פוסק הדור מורינו רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל

[הא לחמא עניא]

כמדומני שהיום הוא יומא דהילולא של מרן פוסק הדור אשר עיני כל העדה כולה היתה נאמנה לפסקיו.
גאון היה גם בתורת המידות וגם בעניני בין אדם לחבירו.
מן הראוי להעלות כאן פנינים ומרגליות אודות האיש הגדול הזה, אחר שראיתי שעדיין אין עליו אשכול מסודר.

[משוש דורים]

היא"צ אינו היום אלא בשב"ק כ' באדר.
יש דבר מעניין במרן הגרש"ז, שהוא הכיר בעצמו כת"ח, אבל לא הסכים בשום אופן להכיר במעמדו כפוסק הדור וכיו"ב.
בנוסח מצבתו הרשה לכתוב הרב הגאון אבל לא מעבר לכך. הוא ראה את עצמו ת"ח ירושלמי, אבל לא הבין איך הוא נדחף לשורה העליונה של גדולי הפוסקים, לדעתו זה היה תרמית ואחיזת עיניים של הציבור, ולכן הוא כעס מאד אם מי מהקרובים אליו כינה אותו בתואר 'מרן' או 'פוסק הדור'. וזאת למרות שמנעוריו היה נחשב היהלום בכתרה של ירושלים.
דבר אחד ניתן לומר בוודאות, שהוא היה אחרון הפוסקים, דהיינו, בעבר ידעו הפוסקים להכריע במחלוקות בהלכה באופן קבוע, ואילו היום שיטת הפסק היא לחשבן את כל השיטות ולהחמיר כמו כולם, (גם הגריש"א בשנותיו האחרונות התחיל לפסוק באופן שכזה).
יש הרבה להאריך בדמותו, שהיה בה שיעור קומה של אדם השלם, שילוב נכון ומיזוג מצויין של כל התכונות שאפשר למצוא באדם מושלם, שיקול הדעת בהלכה, יכולת ההכרעה לצד יראת ההוראה, הרכות לצד התקיפות, השכל לצד הרגש, ההבנה לצד הבקיאות, ומעל הכל אהבת הבריות שקיננה בו, ועוד.
למרות שעברו כבר 22 שנה מהיום בו הוא נתבקש לישיבה של מעלה, אצלי שזכיתי להכירו היטב, דמותו עדיין נשארה של אדם חי, פעמים רבות אני מהרהר מה הוא היה עושה במצב כזה או אחר, הוא לא הניח תמורתו בשום תחום, הן ההלכתי הן הציבורי והן האנושי, יהי זכרו ברוך.

[חוקר ודורש]

ידוע ששאלו אותו מי השמשים והמשבקי"ם שלך? והוא ענה חתולי החצר.. רק להיזכר בענווה ובמתיקות פשטות ועדינות מאידך גאונות בפסיקה וגאונות בתורה האדם השלם כפשוטו.

[הוה אמינא]

ידוע ששאלו אותו מי השמשים והמשבקי"ם שלך? והוא ענה חתולי החצר.. רק להיזכר בענווה ובמתיקות פשטות ועדינות מאידך גאונות בפסיקה וגאונות בתורה האדם השלם כפשוטו.

ליתר דיוק, שאלו אותו מי מסתובב בחצרו, בשביל להעביר מידע מסויים אליו ולא להטריחו, וענה שאצלו בחצר יש רק חתולים.

[עושה חדשות]

שימו לב,
באיזה גיל היה הגרש"ז, כאשר הגרי"י וינברג כתב עליו (בהסכמה לשש"כ) "מופת הדור"?

[קראקובער]

שימו לב,
באיזה גיל היה הגרש"ז, כאשר הגרי"י וינברג כתב עליו (בהסכמה לשש"כ) "מופת הדור"?

לא כזה צעיר באמצע שנות החמישים.

[עקביה]

בנוסח מצבתו הרשה לכתוב הרב הגאון אבל לא מעבר לכך.

הוא לא הרשה לכתוב 'הרב הגאון', אלא 'הרה"ג'. בראשי תיבות דווקא.

[שיף]

המשגיח הגה"צ רבי זיידל אפשטיין זצ"ל ג"כ היה אומר תכתבו לי עם ר"ת ככה אפשר לפרש הרב הגנב או הרב הגורנישט

[שיף]

באיזה גיל היה הגרש"ז, כאשר הגרי"י וינברג כתב עליו (בהסכמה לשש"כ) "מופת הדור"?

לא כזה צעיר באמצע שנות החמישים.

בדיוק באמצע בגיל חמישים וחמש [נולד בתר"ע וההסכמה מתשכ"ה]

[עושה חדשות]

צריך להפוך את הסיומת pdf ל-wmv [החלפתי כדי שהפורום יתמוך בזה].

[חלמישצור]

יש הרבה להאריך בדמותו, שהיה בה שיעור קומה של אדם השלם, שילוב נכון ומיזוג מצויין של כל התכונות שאפשר למצוא באדם מושלם

הזכרתני פסקה מפליאה מתוך "אורו של עולם" (הכרך השני של "התורה המשמחת"):

[לעומקו של דבר]

ר' עושה, השגחה פרטית, אתמול עיינתי בס' הליכות שלמה וראיתי קטע ואמרתי "זה בשביל עו"ח".
זה נמצא בכרך על פסח, בהערות למטה, תגובתו לאחד שרצה להסביר איך הסתדר מניין המצוות של הרמב"ם והרמב"ן. הדרכה בדרך היחס לראשונים שמתאימה כאן לפורום.

[עושה חדשות]

ר' לעומקו, יש"כ, הנה צירפתי, והכנסתי על הדרך עוד דבר יפה.

הליכות שלמה.png (129.61 KiB) נצפה 18606 פעמים

[סטפנסקי]

בספר התורה המשמחת מביא שהגרש''ז אחז מהרב גורן ובספר אורו של עולם כותב שמנהג הגרש''ז היה להכניס הציציות למכנסיים

[לעומקו של דבר]

בספר התורה המשמחת מביא שהגרש''ז אחז מהרב גורן ובספר אורו של עולם כותב שמנהג הגרש''ז היה להכניס הציציות למכנסיים

אני חושב שממש היה חסר להספדו של הגרש"ז את הזוויות המיוחדות הללו, וטוב שהבאת אותם שאחרת הי' בבחינת ת"ח שלא נספד כהלכה. (מנהג להכניס הציציות במכנסיים?... מאי נ"מ אם מתחת החלעטל או מתחת המכנסיים?...)

[קרית מלך]

מתוך כל הספרים שיצאו על מרן הגרש"ז מצטטים דוקא את התורה המשמחת שחיברוהו אנשי מזרחי דתלי"ם/חרדלי"ם [תמימים, מהיכרות אישית] ומטבע הדברים היטו את דמותו האמיתית לכיוונם. אתמהה!!!!
הרי בעוצם גדלתו של מרן הגרש"ז זצ"ל מצאו אצלו מקום כל החוגים, ו"נדמה להם כאומתו". מכאן ועד להציגו כמי שאחז מגורן ר"ל הדרך רחוקה כממזרח למערב. מלבד זאת לגבי הציצית הדברים מגוחכים ומדאיבים, כל הרואה את תמונותיו של מרן הגרש"ז בביתו יראה את ציציותיו מתבדרות בהדר כמנהג גדולי ירושלים.
סוף דבר: הזהירות מתבקשת כשעוסקים בכבודם של גדולי הדור.

[לייטנר]

מתוך כל הספרים שיצאו על מרן הגרש"ז מצטטים דוקא את התורה המשמחת שחיברוהו אנשי מזרחי דתלי"ם/חרדלי"ם [תמימים, מהיכרות אישית] ומטבע הדברים היטו את דמותו האמיתית לכיוונם. אתמהה!!!!

את 'התורה המשמחת' חיברו זוג שמהכרותי האישית איתו הוא אכן תמים. לענ"ד, הוא היטה את דמותו לכיוונו. כאמור, מהכרות אישית איתו, בעקבות כתיבת הספר הוא גם "השחיר" קמעא, ואכמ"ל.
אעפ"כ, מכל הספרים שיצאו בשנים הראשונות לאחר פטירתו של ר' שלמה זלמן, 'התורה המשמחת' הוא הספר המדויק ביותר. עובדה זו היא פועל יוצא של מספר השעות הרב שהקדיש הרב יוסף אליהו לכתיבת הספר, של חוסר מסורת (מבורך) של ספרות שבחים מלאה שמאלץ, ושל הסכמתם של תלמידו המובהק של ר' שלמה זלמן, הרב נבנצל, ושל בנו/בניו לעבור על הספר לפני פרסומו.
כאמור, קיימת הטיה, אך לא הטעיה. כדוגמא לכך אציין תמונה שמופיעה בספר בה נראים ר' שלמה זלמן עם הרב דרוקמן ישובים על ספסלי ישיבת 'מרכז הרב'. בהנחה שהתמונה לא עברה עיבוד (...), אין בה כדי לומר שר' שלמה זלמן למד ב'מרכז' וכו', אך יש בה כדי להאיר חלק בדמותו של ר' שלמה זלמן, חלק שהודחק ובחלק מהספרים נמחק כליל (בדומה לאזכורים שונים של הראי"ה בחיי ר' שלמה זלמן (סידור חופה וקידושין, סנדקאות לאחד מבניו, נוכחות בסעודה שלישית, קשרי הידידות בין אביו לראי"ה וכו').
המעיין בספר, יראה שר' שלמה שלמן שימר בהתנהגותו את התקופה שבה הגבולות בין המחנות לא היו כל כך מודגשים, וכבר עמד על כך הרב הנקין הי"ד בכמה ממאמריו.

[סטפנסקי]

מתוך כל הספרים שיצאו על מרן הגרש"ז מצטטים דוקא את התורה המשמחת שחיברוהו אנשי מזרחי דתלי"ם/חרדלי"ם [תמימים, מהיכרות אישית] ומטבע הדברים היטו את דמותו האמיתית לכיוונם. אתמהה!!!!
הרי בעוצם גדלתו של מרן הגרש"ז זצ"ל מצאו אצלו מקום כל החוגים, ו"נדמה להם כאומתו". מכאן ועד להציגו כמי שאחז מגורן ר"ל הדרך רחוקה כממזרח למערב. מלבד זאת לגבי הציצית הדברים מגוחכים ומדאיבים, כל הרואה את תמונותיו של מרן הגרש"ז בביתו יראה את ציציותיו מתבדרות בהדר כמנהג גדולי ירושלים.
סוף דבר: הזהירות מתבקשת כשעוסקים בכבודם של גדולי הדור.

בעניין הרב גורן ידוע דעתו של הגרש''ז כיון שחתם נגדו החכמה בספר היא להביא דברים שאמר כמה שנים לפני הפסק וזה כבר לא תמימות כלל !! בעניין הציצית נראה שצדק ותראה תמונה כמו שאתה אומר

[סגי נהור]

המעיין בספר, יראה שר' שלמה שלמן שימר בהתנהגותו את התקופה שבה הגבולות בין המחנות לא היו כל כך מודגשים, וכבר עמד על כך הרב הנקין הי"ד בכמה ממאמריו.

איני יודע אם נכון לומר "שימר בהנהגתו", וכאילו בדרך ממילא נמשכה אצלו אותה התקופה, אלא נראה שנזהר במכוון ובאופן מודע שלא להכנס לענינים שבמחנות ובמחלוקת כו', כולל בתקופות סוערות ביותר כאשר הדבר דרש ממנו מאמץ וזהירות מיוחדת.

[מחולת המחנים]

מלבד זאת לגבי הציצית הדברים מגוחכים ומדאיבים, כל הרואה את תמונותיו של מרן הגרש"ז בביתו יראה את ציציותיו מתבדרות בהדר כמנהג גדולי ירושלים.

יש לדון מתמונה זו

Oyerbach08.jpg (13.75 KiB) נצפה 18340 פעמים

[רוצה להחכים]

מוויקיפידיה

גם בנושא חיילי צה"ל, הביע הרב אוירבך עמדה מעט שונה מהמקובל בסביבתו החרדית, כאשר השיב לבחור בישיבה שביקש רשות לנסוע בתקופת הלימודים לקברי צדיקים בצפון כך: "בשביל להתפלל על קברי צדיקים יש צורך לנסוע עד הגליל? כשאני מרגיש צורך להתפלל על קברי צדיקים אני הולך להר הרצל, לקברי החיילים שנפלו על קידוש השם"[6]. עם זאת, הרב אוירבך לא נהג כלל להתפלל על קברי צדיקים[7].

[כלומר]

נמחק

[עקביה]

בהספד על הגרשז"א בישיבת קול-תורה בימי השבעה, סיפר ר' אברהם ארלנגר על תקיפותו, כאשר השעה הייתה צריכה לכך, ואמר שלאחר פרשת האח והאחות אמר הגרשז"א שכל פסקיו בטלים. (איני יודע מה מובנה של אמירה זו, אבל זאת אשר שמעו אוזניי).

[חלמישצור]

אעפ"כ, מכל הספרים שיצאו בשנים הראשונות לאחר פטירתו של ר' שלמה זלמן, 'התורה המשמחת' הוא הספר המדויק ביותר. עובדה זו היא פועל יוצא של מספר השעות הרב שהקדיש הרב יוסף אליהו לכתיבת הספר, של חוסר מסורת (מבורך) של ספרות שבחים מלאה שמאלץ, ושל הסכמתם של תלמידו המובהק של ר' שלמה זלמן, הרב נבנצל, ושל בנו/בניו לעבור על הספר לפני פרסומו

אכן. הנה דברי ההקדמה של "אורו של עולם". אני חושב שאין עוד ספר סיפורי על גדול מגדולי ישראל שנערך באופן כה קפדני, ועם מודעות ואחריות כבידה וברוכה כל כך (להתחיל לקרוא בתמונה השנייה).

[קרית מלך]

אין ויכוח על העובדות אלא על הפרשנות הטבעית. הרי ברור שאדם המשתייך לחוגי המזרחי, בהכרח שכתיבתו מושפעת מהלך רוחו ונטיית לבו, אין הכוונה שהעורך "שכתב" את הדברים, אלא שנקודת המוצא של אורח חייו משפיעים בתת המודע על הכתיבה. ופשוט.

[לייטנר]

אבל תמיהתך לא במקומה. הסיבה שמצטטים דוקא מ'התורה המשמחת' הוא לא בגלל כותבו, אלא בגלל הדיוק הרב שבו.

[קנין דעת]

כמדו' שהנקודה שסביבה סובבת דמותו הרבגונית ורבת ההוד של הגרשז"א היא, שכידוע "לפום חורפא שבשתא" והמציאות מוכיחה שהעילויים הגדולים לא מאוזנים בצורה זו או אחרת, והיינו שהכשרון הגדול לא תואם במידה רבה הן את הרמה האישית והן את המזג הטבעי והנורמלי של אנשים.
כל מי שקצת שמע/הכיר/התעסק קצת בתורתו יודע שמדובר בעילוי מבהיל ממש וכמו שהתבטאו עליו גדולי עולם עוד בצעירותו, ועם כל זאת מדובר באדם שמסתמא הדבר שהכי בולט באישיותו זו הנורמליות והשיג ושיח הפשוט והטבעי עם כל אדם באשר הוא.

[קרית מלך]

לצטט מהספר זה אכן בסדר, אבל לשלוף ציטוטים מוזרים אודות הערכה כביכול לגורן?

[דודי צח]

רבינו הגרש"ז, השתתף בעצמו ב"מעמד הקריעה" שנערך ע"י העדה החרדית, בעקבות פרשת גורן. הוא ומחותנו הגריש"א


וכי ניתן להמשיך את מסכת השקרים שהוא היה בעד וכו', רבוש"ע איך לא יגורו

[מעט דבש]

אין ויכוח על העובדות אלא על הפרשנות הטבעית. הרי ברור שאדם המשתייך לחוגי המזרחי, בהכרח שכתיבתו מושפעת מהלך רוחו ונטיית לבו, אין הכוונה שהעורך "שכתב" את הדברים, אלא שנקודת המוצא של אורח חייו משפיעים בתת המודע על הכתיבה. ופשוט.

זכורני שראיתי בספר 'ועלהו לא יבול', שמספר שמישהו שאל את הגרשז"א אם מותר ללכת עם חולצה בשרוול קצר.

תשובת הגרשז"א: "כמה זמן אתה בישיבה?"

פרשנות הכותב (בסוגריים): אם הוא נמצא כבר זמן רב בישיבה, הוא אמור לדעת לבד שזה מותר.

[איש_ספר]

חולצה.jpeg (138.43 KiB) נצפה 18110 פעמים

[אפשר]

מעניין.
הניסוח קצת צורם, 'מקומו של הח"ח', כאילו הח"ח קבע לפי מקומו, הח"ח לקח את הדבר מהפמ"ג שם א"א סק"ד. ואולי מתכוון לומר שכך היה מקומו של הפמ"ג, והח"ח לא היה מעתיק אילו היה מנהג מקומו לא כך. [ומה האמת המנהג בין בני ישיבות בליטא לא היה בחולצות קצרות? כמדומני שכן היה, והחזו"א הוא שהכניס רוח מאוד נגד כנודע].

בכ"א נראה דלהלכה אין דבריו מדוייקים, כי בפמ"ג משמע שם שתליא בדין מקום זיעה, דהיכן שהוא מקום זיעה שנגיעה שם מחייב נטילה יש לכסותו, [ואינו כשאר דיני צניעות ממש], וא"כ הרי למעלה מהמרפק המכונה קובד"ו זה מחייב נטילה, וכמבואר במג"א סי' ד ס"ק כג שהביא הפמ"ג. ובפשטות דהוא אפילו בגוונא דדרכו לגלות הזרוע, דמכ"מ מקום זיעה הוא. וכן ידוע בשם החזו"א שהיה מאיץ בסובביו שלא ללכת עם חולצה קצרה, גם משום נגיעה.

וכן משמע בביה"ל שם, כי המחה"ש כתב דדברי המג"א הוא במקום שהמנהג לגלות עד שם, אבל מי שדרכו עם שרוולים ארוכים אם נוגע למטה מן המרפק חייב בנטילה, והביה"ל דחה דבריו משמע דלדעת המחה"ש אכן הכל תליא במנהג המקום, אבל לדעת הביה"ל לא תליא במנהג כלל, אלא למעלה מחייב נטילה ולמטה אינו מחייב נטילה, וא"כ לעולם למעלה מן המרפק הוי מקום זיעה, ומחייב בנטילה, וממילא לדעת הפמ"ג צריך לכסותו וכנ"ל. ואפשר עוד, דבין המחה"ש ובין הביה"ל מודים דלמעלה הוי מקום זיעה, ולא נחלקו אלא למטה מן המרפק, ומחלוקתם אם אפשר ליצור מקום זיעה.

אך כ"ז יש לדחות, די"ל דהכל עובד הפוך, דלעולם לכו"ע אם הדרך לגלות גם למעלה מן המרפק לא מחייב נטילה, ורק במכוסה צריך נטילה, ואדרבה מזה שחייבו נטילה שם מוכח שהיה דרכם לכסות, דאל"ה לא היה צריך ליטול, ונמצא דאם נשנה מנהג העולם לגלות למעלה מן המרפק הדר דינא דאינו מקום זיעה.

אבל עכ"פ ש"מ דהמנהג היה כן כבר מימות הראשונים, כי הב"י סי' צב מביא מהראשונים דיש ליטול בנגיעה למעלה מן המרפק.

וקצת צ"ע על אג"מ יו"ד ח"ג סי' סח שהתיר שרוולים קצרים משום מנהג המקום, דהא תליא במקום נגיעה, והו"ל לבאר אי יש בזה דין נגיעה. ואולי נקט שלא כמו שנקטתי בדעת הפמ"ג, דהפמ"ג מראה לדברי המג"א לסימנא, אבל לא שיהא דין גילוי בשר תלוי בדין נגיעה ונטילה, או כנ"ל דנקט דכיון שהתיר המג"א נגיעה עד המרפק ש"מ דרק עד שם נוהגים לגלות ולא יותר, והדין זיעה תליא במנהג המקום, וכדרך השני דדלעיל.

[סטפנסקי]

אעפ"כ, מכל הספרים שיצאו בשנים הראשונות לאחר פטירתו של ר' שלמה זלמן, 'התורה המשמחת' הוא הספר המדויק ביותר. עובדה זו היא פועל יוצא של מספר השעות הרב שהקדיש הרב יוסף אליהו לכתיבת הספר, של חוסר מסורת (מבורך) של ספרות שבחים מלאה שמאלץ, ושל הסכמתם של תלמידו המובהק של ר' שלמה זלמן, הרב נבנצל, ושל בנו/בניו לעבור על הספר לפני פרסומו

אכן. הנה דברי ההקדמה של "אורו של עולם". אני חושב שאין עוד ספר סיפורי על גדול מגדולי ישראל שנערך באופן כה קפדני, ועם מודעות ואחריות כבידה וברוכה כל כך (להתחיל לקרוא בתמונה השנייה).

אבל אם זה כ''כ מדויק איך נכנס שם ההערכה להרב גורן ??? וידוע שהגרש''ז חתם נגדו כנראה שזה לא כ''כ ....

[ארי שבחבורה]

כמה עצוב לראות אשכול על דמותו של ר' שלוימה-זלמן שברח כל חייו מהפוליטיקה נופל כל כך מהר לתוך הבוץ הפוליטי.

[לעומקו של דבר]

כמה עצוב לראות אשכול על דמותו של ר' שלוימה-זלמן שברח כל חייו מהפוליטיקה נופל כל כך מהר לתוך הבוץ הפוליטי.

[חלמישצור]

בכל 740 העמודים בשני כרכי "התורה המשמחת" ו"אורו של עולם" יש מקום אחד בלבד בו מוזכר הרב גורן. רק סיפור אחד ויחיד, וגם זה מתוך בהקשר מאוד ספציפי. ת"ח ציוני, מחבר הספר "הצבא כהלכה", שהתייעץ הרבה עם מרן בסוגיות הספר, מספר שמכיון שנחלקו הרב אלישיב, ר' שלמה זלמן והרב גורן בסוגיית אבטחת טיולים בשבת, פנה בין השאר ושאל את רבינו איך לציין זאת בספר. "ענה הרב ללא שהות: 'תכתוב שהרב גורן פסק כך, והרב אלישיב פסק כך, ואני פסקתי כך!". וכן היה.

הסגנון אפוא, שבתורה המשמחת יש ציטוטים "שהגרשז"א אחז מהרב גורן", כביכול בא הספר לסלף במזיד את דמותו של הגרש"ז, פשוט מגוחך. קצת אורך רוח והכרת העובדות, והכרת דמותו העניינית והשקולה של נשוא האשכול, תהיה לברכה לכולנו ותועיל בע"ה לשמור את הדיון בהתאם לאופיו המיוחד של רש"ז.

אגב, עניין ההצטרפות הנדירה של ר' שלמה זלמן לכרוז "דעת תורה" בכסלו תשל"ג, יחד עם ר"י אברמסקי, ר"ח שמואלביץ ור"מ חברוני, המתחיל "נדהמים אנחנו מחילול כבוד שמים הנורא שנעשה ע"י הדבר החמור" ומסיים "הננו מכריזים שפסקיו והוראותיו בטלים", צריך להילמד גם מעדות בניו בשמו. בחוברת "אור שלמה" עמ' 32 הע' 57, מביא שבשנת תשנ"ה, עם פטירת רבינו, הלך הרב פתחיה נריה לבית הרב, שוחח עם בניו על כמה עניינים הנוגעים ליחסו להרב קוק ובית מדרשו, והעלה הכל על הכתב. ושם מובא שהגרש"ז עצמו הסביר, "שגם בלי להיכנס לשאלת הפסק עצמו, לא היה נראה לו האופן והדרך" שבה הלך הרב גורן בעניין הממזרים.

[סטפנסקי]

בכל 740 העמודים בשני כרכי "התורה המשמחת" ו"אורו של עולם" יש מקום אחד בלבד בו מוזכר הרב גורן. רק סיפור אחד ויחיד, וגם זה מתוך בהקשר מאוד ספציפי. ת"ח ציוני, מחבר הספר "הצבא כהלכה", שהתייעץ הרבה עם מרן בסוגיות הספר, מספר שמכיון שנחלקו הרב אלישיב, ר' שלמה זלמן והרב גורן בסוגיית אבטחת טיולים בשבת, פנה בין השאר ושאל את רבינו איך לציין זאת בספר. "ענה הרב ללא שהות: 'תכתוב שהרב גורן פסק כך, והרב אלישיב פסק כך, ואני פסקתי כך!". וכן היה.

הסגנון אפוא, שבתורה המשמחת יש ציטוטים "שהגרשז"א אחז מהרב גורן", כביכול בא הספר לסלף במזיד את דמותו של הגרש"ז, פשוט מגוחך. קצת אורך רוח והכרת העובדות, והכרת דמותו העניינית והשקולה של נשוא האשכול, תהיה לברכה לכולנו ותועיל בע"ה לשמור את הדיון בהתאם לאופיו המיוחד של רש"ז.

אגב, עניין ההצטרפות הנדירה של ר' שלמה זלמן לכרוז "דעת תורה" בכסלו תשל"ג, יחד עם ר"י אברמסקי, ר"ח שמואלביץ ור"מ חברוני, המתחיל "נדהמים אנחנו מחילול כבוד שמים הנורא שנעשה ע"י הדבר החמור" ומסיים "הננו מכריזים שפסקיו והוראותיו בטלים", צריך להילמד גם מעדות בניו בשמו. בחוברת "אור שלמה" עמ' 32 הע' 57, מביא שבשנת תשנ"ה, עם פטירת רבינו, הלך הרב פתחיה נריה לבית הרב, שוחח עם בניו על כמה עניינים הנוגעים ליחסו להרב קוק ובית מדרשו, והעלה הכל על הכתב. ושם מובא שהגרש"ז עצמו הסביר, "שגם בלי להיכנס לשאלת הפסק עצמו, לא היה נראה לו האופן והדרך" שבה הלך הרב גורן בעניין הממזרים.

פיך ענה בך שהגרש''ז חתם על מכתב שפסקיו בטלים א''כ מהו הסיפור והתשובה היא שהסיפור היה קודם והעיוות בספר הוא לא מה הוא מביא אלא מה הוא לא מביא

[חלמישצור]

פיך ענה בך שהגרש''ז חתם על מכתב שפסקיו בטלים א''כ מהו הסיפור והתשובה היא שהסיפור היה קודם והעיוות בספר הוא לא מה הוא מביא אלא מה הוא לא מביא

זו התגובה האחרונה שאכתוב בעניין זה, כי כפי שהעירו אין זה לכבודו של מרן לגרור את האשכול לפוליטיקה קטנה. ובכן לו היית יודע לא היית כותב "שהסיפור היה קודם". וזה בשל העובדה שהספר "הצבא כהלכה" נדפס בשנת תשנ"ד ומחברו היה בשנת תשל"ג נער. מטרת הסיפור הנ"ל, בהקשרו בתוך הפרק ההוא איננה התפלמסות מיותרת וחסרת ערך אלא להראות רוחב דעתו וסבלנותו של הרב, כפי שנאמר שם במפורש. הא ותו לא. אני מזכיר שעל כל סיפור וסיפור בשני הכרכים עברו והגיהו גדולי תלמידי הרב ובני משפחתו. הם אלו שקבעו את אופיו באופן כללי, אף על פי שכאמור, הוא מיועד לציבור הדת"ל. חדל לך.

[סטפנסקי]

פיך ענה בך שהגרש''ז חתם על מכתב שפסקיו בטלים א''כ מהו הסיפור והתשובה היא שהסיפור היה קודם והעיוות בספר הוא לא מה הוא מביא אלא מה הוא לא מביא

זו התגובה האחרונה שאכתוב בעניין זה, כי כפי שהעירו אין זה לכבודו של מרן לגרור את האשכול לפוליטיקה קטנה. ובכן לו היית יודע לא היית כותב "שהסיפור היה קודם". וזה בשל העובדה שהספר "הצבא כהלכה" נדפס בשנת תשנ"ד ומחברו היה בשנת תשל"ג נער. מטרת הסיפור הנ"ל, בהקשרו בתוך הפרק ההוא איננה התפלמסות מיותרת וחסרת ערך אלא להראות רוחב דעתו וסבלנותו של הרב, כפי שנאמר שם במפורש. הא ותו לא. אני מזכיר שעל כל סיפור וסיפור בשני הכרכים עברו והגיהו גדולי תלמידי הרב ובני משפחתו. הם אלו שקבעו את אופיו באופן כללי, אף על פי שכאמור, הוא מיועד לציבור הדת"ל. חדל לך.

אני דנתי אותו לכך זכות שהסיפור היה קודם כי אחרת הדבר לא יתכן שהגרש''ז יכתוב בראש כל חוצות שפסקיו בטלים ובע''פ יאמר אחרת ואני לא מאמין שתלמידי הגרש''ז יאשרו סיפור מעוות כ''כ שגם אם היה .אם מזכירים סיפור כזה בלי להזכיר את התנגדותו לאיש מכלל עיוות לא נפיק וזה רק דוגמא לדרך הספר וגם ספר שמיועד לד''ל לא מתיר לעוות

[אפשר]

פלא שלא צויין אחד מהבולטים שבמעלותיו 'אבא'. הוא היה אבא במלא מובן המילה, סבבוהו בניו, וינקו ממנו מלא חופניים, בכלל הוא העמיד משפחה שלימה שכל בן ובן וכל חתן וחתן היה לכל הפחות ת"ח גדול וניכר במקומו, ומהם כאלו שהם גדולים ממש, כמו הגר"ש הגר"ע הגרא"ד ועוד.
גם יצויין שהוא הנהיג שינויים בחיים הפרטיים במשפחתו, כולם עברו לכובעים עגולים, הבנות לפאות, וכדומה, וזה לא השפיע במאום על אף אחד מהם, אלא כשינוי טבעי, צעדו כולם כאחד קדימה. הרבה מה לדבר וללמוד ממנו בענין המשפחה.

[לענין הגרז"ן, יצויין שמשפחתו ליטאית למהדרין, וגם רגילה מאוד, כמו חתניו ואלפא והס וכו', הוא עצמו בעצם גם היה נחשב ליטאי רגיל, רק שהוא מאוד לא מעורב עם הציבור, אין לו את ההשתייכויות הבסיסיים, למשל הוא לא מתפלל בשבת בביה"כ ליטאי כמו בית ישראל הסמוך לביתו. ומה שהוא אוהד נלהב לחב"ד אינו שייך לכל הנושא של אי - ליטאיותו, זה רק סימטום, כי הוא באמת שפיץ ליטווישע איד, ורק שלא מעניין אותו בגרוש כל נושא השתייכויות ופוליטיקה וכו', הוא קאלט מאוד לכל ההולך ילך בעולם, והמזרחי שתפס אותו זכה מן ההפקר, כי הוא טיפוס מסטרא דאהבה שכולם טובים והכל טוב, הוא קורא כל ספר שהוא מוצא בשלחן בענין רב ומתייחס בשוה לכל אדם, והוא תמיד נמצא במין מרוצה, והוא קל וזורם, ואילו היה נתפס למשל להיות ר"י בפונביז לפני עשרים שנה, אף אחד לא היה רואה בו שום דבר אחר או שום שינוי. כך יצא שמעולם לא בנה קשרים נורמליים לציבור הליטאי, אלא נמשך אחר מה שהמצאיות גלגלה, רבנות וכו' כו'. אני לא יכול לחתום במאת אחוזים על מש"כ, אבל אני בליתי איתו זמן רב, וכך היה הרושם, אגב הוא מתוק מדבש. ועוד יצויין שהגרד"ל אוהבו, למדו ביחד בפונביז. נדמה לי שאהבת הגרד"ל אליו נובע דווקא מהיותו לא משתייך כלל לציבור, כך שהוא לא נתפס כבר חיכוך איתו].