בברכה המשולשת כתב:לגבי שאלה ז. נלענ"ד שהרי כל עניין מחית עמלק הוא למחותם לגמרי, וכל עוד הם קיימים לא נתקיימה המצוה. ולמאן דאית ליה חצי שיעור במצות אז הריגת עמלקי אחד היא חצי שיעור אך ודאי לא הכאתו.
רון כתב:בברכה המשולשת כתב:לגבי שאלה ז. נלענ"ד שהרי כל עניין מחית עמלק הוא למחותם לגמרי, וכל עוד הם קיימים לא נתקיימה המצוה. ולמאן דאית ליה חצי שיעור במצות אז הריגת עמלקי אחד היא חצי שיעור אך ודאי לא הכאתו.
מש"כ מר שליט"א,
אעיר בתרתי.
ראשית, מש"כ דהריגת עמלקי יש בה משום חצי שיעור, הנה מסתבר דהוי דומיא דארבע אמות בשבת, דאין המלאכה מתחילה עד שיעביר ד' אמות, ואין בזה חצי שיעור באמה אחת, דזו המלאכה להעביר ד' אמות. ומעתה הרי ממה נפשך, אם נימא דמחיית עמלק מתקיימת בכל אחד, הרי שבכל אחד מקיימים מצוה בפני עצמה, ואם המצוה היא למחות את כל זרע עמלק, הרי שמצוה זו מתקיימת בכל האומה. [ובפרט לאור מה שכתב בהקדמה לעוני"ט ואכמ"ל בזה]
בנוסף, מה שפשיטא ליה למר שליט"א דאין שום מצוה בהכאת עמלקי, ידוע הוא מכבר שהרוגצ'ובר אמר על כך לאלתר כשנשאל שהוא תלוי בב' פשטים ברש"י בפסחים בפירוש מהו מחיית קרביו האמור אצל קרבן פסח, ובפירוש אחד מפרש דהיינו הכאתו והוצאת כל אביריו הפנמיים, כמו שאמרי' תמחה את זכר עמלק [זה הלשון כמדומה]. ואף שמסברא דידן לא היינו אומרים כן, אך כך אמר הרוגצ'ובר.
ויה"ר ונתברך בברכה המשולשת שבתורה אותה שנינו אומרים בכל יום
בברכה המשולשת כתב:רון כתב:בברכה המשולשת כתב:לגבי שאלה ז. נלענ"ד שהרי כל עניין מחית עמלק הוא למחותם לגמרי, וכל עוד הם קיימים לא נתקיימה המצוה. ולמאן דאית ליה חצי שיעור במצות אז הריגת עמלקי אחד היא חצי שיעור אך ודאי לא הכאתו.
מש"כ מר שליט"א,
אעיר בתרתי.
ראשית, מש"כ דהריגת עמלקי יש בה משום חצי שיעור, הנה מסתבר דהוי דומיא דארבע אמות בשבת, דאין המלאכה מתחילה עד שיעביר ד' אמות, ואין בזה חצי שיעור באמה אחת, דזו המלאכה להעביר ד' אמות. ומעתה הרי ממה נפשך, אם נימא דמחיית עמלק מתקיימת בכל אחד, הרי שבכל אחד מקיימים מצוה בפני עצמה, ואם המצוה היא למחות את כל זרע עמלק, הרי שמצוה זו מתקיימת בכל האומה. [ובפרט לאור מה שכתב בהקדמה לעוני"ט ואכמ"ל בזה]
בנוסף, מה שפשיטא ליה למר שליט"א דאין שום מצוה בהכאת עמלקי, ידוע הוא מכבר שהרוגצ'ובר אמר על כך לאלתר כשנשאל שהוא תלוי בב' פשטים ברש"י בפסחים בפירוש מהו מחיית קרביו האמור אצל קרבן פסח, ובפירוש אחד מפרש דהיינו הכאתו והוצאת כל אביריו הפנמיים, כמו שאמרי' תמחה את זכר עמלק [זה הלשון כמדומה]. ואף שמסברא דידן לא היינו אומרים כן, אך כך אמר הרוגצ'ובר.
ויה"ר ונתברך בברכה המשולשת שבתורה אותה שנינו אומרים בכל יום
א. אני רציתי לדמותו למה ששמעתי פעם בשיעור מהגאון רבי זלמן נחמיה גולדברג שליט"א שלשיטה שספה"ע היא מצוה אחת, אז כל יום הוא חצי שיעור. אם כן, מחיית אומת עמלק תלויה בכך שכל יחיד ויחיד מהעם קיים (וראיה משאול המלך ואגג) ולכן כל עוד לא נמחו כולם לא נתקיימה המצוה אך עדיין בשביל לקיים את המצוה צריך להרוג כל יחיד.
ב. היכן מובאים דבריו הנ"ל של הצ"פ?
בברכת כהנא מסייע כהנא
רון כתב:בנוסף, מה שפשיטא ליה למר שליט"א דאין שום מצוה בהכאת עמלקי, ידוע הוא מכבר שהרוגצ'ובר אמר על כך לאלתר כשנשאל שהוא תלוי בב' פשטים ברש"י בפסחים בפירוש מהו מחיית קרביו האמור אצל קרבן פסח, ובפירוש אחד מפרש דהיינו הכאתו והוצאת כל אביריו הפנמיים, כמו שאמרי' תמחה את זכר עמלק [זה הלשון כמדומה]. ואף שמסברא דידן לא היינו אומרים כן, אך כך אמר הרוגצ'ובר.
בברכה המשולשת כתב:ב. היכן מובאים דבריו הנ"ל של הצ"פ?
בברכה המשולשת כתב:ייש"כ. אפשר להעלות לכאן בבקשה?
דרומי כתב:יישר כח על הווארט המעניין, ואם קבלה היא נקבל, אך בסברא אין הדבר מובן לענ"ד, כי לא כתוב "תמחה את זכר עמלק" ותו לא, אלא "תמחה את זכר עמלק מתחת השמים", והיינו שיש כאן מצוה לבער ולבטל את מציאות עמלק מן העולם, וכמו שהיטיב להגדיר זאת הרב אפשר בדבריו לעיל, שאין כאן עונש פרטי על כל עמלקי, אלא עיסה אחת של "זכר עמלק" שיש למחותה באופן שלא ישאר לה שריד.
וראה בדברי רש"י הנ"ל מס"פ תצא: "שלא יזכר שם עמלק אפילו על הבהמה לומר בהמה זו משל עמלק היתה", והיינו, שהמטרה היא להשכיח את עמלק ואת חפציו, וא"כ למאי נפק"מ באיזה דרך מקיימים זאת, ולכאורה צריך להיות מקור יותר מפורש לחדש מצוה לייסר אנשים (ובפרט שלכאורה לא הם החוטאים אלא שגזרה תורה כליה על זרע עמלק), והגע בדעתך, לפי דברי רש"י הנ"ל שהמצוה היא למחות גם את הבהמות, האם יעלה על הדעת כי יש מצוה לייסר את בהמותיו של עמלק, ואם אדם חטא בהמה מה עשתה?
ולהעיר גם מדברי רש"י בס"פ בראשית ע"פ אמחה את האדם אשר בראתי גו', שנראה מדבריו להדיא כי אין בלשון זה ענין של ייסורים כלל
במלים פשוטות וקצרות, לכאורה מצות מחיית עמלק היא על הנפעל (התוצאה) - שעמלק יימחק מן העולם, ואין נפק"מ באופן הפעולה, ולולי דמסתפינא הייתי אומר אליבא דרש"י הנ"ל שמותר לשחוט את בהמות עמלק ולאוכלם מיד, שהרי לא חל עליהם איסור הנאה ורק שיש מצוה למחותם כדי שלא יזכירו את זכר עמלק, ובכן ע"י האכילה הוא גם משכיח את זכרם (וע"ד הסברא שמצינו שמקיימים ביעור חמץ ע"י אכילתו), ומה איכפת לנו שהוא נהנה מזה על הדרך
כ"ז לפום ריהטא , ומעניין למצוא עוד אחרונים או אפי' ראשונים שדיברו בזה ומהם תתברר הסוגיא
בקרו טלה כתב:בברכה המשולשת כתב:ייש"כ. אפשר להעלות לכאן בבקשה?
דף על הדף פסחים דף סח.
בגמ': ומיחוי קרביו וכו'.
הגאון ר' ברוך שמעון רוטשטין שליט"א העירני ששמע שהגאון מטשעבין זצ"ל נשאל מה ר"ל מחיית עמלק, האם ר"ל מיתתו לבד או שזה ענין מיוחד להרגו באופן שהריגה עצמה תהי' ביסורים וכדו', והראה ברש"י פסחים (ס"ח א) שפי' מיחוי קרביו: לשון נקיבה וחיבול, כמו: תמחה את זכר עמלק עכ"ל רש"י. ודייק מזה הגאון מטשעבין זצ"ל דיש ענין מיוחד במצוה זו של נקיבה וחיבול ולייסר אותם ביסורים ולא רק עצם יציאת נשמתו עכ"ד, והוא דבר נפלא.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 25 אורחים