פרי יהושע כתב:כידוע כתב הנ"י בב"ק שאישו משום חיצו אין הכוונה שהוא מבעיר כל הזמן, רק במעשה הראשוני שלו נכלל כל המעשה שייעשה, ולכן שרי להדליק נר בע"ש והוא הולך ודולק בשבת.
ובשבת שמעתי מח"א שרצה לומר שברשב"א בסוגי' דאישו משום חיצו מבואר שלא כדבריו, שהרי הק' על המבעיר את הגדיש והיה עבד כפות שנפטר מחמת קלב"מ, והלא לא היה בעידנא שכבר נתחייב על הגדיש קודם שניצת גופו של עבד, ולדברי הנ"י הרי במעשה הראשון שעשה נכלל גם זה והוי בעידנא.
ולפי זה הדרא קו' הנ"י לדוכתיה, לכא' למה רשאי להדליק נר מע"ש, והוא יישב שם ע"פ הב"מ שכתב שאין איסור שבת אלא כשלא נח גופו.
יש לי הרהורי דברים שאין ראיה שהרשב"א הוא שלא כהנ"י, אבל הייתי מעדיף לשמוע קודם דעת החכמים שבכאן?
עיין שו"ת אחיעזר ח"א סי' י"ט ס"ק ו' שהביא קושיית תרומת הכרי סי' שצ"ב על הנמוק"י ב"ק כ"ב הנ"ל מהא דכתובות ל"א. דלמ"ל טעם דעקירה צורך הנחה תפו"ל דחיוב מיתה וממון בא על תחילת הזריקה, ותירץ באחיעזר שם דאע"פ דס"ל דהוי כמו שנעשה הכל מעיקרא, הוא דוקא כשנעשה בפועל בסוף חייב עליו מעיקרא, וכיון דבעינן שיהא נעשה בפועל,
להכי לענין פטור דקלב"מ בעינן שיהי' חיוב מיתה וממון בפועל כאחד. [ועיי' שיעורי רבי דוד פוברסקי ב"ק כב: (עמ' כ"ח) ס"ק פ"א].
ולכאורה
עפ"י זה יש ליישב גם דהרשב"א לא חולק על הנמוק"י.
(צריך לבדוק את שאר דברי הרשב"א בסוגיא אם אפשר ליישב כך אליביה).
[אמנם יש מחברים שכתבו שהרשב"א והנמוק"י חולקים, ראה ס' מנחת חן (לרנ"א אהלבוים) ח"ב סי' י"ט אות ה' (עמ' קכ"ז) בשם ס' עמק הלכה וס' שעשועי רעיונים].
(ועיי' ברכת שמואל סי' י"ז).