכן ויהודי זה שייך לרב קהילה שמוכר חמץ שבני קהילתו שכחו למכור, ויש שדי חמד ע"ז באורך, וא"כ אפשר שבזה ניצל. ויל"ד.

עוד, עי' רעק"א קמא כג, שדן באורך דאם ביטל ולא ביער, והיה אונס על ה'לא ביער', דאין בזה קנסא דחמץ שעבר, וא"כ גם הנ"ל ששכח שטרו ברכבו בכלל זה.

[עושה חדשות]

על מי ששכח בשוגג לבטל חמיצו יש חידוש מופלא בשו"ת(!) קצות החושן,
ז"ל הקצות בסי' רסב -
ובשו"ת כתבתי בזה באחד ששכח מחמת אונס לבטל חמצו בערב פסח קודם שש ואחר שש נזכר וביטל חמצו, והעליתי דמותר בהנאה אחר פסח כיון דכבר העלו האחרונים להתיר כל שביטל אפילו בלא מכירה כיון דעכשיו כבר נהגו כ"ע בנוסח כל חמירא לא חיישינן להערמה שבודאי יעשה כסדר הזה, אלא דבנדון זה גם ביטול לא היה לו בזמנו, וכתבתי מהך סוגיא דעירובין בביטל משחשיכה דהו"ל כמו כלך אצל יפות ואמרינן מסתמא ניחא ליה מעיקרא אלא ששכח ולא ידע, א"כ ה"ה בזה שנזכר אחר שש וביטל אמרינן מעיקרא ניחא ליה אלא ששכח ולא ידע. והא דאמרינן פ"ק דפסחים דף ז' (ע"א) ולבתר איסורא לא מצי מבטל ליה והתניא היה יושב בבית המדרש ונזכר שיש חמץ בתוך ביתו אחד שבת ואחד יום טוב מבטלו בלבו כו' יום טוב בתר איסורא הוא, ולא אמרינן מעיקרא ניחא ליה בביטול אלא ששכח ולא ידע. דאפשר לומר הך סוגיא נמי אידחיא מהך סוגיא דעירובין כמו דאידחיא הך סוגיא דאלו מציאות, וא"כ הא דאחר זמן איסורא לא מצי מבטל ליה היינו בידע מעיקרא ולא ביטל, אבל שכח ולא ידע הו"ל כמו הך דעירובין דביטל משחשיכה. אמנם חלילה להקל בזה כיון דמדברי הפוסקים באו"ח (סימן תל"ד סעיף ב') לא משמע הכין אלא שכתבתיו לסניף שהיה שם עוד הרבה צדדי היתר.

[עושה חדשות]

על מי ששכח בשוגג לבטל חמיצו יש חידוש מופלא בשו"ת(!) קצות החושן,
ז"ל הקצות בסי' רסב -
ובשו"ת כתבתי בזה באחד ששכח מחמת אונס לבטל חמצו בערב פסח קודם שש ואחר שש נזכר וביטל חמצו, והעליתי דמותר בהנאה אחר פסח כיון דכבר העלו האחרונים להתיר כל שביטל אפילו בלא מכירה כיון דעכשיו כבר נהגו כ"ע בנוסח כל חמירא לא חיישינן להערמה שבודאי יעשה כסדר הזה, אלא דבנדון זה גם ביטול לא היה לו בזמנו, וכתבתי מהך סוגיא דעירובין בביטל משחשיכה דהו"ל כמו כלך אצל יפות ואמרינן מסתמא ניחא ליה מעיקרא אלא ששכח ולא ידע, א"כ ה"ה בזה שנזכר אחר שש וביטל אמרינן מעיקרא ניחא ליה אלא ששכח ולא ידע. והא דאמרינן פ"ק דפסחים דף ז' (ע"א) ולבתר איסורא לא מצי מבטל ליה והתניא היה יושב בבית המדרש ונזכר שיש חמץ בתוך ביתו אחד שבת ואחד יום טוב מבטלו בלבו כו' יום טוב בתר איסורא הוא, ולא אמרינן מעיקרא ניחא ליה בביטול אלא ששכח ולא ידע. דאפשר לומר הך סוגיא נמי אידחיא מהך סוגיא דעירובין כמו דאידחיא הך סוגיא דאלו מציאות, וא"כ הא דאחר זמן איסורא לא מצי מבטל ליה היינו בידע מעיקרא ולא ביטל, אבל שכח ולא ידע הו"ל כמו הך דעירובין דביטל משחשיכה. אמנם חלילה להקל בזה כיון דמדברי הפוסקים באו"ח (סימן תל"ד סעיף ב') לא משמע הכין אלא שכתבתיו לסניף שהיה שם עוד הרבה צדדי היתר.

אלא דכבר כ' ע"ז בנתיבות שם -
וישתקע הדבר ולא יאמר, וח"ו לומר כך, דבלא"ה ידעינן דלא ניחא ליה בחמץ דהא איסורא לא ניחא ליה דליקניה, ובלא"ה אינו ברשותו כלל דאיסור הנאה הוא, רק דרחמנא אוקמיה בע"כ ברשותיה כדאמרינן [שם ו' ע"ב] שני דברים אינן ברשותו של אדם ועשאן הכתוב כאילו הן ברשותו, א"כ מה בכך דידעינן דמעיקרא לא ניחא ליה, כיון דרחמנא אוקמיה בע"כ ברשותו כל זמן שלא ביטל בפה או בלב.

וע"ע באר יצחק או"ח סי' א אות י, מהרש"ם ח"א סי' קסח, (וכן ח"ב סי' קג, וסי' קמה, וח"ד סי' סו, וסי' עא, וח"ו סי' כא, וח"ז סי' כט), חזו"א מעשרות סי' ז סקי"ד, כולהו לא ס"ל כחידוש הקצות.

[סגי נהור]

צ"ל שהיה אחר הפסח, כי כתיבת שטר בלי מסירתו אינו שום קנין, וגם אינו הפקר, ולענין אחר הפסח יש בית מאיר, והביאו המשנ"ב באונס גמור אין קנס, אבל כאן זה רחוק מלהיות אונס גמור.
אך יתכן ויהודי זה שייך לרב קהילה שמוכר חמץ שבני קהילתו שכחו למכור, ויש שדי חמד ע"ז באורך, וא"כ אפשר שבזה ניצל. ויל"ד.

עוד, עי' רעק"א קמא כג, שדן באורך דאם ביטל ולא ביער, והיה אונס על ה'לא ביער', דאין בזה קנסא דחמץ שעבר, וא"כ גם הנ"ל ששכח שטרו ברכבו בכלל זה.

זה כבר נוגע בשאלה אם מבטלים את החמץ שמוכרים לגוי.

[אפשר]

צ"ל שהיה אחר הפסח, כי כתיבת שטר בלי מסירתו אינו שום קנין, וגם אינו הפקר, ולענין אחר הפסח יש בית מאיר, והביאו המשנ"ב באונס גמור אין קנס, אבל כאן זה רחוק מלהיות אונס גמור.
אך יתכן ויהודי זה שייך לרב קהילה שמוכר חמץ שבני קהילתו שכחו למכור, ויש שדי חמד ע"ז באורך, וא"כ אפשר שבזה ניצל. ויל"ד.

עוד, עי' רעק"א קמא כג, שדן באורך דאם ביטל ולא ביער, והיה אונס על ה'לא ביער', דאין בזה קנסא דחמץ שעבר, וא"כ גם הנ"ל ששכח שטרו ברכבו בכלל זה.

זה כבר נוגע בשאלה אם מבטלים את החמץ שמוכרים לגוי.

הוא לא מכר את זה לגוי, זה חמץ פשוט אצלו בבית.
ואגב שואלים מה הפשט בהלשון דבערתיה ודלא בערתיה, הרי אם זה מבוער אז זה מבוער ומה שייך לבטל, ויש תירוצים דקאי על מה שלא נשרף כהוגן, ויש מתרצים כנ"ל באם לא חלה המכירה, [ואכתי קשה דהא א"כ אינו בערתיה]. ועכ"פ פשוט דאם לא מכר ודאי בכלל ביטולו, דהא חמץ ברשותו הוא.

[אפשר]

ואגב, ידועים דברי הקצוה"ח סי' קצד שכתב דאופן הקנין לעכו"ם הוא באודיתא, וכתב שם דאף אם הוא מדרבנן, מכ,מ כיון דמבטל החמץ א"כ מדאורייתא אינו עובר ונשאר רק הדרבנן, ולזה מועיל אודיתא, ומוכח דס"ל דאף בחמץ שמוכר יש ביטול.

[סגי נהור]

ואגב שואלים מה הפשט בהלשון דבערתיה ודלא בערתיה, הרי אם זה מבוער אז זה מבוער ומה שייך לבטל, ויש תירוצים דקאי על מה שלא נשרף כהוגן, ויש מתרצים כנ"ל באם לא חלה המכירה, [ואכתי קשה דהא א"כ אינו בערתיה]. ועכ"פ פשוט דאם לא מכר ודאי בכלל ביטולו, דהא חמץ ברשותו הוא.

דומני שחלות המכירה היא בדרך כלל לאחר הביטול. ואם נקטינן שהחמץ שנמכר לגוי אינו בכלל הביטול (כדלהלן בהודעה הבאה), נמצא שהביטול לא חל על החמץ שבדעתו למכור לגוי, ללא חילוק אם בפועל נמכר החמץ או לא.

[סגי נהור]

ואגב, ידועים דברי הקצוה"ח סי' קצד שכתב דאופן הקנין לעכו"ם הוא באודיתא, וכתב שם דאף אם הוא מדרבנן, מכ,מ כיון דמבטל החמץ א"כ מדאורייתא אינו עובר ונשאר רק הדרבנן, ולזה מועיל אודיתא, ומוכח דס"ל דאף בחמץ שמוכר יש ביטול.

כן ידוע בשם הבכור שור דמטעם זה מועילה הערמה, כיון שבלאו הכי מבטלו. אבל רוב האחרונים לא ס"ל כן, אלא כל שדעתו לחזור ולזכות בו אחר הפסח אינו בכלל הביטול. ראה שו"ע הרב סי' תמה ס"ב ובקו"א.

[אפשר]

ואגב שואלים מה הפשט בהלשון דבערתיה ודלא בערתיה, הרי אם זה מבוער אז זה מבוער ומה שייך לבטל, ויש תירוצים דקאי על מה שלא נשרף כהוגן, ויש מתרצים כנ"ל באם לא חלה המכירה, [ואכתי קשה דהא א"כ אינו בערתיה]. ועכ"פ פשוט דאם לא מכר ודאי בכלל ביטולו, דהא חמץ ברשותו הוא.

דומני שחלות המכירה היא בדרך כלל לאחר הביטול. ואם נקטינן שהחמץ שנמכר לגוי אינו בכלל הביטול (כדלהלן בהודעה הבאה), נמצא שהביטול לא חל על החמץ שבדעתו למכור לגוי, ללא חילוק אם בפועל נמכר החמץ או לא.

ז"ל פסקי תשובות תלד

סעי' ג', שו"ע: בביטול היום יאמר דחזיתיה ודלא חזיתיה דבערתיה ודלא בערתיה. ונתקשו המפרשים בלשון דבערתיה, שאם החמץ נתבער מן העולם מדוע צריך לבטלו ולהפקירו, ומצינו ב' תירוצים ע"ז. א. הכוונה על מה שמוכר לנכרי, שמא לא היתה המכירה כדין, לכן הוא מבטלו. ב. אם בשעת שריפת חמץ לא הקפיד שהחמץ ישרף היטב ונחרך רק מסביב ולא בפנים, חמץ זה מבטל באמירת "דבערתיה", ונכון שיכוון במחשבתו שני פירושים אלו.

ושם בהערות דעת תורה למהרש"ם שדי חמד מנחת יצחק מועדים וזמנים.

ויל"ע ע"פ דבריך.

[תוכן]

לפי מה שקראתי, הרבנות הראשית מוכרת חמץ של יהודים שלא מכרו את חמצם. האם זה נכון? כי כמו שכתבתי, זה בדיחה ששם את כל המכירת חמץ ללעג וקלס.

[פלוריש]

באשכול על הגר"ש אויערבאך עלתה בזמנו חוברת בשם זרע שמואל, ושם דן בזה (כמדומני מו"מ עם הרב מטשיבין).
וראה גם כאן viewtopic.php?f=27&t=17939
אין צורך לכנות חידוש הלכתי בתור בדיחה, ודאי לא לפני בירור מעמיק.

[עזריאל ברגר]

למיטב זכרוני, מכירה כזאת יכולה להועיל רק למי שרגיל בכל שנה למכור את חמצו ושכח בשנה זו וכיו"ב, והיא תופסת מדין "זכין לאדם שלא בפניו".

[כדכד]

לפי מה שהיה ידוע לי
הרבנות מוכרת את החמץ של אלו שנתנו לרבנים הרשאה למכור
אולי גם יש גופים ציבוריים שבאחריות המדינה שאז הרה"ר היא נציגה שלהם
והיה ברורלי שהרבנות אינה מוכרת חמץ של גופים פרטיים שלא נתנו לרבנים הרשאה למכור.
אולם ממה שראיתי באשכול זה יתכן שטעיתי

[עזריאל ברגר]

הערה:
מסתבר, שגם אם הרבנות עושה מכירה כללית כזאת - היא לא תפרסם את הדברים, כי ללא ספק זוהי הלכה מהדברים שאסור לאמרם בפני עם הארץ...

[גל של אגוזים]

בעיקור השאלה של פותח האשכול יש לציין דבריו המחודשים של הקצוה"ח בסי' רס"ב סק"א

[עושה חדשות]

לצרף גם זה - viewtopic.php?f=27&t=32781&hilit#p351838

[תוכן]

באשכול על הגר"ש אויערבאך עלתה בזמנו חוברת בשם זרע שמואל, ושם דן בזה (כמדומני מו"מ עם הרב מטשיבין).
וראה גם כאן http://forum.otzar.org/viewtopic.php?f=27&t=17939
אין צורך לכנות חידוש הלכתי בתור בדיחה, ודאי לא לפני בירור מעמיק.

לדבריך, חילוני שיושב ואוכל פסטה בפסח שהרבנות מכרה לגוי שלא בידיעתו, זה לא שם את כל המכירה ללעג וקלס?

[לבי במערב]

א. אודות מכירת הרה"ר ראה בקובץ 'פעמי יעקב' גל' סד, ניסן תשס"ז, ע' קיח ואילך.

ב. אודות האוכל מחמצו המכור בימי הפסח - ראה 'שלחן מנחם' ח"ב ע' רצב־רצג, ומוסג"פ:

שלחן מנחם ח''ב סי' רכח.pdf

(251.94 KiB) הורד 192 פעמים

ג. לעיקר נדון האשכול, האריך בזה הרשד"ב לוין שליט"א בהערותיו ל'סדר מכירת חמץ' (קה"ת, תשע"ד - ס"ע צג ואילך).

[פלוריש]

באשכול על הגר"ש אויערבאך עלתה בזמנו חוברת בשם זרע שמואל, ושם דן בזה (כמדומני מו"מ עם הרב מטשיבין).
וראה גם כאן viewtopic.php?f=27&t=17939
אין צורך לכנות חידוש הלכתי בתור בדיחה, ודאי לא לפני בירור מעמיק.

כעת מצאתי. דברי הגרש"א הם מתוך שיעור שמסר, וכן מתוך מכתב לנכד הרב מטשיבים בו הוא דן בתשובה ע"ז בדובב מישרים.

זרע שמואל.pdf

(2.19 MiB) הורד 345 פעמים

ומצ"ב גם דבריו של הרב בן יעקב:

מכר חמץ של חברו כשלא מינהו שליח - הרב צבי יהודה בן יעקב. משפטיך ליעקב ט.pdf

(4.66 MiB) הורד 223 פעמים

[פלוריש]

בחב"דפדיה בערך 'הרב אהרן יעקב שויי', כתוב כך כדוגמא לאחד מפסקיו:

היתר מכירת חמץ של מסעדה שנוהגת כל שנה למכור דרכו, ובאותה השנה שכחו בעלי החנות למכור החמץ, מחומת שהיה כתוב בשטר המכירה לגוי, שכל אלו שרגילים למכור דרכנו כל שנה הרי הם חלק מהמכירה, פסק זה עומד במחלוקת ונכתבו עליו בקבצים חדושי תורה רבים.

מי יודע לציין מראי מקומות לפסק ולדיונים שנכתב בעקבותיו?

[ברשילא]

מעשה שהיה עם הגר"ד אליעזרוב זצ"ל, בעת כיהונו כרב מחנה העצורים בלטרון:

שאצ.JPG (41.58 KiB) נצפה 3942 פעמים

(ראה כאן: viewtopic.php?f=19&t=31710&p=689945&hilit=%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%A2%D7%96%D7%A8%D7%95%D7%91&sid=a6a869f214b6e4ab5ebc013afeaa6f14#p689945)

התשובה כולה: